שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/נה
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה נ"ה
ישראל וקודשן, עיקרן ושרשן, רכב ישראל ופרשן, האלוף התורני, אהובי וחתני, נ"י פ"ה עמוד הימיני כמהר"ר גרשון, יצ"ו:
אשר שאל מכ"ת ממני בפנויה מזנה שילדה ולא הניקה את ולדה כלל ושכרה לו מינקת אם מותרת היא לינשאתוך כ"ד חדש האם יש לסמוך על תשובת מהרר"י מינץ סי' ה' דהתיר במזנה שהיתה מניקת את ולדה מטעם דחשש שתחזור לקלקול' דהכי נמי יש לחוש בזאת ועוד האם יש להתיר מאחר שלא התחילה להניק את ולדה כלל:
הנה אהובי חתני האמת אגיד ולא אכחד כי הגיעו אלי בזה דברי מכ"ת פעם או שלש וראיתי כי דעת מכ"ת נוטה להתיר ולא רציתי לעיין בראיות מכ"ת כי אמרתי ראה אין זה דבר חדש כי כבר היה לעולמים ויש אוסרין ויש מתירין ואיתמר פלוגתייהו בהדיא ואם מכ"ת רוצה לסמוך על דעת המתירין יהי' לו אשר לו אמנם אחר שמכ"ת אינו רוצה לתקוע את עצמו לדבר הלכה לעשות מעשה אם לא על ידי הסכמתי בכן אחוה את דעתי בקצרה הנראה לעניות דעתי ואימא מילתא דלא איתמר בפוסקים אך כי תחלה צריך אני לבאר דאין לדמות נדון דידן לנדון דמהרר"י מינץ דע"כ לא התיר הוא אלא התם שנעשה כהיתר לפריצי הדור לזנות עם פנויות והיו מיחדים להם בתים ולא היו יראים מעונש הדין לא מדין שלמעלה ולא מדין שלמטה וכבר התחילו לפתות את האשה ההיא שתשמע להם שתהיה מופקרת לכך התירה לינשא תוך כ"ד חדש מחשש שתחזור לקלקולה ותיבעל בנידתה ויהיו מוכשלים בה כדאיתא התם אבל במדינה זו שמענישים הרבה מי המזנה עם פנויה ואפילו עש"ג מענישים על זה והלואי שיהא מורא דין שמים כמורא דין בשר ודם ותהלות לאל פריצי הדור לא שכיחי ליכא למיחש להכי שהרי בקל תוכל לשמור את עצמה שלא תזנה ומשום כך לא כתב מהר"רמא בהג"ה סימן י"ג שיש להקל במזנה לפי דעת יש אומרים אלא במופקרת שקלקלה כבר כמה פעמים והיינו משום דאף על גב דהאידנא לא שכיחו פריצי הדור מכל מקום פרצה קראה לגנב ויש לחוש שיהיו נכשלים בה דומיא דהתם בעובדא דמהרר"י מינץ אף על גב שהיא לא היתה מופקרת שהרי הפצירו בה כמה פעמים ולא שמעה להם אפילו הכי חשש לקלקול כיון שהיו שם פריצי הדור הוא הדין נמי בהפך היכא דליכא פריצי הדור אם היא מופקר חיישינן שמא תגרום להכשל בה לכך יש מי שאומר שמותרת לינשא תוך כ"ד חדש אבל כשהיא אינה מופקרת אלא שנכשלה פעם אחת וגם ליכא פריצי הדור ודאי דאין לדמות לנדון דמהרר"י מינץ ואין להתיר ואף על גב דמתשובת מהרר"י מינץ משמע שהיה נראה לו להתיר בסתם מזנה אפילו היכי דליכא פריצי הדור ואינה מופקרת משום דמזנה עדיפא מגרושה ובגרושה התיר ר"ש הזקן כדמייתי התם בראיה המתחלת זאת ועוד אחרת אם כן כל שכן שיש להתיר במזנה והאריך בזה יעויין שם מכל מקום נראה לי שלא כתב כן אלא דרך משא ומתן של הלכה אבל לא למעשה ולא התיר אלא משום לאפרושי מאיסור כיון שהיו שם פריצי הדור ודמי נדון דידיה להא דפרק השולח ההו' אמתא דהוה בפומבדית' דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא וכו' יעויין שם, אבל לא להתיר במזנה סתמא דלא נראה נכון כלל להתיר בסתם מזנה:
ואע"פ שאין משיבין את האר"י אחר מותו, מכל מקום כיון שבהג"ה מרדכי פרק החולץ נמצא בהדיא שרבי מרדכי טורמש"א התיר במזנה לינשא תוך כ"ד חדש וחכמי דורו חלקו עליו ולא הודו לו, על כן אין אני כמשיב את האריות אחר מותם אלא כמפרש דברי החולקים עליהם, כי הנה מדברי הג"ה מרדכי דפרק החולץ משמע שמסתבר' לומר דמזנה עדיפא מגרושה ולכך נטה דעת ר"מ טורמש"א לומר דאפילו ר"ת דאוסר בגרושה מודה במזנה דמותרת לינשא והיינו משום שבגרושה אבי התינוק כופה אותה להניק אבל בזנות מי יכוף אותה וחכמי דורו חלקו עליו וכתבו דלר"ת שאוסר בגרושה הוא הדין אוסר במזנה משום דבמזנה נמי הב"ד יכופו אותה ע"ש הרי מ"מ משמע אפילו מדברי החולקים דלר"ש הזקן שמתיר בגרושה לינשא תוך כ"ד חדש הוא הדין דמתיר במזנה אלא שדעתם נוטה לפסוק כר"ת שאוסר בגרושה והוא הדין במזנה, אבל מכל מקום הסברא נותנת דמזנה עדיפא ולכך נוטה דעת מהרר"י מינץ לסמוך על פסק ר' שמעון הזקן שמתיר בגרושה ומכל שכן שיש להתיר במזנה דעדיפא ומשמע לי שמהרר"י מינץ לא ראה הג"ה מרדכי בשם ר"מ טורמש"א דאלו ראוהו לא היה כותב בסיומא דמילתא וז"ל: והארכתי בדרוש יען שלדעתי דבר חדוש הוא עכ"ל:
ומכל מקום משמע מדברי כולם דמזנה עדיפא מגרושה ולכל הפחות ר"ש הזקן דמתיר בגרושה מכ"ש שמתיר במזנה, ולי יש שיטה אחרת בזה דמשמע לי בהפך ואומר אני אפי' ר"ש הזקן דמתיר בגרושה לינשא תוך כ"ד חדש מודה במזנה שאסורה, והיינו משום דעיקר תקנות חכמים דלא ישא אדם מעובר' ומינקת חבירו וכו', כתב הרא"ש בפרק החולץ הוא משום שלא יבא הולד לידי סכנה והיינו משום שרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפילו אינה משועבדת להניקו לכך אם היא אסורה לינשא לאחר ודאי היא חסה על הולד ומניקתו, אבל אם היתה מותרת לינשא לאחר לא היתה מניקתו, יעוין שם, וכיון דהכי הוא טפי אית להחמיר במזנה מבגרוש' דע"כ לא התיר ר"ש הזקן אלא בגרושה משום דאף על גב דהיא לא תניק את ולדה הרי אבי הולד קיים הוא ישכור לו מינקת, לכך כיון שגרוש' אינה חייבת להניק את ולדה כדאמרינן נתגרשה אינה כופה אינה נקראת מינקת חבירו שהרי אין היא חייבת להניקו ולא נקראת מינקת חבירו ולסכנת הולד לית לנו למיחש אפילו תינשא שהרי אבי הולד ישכור מניקת לולד אבל מזנה אם תהיה מותרת לינשא תוך כ"ד חדש לא תהיה מניקת לולד ומי ישכור מניקת לולד דאין היא נאמנת לומר למי נבעלה שישכור מניקת לולד לכך יש לנו לומר שאסורה לינשא ואז ודאי תהי' חסה על ולדה ותניקהו ושפיר נקראת מניקת חבירו כיון שאין מי שישכור מניקת לולד אלא היא תניק אותו אם לא תינשא והרי בתקנות לא ישא אדם מניקת חבירו גם היא בכללה שגם היא נקראת מניקת חבירו אף על גב דמלישנא דמתניתין דקתני אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת וכו' ומניקת את בנה וכו' משמע דוקא אשה הנשואה לבעלה דרך נישואין חייבת להניק את בנה אבל לא כשהיא מזנה ואם כן כיון שמזנה אינה חייבת להניק דינה כגרושה ולא נקראת מניקת חבירו, מכל מקום כיון דאין אנו יודעין בודאי מי הוא המזנה שהרי אינה נאמנת לומר למי נבעלה ואין שום אדם שיהא מחויב לשכור מניקת לולד אלא היא תניק אותו מחמת שחס' עליו נקראת שפיר מניקת חבירו ואסורה לינשא כדי שתהיה חסה עליו ותניקהו ולא דמי לגרושה דבעלה אבי הולד מחויב לשכור מניקות לולד ואין היא נקראת מניקת חבירו: וכן מצאתי אחר כך בתשובת מהרי"ל סימן ק"ט שכתב בקצרה דמזנה אסורה מטעם דפירשתי וכן מהרי"ו סי' ע"ג וכן בפסקי מהר"ם רקנאט"י סימן רמ"א, וכן נ"י פרק החולץ, כתב וז"ל ומניקה מזנה יש מי שאומר שלדברי הכל צריכה להמתין וכו', וכן מהר"מ יפה לא הביא דעת המקילין במזנה:
והנה ראיתי שמהרר"י מינץ בסימן ה' הביא דברי הרא"ש שכתב וז"ל והרא"ש הזקן ז"ל היה אומר דגרושה אין צריך להמתין כ"ד חדשים שאין עליה מוטל להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיה מההוא דלעיל נתגרשה אין כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה אבל כשמת בעלה אף על פי שאין מחוייבת להניקו, מכל מקום כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניקהו עכ"ל הרא"ש וכתב עליו מהרר"י מינץ וז"ל, אף על גב שהרא"ש כתב מתקנה זו לא ראיתי שזכרו אותה התקנה לא התוספות ולא המרדכי ולא הסימנים אשר"י ולא הטור א"ה, ואולי הרא"ש מצא אותה התקנה כדברי הר"ש עצמו וכו' מדנקט הר"ש בלשונו שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיי' וכו', משמעהא אינו קיים מחוייבת להניק עכ"ל, ודחה הוא אחר כך הדיוק הזה עיין שם, הרי הבין מהרר"י מינץ שמה שכתב הרא"ש וז"ל מכל מקום כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניקהו עכ"ל: היינו שעשו תקנה שהאלמנה מחוייבת להניק את בנה ועל כן כתב שלא מצא תקנה זו בשום מקום ונכנס בדוחק למצוא תקנה זו מדיוקא דלישנא הר"ש הזקן, והא ליתא אלא כוונת הרא"ש לומר באלמנה אעפ"י שאינה מחויבת להניקו מכל מקום כיון שאין לו אב מי שישכור לולד מניקת עשו חכמים תקנה שבודאי תניקהו ולא שתהיה מחוייבת להניק אלא שמכח אותה התקנה בודאי שתניקהו דהיינו שעשו תקנה שלא תינשא תוך כ"ד חדשי' ותהיה היא חסה על ולדה ותניקהו, אבל אי היתה מותרת לינשא לא היתה חסה על ולדה כמו שכתב בהדיא כך הרא"ש פרק החולץ, אבל בגרושה לא תקנו כך כיון שאבי הולד מחוייב לשכור מניקת לולד לא תהיה סכנה לולד לכך לא תקנו עלה שתהא אסורה לינשא אלא מותרת לינשא, ואף על גב שלא תניק את הולד לית לן בה משום דאביו קיים וישכור לו מניקת אבל כשמת בעלה היינו אלמנה אף על פי שאין היא מחוייבת להניק מכל מקום כיון שאין אביו קיים לשכור מניקת לולד מצאו חכמי' תיקון שהאם הולד תניק אותו והיינו שאסרו אותה לינשא וכיון שהיא רואה שאסור' לינשא תהיה חסה על ולדה ותניקהו, וזה ברור: ולפי זה הוא הדין נמי במזנה שאין ידוע מי הוא הבועל שישכור מניקת לולד ודאי שהיא אסורה לינשא תוך כ"ד חדש כדי שאם תראה שהיא אסורה לינשא ודאי תהיה חסה על הולד ותניקהו כדפירשתי ומטעם שלא התחילה להניק כלל אין למצוא לה היתר כיון שכבר דברו בזה פוסקי' קדמאי ובתראי והסכמתם דאין זה מועיל כלום הרא"ש כלל נ"ג ריב"ש סימן תס"ג ור"מ פאדווה סימן ל', ואינך אלא שאין להאריך וטעם זה ברור דמסיק פרק החולץ דף מ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו משום דסתם מעוברת למניקת קיימא: ואי אמרת דאם לא תתחיל להניק את בנה כלל לא תהיה אסורה אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שהרי לעולם לא תמצא מעוברת חבירו אסורה שהרי כל מעוברת לא תתחיל להניק את ולדה כלל ותהיה מותרת, אלא ודאי אסורה אפילו בכה"ג:
ואין לדחוק ולומר דתקנו לא ישא אדם מעוברת חבירו משום דילמא לא תמצא אח"כ מניקת לשכור שהרי יכול' לשכור מניקת מיד, ואם כן לא תמצא לעולם שתחול תקנ' זו של מעוברת חבירו אלא ודאי דלעולם אסורה אפילו כשלא תתחיל להניק כלל, ואי לאו דמסתפינא שיהיו נראים דברי כתמוהים הייתי אומר גדול' מזו שמזנה חמיר טפי מבנשוא' שאפילו מת ולדה תוך כ"ד חדש אסורה לינשא משום דאית לן למיחש דילמא קטלא ליה ואזלא ומינסבה: אף על גב דמסיק בפרק אף על פי דף ס' עמוד דלא חיישינן להכי משום דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו היינו דוקא בנייהו דאית להו על ידי נישואין אבל הנך בנייהו דאית להו בזנות עבדי דחנקן וכן נעשה פעמים הרבה:
אם לא דאית לן למימר בהפך כיון דרגילין לחנק את בנייהו חיישינן דילמא מחמת בושה ועניות קטלי לבנייהו לכך יש להתיר להן לינשא כדי שבעליהן יפרנסו לילדיהן אלא שזה דוחק גדול הוא, לכך היה נראה לי לומר דבמזנה יש להחמי' טפי שאפי' אם מת ולדה תוך כ"ד חדש אסורה לינשא, אלא שאין אני רשאי להורות כן מסברא, אבל מכל מקום בנדון דידן נראה פשוט דהיא אסורה לינשא תוך כ"ד חדש אף על פי שלא התחילה להניק את ולדה כלל ולא דמי כלל לעובדא דמהרר"י מינץ כמו שפירשתי ובהא סליקנא, ובהא נחיתנא, דהתם שאני שהיו פריצי הדור מצויים והתחילו לפתותה ופסק להתיר משום חשש איסור מה שאין כן בנדון דידן, ואם יש למכ"ת להשיב על דברי יודיעני מכ"ת ויהיו לרצון לי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |