שו"ת דברי חיים/א/יורה דעה/מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א יורה דעה מט

סימן מט

מה שהקשית על הא דאמרינן בריש חולין [אלא] הכל מעריכי לכתחלה והתני' וכו' ואפי' ר"י לא שרי אלא בנדבה ופירש"י דבערכין לא משכחת נדבה דצריך שיאמר ערכי עלי והקשית הא משכחת לי' באומר ע"ע ע"מ שלא אתחייב באחריות דאז אינו עובר שום דבר דהוי כמו נדבה. ותירצת עפ"י דברי קצה"ח [בסי' ר"ג ס"ק ב'] שכ' לחלק במחייב עצמו ע"מ שלא יתחייב באחריות לא מהני וחייב באחריות דהוי תנאי ומעשה (באים כאחד) [בדבר אחד] ורק אעפי"כ יוכל אדם לנדב עולה ע"מ שלא יתחייב באחריותו משום שעכ"פ קודם הפרשה חייב באחריות וא"כ יפה תירצת דלפ"ז הכא בערכין דאם לא מפריש תיכף יוכל לבא לידי עבירה ואסור לנדוב אפילו לר"י בכה"ג ואי שיפריש תיכף בשעת הערכה סכום הערך א"כ לא נתחייב באחריות כלל ולא מהני לפטור מאחריות את"ד תירוצך. ידידי לפי דבריך באם אחד נתחייב דבר לחבירו ונתנה לו תיכף לפניו באופן שאפי' במלוה הי' פטור לדבריך יהא חייב כיון שלא קיבל עליו אחריות הוי תנאי ומעשה (בכ"א) [בדבר אחד] וכיון דהמקבל לא קנהו במשיכה יהי' עד עולם ברשות המתחייב לענין אונסין וכיוצא דאם אמרת שיהיה פטור המתחייב א"כ מעולם לא קיבל עלי' אחריות והוי סותר המתנה והנה זה ודאי לא יעלה ע"ד שום אדם ובידאי מכ"ש אם התנה מתחלה ע"מ שלא יתחייב באחריות שקיי"ל לפ"ד הקצה"ח ומהרי"ט ז"ל שחייב באחריות מחמת שתנאי סותר המעשה מ"מ בודאי אם נתן תיכף לפני המקבל פטור מאחריות והמתנה קיים דבאמת לעולם נתחייב באחריות ורק שישלם תיכף חובתו ואין זה סותר התנאי להמעשה רק פרעון מילתא אחריתי הוא א"כ ה"נ אם אמרי' בהאומר ערכי עלי ע"מ שלא אתחייב [באחריות] חייב באחריות מטעם שתנאי סותר המעשה ורק לאחר הפרשה פטור א"כ שפיר הוי עליו החיוב בדיבורו ערכי עלי עד שישלם ומה שמשלם תיכף זה אינו מבטל המעש' רק דבר אחר הוא ושפיר פטור וא"כ נשאר קו' בדוכת' דמשכחת לי' באומר ע"מ שלא אתחייב באחריות ומה שדחית לומר דכאן לא הוי תנאי ומעשה בד"א דהא המעות קודש בלא הנדר לא ראית דברי הריטב"א [בחולין] שכתב דלא קדו' בשום אופן רק באומ' ע"ע אולם עיקר קושייתך לא הבנתי דהרי (תירוץ) [קו'] הגמ' לפי לישנא בתרא דנדרים [דף י'] דר"י נמי אוסר (בנדרים) [בנדבה] משום דיכול לבא לידי תקלה. הן באמת מה שהבאת לידי כך להקשות משום דברי רש"י ז"ל בריש חולין שכ' שם וז"ל ואפי' ר"י לא קאמר אלא דאמר הרי זה דאם מתה או נגנבה אינו חייב באחריות' א"כ כיון דאפרשה תו לא הדר בי' עכ"ל דמשמע דאם מפריש מותר לר"י אפי' בלא הבאת לעזרה ובאמת זה נגד גמרא מפורשת ורק כוונת רש"י הוא לתרץ מה דקשה כיון דר"י חייש נמי. לתקלה למה מותר לדידי' נדבה אפילו במביאו לעזרה הלא יתחייב להביא אחרת אם יפסל ולזה כתב דפטור מגניבה ואבידה כיון דאמר הרי זו וא"כ בנמצאת טריפה נמי יפטר א"נ דשוב לא הדר בי' והיינו דבאמת אפילו בהרי עלי באופן שמסרה לכהן מותר דגם אם יתחייב באחריות שוב לא הדר אבל באם לא מסרה לכהן תיכף בודאי גם רש"י ז"ל מודה דלר"י לל"ב והוא סוגי' דחולין אסור (והנה לפי הבנתך הוי לך להקשות על טעם שני דרש"י כיון שכבר נתן בודאי לא יעבור וקשה לפרוש תיכף ואז שרי לפום פשט דברי רש"י ז"ל) ע"כ יוכל לבא לידי מעילה וא"כ ל"ק כלל דמשכחת בערכין שיפריש תיכף וע"מ שלא יתחייב באחריות כמו שכתבת דעדיין חיישינן לתקלה ואסור להעריך בכה"ג אפילו לר"י וז"ב:

אך לכאורה זה קשה דאכתי משכחת אליבא דר"י שיערוך בעומד לפני הגבאי בעזרה ואומר ערכי עלי ומפריש תיכף. אך באמת לפי הנראה מדברי הריטב"א ז"ל דבכה"ג נמי אסור כיון שאמר בלשון עלי שכ' שם בריש חולין וז"ל שאילו לא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי אלא שתפס המעות בידו ואמר הרי אלו לערכי לא נערך כי לא אמר כלום דה"ל כמו שאינו מחויב חטאת ואמר הרי אלו לחטאתי שלא אמר כלום עכ"ל וכ"מ בגמ' נדרי' דבנדרי כשרים לא נדר ואפילו הבהמה מונחת בעזרה כמו שמבואר שם דהחילוק בין נדר לנדבה דבנדרי כשרים לא נדר ובנדבה נדר משמע דבכה"ג דמהני נדב ושרי כגון במוסרו לכהן תיכף בעזרה בנודר אסור גם בכה"ג וזה אמת וברור ודברי רש"י ז"ל הם צ"ב קצת ודו"ק:

והנה לא אמנע מלהודיעך מה שעלה על רעיוני לפום רהיטא לתרץ כל הנ"ל אשר קשה דמשכחת לה עכ"פ במשלם תיכף בעת הערכתו [והוא] לפי מה שמבואר בערכין הכל לאתויי מופלא סמוך לאיש. והנה התוס' בנדה (מ"ו ע"ב ד"ה אא"ב) כ' וז"ל וי"ל דר"י נמי אית לי' דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ולהקל לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול עכ"ל אלמא דגם דקטן מופלא סמוך לאיש נדרו [נדר] והקדשו הקדש אבל להקל דינו כקטן ולא יכול לתרום אליבא דר"י וא"כ כמו כן נמי נהי דיכול קטן לערוך במופלא סמוך לאיש אך עכ"פ פרעון שפורע אינו כלום לפוטרו ועדיין החיוב עליו לשלם דלהקל לא מהני המופלא ע"כ אינו כלום ואין לחלק דבהקדשו גופו כמו שיכול להעריך כמו כן יכול לפרוע דז"א דהתורה לא חייבה רק שמוכרח לקיים נדרו כשיגדיל דלע"ע אין שום עונש עליו כמבואר בנדה ויעוין במל"מ הל' נזירות שכ' דלא מהני התרה למופלא מה"ת ודו"ק. אך האמת מש"כ ראשונה הן באמת ברמב"ם ז"ל משמע דצריך תיכף לשלם ויוצא ידי נדרו דלא כמו שכתבתי. אך לענ"ד יש מקום לומר כנ"ל. אך דהנלע"ד פשוט דקודם שבדקוהו להמופלא אם יודע למי נודרין והוא הקדים עצמו ופרע להגזבר טרם שבדקוהו אם נאבד מיד הגזבר חייב באחריות דהנה בלא"ה ספק שמא לא יביא ב' שערות בשנת י"ג וא"כ אין לו דין מופלא וגם ספק אם יודע למי נודרין ולכן בס"ס כה"ג עדן לא יצא המעות מתח"י ולא זכה בו ההקדש דא"ל ההקדש הוי מוחזק דליתא דכ"ז שאינו חייב עפ"י דין מטעם ערכו אין המעות קדוש כלל כדברי הריטב"א הנ"ל וא"כ קודם שבדק הוא עומד בס"ס אם הוא חייב וא"כ אין המעות הקדש ולא יצא עדיין מרשותו כנ"ל ולכן אכתי באחריותו של המופלא עומד המעות ואם נגנב ואח"כ נתברר שהוא יודע למי נודרין והביא בשנת י"ג ב' שערות צריך לשלם שנית דהמעות הראשון הי' עדיין תחת רשותו ולא זכה בה ההקדש כלל מטעם הס"ס ובודאי דצריך שנית לשלם ודו"ק. יעיין תוס' נדה דף מ"ה. [א"ה וא"כ עכ"פ בקטן לא משכחת לה דאף שמשלם תיכף עדיין חייב באחריותו ודו"ק]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף