שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר יד

סימן יד

שאלה ת"ח א' נשא אשה ודר עמה באהבה כדרך ת"ח עשרים שנים ועדיין לא סר מחיבתה אך לא זכה להבנות ממנה ולא הי' לה שום ולד ולכן נפשו חשקה לקיים מצות פ"ו ולהעמיד בנים ת"ח כי הוא ממשפחה גדולה בן גדול הדור ז"ל ולכן ביקש ממני למצוא היתר כי זוגתו אינה רוצה להפרד ממנו בשום אופן:

תשובה מקודם נבאר אם יש בזה התקנה חשש דאוריי' דרוב הפוסקים ס"ל חרם דאו' כאשר העיד לנו הכה"ג בספרו בעי חיי. ולכאורה ה"נ חרם רגמ"ה הוא דאו'. אך באמת ז"א כלל דמבואר בפסקי הגה"ת מרדכי כתובות [סי' רצ"א] וז"ל ועוד פי' דלמ"ד דקידושין נמי לא מפקע זיקתה אפ"ה אם קידש בהיתר א"צ להמתין כ"ש זה דמשום תקנה בעלמא שלא יצטרך להמתין ועוד שמא תקנת הגאונים לא שייכי כלל במקום זיקה בעלמא וכו' השיב הר' אביגדור כהן כו' אם אמרו זיקה ככנוסה בערוה החמורה יאמרו בתקנות חכמי הדורות לא גזר הגאון אלא שלא לישא שתי נשים אבל הכא חדא ממילא איתרמיא לי' ולמיפק קיימא משום דררא דאו' לאבא שאול הלכך כמי שאינה זקוקה דמי' לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאו' כלל עכ"ל. אלמא דהוא איסור קל לא דאוריי' וכ"כ בתשו' מהר"י מינץ סי' יו"ד וז"ל עוד שמעי' מיני' דגזירת הגאון חשיבה לי' כתקנה שגזרו חכמי התלמוד וזהו דבר גדול מ"מ אין לעבור פיו כי הי' חכם גדול וחסיד ותלה עצמו באילן גדול בר"י הלבן עכ"ל הרי דלפלא בעיניו מה שעשאוה (הר') [הר"א] לתקנה דגמ' אבל דאו' ודאי אינו וכ"כ בד"מ [סי' א'] ומביאו הב"ש ז"ל [סקכ"א] דאינו רק תקנה וספיקא להקל ומה שהחמיר הב"ש [סי' ט"ו סק"כ וברס"י קנ"ח] לענין ע"א שמעיד שמתה אשתו הוא מטעם חזקה אבל ודאי הב"ש ס"ל שאינו דאו' וכמ"ש הב"ש סי' א'. והח"ס ז"ל [בסי' ג'] הבין דב"ש מחמיר בע"א משום דהוי דאו' ודחק בהא דמתיר הב"ש ז"ל בספק משום דכן אתני הגאון רגמ"ה גופא דספקא יהי' מותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המצות לענין ס' דרבנן לקולא דלעולם גזירת חכמים ז"ל הוא דאו' משום לא תסור ורק הם גופא אתנו דמס' יקילו וזה דבר שאינו דבהדי' כתב הב"ש דלא נתקן משום איסור וכוונתו כמ"ש הד"מ דאינו רק תקנה וס' תקנה להקל אבל אם הוי גזירה משום איסור לא הי' מקילינן בספקא ולדברי הח"ס ז"ל השתא נמי דאו' ורק הרגמ"ה בעצמו התנה להקל בספק א"כ גם אם הי' משום איסור הי' מותר דכן הותנה להקל בספק א"ו שכוונת הב"ש כפשוטו וכדברי הד"מ ז"ל שאינו אלא תקנה בעלמא וקיל אפי' מדבר שהוא מדרבנן וכמ"ש מהר"י מינץ ז"ל [הנ"ל] גם מהרש"ל ז"ל [ביש"ש יבמות סי' מ"א ובתשו' סי' י"ד] אף שהחמיר בתר אלף החמישי הוא רק מטעם התקנה אבל לא שהוא דאו' וראי' שכן הוא דהרי מהרש"ל הוכיח זה מהר"א והר"א ז"ל [המובא בתשו' מהר"י מינץ] הבאתיו לעיל כתב בהדי' דהוא דרבנן א"ו כוונת מהרש"ל ז"ל דלעולם הוא דרבנן ורק שלא בטלה הגזירה אפי' לאחר אלף החמישי. והנה בזה לבד מחולק מהרש"ל ז"ל עם הד"מ דד"מ ז"ל ס"ל דהוי רק כתקנות הציבור וספק מקילינן [עי' ביו"ד סי' רי"ח סעיף ב' ובטו"ז וש"ך שם] וגם א"צ מנין אחר להתירו כדאמרי' גבי חרמי ציבור ביו"ד רכ"ח אבל מהרש"ל ז"ל ס"ל כהר"א שהביא מהר"י מינץ דהוי כגזירת חז"ל ומש"ה כתב דאין יכולין לבטל דבריו ב"ד אחר סוף דבר דכל חכמי אשכנז ז"ל ס"ל דלא הוי יותר עכ"פ מתקנת חז"ל ורק חכמי הספרד מחמירין וסוברים שהוא חרם ממש וחרם דאו' ולהכי מחמירין מאוד אפי' בספיקא כמבואר בס' בעי חיי להכה"ג אך הב"י הגם שהי' ספרד מיקל בגזירה זו כמבואר בתשו' ב"י ז"ל [סי' י"ד] ולענ"ד דבזה חכמי אשכנז בקיאין ביותר שהמה קבלו התקנה מרגמ"ה תיכף כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' [נ"ל דכוונתו על תשו' הרשב"א המובא בב"י סס"א ובד"מ שם סק"ט וע"ש במהרל"ח] ולכן בודאי אנן בתר חכמי אשכנז אזלי' ולא הוי רק דרבנן וספיקא מקילין כמ"ש הד"מ ז"ל. והנה אם גזר גם במקום מצוה או לא יש הרבה דיעות בין הראשונים וגם הנ"י בפ' הבע"י מיקל שלא גזר רגמ"ה במקום מצוה הגם שד"מ [בסי' א'] כתב בשמו להחמיר לענ"ד נראה דלא כן כוונת הנ"י ומהר"ל ז"ל בהגהות על הטור הניח דברי הד"מ בהבנת דברי הנ"י ז"ל בצ"ע ולענ"ד דזה כוונת הנ"י ז"ל שכ' ביבמות וז"ל מתני' נשא אשה ושהה עמה וכו' אינו רשאי וכו' אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה ומשמע מן הירושלמי דלא ילדה לאו דוקא ה"ה אם הי' לו בנים ומתו מונה לה משעה שמתו ויש שפירשו דכל שיש לה ולד א' חי אין כופין אותו לגרשה דהא ילדה ומתני' ולא ילדה קתני אלא שיש מפרשים אחרים דהאי ולא ילדה ארישא דמתני' דמצות פ"ו אזכר ונקיבה קאי א"כ כל שלא ילדה זכר ונקיבה אינו רשאי לבטל ואם מת האחד שילדה אין מונין לה משעה שמת אלא משעה שפסקה מלדת והרשב"א ז"ל כתב שראשון נראה לו עיקר ולכ"ע מיהת אם לא ילדה אלא כולם זכרים או נקיבות אעפ"י שזכר ונקיבה היא המצוה אין כופין אותו להוציא ולאותן שקבלו החרם דר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אינו יכול לדעת המחבר ע"כ כו' עד ואם שהתה יו"ד שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה אחרת עלי' כדאמרן לעיל ואע"ג שהחרים ר"ג ז"ל בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו ז"ל וכ"כ רבני צרפת בתשו' הריטב"א ז"ל עכ"ל. והנה לדעתי דהנ"י קאי אהפלוגתא (שכיון) [שבין] הרשב"א להי"מ דהי"מ ס"ל דבאם לא ילדה זו"נ כופין והרשב"א ז"ל ס"ל דבילדה ולד (אחר) [אחד] אין כופין כדי לקיים המצוה ולזה כתב דלפי"ז במקום שנוהגין התקנה דרגמ"ה אסור להוציא דהא כיון שאין כופין מדינא דש"ס חל התקנה דרגמ"ה ולבתר הכי כתב הנמ"י ודקדק בלשונו אם לא נתעברה דכה"ג כופין אפי' לאחר התקנה דכה"ג לא תיקן רגמ"ה לבטל דברי חכמים שאמרו שכופין להוציא ות"ל הנחני ה' בדרך אמת לפרש דברי הנ"י ז"ל א"כ גם הנמ"י מהמתירין בדבר מצוה. סוף דבר כיון דהוא פלוגתת הראשונים ז"ל אי גזר במקום מצוה פסק בד"מ להקל בנישתטית ובאם מהדין לגרשה דמספיקא מקלינן בדרבנן אך בנשתטית והוא קיים המצוה לא כתב דעתו ורק במקום מצוה יש לסמוך בנשתטית אהנך שמתירין במקום מצוה ולפי"ז י"ל דגם מהרש"ל לא פליג עליו בזה במקום מצוה ולזה סרה קו' ותמיהת אחרונים אהב"ח ז"ל [עיין ב"ש סי' א' סקכ"ג וסי' קי"ט סק"ח] והבן. ס"ד דהרמ"א מיקל במקום מצוה לישא עכ"פ ב' נשים לכל האחרונים ורק שהב"ח ז"ל [בסי' א' ובסי' קי"ט] וכל האחרונים כתבו מנהג שלנו שלא להתיר בלא מאה רבנים אך מדינא מותר במקום מצוה וכן פסק הב"ש כמה פעמים בסי' קנ"ד ובב"י [סי' א'] וכן הב"מ ז"ל פסק כן אפי' שראה דברי היש"ש שהרי הביאו בסי' א' ולא כח"ס ז"ל שכ' דלא ראו האחרונים דברי היש"ש ז"ל מש"ה הקילו. דהרי הב"מ ז"ל ראהו ונגלו לפניו דברי היש"ש ואפ"ה פסק להקל משום דאין דברי היש"ש ז"ל סותר מה דסד"ר לקולא כנ"ל וא"כ הי' נראה פשוט להתיר במקום מצוה אך כיון שנוהגין העולם שלא להתיר אפי' בנשתטית ובמקום מצוה רק עפ"י מאה רבנים ולכן ח"ו לזוז מהמנהג הגם שהגאון נב"י התיר הלכה למעשה במקום מצוה כמ"ש בשמו הגאון בספרו עצי ארזים [סי' א' סקט"ו]. מ"מ הוא דרב גוברי' ביכלתו להתיר וכבר חלקו עליו בימיו חכמי הדור כמבואר בס' עצי ארזים ז"ל אך נ"ל כיון דהוא איסור [קל] עצתי דיעשה עד"ז שיתן לה גט בע"כ בתנאי שאם רוב חכמי פולין וגאליציא הגדולים המפורסמים יאמרו שמותר גט בע"כ במקום מצוה וכמו שכן דעת המהרמ"פ ז"ל [המובא ברמ"א סי' קי"ט] וסייעתו יהא גט ואם יאמרו רוב הנ"ל שאסור גט בע"כ אפי' במקום מצוה לא יהא גט כלל וא"כ לא עבר אחרם דגט בע"כ וקודם שיוודע תשו' הרוב הנ"ל ישא אשה אחרת דזה ודאי מותר דהוי ס"ס א' דלמא הגט גט וא"כ אין לו אשה כלל ואם יאמרו רוב הנ"ל דאסור ליתן גט בע"כ במקום מצוה ונמצא הגט בטל שוב הוי ס' דלמא מותר לישא שתי נשים במקום מצוה דהרבה ס"ל דגט בע"כ אסור דהוא דאו' ושתי נשים מותר במקום מצוה כידוע בנ"ב [מה"ק סי' א' וס"ס פ"ד ותניינא סי' ק"ב] ובשארי אחרונים וא"כ מותר מכח ס"ס לישא עכ"פ טרם יאמרו הרוב הנ"ל דעתם בהגט וא"ל דאסור לכתחילה לגרום ס"ס ז"א דבדרבנן מותר כמבואר (בש"ע) [בנוב"י] בה"נ [ע"ש מה"ק חיו"ד סי' מ"ג ובמה"ת יו"ד סי' קצ"ג] וכבר ביארנו דתקנה קיל מגזירה דרבנן א"כ בודאי מותר לגרום ס"ס וא"ל דאסור כיון שיכול (להתיר) [להתברר] הס' מהגט ובדבר שעתיד להתברר אין סומכין על ס"ס ז"א כיון שאין ס' השני יכול להתברר אם מותר במקום מצוה לישא ב' נשים וכיון שאין ספק השני יוכל להתברר כבר הורה לנו בנ"ב שם [סי' מ"ג הנ"ל] דאין חוששין למה שס' אחד יוכל להתברר וא"ל דסוף סוף אם יאמרו הגאונים הרוב הנ"ל שגט בע"כ אסור ב"מ והגט בטל א"כ ישאר באיסור עם אשתו השניי' שאין כאן רק ספק אחד ומנהגינו להחמיר. ז"א דזה ודאי בדיעבד אין מוציאין וכ"מ בכה"ג הגם שמהרש"ל ז"ל מחמיר מאוד מ"מ במקום מצוה גם הוא מודה שעכ"פ לא תצא ובפרט לדברי הרמ"א וב"ש וב"מ ז"ל מדינא מותר במקום מצוה ורק המנהג להחמיר ואין רשאי להתיר בפניהם מ"מ בדיעבד ודאי לא תצא ולכאורה מדברי הש"ס קידושין (ס"ט ע"א) זל"ה ר"ט אומר יכולים ממזרים ליטהר כיצד כו' איבעי' להו ר"ט לכתחילה קאמר או דיעבד ת"ש א"ל לר"ט טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות וא"א לכתחילה קאמר ממזרת נמי תינסב לעבדא עבד אין לו חייס [כו' עד אלא א"א דיעבד מאי ניהו וע"ש בפי' רש"י] עכל"ה משמע דאין נותנין עצה לכתחילה במקום שאינו מותר רק בדיעבד ז"א דבשלמא התם עושה לכתחילה איסור בפנינו והאיך נייעצהו לעשות איסור אבל בנ"ד שבשעת נשואין אין איסור כלל דהוי ס"ס א"כ עלינו ליעצו עצה זאת במקום מצוה וכל האיסור אינו רק מנהג זה נלענ"ד. אך מחמת שהוא דבר חדש אינני סומך על עצמי עד שיסכימו עמי איזה גדולים הגם ששמעתי שגדולים הורו להתיר במקום מצוה מ"מ יראתי לעשות מעשה בלא הסכמת גדולי דורינו והי' שלום. כדברי הבעה"ח ב' יוד שבט תרכ"ה לפ"ק צאנז הק' חיים הלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף