שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר יח

סימן יח

מעשה באיש צעיר ימים שבדק עצמו לפ"ת ומצא שניקב הגיד בעטרה והמי רגלים יוצאין דרך הנקב וגם זרעו יוצא דרך נקב זה ובראש הגיד אין נקב כלל רק מעט שניכר כפי המחט וסתום מראשו עד מקום נקב שיוצא ממנו מ"ר וזרע כנ"ל והרופאים שפטו שנעשה ממעי אמו מה דינו אם מותר לבוא בקהל או לא:

תשובה לכאורה כיון שספק אם בידי שמים או בידי אדם הו"ל ספיקא ולחומרא ובהדי' אמרו בחולין [נ"ה ב'] גבי חרותא דצריך בדיקה אם בידי שמים ומספק אסורה א"כ מה התם שנשחטה הותרה ובחזקת היתר עומדת אפ"ה אסורה מספק מכ"ש הכא דל"ל חזקת היתר כלל דאסור מספיקא אך י"ל דכאן ג"כ אי"ל חזקת כשרות חזקה דאתי' מכח רובא דרוב יולדות כשירים לבוא בקהל ומסתמא גם הוא מהרוב ותלינן שנעשה בי"ש או ממעי אמו שכשר לבוא בקהל אך עדיין לא יושיענו הרוב הנ"ל כיון דאתרע הרוב ושוה ממש לדין בהמה חרותא דג"כ הרוב כשירות ואפ"ה אסורה עד שתבדק משום דאתרע הרוב ה"נ הרי אתרע לה רובא דה"ז יצא מהרוב ולדות דרובם אין להם נקב מן הצד ומש"ה לא אזלי' ב"ר וז"ל הרשב"א בחי' חולין דף נ"ה ע"ב ד"ה ת"ש אלא מיהו היכי דרדף אחרי' ארי לפנינו או ששמעה שאגת ארי' וקול שחל או רעמים וזועות שחטוה ונמצאת שצמקה הריאה שלה צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למיתלי אי תלינן משום דרוב בהמות בחזקת כשירות ובריאות הן עומדות והשתא הוא שיראה וצמקה ריאתה מחמת חרדתה וכענין שאמרו בא זאב ונטל בני מעי' א"נ בניקבה הריאה היכי דמשמשא ידא דטבחא כיון דאיכא מידי לקמן למיתלי תלינן ועובדא דרבב"ח משום דל"ל קמי' מידי למיתלי בי' א"ד גבי זאב וידא דטבחא דוקא דתלינן משום דר"ה דאמר נשחטה הותרה עד שיוודע לך במה נטרפה אבל זו דודאי מחיים צמקה לה אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות הו"ל ספיקא דאו' ולחומרא ואפשר דמדקתני מתני' חרותה בי"ש כשירה משמע דכל היכי דאיכא למיתלי דבי"ש הוא כשירה דאי לא מנא ידעינן דבי"ש הוא ואינה ראי' כ"כ דדלמא הכי' קתני חרותא כל היכי שנתברר דבי"ש היא כשירה וה"ד כגון שנבדקה וחזרה לבריאתה דע"י בדיקתה ודאי איגלי לן דבי"ש הוות וצ"ע עכ"ל הרי דלא מתיר אפי' נמצא ההיתר בפנינו והטעם משום שאתרע רובא לא משום דמחזיק מאיסור לאיסור כאשר ביאר הראש אפרים בכללי החזקות [סי' י"ט] וגם אפי' בספק לאחר שחיטה בעינן שיש היתר לפנינו לא האיסור אבל בנמצא נקב לאחר שחיטה ולא בא זאב לפנינו אסור כמבואר בת"ש בסי' כ"ט מה דינו להרבה ראשונים וכן הסברא פשוט כיון דספק דאו' לחומרא למה נתיר אי משום רובא הא רוב אתרע וכמבואר בש"ס [כתובות ט"ז א'] גבי רוב נשים בתולות נשאות וא"כ בודאי ספק כרות שפכה אסור. אולם יש לחלק בין כ"ש לחרותא בכמה אנפי חדא דהנה כבר נתעורר (בב"א) [בראש אפרים הנ"ל] דהרשב"א אוסר משום דאתרע החזקה והנה לכאורה קשה הא הרשב"א ז"ל גופא כתב גבי סירכא דלא מיקרי אתרע חזקה משום דלא הוחל הטורף ז"ל (חולין מ"ו ע"ב ד"ה הני תרתי אוני) ואפ"ל דאפי' בדיקה א"צ ואינו דומה לס' דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם איתילדא בה ריעותא דבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרי' לקמן על ארי בינייהו ונמצאת צפורן בגבו של אחד מהם דרגלים לדבר שדרסן כיון דהוא שתק ואינהו מקרקרן או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דרסן דרוסה האוסרת אם לאו וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקים אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחה שבא שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה א"צ עכ"ל והנה קשה למה לא נימא גבי חרותא דהוי לא הוחל הטורף כיון דהוי בי"ש לא הוי ענין טריפות כלל כמו סירכא וצריך לחלק דכיון דגם בי"ש נצמקה ונעשה חולאת בריאה ורק דהדר בריא וא"כ כיון שמסופקים אם אולי היא בי"א ולא תחזור דמי לצפורן שישב על גבו דהטריפות התחיל רק מספקינן אם נגמר לא אזלינן בכה"ג ב"ר דאתרע אבל בסירכא לא התחיל כלל הטריפות מש"ה כשר בסירכא ובחרותא טריפה מס' כיון שכבר התחיל חולי הצימוק לפנינו רק שמסופקים אם כבר נגמר שהוא בי"א או שיהדר בריא שהוא בי"ש ומש"ה הוי הוחל הטורף ואסור א"כ בנ"ד בכרות שפכה דאינו מחמת כאב ומכה רק גזה"כ דבי"א פסול ובי"ש כשר ואפשר דבי"ש יוליד אבל עכ"פ אם הוא בי"ש לא הוחל הטורף ולכן הוי כמו סירכא שא"צ בדיקה ואזלי' ב"ר דלא אתרע הרוב כלל ומש"ה מספ' כשר דתולין בי"ש דרוב ולדות כשירין לקהל והנקב לא אתרע כלל דלא הוחל הטורף וז"ב ותו כיון דמבואר בת"ש דמש"ה לא אזלי' בתר רובא משום דאתרע הרוב אבל בחזקת הגוף שבעצם הגוף לא מחמת רוב רק חזקה אזלי' בתר חזקה כ"ז דלא ידעי' שנשתנו בבירור ועיין בת"ש [הנ"ל] והנה בכ"ש דבשעת לידה הי' לו חזקת הגוף שנקי ממום הפוסל דהא ממעי אמו כשר אפי' ניקב א"כ הי' לו חזקה בעצם הגוף לא תלינן שנשתנה ממה שהי' כמו בכל חזקת הגוף וא"כ מספק כשירים. והנה לפ"ד הרמב"ם [פט"ז מא"ב ה"ט] דבידי חולי כשר ולא פסול רק בי"א שעשה בו מעשה וכמו שמבואר והיש"ש [יבמות פ"ח סי' ט'] והב"ח [סי' ה'] פסקו כמותו וכ"נ דעת הב"ש ז"ל [שם סקי"ב] והבית מאיר כתב שאפי' המחמירין בע"י [חולי היינו מפני] שע"י אדם נעשה החולי ע"י מאכל וא"כ עיקר תלי' בכ"ש אם ממילא כשר ורק אם נעשה בו מעשה פסול והנה אנו קיי"ל דאפי' רובא דתלי' במעשה לא אזלי' בתרה מכ"ש דלא ניחוש שנעשה בו מעשה ע"י אדם דמסתמא ל"ח שנעשה מעשה רק ע"י חולי או בי"ש או ממעי אמו הוי הנקב. וכ"מ ברשב"א בחי' יבמות דלא חייש לדלמא נעשה מעשה הן להקל הן להחמיר וז"ל (יבמות דף למ"ד ע"ב ד"ה אשה זו) ולשון אחר נ"ל לפרש דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראי' ודכוותה הכא כיון שזו מתחילתה צרה לערוה הוית ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסר עליך הראי' וכן הדין בקידושין כה"ג זה נ"ל עכ"ל הרשב"א א"כ בודאי ל"ח שנעשה במעשה ע"י אדם וכשר לבוא בקהל ואפי' לשיטות האוסרים ע"י חולי מ"מ בכה"ג מותרים מחמת שלא הוחל הטורף וגם חזקה דגופא וכנ"ל ולכן בודאי מותר לבוא בקהל וגם כיון שכן נראה שבא מתולדתו וכאשר העידו הרופאים מותר שכן בודקין גבי כולי' שנחסרה [עיין יו"ד סי' מ"ד] גם יש היתר דהוי ס"ס להתירה דהא דעת הסמ"ג [עיין ב"י סי' הנ"ל] וכמה מרבוותא כוותי' [דמותר לבא בקהל] בודאי מצרפי דלהוי ס"ס ומה שהק' בב"מ דא"כ מאי אמר שמואל (יבמות ע"ו ע"א). ניקב ונסתם כל שאלו ניקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר ולפ"ד הסמ"ג למה יפסל זרעו באם נסתר הסתימה הא דלמא עכשיו נתרחב הנקב אבל בהולידו הולד הי' הנקב נסתם א"ו דלענין לפוסלו לקהל אמר שמואל ולפענ"ד לק"מ דידוע דקרום שסופו ליסתר אינו קרום גבי טריפות ומש"ה קרום שעלה בריאה אינו קרום אבל בכ"ש אין סופו ליסתר היינו בבדיקה אם חזינן שאינו נסתר הוא מהקרומים החזקים ואם נסתר אינו מהקרומים החזקים ולכן [גם] טרם שנסתר אינו סתימה והולד ממזר ודו"ק. עכ"פ אין להזניח ח"ו דעת הסמ"ג וסייעתו מלצרפו לס"ס ושפיר הוי ס"ס ומותר בקהל והנה ראיתי דברי הגאון מלבוב שהתיר אך תמה אקרא למה נשמט ממנו דין חרותא דאלו הביאו נקיים אנו מקוש' ופלפולים של הגאון מהרש"ש נ"י ומה שהשיג הגאון מלבוב על מהרש"ק מתשו' הרא"ש שבב"י אינה תשובה שהרי הרא"ש ז"ל לא החליט להכשיר והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף