אמרי בינה/דיני עדות/כח
|
< הקודם · הבא > |
מי שהביא עדים והוכחשו מתוך עדותן כו' ואח"כ הביא עדים אחרים ונמצא עדותן מכוונת דנים על פיהם ש"ע (סי' ל"א ס"ד) ובסמ"ע שם דהטור שינה מלשון הרמב"ם דכתב והוזמו משום דהזמה אינה שכיחא. ובאמת בש"ס מכות (דף ה') קתני ואשתקר ופירש"י הכחישו זה את זה בדרישות ב"ד כשבדקו ועיין בב"ח ויש לחקור כיון דבאמת דעת ר"ל שם דהוחזק זה להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת רק ר' יוחנן אמר אם הוחזק זה כל ישראל מי הוחזקו. וי"ל דרמב"ם נקיט רבותא דאף בהוזמו ובודאי עדי שקר היו מ"מ לא חיישינן להחזיק אחרים לשקרנים אבל מ"מ י"ל דהוי כדין מרומה וצריך דרישה וחקירה אם לברר הדבר כדעת הריב"ש או לדעת הסוברים דצריך דו"ח גמורה כמו דנ"פ. ועיין תומים (סי' למד) דהעלה דצריך דו"ח לגמרי כדין מרומה וי"ל דעכ"פ כיון דהוחזק להביא עדים שקרנים צריך דו"ח גמורה או די"ל כיון דאמרינן כ"י מי הוחזקו מכשרינן לעדותן של המכוונים גם יש לחקור כיון דזה הוחזק להביא עדים שקרנים אם יש לו דין כמו בהעידו עדים דמהדר לזייף כשמוציא שטר אף בנתקיי' פסול וה"נ אם מוציא אח"כ שטר אם חיישינין לזיוף ועיי"ש בריטב"א הא דל"א גבי שטר אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו דהתם חיישינן דציורי צייריה איהו גופיה וכאן אתו סהדי גופייהו והעידו בפיהם וכ"כ בתשובת הר"י מיגאש ז"ל (סי' קמ"ג) א"כ י"ל דוקא כיון דמסהדי בפיהם אבל כשמ כשמוציא אח"כ שטר חתום בעדים יש לומר דחיישינן שמא זייף ועד דלא מסהדי בפיהם חיישינן. או דיש לומר דוקא שם דמהדר לזייף לכך חיישינן אבל כאן דלא הוחזק רק להסית לעדים שיעידו בשקר ל"ח על זיוף חת"י:
שוב ראיתי בכנה"ג (סי' ס"ג) שכתב דוקא כשבא להם שיזייפו אבל אם הביא עדים ואשתקר והוציא שטר מקויים לפנינו גובה בו וכתב משם מהרי"ט וספר בני שמואל ועיין מהרי"ט אה"ע (סי' מ') שהוכיח כן מדאמרינן האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ול"א האי גברא ריעא לא מגבי בשטרא א"ו כ"ז דלא הוחזקו לזיופים אחרים לא מרעינן לשטרא המתקיים ע"י דימוי. וכתבתי זאת מפני שראיתי במחבר אחד דכתב ממה דכתב הר"י מיגאש משום דהעדים העידו בפיהם בפני ב"ד משמע בהוחזק להביא עדים שקרנים ל"מ עדות בשטר והדברים פשוטים דאין להוכיח כלל לאורוע' שטרא כ"ז דלא מיהדר לזייף ואם הוחזק להסית לעדים שיעידו בשקר אינו חשוד לזייף וכמו"ש מהרי"ט ואין כאן שום הוכחה לנגדו מדברי הר"י מיגאש:
וראיתי בכנה"ג (סי' ל"א) שכתב וז"ל דוקא בשני עדים אמרינן הכי אבל אם בא עד אחד חיישינן שמא שקר הוא הרא"ם ז"ל הרח"ש ז"ל בתשובה חלק אה"ע (סי' י"ט) ולכאורה לא אדע למה הא כללא הוא כל מקום ששנים מחייבין ממון עד אחד מחייבו שבועה וכמו דאמרינן לגבי עדים לחייבו ממון דאם הוא הוחזק כ"י מי הוחזקו כן נמי לגבי עד א' לחייבו שבועה למה יגרע חזקתו. ועיינתי במהרח"ש שם וראיתי כי לא דן ע"ז הר"א מזרחי ז"ל ולא הוא לענין נאמנות עד אחד לחייבו שבועה רק על מה שכ' הרמב"ם (פי"ג) מגירושין באשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פו"פ ובאו העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה ובאה ואמרה מת בעלי דאינה נאמנת כיון שהוחזקה שקרנית בא עד א' והעיד שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו וע"ז כתב הר"א מזרחי ז"ל לחלק בין הא דאמרינן אם היא הוחזקה כ"י מי הוחזקו דהתם דוקא בב' עדים שהאמינה אותם התורה לכל דבר אין לנו לחשוד אותם לשקרנים מטעם דהיא הוחזקה אבל בעד המעיד שמת בעלה דאינו אלא עד אחד שהתורה לא האמינתו לכל עון ולכל חטאת אלא לענין שבועה בלבד משום דעד אחד עביד לשקר ולא סמכינן אלא בעדות אשה דהיא דייקא ומינסבא או דהוי מילתא דעבידא לגלויי והיכא דאיכא ריעותא כי האי דהוחזקה שקרנית לא סמכינן על העד שהביאה. וכן המרח"ש דן שם לענין קידושין שע"א העיד שפלוני היה עמו הואיל דהמקדש הוחזק שקרן ומבקש אחר עדי שקר והכל הוא במקום דמן הדין אין עד אחד נאמן רק או בצירוף דייקא דאשה או לחוש לחומרא במקדש בעד אחד אבל בדבר דעד אחד נאמן מן התורה כגון לחייבו להנתבע שבועה ודאי כמו דאמרינן לגבי שנים אם הוא הוחזק כ"י מי הוחזקו לחייבו ממון כן עד אחד מחייבו שבועה וזה פשוט וברור ויען הכנה"ג ז"ל העתיק הדברים בקיצור אמרתי לבאר הדברים שלא יהיה מכשול להמעיינים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |