שו"ת הרי"ף/קמג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן פירש לים ומת ולא העידו עליו שראוהו שמת היאך הדין במזונות אשתו ויתומיו ממה שהניח ראובן זה לפי שהאלמנה תפסה כל מה שבחצר ואמרה אין היתומים נזונין ממנו כלום אלא יזונו ממה שתחת ידיהן כגון חובות שיש אצל עכו"ם וישראל ופקדונות וממה שיש לפלוני בתורת עסקא היש על בית דין להוציא ממנה מזונות ליתומין או לא ואם הוציאה שטר לחוד ויש לבה) תנאי על בעלה שתגבה מחיים ותבעה לגבותו מחובות בעלה לפי שהוא מחוייב להגבותו בין שהוא חי בין שהוא מת היש לה להגבות אותה מתנה זולתי מה שתחת ידה או אין לגבותו אותה עד שתשבע שאין תחת ידה בכדי אותו שטר ואם יש מן הדין להשביעה תשבע על כל מה שתחת ידה בין נדוניא בין מטלטלין או אינה נשבעה על הנדוניא כלל:
תשובה אלמנה שתפשה כלים ואמרה למזונות תפשתי אין מוציאין מידה דאמרינן אלמנה שתפשה מטלטלין במזונותיה מה שתפשה תפשה אע"פ שיש (מי) שהצריכה תפישה מחיים אין אנו רואין כן אלא אפילו לאחר מיתה כי מה שאמרו כשתפשה מחיים לא אמרו אלא בזמן שלא היתה נזונת אלא ממקרקעי כדין הכתובה. אבל עכשיו שניזונת ממטלטלי לא שנא תפשה מחיים ולא שנא תפשה לאחר מיתה אבל אי אמרה הניח מה שתחת ידי ואיזון מזולתו כגון חובות וכיוצא בהן אין היורשים מניחים אותה אלא אומרים לה יש לך לזון מתחת ידיך ולכשישלים תזון עמנו מאותן חובות אבל מתנה שיש לה בשטר יש להגבותה מזולתו שתחת ידה שזה שתחת ידה למזונות הוא ואמרו מה שתפשה תפשה אלא שיש להשביעה באותה מתנה עצמה דלא אתפסה צררי אבל נדוניית היא שלה ואין לבעל בה כלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |