אמרי בינה/דיני עדות/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:05, 25 באוגוסט 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי בינה TriangleArrow-Left.png דיני עדות TriangleArrow-Left.png יד

סי' יד

בש"ע (סי' כ"ח סח"י) ל"א אין מקבלין עדות שלב"פ בע"ד אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל המביא עדים לפטור א"ע מקבלים ודין זה הביא הב"י משם הר"ן כתובות וכ' הד"מ וכ"כ הרשב"א (סי' אלף כ"א) דמקבלין עדים ממחזיק קרקע ומביא ראיה לפני ב"ד על חזקתו אעפ"י שאין המערער בפנינו ובתומים הקשה מהא דמבואר (סי' ק"מ) דלמה לטעם דמקבלין עדות השוכרין דיש לחוש שיפסיד עדותו תפ"ל דהוי כמוחזק ולכך העלה דעיקר טעמא דרשב"א דהוי כרדופים העדים לילך למדה"י אבל לעולם כשיש להמערער חזקת אבות הוא הנתבע ואין מקבלין עדות. ובנתיבות השיג עליו דהרשב"א איירי כשהוא מוחזק עכשיו משא"כ שם שהוא אינו מוחזק בהבית רק השוכר שמעידין ששכרו מכחו נעשה מוחזק וכ"ז שלא העידו אינו מוחזק ואין מקבלין עדות לעשות מוחזק. ועיין טו"ז (ס' ק"מ) דכ' כיון דקרקע בחזקת בעלים עומדת כיון שיש לו עדות שהיתה שלו קרוי המחזיק תובע ומשמע דדעתו כמו שכ' התומים דאף כשיושב בהבית מ"מ קרוי המחזיק תובע וצריך המחזיק לברר חזקתו וכן יש להוכיח מדברי רשב"א בתשובה (ח"ב סי' שס"ב) דכ' שם כענין השאלה הנזכר בח"א כיון שאלו מעידין שכתבו לו את השטר הלוקח מוחזק במקחו ואין כאן מערער אין אנו חוששין מן הסתם למערער עיי"ש שכ' במי שאבד לו שט"ח דמעמיד עדים לא נזכר בו קבלת עדות בפני הבע"ד ושם הוא אף להוציא ג"כ א"צ קבלת עדות בפני הבע"ד והכל הוא מטעם הואיל דאין כאן מערער בפנינו ואע"ג דכ' שם הרשב"א דא"ד לההיא דב"ח דר"י בב"ק (דף קי"ב) דהתם היה הקטן מערער וירד לתוך ביתו ומחזיק בו ור"י בא להוציאו מביתו מבית שהיה בחזקת אביו של קטן והוא מחזיק בו עכשיו ובכי הא אין מקבלין שלא בפני בע"ד ומשמע מדבריו דתרתי לטיבות' דקטן בעינן שהיה מחזיק בהבית וגם שהיה מערער אבל אם ל"ה מוחזק בהבית ור"י היה יושב בו אף שהיה בחזקת אביו של קטן היינו מקבלים עדות אף שלא בפניו י"ל דהרשב"א האמת כתב דשם היה מערער וגם המערער ישב בהבית אבל עיקר טעמו הוא משום דיש מערער והיכא דליכא מערער מקבלין אבל היכא דהיה מערער והיה לו חזקת אבהתי אף שזה החזיק בו ויושב בו י"ל דסובר דצריך לקבל העדים בפני המערער:

והעד לזה דברי הרשב"א (ח"ד סי' ד') שם נדפס ג"כ תשובה על שאלה הזו או דוגמתו בראובן שמחזיק בקרקע שהוא מוחזק וידוע תחילה לשמעון ושמעון אין עמו במדינה ובא ראובן לב"ד ועדי חזקתו עמו ואמר שנאבד שטרו שכבשה כרכום העיר ורצה שיקבלו ב"ד את עדיו והשיב מסתברא ודאי דכי הא מקבלין ול"א אין מקבלין אלא בזמן שראובן בא ליתן עדים בקרקע שמחזיק בו עכשיו שמעון כבר חמוה דר' ירמיה וא"נ אפילו בזמן שמחזיק בו ראובן ושמעון מערער אבל כ"ז שהוא מחזיק ואין אחר מערער מקבלין דכל מחזיק בקרקע סתמא דמילתא שלו דלא מחזקינן אינשי בגזלני כל שלא יצא עליו ערער וכ"ש כשאין הבעלים ראשוני' עמו במדינה דל"ג מהיה חולי כו' ושלחו ולא בא ולאו דוקא כששלחו אלא אפילו לא שלחו כפירוש הראב"ד וזו אפילו קרא עליה ערעור וכ"ש כשלא קרא עליה ערעור ואין עמו במדינה דאיכא תרתי לטיבותא וכך פירש לנו מורי הרב ז"ל בריש חזקת הבתים ואי טען ואמר ליתו לי סהדי כו' דאף דלא נקטי אגרי בידייהו אם הוא מקמי דאתא מערער מקבלים מהם דכיון דאין כאן מערער ל"ח להו כנוגעין בעדותן הרי כ"ז דלא חזינן דמערער מקבלין שלא בפניו עיי"ש עוד בדבריו הרי לפנינו דעת הרשב"א דעיקר תלוי אם אינו עמו במדינה או דאין כאן מערער.

אך ברשב"א בחידושיו ב"ק שם מבואר להדיא דאם הקרקע ביד אחר וטוען לקוח ויש עדי של מקח או של חזקה בכי הא לא אמרינן אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ונוציא את הקרקע עד שיגדלו היתומים ואף דהוחזק דשל אביהן היה הקרקע אלא יביא עדיו ונראה וכ' והדין ודאי דין אמת דאל"כ לא שבקת חיי לכל לוקח במקום יתומים עיי"ש וע"כ הא דכתב הרשב"א (ח"ד) הנ"ל וא"נ אפילו בזמן שמחזיק בו ראובן ושמעון מערער היינו דגדול עדיף בזה דהוי ערעור מעליא ויכול לקבל העדות בפניו משא"כ בקען אמרינן ממנ"פ אם ערעורו הוי ערעור נקבל בפניו ועיין ים של שלמה ב"ק (פ"י סי' ל"ז) ובקצוה"ח (סי' ק"י ס"ק ב') באורך בזה ובתומים שם (ס"ק ז') בארוכה העלה דכל היכא דיושב בקרקע אף דיש להקטן חזקת אבות מקבלין וא"כ קצת סותר ד"ע שכתב (סי' כ"ח ס"ק כ"ג) כיון שיש למערער חזקת אבות הוא הנתבע ואין מקבלין עדות ואולי כוונתו היכא דכבר ערער פ"א והוא גדול וכמ"ש דרק בקטן אמרינן ממנ"פ אי חשבית לטענת הקטן טענה נקבל העדות ג"כ ואם לא מקבלין דחשבית ליה לקטן כמאן דליתי א"כ תביעתו אינו תביעה אבל בגדול שכבר ערער פ"א י"ל כיון דטענתו טענה לא מקבלין שלא בפנינו אף שהוא להחזיק ועיין ש"ך (סי' ק"י ס"ק ט"ז) שציין לעיין במהרשד"ם (סי' שע"ד) וראיתי שם שכ' לדון מדברי הרא"ש ב"ב שכ' על ההיא דרבה בר שרשום שכ' כיון שכבר אכלה ג' שנים בחיי אביהן וכבר היה מוחזק בחיי אביהן ולהחזיק מה שבידו מקבלין עדות בפני יתומים קטנים א"כ דוקא כשהחזיק המחזיק ג"ש חזקה גמורה בחיי אביהם אז מקבלין להחזיק מה שביד המחזיק לבטל ערעור הקטן אבל כשידוע שהיה של אביו אף שהמחזיק רוצה להביא עדים שמכרו לו ואף שיושב המחזיק בו כל שלא החזיק ג' שנים בחיי האב אין מקבלין עדות וכן ראיתי בתשובות דברי ריבות (סוף סי' רי"ט) דדוקא בעינן שהחזיק שלש שנים. אולם מדברי כל הפוסקים מבואר דלא תליא בחזקת של שלש שנים רק אם מוחזק ויושב בה וכן מבואר להדיא בתשובות מרן הב"י ז"ל באבקת רוכל (סי' קכ"ו) להלכה בנידון דלא החזיק בחיי אביו רק שני שנים ובכ"ז דן דמקבלין עדות שלא להוציא:

וכן נראה דקשה להבין ההבדל בין אם החזיק שלש שנים או פחות ובפרט להסוברים דבאמת מצד דלא חציף אינש לאכול פירות חבירו היה מהראוי שיהיה לאלתר חזקה רק מצד ריעותא דלא יש שטר ביד המחזיק מוציאין ממנו ולאחר שלש כיון דטפי לא מיזהר ל"ה ריעותא ואמרינן מדשתק ודאי מכרו לו וזה דעת רמב"ן ותו"ח ריש פ' חה"ב ועיין קצוה"ח (סי' ק"מ) בביאור הסברו' וא"כ א"צ עדות רק לסלק הריעותא דלא יש לו שטר ומה לי אם החזיק שלש שנים או דיש בירור אחר ע"י עדים לסלק הריעותא. אולם זה הכל נגד ערעור דקטן אבל גדול דערער מכבר לכ"ע אין מקבלין עדות שלא בפניו וכמ"ש מהרי"ט חח"מ (סי' ל"ב) דמה לי להוציא או להחזיק. ובתשובת עבודת הגרשוני (סי' ג') שכתב כיון שרוצה להוציא משמעון יכול שמעון לגבות עדות שלא בפני ראובן כמבואר בר"ן פ' אלמנה ניזונת המובא בש"ע (סי' כ"ח) וזה שלא כדברי מהרי"ט הנ"ל וכן נראה מדברי הב"ח דלעולם לפטור מקבלין שלא בפני בע"ד ומדברי תשובת הרשב"א הנ"ל מבואר דדוק' כשלא יש ערעור אז מקבלין להחזיק וכן בדברי הר"ן כתובות הנ"ל הוא בכה"ג אבל כשכבר יש ערעור אין מקבלין אף להחזיק רק בקטן מטעם ממנ"פ וכן נראה שהוא דעת הד"מ דכ' על דברי הר"ן הנ"ל שכ"כ בתשובת רשב"א וכן הסכים הקצוה"ח להלכה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף