שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/עד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר עד

סימן עד

שאלה באחד שנשתגע ובעת שגעונו זחה לבו עליו לומר שהוא אחד בדור בגדלו וכיוצא בשארי ענינים כיוצא בזה אך הי' בו סימני שוטה המבואר בחגיגה ולאח"כ נתרפא מהשגעון ורק עדיין ניכר בפניו חלייתו וגם עדיין גאוותו אתו לאמר שהוא גדול הדור אך סימני שוטה המבוארים בחגיגה אין לו כעת וגם הוא פיקח בכל ענינים הן במו"מ והן בשארי דברים שבעולם וגירש עתה את אשתו ונסתפקתם אם יש לערער על הגט כו':

תשובה ידוע דזה פלוגתת הרמב"ם עם הר"א והרשב"א ז"ל שהרמב"ם ז"ל [בפ' ט' מהל' עדות ה"ט] סובר דאלו המבוארים בחגיגה [ד' ג' ע"ב] לאו דוקא רק אם הוא עושה דרך שטות מעשים אשר המה מורים על שוטה ה"ז דינו כשוטה אעפ"י שהוא פיקח בשאר ענינים והר"א והרשב"א ז"ל ס"ל דכל שאין לו אחת מסימנים המבוארים בש"ס כפיקח יחשב וגיטו גט וכבר ביאר זה הרב המסדר הגט אך לכאורה בש"ס מבואר בהדיא דאם נמצא מבין דבר שמסבירים לו אפילו אם הוא גדול בעיניו דינו כפקח ואמרינן רמות רוחא נקטא לי' אבל לא שגעון הרי דבמילי דרמות רוחא לא מחזיקינן לי' לשוטה רק רמות רוחא הוא דנקטי' אך באמת זה ליתא דז"ל הש"ס (ב"ב קנ"ה ע"ב) דההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסי אבוהו לגידל בר מנשיא אתא לקמי' דרבא א"ל קרובי' זיל אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא עבד הכי א"ל זביני' לאו זביני כי קא כתבי לי' שטרא א"ל לקוחות זיל אימא לי' לרבא מגלת אסתר בזוזא שטרא דמר בזוזא אזל א"ל אמר להו זביני' זביני א"ל קרובי' לקוחות אגמרוהו א"ל מסברי לי' סבר וכיון דמסברי לי' וסבר מידע ידע וההוא דעבד הכי חוצפא יתירה הוא דהוי בי' עכל"ה והנה לכאורה כולה מוקשה חדא כיון דקיי"ל דצריך לעשות דוקא דרך שטות כמבואר בחגיגה וגם כתב הב"י וכל האחרונים דבפעם אחת שעשה דבר שטות אינו כשוטה רק אם רגיל לעשות כן (ועיין בת"ש סי' א' ס"ק מ"ו בשם ראש יוסף) וכן הסכימו כל האחרונים א"כ בפ"א שזרק הגרעינים וגם לא עשה דרך שטות דהא לא נזכר מזה כלל בש"ס שעשה דרך שטות ואמאי החזיקו רבא לשוטה וגם קשה כיון דהחזיקו רבא כשוטה ע"י מעשה שזרק הגרעינין לפניו א"כ למה בסוף הדר ואמר רמות רוחא נקטי' הא קיי"ל בשוטה אפילו שבשאר דברים הוא פקח מ"מ כשוטה יחשב ולא אמרינן אימור בעל מחשבות הוא וכנ"ל [בגמ' חגיגה] א"כ גם בכאן לא נימא דרמות רוחא נקטי' וליישב כ"ז נ"ל דהוא דבר ברור דאדם המבולבל בדעתו ואינו מבין דבר על בוריו ורק מחשבותיו נבוכו בסתירת דברים בודאי דינו כשוטה אפילו אם אין בו אחד מדברים המוזכרים בחגיגה ומש"ה צריך נשתתק בדיקה אפילו אם אינו עושה אחד מהנזכרים בש"ס מ"מ חיישינן שהוא מטורף בדעת ואינו מבין לכוין דבר והנה מבואר בש"ע [חו"מ ל"ה ס"י] והוא מהרמב"ם ז"ל דהפתאים ביותר ה"ה כשוטה וז"ל התב"ש סי' א' ס"ק נ"א החילוק שבין שוטה לפתי דהשוטה הוא שנטרף דעתו מחמת רוח רעה ונכנס בו רוח שטות ודומה לנטרף דעתו מחמת חולי ועיין נדה דף י"ג ולכן מצינו בגמ' עתים חלים ועתים שוטה דכך הוא דרך שוטים אלו וכן שפוי ונשתטה והפתי הוא דעתא קלישתא מתולדתו ואינו משתנה לעולם וכן נ"ל דעת הב"ח דגבי חרש כתב דה"ה פקח ונתחרש וגבי שוטה לא כתב דה"ה שפוי ונשתטה אלא דכולהו הכי איתנהו דאין אדם נולד בטירוף דעת כדרך המטורפים מחמת ר"ר או חולי אבל הנולד בדעת חסרה הוא הפתי ומתפתה לכל דבר ואינו משתנה לעולם עכ"ל. הרי דדלי השכל מתחלתו הוא כשוטה אפילו בלא הג' דברים המוזכרים בש"ס לכ"ע והנה לפ"ז רבא דהוי סבר דאיש זה מדלי שכל מתולדתו [הוא] כמ"ש לו הקרובים לרבא דאינו מבין למכור קרקעות ולכן כשראה רבא שזרק הגרעינים לפניו נטה לדברי הקרובים ותלה הדבר שעדיין לא נגמר שכלו והוא מדלי השכל וכשוטה יחשב ואולם לאח"כ כשראה רבא שהוא בר הבנה כשמסבירים לו א"כ אינו מדלי השכל ורק לחוש לזה שעשה שטות שזרק הגרעינין ע"ז אמר רבא כיון שהוא בר הבנה ורק שצ"ל שנשתגע מכח דבר השטות שעשה בגרעינין ע"ז צריך להיות דרך שטות וגם צריך להחזיק בזה ולא בפ"א ואדרבה אם באקראי זרק הגרעינן בזה לא הוחזק לשוטה ורק אמרי' רמות רוחא נקטי' א"כ אין מכאן ראי' לומר במחגאה דרך שטות והוחזק בזה לדמות עצמו לגדול הדור וכמוהו בודאי אין אומרים רמות רוחא נקטי' כמו דלא אמרינן במקרע כסותו בע"מ הוא וא"כ בנ"ד דאתחזק המגרש הזה בשטותו להחזיק עצמו לגדול הדור וכדומה בדרך שטות בודאי לא אמרינן רמות רוחא נקטי' ורק כשוטה יחשב לשיטת הרמב"ם ז"ל וא"כ הוי דין [זה] ספיקא דדינא אם כהר"א והרשב"א ז"ל דצריך דוקא אחד מהנזכרים בש"ס להקרא שוטה או כדברי הרמב"ם ז"ל דאפילו זולת הג' דברים המוזכרים בש"ס אם עושה דבר שטות שנחשב לשטות בעיני העולם ועשאו דרך שטות והוחזק לזה לא אמרינן רמות רוח' נקטי' ורק כשוטה יחשב אך לכאורה טעמא בעי להנך רבוותא ר"א והרשב"א ז"ל דס"ל דבעינן דוקא א' מג' דברים הנזכרים בש"ס וכי הל"מ שדוקא במעשה א' מהג' הוא שוטה ולא זולתם הלא אם רואין באיזה דבר שטות שיהי' שהוא עושה דרך שטות הרי הוא שוטה לפנינו ולכאורה י"ל דטעם הדבר בזה דהנה באדם שבכל עניניו הוא חכם ופיקח למה יגרע מלתת גט או שארי ענינים הלא ראינו שהוא כאחד הפקחים והרי בשוטה גמור מבואר [בגיטין דכ"ג] דאם גדול עע"ג ומזהירו כשר בכתיבת הגט (ובנתינה) [נ"ל דצ"ל ובשחיטה] לר' נתן [בחולין דף י"ב] וכן בחליצה הי' כשירה אי לאו דיש בו הרבה לכוין כמבואר בתוס' פרק מ"ח [דף ק"ד ד"ה והיא] למה בפיקח לפנינו ואומר שמגרש בכוון ורצון שלם לא מהני אם הוא שוטה באחד מהדברים הנזכרים בש"ס חגיגה הנ"ל וצ"ל כיון דעושה א' מג' הנ"ל נתגלה שהוא באמת שוטה ואין לו דעת ורצון להקנות איזה דבר או לגרש אשתו להפטירה ממנו ונהי שמבין ועושה מעשיו בכוונה מ"מ רצון ודעת אין לו ולכן אינו כשר בדבר שצריך קנין ובשלמא גבי כתיבת הגט יש לו שכל לעשות כמו שאמר לו הגדול העומד או בחליצה דחליצה מוטעת נמי כשירה הוי מהני אם גדול עע"ג אבל דבר שצריך קנין ורצון אין לו לאיש משוגע ולכן לא מהני מעשיו והנה האיך נדע אם יש לו דעת ורצון (הלא) בזה נתנו חז"ל כלל מי שעושה אחת מדברים הללו בודאי הוא שוטה שאין לו רצון כלל אפילו אם הוא פיקח בשאר עניני העולם ולכן לא שייך ע"ז מ"ש הנך ג' משארי עניני שטות די"ל דכן ראו חז"ל שכן הוא דמי שבא לכלל שגעון כזה אין לו דעת כלל ולא מהני מה שהוא פיקח בשארי ענינים אבל באם משתטה בזולת מג' דברים עדיין כחו בשכלו והוא כפיקח זה דעת הר"א והרשב"א ז"ל אך הרמב"ם ז"ל דעתו דבאמת כל הדברים שווים אם ראינו משתטה בשום דבר בעולם שוב לא מהני מה שהוא פקח בשאר הענינים וראיתי להתב"ש (שמשיג אהסמ"ע ז"ל שכתב) בסי' א' ס"ק נ"א הנ"ל יעו"ש [שמשיג אהסמ"ע ז"ל שכ' שהשוטה הוא חכם בשאר דברים כשאר ב"א] והוא ז"ל סתר דבריו מדברי תוס' חגיגה [דף ג' ד"ה דרך דא"א שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דבריו] הרי (דלא) דאמרינן כיון שהוא שוטה בדבר אחד הוא שוטה לכל הדברים ורק מה שעושה לפעמים איזה דבר חכמה הוא באקראי בעלמא ע"כ באמת יפלא הדבר לומר באיש שמדבר והוא במעשיו תמיד כפקח לומר שזה הוא מקרה וע"כ כמ"ש דהטעם הוא נהי שהוא כפיקח בשאר ענינים מ"מ רצון ודעת אין לו ולזה לדעתי כוונת הרמב"ם ז"ל שכתב בה"ע גבי שוטה שפסול לעדות וז"ל בפ"ט הל' ט' השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות עכ"ל והקשה הכ"מ למ"ל הטעם שאינו בר מצוה הלא הטעם הוא שאינו בר דעת כמבואר בש"ס טובא זימני. אולם לפע"ד כוונת הרמב"ם ז"ל דלמה יפסל לעדות כיון שחזינן שמכוין כל דבר זולת ד"א שמשתטה בו מ"מ לעדות הוי להיות כשר כיון דבדבר זה אינו משתטה לזה נתן הטעם נהי שיכול לכוין מ"מ כיון שאינו בדעת ורצון גמור פטור מן המצות ולכן אינו בר מצוה אח"כ מצאתי כן בתומים [סי' ל"ה סקט"ו] ועפ"ז יתיישב מה שנתקשתי בדברי הג"פ ז"ל שכתב בסי' קכ"א ס"ק יו"ד וז"ל אבל כשצוה בעודו בריא ואח"כ נשתטה ר"י סבר דאין כותבין עד שישתפה מדרבנן ור"ל ס"ל דאפי' איסורא מדרבנן ליתא דמדמה לי' לישן כיון דסמיה בידן אבל בדלא סמי' בידן מודה ר"ל לר"י דאין כותבין אלא לכשישתפה מדרבנן ואם כתבו בעודו שוטה אפילו בדלא סמי' בידן אינו אלא פסול מדרבנן דכיון דצוה לסופר כתוב בעודו בריא לא פסק כחו וצוויו אעפ"י דנשתטה אח"כ כנ"ל ליישב דעת הרמב"ם ז"ל ודו"ק [עכ"ל] וקשה לכאורה הא כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכיון דעכשיו לא מצי בעצמו לגרש לא יוכל שלוחו לעשות ועיין באחרונים מה שפלפלו בזה אך לפמ"ש א"ש דהא לכאורה הבעל יוכל לגרש באם גדול עע"ג והגט מוכן מאז ולא חסר רק נתינה בזה יהא הבעל יכול לעשותו בעע"ג ומלמדו כן עשה וצ"ל הטעם שאינו יכול לגרש אפילו בעע"ג משום שאין לו רצון וכח לפטור אשה וזה לא מהני העע"ג שאין העע"ג נותן לו רצון ודעת שלם אך לכאורה אם העיקר בגט הרצון קשה האיך יוכל לעשות שליחות כלל בגירושין לפי מה דמבואר בתוס' רי"ד [קידושין מ"ד מובא בקצוה"ח סי' קפ"ב] דבדבר שתלוי בגופו כמו הנחת תפילין אין עושה שליח א"כ הכא בגט שתלוי ברצון המגרש האיך יוכל למסור רצונו להשליח והוי כדבר שבגופו שאין עושין שליח בדבר שבגוף אך הטעם שרצון א"צ שליחות רק סגי במה שניחא לי' כמ"ש בקידושין כמה פעמים גבי קדושין דניחא ליה סגי ושאר מעשה הגט שפיר עושה שליח וא"כ יפה כתב הג"פ ז"ל באם עשה שליח קודם (שנשתפה) [שנשתטה] והרי בטלה דעתו ורצונו לגרש ושארי מעשה הנתינה יכול לעשות הבעל השוטה גופו בעע"ג ולכן כיון דמצי עביד יוכל לעשות שליח ואח"ז מצאתי כמה מדברים אלו בבית מאיר היוצא לנו דנ"ד הוא ספיקא דדינא וראוי להחמיר באיסור א"א אך כיון דלהרמב"ם גופא תלוי הכל לפי ראות הדיין אם הוא שוטה [כמבו' בדבריו שם] והנה הרבה מצוים בגודל רוח ומדמים עצמם לגדולים וכיוצא ולכן סומכים בזה אהר"א ורשב"א ז"ל ובפרט שכבר פסק מהרי"ט ז"ל כן [ח"ב אהע"ז סי' ט"ז] והטו"ג [סי' קכ"א סק"ב] כתב שאין לדון על דבריו וכן סוגיא דעלמא כהר"א והרשב"א וזכרתי בהיותי רך בשנים נער קטן שהי' בעיר מולדתי בעה"ב אחד נשא ונתן בחכמה ואח"כ נשתגע עד שהנערים רדפו אחריו לשמוע היתוליו ודברי צחוק כדרך קלי הדעת והי' נחשב למשוגע ממש ונתן גט לאשתו עפ"י הוראת אדמו"ר הגאון בעהמ"ח ים התלמוד וגם שמעתי מעשיות כאלו ולכן במקום עיגון יש להכשיר עפ"י בד"צ והנה אין אתי ספרי האחרונים כאן בכפר שעוסק פה ברפואות ולכן קצרתי ודעתי להצטרף להיתר גדולים הנ"ל ירח מנחם תרכ"ד כפר דאמבראווא הסמוך לק"ק סאנץ. [עיין לקמן סימן ע"ו השייך לזה]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף