שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/סט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־09:57, 6 באוגוסט 2023 מאת הר יונה (שיחה | תרומות) (גירסא ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png סט

סימן סט

שאלה בתולה א' נסעה בדרך קרוב להעיר ופגעה בנער א' שהיה לה היכרות עמו באהבה וישב הנער עמה על העגלה ועוד נער א' ישב שם כנגדם על העגלה ופניו הפוכות לצד הסוסים וגם בעל העגלה ישראל נהג אותם והנה על הדרך קידש הנער את הבתולה בטבעת ואמר לה הרי את וכו' והנער אמר שהי' הכל ברצונה והנערה אמרה שהקידושין היו באונס והיא טמנה יד א' בתוך אמתה ויד א' הטמינה בכיסה שלא יחטוף ידה כי יראה מזה ומענה בפי' שהוא בע"כ תפס ידי' ונתן טבעת על אצבעה בע"כ והיא זרקה מיד הטבעת ולא א"ל הרי את עד לאחר שזרקה מידה הטבעת וע"א אומר כדברי המקדש ועד הב' הבע"ג אומר שלא ראה הדבר כי פניו הי' להסוסים ולא שמע כלל שום דיבור של קדושין כן תורף השאלה:

תשובה הנה פסק בסמ"ג [מובא בש"ע סי' מ"ב] להחמיר בקידושי ע"א אך בהכחשה גם הסמ"ג מודה שאין לחוש וכ"כ רוב האחרונים אך בתשו' מהר"מ פדווא [הובא בח"מ סק"ד] מחמיר ועיין בכה"ג דהביא שיש איזה פוסקים שמליצין בעבור תה"ד שכתב דהסמ"ג חולק בכל ענין והנה במקום עיגון פסקינן כרוב הפוסקים דמותרת בלא גט אך אם אין עיגון צריכה גט וא"כ כאן דאין כאן עיגון צריכה גט. אך מחמת הבושה והוצאת שם רע על הבתולה י"ל דיש להתיר בלא גט עכ"פ בהכחשה. והנה לכאורה לפ"ד הריב"ש בח"מ ומביאו רמ"א בח"מ סי' ל"ד [סכ"ז ועיי"ש בש"ך סקכ"ח] גבי לדידי לוה בריבתא דאמרינן פלגינן דיבורא כן נמי הכא י"ל דפ"ד כיון דשני עדים היינו הבעל וע"א אמרו שאסורה לעלמא פ"ד של המקדש ונאמן לאוסרה אעלמא אך באמת אין זה חשש דבהדיא אמרי' בש"ס קידושין פ' האומר [ס"ה ב'] ותסברא ע"א בהכחשה וכו' ומאי קושי' הא אמרי' פ"ד לענין לאוסרה לאחריני (ובודאי לנו לחוש שמא יבואו לאחר פעם הראשון לומר שאסורה לעלמא) ואם נאמנים מחמת פ"ד א"כ תהא אסורה לעלמא ותצא עפ"י [אלא דמשם אין ראי'] דודאי לא אמרי' פ"ד בכה"ג בעדים המכחישין זא"ז דהוי עדותן בטל ולא אמרי' פ"ד דבהדי סהדי שקרי למ"ל אלא אפילו בע"א לחוד ואין אחר מכחישו רק האשה נמי [ל"א] פ"ד דלשיטת הראב"ד ז"ל דא"א פ"ד רק בבעל דבר א"כ המקדש שאסורה בקרוביו א"כ הוא מעיד לקרוביו ובטל כל העדות לשיטת הראב"ד ז"ל וגם לשיטת שאר הפוסקים דטעם פ"ד משום שאין אנו מחוייבים לקבל דבריו רק אם פ' הרג או פ' נרבע או פ' רבע אבל על הנרבע ועל ההרוג א"צ כלל והוי דברים יתרים לכן הוי כאלו אינם והוי רק כמי שאמר פ' בא על א"א או הרג אדם ולכן פ"ד כמבואר בריטב"א מכות ובהרא"ש שם [דף ז'] אבל בנ"ד צריכים לעדים למי אסורה ולמי מותרת דהיינו להמקדש מותרת ולכן צריכים אנו לכל הדיבור למי קידש ומי קידש ולכן אין שייך כאן פ"ד ובטל העדות לכ"ע העדות של הבעל בטל אפילו לאוסרה לעלמא והוי העד ע"א בהכחשה שאינו נאמן ויותר הי' ראוי שיתן גט אם הוא מצוי אך עתה בעוה"ר חיישינן לקלקול אין להחמיר הרבה אך אתם ידידי חקרו עוד הרבה כי קיטור חזינא וד"ל ויראו נא לגבות העדות מכל העדים כדת והגט שיהי' לריק כי יהיה פסולי עדות או חו"מ עכ"ז יקבלו מהם ואח"כ נחקור על עדותם כאשר מצינו בכיוצא בזה בשו"ת הראשונים הריב"ש ומהרי"ק והיה שלום:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף