בית מאיר/יורה דעה/י

בית מאיר ‏ יורה דעה י

בש"ך ס"ק ה' כתב דכל הפלפול של הרא"ש לא קאי כ"א לאסור כל הבהמה ומודה להרשב"א. והמעיין בכל הוכחותיו שם מקושי' הגמרא ות"ל משום שמנונית מוכח דלא כוותי' דא"כ לא הועיל וקושייתו במקומה עומדת:

הפר"ח בסק"ז מסיק דהא דכתב הש"ע סכין של עכו"ם שהשחיז ברחיים או שנעצו. היינו לאשמעינן רבותא דאף אם נעצו לא שרי אלא בדיעבד ואה"נ דאפילו הדחה מהני בדיעבד וכו' ע"ש. ע"כ היינו לשיטת הט"ז שסובר אליבא דהרשב"א וכל הפוסקים שאין כח בחום בה"ש להפליט הבלוע בסכין וכדאיתא נמי בפר"ח סק"ה עכ"פ אליבא דהרשב"א משא"כ לשיטת הש"ך בסק"ו לק"מ על לשון הש"ע דתופס בסתם של עכו"ם ולא מחלק בין ב"י לאינו ב"י וכשיטת הרשב"א וכמבואר בש"ך ולכך נקט דאם נעצו אזי מ"מ כשר אף בב"י אף דבב"י אף הבלוע אוסר דהיינו מה שבקליפת הסכין הנעיצה מבטלת מה שבהקליפה ואם שחט בה בלי שום הכשר ר"ל אף בלא קנוח והדחה אז בכל ענין ר"ל אף אינו ב"י ודאי צריך בה"ש הדחה ממה שהוא בעין על הסכין. אמנם ודאי אם שחט בו ע"י. קנוח והדחה לסכין יש חילוק בין ב"י דלא מהני ובין סתם סכין דמהני. וזה נמי כוונת הרשב"א שהצריך נעיצה ומשום דמסיק לבסוף אפילו הוא ב"י. אמנם באמת הדין עם הפר"ח בכונת הרשב"א דלא כש"ך דהא דבריו מופרכים ממה שכתב בעצמו ס"ק י"ז ולהרשב"א דס"ל דהסכין בולע קצת ע"י חום וכו' סובר דמ"מ אינו נפלט ע"י חום בה"ש ודוחקא דסכינא אלא ברותח ממש כדכתב בחדושיו ודברים אלו מוכרחים מהפסק הלכה בסכין של טריפה והלכתא בצונן. ולשיטת הרשב"א דהסכין בולע ע"י חום בה"ש עפ"י הגמרא אר"י א"ש סכין ששחט בו אסור לחתוך בו רותח דס"ל דאף בדיעבד אסור. וע"כ היינו משום שהסכין בלע כבר א"כ צ"ל דמש"ה בסכין של טריפה הלכתא בצונן משום דאינו מפליט לבשר אלא ע"י רותח גמור וא"כ פשיטא דלא אפשר לומר בסכין של גוים דאם שחט בו בלא נעיצה דיש כח בחום בה"ש להפליט מה שבקליפת הסכין דא"כ מ"ש בסכין של טרפה דא"צ אלא הדחה. א"ו כט"ז ופר"ח וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף