שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה יא

סימן יא

שאלה ע"ד השו"ב שערערו עליהם בני העיר שקבלו ע"ע בכתב באלה ובשבועה שלא יקחו יותר משכר הנקצב להם ונודע אח"כ שלקחו מהקצבים איזה ליטרות בשר מכל בהמה ושארי דברים והשו"ב אמרו מחמת שפ"א לא נתנו להם החק הקצוב להם נתבטלה השבועה וכל הכתב שנעשה אז ע"כ תורף השאלה:

תשובה הנה מתחילה נחקורה הקבלה שכ' בה בזה"ל באם ח"ו יתברר עפ"י ד"ת שעברנו על איזה פינקטין הנ"ל אז אסרנו ע"ע בנדר בלי התרה האיש העובר להיות שו"ב דפה לעולם עכ"ל דלכאורה הוא בדרך נדר ושבועה וזה אינו נדר שאוסרים ע"ע להיות שו"ב פה וזה הוי דבר שאין בו ממש ונדר לא חל על דבר שאין בו ממש וגם לא אמרו בלשון שבועה ולומר דהוי כמו יד דרצונו לאסור ידיו דבנדר שלא מרצונו אין אומרים דהוי כאלו אסר ידיו וכמבואר בס' בני יעקב בארוכה אך באמת זה הוי שבועה ממש כמבואר בתשו' מהר"מ אלשקר סי' ע"ח וז"ל שאלה יורנו אאמ"ו מה משפט האומר בנדר שלא עשאו כך וכך ועשאו אם חל הנדר או לא. תשוב' כבר נשאל הרמב"ם ז"ל על דבר זה וז"ל השאלה שאל אותו על אדם שאמר נדר שלא אוכל או שלא אשתה וכיוצא בזה אם יתחייב בדבר זה כמו נשבע או לא והשיב לא יתחייב בדבר זה כלל לפי שלא אסר ע"ע בלשון איסור ולא נדר בדבר הנידר ר"ל שיחמר ה"ז קרבן או חרם וכיוצא בזה והכתוב אומר איש כי ידור נדר לאסור איסר שיהי' הנדר כשיאסור אבל לשון נדר בלבד אינו דבר אבל אם הי' הנודר ע"ה פותחין לו פתח ממ"א כדי שלא יקלו בנדרים עכ"ל אלמא דאלו אמר והזכיר איסור אסור וכ"כ הש"ך יו"ד סי' (ר"י) [ר"ו] ס"ק ט' עיי"ש אלמא דזה הוי איסור וגם כי אפי' נדר בלשון שבועה או איפכא אין מקילין בו כמבואר ביו"ד. שנית צריך לעיין כיון שקבלו כל השו"ב ונפטר א' מהם אם מחויבים האחרים לקיים השבועה הנה לפי המבואר בכמה מקומות אם אין א' זקוק לחבירו הוי כמו נשבע כ"א לעצמו אך יש פנים לומר דכיון דמת א' מהם העבודה כבד עליהם נתבטל הפסיקה הראשונה אך גם זה אין לו מקום דכיון דעמדו מסתמא הפסיקה הראשונה קיימת כמבואר גבי פועל בכ"מ בש"ע ומה שטענו שבאמת לא נתרצו ובטלה הפסיקה זה יתבאר לפנינו אי"ה ג' יש לעיין אם בטענות השו"ב שאמרו שהקהל עברו במה שלא שלמו להם והקהל אומרים שלא תבעו השו"ב להם לעולם וגם אינם מאמינים שלא פרעו להם הנה בודאי תנאי הקהל הוי בקום ועשה ועי"ז קבלו השו"ב עליהם השבועה וממילא אם השו"ב טענו שלא נתקיים התנאי בקום ועשה צריך הקהל ראי' לברר שקיימו ופרעו כתנאם ואם לאו לא עברו השו"ב שבועתם ודומה למקדש בתנאי אעשה לך דלדעת הר"ן בשם [החולקים על] הרמב"ן ז"ל [בקידושין ד"ס] הוי כא"י אם הלויתני ובכאן לכ"ע אוקי גברי היינו השו"ב אחזקת כשרות שלא נפסלו בעברם על שבועה והנאמן של הקהל בודאי הוא נוגע בזה כאשר ידוע לכל והן אמת דהשו"ב לא כן עשו דהי' להם להודיע לאנשי הקהל כי ההופקד ע"ז לא שילם להם אך מ"מ בעבור זה לא עברו על שבועה והנה י"ל דהקהל לא נתחייבו רק אם יתבעו אותם אבל כ"ז שלא תבעו אותם לא נתחייבו לשלם וא"כ כיון שהקהל לא עברו תנאם ממילא השו"ב עברו על השבועה כיון שלא נתבטל התנאי אך ז"א דנהי דלענין הנשבע לפרוע פטור משבועה כ"ז שלא תבעו אותו אבל בפועל בודאי חייב לפרוע תיכף בלי תביעה כמבואר בב"מ (דף קי"ב ע"א) וז"ל הש"ס המחהו אצל חנוני אינו עובר עליו איבעי' להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אומר אינו חוזר רבה אמר חוזר אמר רבה מא"ל מדקתני אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא מיהדר הדר ור"ש אמר מאי אינו עובר אינו בתורת לעבור עכ"ל אלמא דכיון דקתני אינו עובר משמע אבל חיובא איכא ואפילו ר"ש מודה בזה דל"ש תירוצא דר"ש בזה יעיי"ש וא"כ כיון שמחויבים ליתן ולא נתנו עברו על התנאי נגד השו"ב וממילא בטל שבועות השו"ב ואפילו בלא הוכחה מש"ס הנ"ל בנ"ד לכ"ע לא עברו השו"ב דנהי דנימא דדעת אנשי הקהל הי' אם יתחייבו ליתן היינו עפ"י תביעה מ"מ חיוב השו"ב בשבועה לא הי' רק אם יתנו להם ואם לא יתנו יהי' מאיזה טעם שיהי' בטלה שבועתם דמה לי בזה בחיוב אנשי הקהל המה לא נשבעו רק ע"ד שיתנו להם בזמנם. אך המעיין בהכת' שנעשה ביניהם שכ' שם בזה"ל ובאם יעכבו מליתן דמי השבוע הנ"ל שמונה ימים אזי יפטרו השוחטים מכל הפונקטין הנ"ל רק יקבלו דמי השחיטה כפי שלקחו מקודם עכ"ל ולשון זה אינו מובן יעכבו מליתן הל"ל ואם אנשי הקהל לא יפרעו אך הענין היא דלא המה הנותנים להשו"ב רק עפ"י נאמן הקהל שהוא לוקח מקופת הקהל ומשלם להם והמחוהו אנשי הקהל להשו"ב אצל נאמן הקהל הנ"ל ולזה נכתב אם אנשי הקהל יעכבו מליתן א"כ הוי התנאי בשוא"ת דכ"ז שלא יעכבו בשוא"ת לא יוכלו השו"ב לבטל והמה אומרים שלא עיכבו בשום פעם בודאי עברו השו"ב על השבועה אך במה שאומרים השו"ב שכבר צעקו שלא ניתן להם כפי הכתב ורוצים לבטל הכתב הראשון והשבועה ולפי הנראה שאנשי הקהל מודים בזה שלא ניתן להם כפי הכתב וא"כ נתבטל הכתב הראשון ונהי שאנשי הקהל אומרים שנתפשרו שישאר הכתב הראשון בתוקפו מ"מ השבועה הראשונה נתבטלה כיון שלא נזכר שבועה באחרונה ולכן אם לא לקחו מהקצבים קודם פסיקה האחרונה נהי דעשו שלא כדין אבל על השבועה לא עברו ולכן לדעתי השו"ב כשירים בלא פקפוק רק לעשות עצהיו"ט נכון וראוי שהב"ד ואנשי הקהל הראשונים יתירו השבועה שעד"ר כיון שהוא לד"מ כידוע שמועיל התרה וגם יכריזו ברבים שיתנו דעתם שמסכימים לההיתר ולאח"כ אפי' אם המיעוט ימחו אין בהמחאתם כלום. ועתה אבוא לפלפל קצת בדבריו שכ' לתרץ קו' הט"ז [בח"מ סי' ע"ג] שהקשה אסמ"ע ז"ל דלדבריו דאינו חייב בשבועה לפרוע רק אם המלוה תובעו וק' (מסי') [מסעיף] הסמוך דבשטר שזמנו לשלם בשבת ז' בניסן שצריך משכון וק' דל"ל לחלל שבת במשכון הא ודאי אין אדם תובע בשבת ותירץ מעכ"ת דאיירי בידוע שיהי' שבת בז' בניסן דאל"כ הוי שבועה בטעות ע"כ ובאמת בתשו' הרא"ש ז"ל שממנו נובע דין זה כ' להדי' דאיירי בלא ידע שיהי' בשבת יעו"ש ובאמת גוף דברי (ר"א) [רא"ש] ז"ל יפלא בעיני דמשמע הא אם יודע שיהי' שבת השבועה אינו חל לעבור אפריעה בשבת והוא נגד דברי עצמו שכ' כלל י"א דשבועה חלה על איסור דרבנן ומזה נראה דלא פסק שם כלל י"א דשבועה חלה על דברי רבנן רק לענין קרבן או מלקות אך אין כופין לקיים השבועה וכאשר כ' הב"ח ביו"ד סי' רל"ט אך זה ק' על הב"ח שם שכ' כן גם דעת הרשב"א והרשב"א בתשו' כ' דכופין לפרוע אך הרשב"א גופא מסיים למעשה צ"ע והנה בגוף קו' הט"ז משטר שזמנו בשבת והוא מתשו' הרא"ש ז"ל לק"מ דהנראה שם שלא הי' חייב ליתן לו רק שחייב עצמו ליתן ביום ז' בניסן שאיקלע בשבת מנה ומתוך זה רצה המחויב לפטור כיון שאותו יום איקלע בשבת ופטור שוב פטור לגמרי וע"ז כ' הרא"ש ז"ל דכוונתו שבשבת יהי' פרוע אבל החיוב מתחיל מקודם לשבת וא"כ ל"ק קושייתו דלא יתבע לו הא אם לא ישלם לו אז באמת פטור כאומר קונם על ככר לאוכלו היום ועבר אותו יום שפטור וא"כ ע"כ צריך לתבוע בשבת כדי שלא יפקע חובו דבמקום פסידא מותר ומש"ה ניחא דהרא"ש ז"ל כ' על נשבע סתם אם לא פרע ע"ש ישליש משכון ולאח"כ שנודע לו שנשבע לפרוע במזומן לא סיים מה יעשה אם לא פרע בע"ש ולפענ"ד בכוונה השמיט זה דלדעתו בכלל י"א צריך לקיים השבועה ולעבור אדרבנן אך מ"מ קשה הי' לו לעשות מעשה וכדברי הרשב"א הנ"ל לפיכך השמיט זה. גם מ"ש מעכ"ת דבידע בשבת הי' כוונתו שיתחייב בלא תביעה דמסתמא לא יתבע המלוה בשבת וזה אינו מובן דהא באמת השבועה קאי אקודם שבת ובמלוה גם לאחר השבת וא"כ ודאי כוונתו אימתי שיתבע לדברי הסמ"ע אך בלא"ה מתרץ התומים (שם] בטוב טעם אם תובע קודם השבת הוי כתובעו בשבת ומצאתי ראי' לדבריו מדברי תשו' הר"ן ז"ל [סי' נ"א] גבי נדר לצאת מביתו קודם השבת יעו"ש ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף