שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/לז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה לז

סימן לז

להרב המו"צ וכו' דק' חוסאטין במדינת קירה יע"א:

שאלה לערך תשעה שנים אשר לא שאלו הקצבים שאלה על ריעותא מאברים כמו טחול וכליות ובני מעיים ולב וכיוצא אם יש להעבירם כי מסתמא ברבות הימים איקלע להם איזה ריעותא ובקלות דעתם בפשיעה הכשירו שלא כדין:

תשובה הנה ידוע דמה"ת ואפי' מדרבנן אזלי' בתר רובא ומותר ולא צריך כלל לבדוק אחר ח"י טריפות זולת בריאה דסירכות הוי מיעוט המצוי ומותר לאכול החלב מכל הבהמות שבעולם וכן נוהגין כל העולם שאוכלים מחלב בכל יום ויום מעדר אחר ובמקום אחר בדרך אשר שלפי המוחש בודאי א"א שמתוך כמה אלפים בהמות לא יהי' האחת טריפה ורק אזלי' ב"ר וכן מבואר בזבחים (ע"ג ע"ב) וז"ל הגמ' אלא נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא השתא דאמור רבנן לא ניקרבה גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקרבו א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגוסא אסורה משום שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקחו בעשרה כהנים בב"א מ"א אלא א"ר משום קבוע עכ"ל ופרש"י ז"ל וז"ל בד"ה א"ר גזירה כו' קס"ד השתא דחייש לשמא אחר שיקחו אחד אחד עד שישחטו עשרה והם רוב יבואו עשרה כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בב"א ואיכא למיחוש איסורא ברובא איתא ובשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר דמרובא פריש ואיסורא הנאה בהני דפיישי היא דהוי רובא לגבי' אבל השתא דקרבו כי הדדי לא הוי הני דפיישי רובא לגבייהו. אלא מעתה מגוסא אסורה כלומר וכי מאחרי שמשכו ולקחו א"א לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקיבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרין ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר עכ"ל אלמא דאפי' יש טריפה בודאי ולא נתבטל ברוב מ"מ מותרים כולם אפי' הטריפה להקריבו לגבי המזבח דכבר נתהפך להיתר דאזלי בכל חד ב"ר בשעת שחיטה ולכן בודאי א"צ לבדוק בתר ח"י טריפות אפי' אם יודע שיש טריפה בתוכן ורק בידוע אסור מדרבנן משום קבוע כידוע שם אבל כ"ז שאין ידוע מהטריפה מותר ליקח כל הבהמות שבעולם לשחוט וא"צ בדיקה אפי' אם יש בודאי טריפה בתוך בהמות שבעולם מ"מ בכל חד אזלי' בתר רובא וא"צ בדיקה משום טרחה כמבואר בב"י וגם רבנן לא גזרו כלום אסתם בהמות ולכן לא ידעתי פלפולם בזה וד"ל אולם כ"ז לענין הצריכים בדיקה הוא שא"ל והמחמיר לבדוק מפסיד ממון של ישראל ואם מטריף איזה דבר משום ספ' חייב לשלם לבעל הבהמה דטעה בדבר משנה דאם לא בדק היתה כשירה וכמ"ש סברא זו דבמקום ס"ס אם אינו יכול להתברר רק ס' אחד שיחמרו מס' א"ל לברר ולהטריף מס' ועיין בנ"ב מ"ק [חי"ד סי' נ"ז] אך הקצבים לכאורה נראה המה כפושעים דנהי דא"צ בדיקה מ"מ בודאי ידוע שבתוך משך זמן רב כזה [א"א] שלא הי' נגלה להם שאלה מריעותא והמה העלימו אך לפי מנהג בגלילותינו שהקצב אינו מוכר דברים קטנים לאחדים רק לקונה אחד ובשעת הפשט הבהמה הוא נוטל הבני מעיים ודברים קטנים בבהלה וטרוד בעבודתו ואינו משגיח כלל והקונה מתקנם אחד אחד ולזה רוב השאלות בזה המה מהקונים ולא מהקצבים ואם גם במקומו המנהג כן אין להקצבים אשמה בזה והכל לפי ראות עיני הב"ד וגם אם אולי שכיח במקומם איזה טריפות ומצוי כמו סרכות ודאי צריך לבדוק וצריך להזהיר הקצבים בזה אבל אין מעבירין אותם כי סברו לנהוג כמו בכל תפוצות ישראל שאין בודקין אחר ח"י טריפות הכלל הכל לפי ראות הב"ד במעשיהם והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף