שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר ל

סימן ל

תשובה הנה מבואר בש"ס ב"ב (כ"ג ע"ב) וז"ל הש"ס שם א"ר חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבה דאורייתא אפ"ה רובא עדיף מתיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא מינה בדליכא וליזול בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מיני' בדליכא כו' ושם ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא משום דסבר לה דר' חנינא שאני התם דאי מיגניב מינה איצנועי בגוי' לא מצנעי וה"מ דחמרא אבל עינבי מצנעי עכ"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' וז"ל אבל ענבי מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא אסור דכי הא לאו קרוב הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא כאן הי' וה"נ מוכח בקדושין פ"ק דקאמרי' בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתח גנותיהן כדאמרי' בסוף ב"ק הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל עכ"ל אלמא דמקום המצוי אזלינן בתרא (בתר) דמצוי להיות במקומו ולא חיישינן דלמא אתא מרובא דעלמא וגדול מזה כתב הת"ה הארוך בדיני י"נ [בית] חמישי שער ד' וז"ל ומסתברא דאפי' בעיר שרובה נכרים ואינו יודע אם גנבים נכרים או גנבים ישראלי' אם ישראלים שבאותה העיר דרים בשכונה בפ"ע שאין דרך הנכרים מפסקת אותו הרי אותו שכונה כעיר בפ"ע ואין הולכין בה אחר רוב השכונה ואעפ"י שיש קצת נכרים דרים דהרי שכונה זו כעיר בפ"ע ואעפ"י שאין דלתות השכונה ננעלות וכדרך שאמרו גבי בשר הנמצא דאין הולכין אחר רוב אלא אחר רוב טבחי העיר ואעפ"י שאין דלתות מדינה נעולות כדאי' בשלהי פ"ק דכתובות עכ"ל ומביאו הב"י והש"ך ז"ל [סי' קכ"ט] אלמא דאזלינן בתר מקום המצוי והפר"ח ז"ל [ביו"ד סי' ס"ג] הקשה עליהם מהא דאמרינן הכא וליזל בתר רובא דעלמא גם שלא מצוי ולפי הנלפע"ד אדרבה מכאן ראי' לדבריהם דהנה לכאורה תירוץ הגמ' בדליכא דנפיש מינה אינו מובן כלל וכי בכל א"י הי' כל העיירות שוות וגם הרמב"ם ז"ל כתב בהל' רוצח פ"ט הל' ו' וז"ל אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם הי' אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאים העגלה עכ"ל וקשה איזה הן הנקראת סמוכות ומאי שיעור הוא הלא יש בא"י ודאי איזה עיר גדולה מחברת' (שיש בה ב"ד) וכן בתוס' מכות דף (י' ע"ב) בד"ה חד אמר וז"ל תימא דהא תנן (סוטה מ"ד) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקמי קרא דמקיימי לי' אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו עכ"ל וקשה נמי מאי שיעור הוא לחלק ולומר דמודדין ממקום שיש בה ב"ד ובאיזה מקום נאמר דמביאין אעפ"י שאין שם ב"ד הלא בתורה כתיב סתמא והעיר הסמוכה עפ"י מדידה ובמקום שאין ב"ד אין מביאין ומודדין מעיר שיש ב"ד מגזה"כ כמבואר (בסנהדרין) [בסוטה דף מ"ה ע"ב] לכן קשה מאי גבול שנדע אימת צריך דוקא למדוד מעיר שיש בה ב"ד גם שיש קרובה הימנה ואין בה ב"ד מ"מ אין מביא ע"ע רק עיר שיש בה ב"ד גם שהיא רחוקה ממנה ואימתי אמרינן שתביא העיר שאין בה ב"ד ולא מודדין ממקום שיש בה ב"ד. וי"ל לפ"ד התוס' ז"ל אולי איירי התוס' ג"כ ביושבת בין ההרים אבל פשט דבריהם לא משמע כן. ולכן נ"ל ברור דודאי אין מודדין רק ממקום ששכיחים לבא ומצוים ב"א אבל לא ממקום שאין מצוים לבוא משם ואז שפיר חילוק של התוס' שאם אין בסמיכות ששכיחים משם עוברים ושבים אזי מביאין אפילו ממקום שאין שם ב"ד וכן נמי הדין שכ' הרמב"ם והוא מש"ס הנ"ל דאזלינן בתר עיר הגדולה היינו שהיא סמוכה עכ"פ ששכיחים ב"א משם אבל לא מעיר גדולה שבסוף העולם כאשר עלה בדעת מרן הב"י ז"ל בכ"מ וא"כ (ע"ז כתב) [בזה אתי] שפיר הגמ' לבתר דמתרץ לי' דליכא דנפישא רק ששניהם שוים היינו העיירות המצויים עוברים ושבים מהם למקום שנמצא החלל שניהם שוים וליכא רוב פריך הגמ' שפיר כיון ששניהם שוים במצוים ניזיל בתר רובא דעלמא דכן מבואר בהדי' הדין לגבי בשר הנמצא בש"ך יו"ד סי' א' דאם שוים במצוים אזלינן בתר רוב העיר ועי"ש ולקמן נבאר טעמו אי"ה. אך באמת לפי מה דקיי"ל במצויים אזלינן בתר קורבא המצוי וכדברי הרשב"א הנ"ל קשה מאי פריך הגמ' הא קרוב ומצוי עדיף מרוב אך באמת אכתי לא אסיק הש"ס הך חילוקא ורק רבא הוא דחדית לן רוב ומצוי קאמרת וכן נמי לענין קרוב ומצוי מהך דרבינא אבל בס"ד ה"א דר"ח אזיל בתר רוב אפילו הקרוב מצוי ולכן שפיר פריך הגמ' ליזל בתר רובא ולזה באמת לא הביא הרמב"ם ז"ל הך אוקימת' דיושבת בין ההרים דלמסקנא לא אצטריך לזה דאזלינן בתר המצוי וקרוב ולא לפי הרוב שאינו מצוי וכן פסק בשמ"ח והפ"י בכתובות כתב וז"ל דף ט"ו בד"ה בגמ' בקרונות של צפורי הי' מעשה דוקא בשעת קרונות דהיינו ביום השוק אזלינן בתר רוב סיעה אבל בלא"ה לא אזלינן בתר רובא דעלמא ואע"ג דבעלמא פשיטא לתלמודא דאזלינן בתר רובא דעלמא היינו בעגלה ערופה שמצא ההרוג בשדה וכן בניפול שדרך הגוזלות לבא מעלמא משא"כ הכא לא שבקינן רוב העיר שמצויין שם תמיד ולמיזל בתר רובא דעלמא שאינן מצויין משא"כ בשעת הקרונות רוב הסיעה נמי מצויין וכיוצא בזה כ' נמי הש"ך ביו"ד סי' ס"ג עכ"ל הרי דאם אין שעת קרונות אזלינן בתר רוב בני עיר ולא בתר רובא דעלמא וא"כ הכא דנמצא שלא בשעת קרונות בודאי הולכין אחר בני עיר וא"כ אם ידעינן בוודאי שלא נפקד מהם איש זולת זה בעל העגונה שפיר אמרינן דהוא הוא מבני העיר ולא תלינן באחר מבני העולם וכמו שפסקינן גבי מצא גדי שחוט ביו"ד [סי' א'] ובש"ך ובסמ"ח יע"ש אך לכאורה קשה ע"ז הלא אנן מחמרינן בדברים שרובא למיתה וכמו במים שאין ל"ס וגם הלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ובודאי גם בקרוב ומצוי אית לן לומר סמוך שאינו (מיעוטא) [מצוי] לחזקה וכן ראיתי בס' נטע שעשועים [סי' ס"ד] כתב לומר כן דלא אזלינן כאן בתר רוב ומצוי משום איסור חזקת א"א וחזקת חי הן באמת חזקת חי לא שייך לכ"ע דבשלמא בעלמא יש סברא לומר חזקת חי לזה בעל העגונה ואי דהא גוף הנמצא ג"כ הי' לו פ"א חזקת חי מ"מ אנו אין לנו בחזקה רק על מי שדנין כמו שהאריכו בזה האחרונים אבל כאן דע"כ עלינו לדון על בעל העגונה כיון שמצוי וקרוב הוא וכאן נמצא וכאן הי' ולא מרוב העיר ומה תאמר לא זה היא דהא הי' לזה בעל העגונה ח"ח וא"כ ע"כ אחר בא לכאן מעלמא ומת וקשה מה תעשה לחיות האחר כיון שע"כ עליך לומר שבא לכאן מעלמא חי ע"כ איתרע חזקת חי של זה הנמצא במקום הזה שוב שפיר אמרינן דהוא מהקרוב ומצוי ואין חזקת חי מגרע כחו אך ניהו דחזקת חי אזדא לי' עכ"פ חזקת א"א נשאר וקשה נימא סמוך חזקה להאינו מצוי והנה באמת בס' נטע שעשועים כ' דהך כאן נמצא עדיף מרוב ולא אמרינן בי' סמוך לחזקה יע"ש והנה באמת לכאורה ראי' לדבריו דהרי קיימא לן גבי גדי שחוט דאזלינן בתר קרוב ומצוי הגם דרובי' דעיר עכו"ם וחזקת שא"ז אך משם אין ראי' דמבואר סברת הרשב"א במשמרת הבית בהל' שחיטה (סימן) [בית] א' כתב ז"ל עוד אני אומר דשאני ההוא מיעוטא דהתם דבפרק האשה משום דאותה מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלו' מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתו שמפילות שאין לומר שכל הרוב מתעברות ויולדות שא"כ הכל מתעברות והרוב יולדות והמיעוט מפילות והא ודאי ליתא דאיכא עקרות ואיילונית והקטנות ומניקות מניעת העיבור אלא רוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות ורוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצירוף החזקה אבל הכא וכדהאי דעיסה בבית מיעוט הצפרדעים אינו מגרע כחו של רוב השרצים ממש אלא שהיא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב ומיעוט כזה אינו חשוב להצטרף ותדע לך שא"כ למה לא חשיב שש מיעוט שאינן מתעברות דהוי לי' למימר רוב מתעברות ויולדות ומיעוט אינן מתעברות וסמוך מיעוטא דאינן מתעברות לחזקה אלא משום דאותו מיעוט כנגד הרוב ממש לא חשיב להו לרבנן לכלום ומיעוטא כמאן דליתא דמי וכמיעוט קטנים סריסים ומיעוט קטנות איילונית דלא חשיב להו לרבנן לכלום ואפי' כנגד רוב דליתא קמן עכ"ל ה"נ כן הוא דהמצוי מרע לחזקה שאינו זבוח] ואם הוא מהמצוי אין כאן חזקה אבל כאן דהמצוי שהוא מא' מבני העיר וחזקה הוא דבר אחר חזקת אשת איש שפיר י"ל סמוך חזקת א"א לרובא דעלמא ואיתרע המצוי והחזקה בכאן נמצא וכן נראה להדי' מדברי הש"ך ז"ל ביו"ד סי' א' ס"ק י"ז שכ' וז"ל שרוב ישראל מצוים אפי' רוב העיר והשוק עכו"ם וכן אם רוב עכו"ם מצויין שם אפי' רוב העיר והשוק ישראל אסור דהכל תלוי במצוי ואם עכו"ם וישראל מצוים שוים אזלינן בתר רוב השוק שנמצא שם ואם שוים בשוק אזלינן בתר רוב העיר ואם שוים אסור עכ"ל. והפר"ח ז"ל כתב עליו מ"ש דכיון דאזלינן בתר המצוי א"כ גם אם הם שוים למה נלך בתר רוב העיר והנלע"ד דלק"מ דהנה לכאורה קשה אמאי שכ' הרמב"ן ז"ל דאזלינן בתר המצוי משום דכ"נ כ"ה וקשה הלא מבואר דזו הסברא דכ"נ כ"ה אינה חזקה אלימתא כמבואר בתוס' כתובות [דף ע"ו ע"א] וא"כ למה תעדיף חזקה זו מכל החזקות דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ומאי אולמי' לכ"נ מכל החזקות שבעולם אך הטעם פשוט בשלמא בחזקה בעלמא שפיר [יש] מקום לומר כיון שיש רוב הנוטה לנו לצד היתר והחזקה נוטה לנו הדבר לאיסור או איפכא רוב עדיף דאותו דבר הוא מהרוב אבל בכ"נ דלא פריש מידי מעולם וכ"נ וכ"ה ואין אלינו מקום לספק דמה"ת לנו לומר שפירש מאיזה מקום שנלך לבתר רוב אין עלינו לומר רק שכ"נ כ"ה ואין הרוב נכנס בגדר הספק וכ"כ סברא זו השמ"ח בס"ג אך נהי דאינו בגדר רוב לילך אחריו אך ע"כ לא גרע ממיעוט נהי שאינו מצוי לפרוש (מכאן) [לכאן] מ"מ ישנו במציאות שפירש מרוב לכאן וא"כ מש"ה באם שניהם שוים במצוים אזלינן בתר הרוב עיר שסמוך הרוב שאינו מצוי לחלק המצוי שכמותו ונקרא חלק זה הרוב אך כ"ז באינו קרוב אבל בקרוב שוב אזלינן בתר הקרוב כמו גבי שתי עיירות דאזלינן בתר הקרוב ולא בתר רובא דעלמא משום דקרוב מצוי לגבי רובא דעלמא משא"כ בבשר הנמצא דאין כאן קרוב אזלינן בתר רוב עיר שמצרף לקרוב כמוהו ודו"ק. וא"כ בנ"ד ג"כ אית לן למימר זיל בתר קרוב דמצוי מחמת כאן נמצא ורק דחזקת א"א מסייע להאינו מצוי וראיתי בס' בית אפרים כתב דחזקת א"א (מרע) [אתרע לה] משים דייקא ולפענ"ד דבתחלת העדות לא סמכינן אדיוקא דידה כדאמרי' בבכורות [דף מ"ו ע"ב] וראי' לדבר מצינו בהריטב"א ליבמות כ' וז"ל בדף קט"ו ע"א בד"ה ההוא גברא וכו' ופסתא דידא דשדי' פי' והכירו יפה בפיסתא דידא דבעלה הוא והכין מוכח ממאי דאמרינן דדלמא חרוכא גברא אחרינא הוה וכו' ולא אמרינן דפסתא דידא דאחרינא הוא אלא דאמרינן דדילמא אי תלי' בה נורא וחזא נפשי' בעל מום וערק מחמת כיסופא ואזל לעלמא ומסתברא דהלכתא כרב דמסתבר טעמי' ועוד דר' חייא בר אבין לא קאי במילתי' אלא דאמרי' מה דהוי סבר למימר ופרישנא טעמי' במאי הוי תלי סברא דידי' וכן דעת מ"ה ז"ל אבל רוב הראשונים פסקו להחמיר הלכה כר"ח ב"א עכ"ל הרי דבקרוב ומצוי אפ"ה דעת גדולי הראשונים לאיסור ואי דקשי' לך מתרי יצחק ביבמות [קט"ו ע"ב] התם הטעם משום דלא שכיח שאתרמי תרי יצחק ריש גלותא כמבואר בריטב"א שם וז"ל וי"ל כי להוציא ממון מחזקתו לא אמרינן כ"נ וכ"ה אבל גבי א"א משום עגונא דאתתא אקילו ואמרי' כאן נמצא וכ"ה משום דתרי יצחק חששא גדולה וכן ב' גיטין וב' שטרות דנאני ב"ח שיש רגלים לדבר לומר כ"נ וכ"ה אמרי' לי' ואין כל המקומות וכל הדברים שוים בענין זה עכ"ל וכ"נ מהרשב"א ז"ל שגם הוא ז"ל כ"כ כפירוש הריטב"א גבי ההוא בי גננא מדמקשי מינה להרמב"ם ז"ל שכ' שם הרשב"א (יבמות דף קכ"א) בד"ה מתני' מעשה בעסוא וכו' וז"ל מסתברא שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידם אלא אחד מאיבריו או אפי' כל גופו בלא ראשו אין משיאין את אשתו דחוששין שמא אותו הלך לו ויצא במקום אחר ורגל זה מאדם אחר הי' והראי' מההוא דאיתלי נורא בגננא ואשתכח גברא חרוכא ופסתא דידא דשדי' ואפ"ה חיישי' דלמא אינש אחרינא הוא דאתא לאצולי ההוא פסתא מיני' הוית ומשום כיסופא ערק וא"כ לא פליג רבא התם אלא משום דאמרה אתתא חזו גבראי חזו גבראי כדאי' התם ועוד מעשה דשני ת"ח דאסיקנא התם דאסקוהו וחזיוהו הא לא"ה אמרינן הני אזיל לעלמא ואתו אחריני וכדמוכח התם בעובדא דשומשמי ודברים פשוטים הי' נראין לי אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל שכ' אם השליכו לים והשליכו מצודה והעלו ממנו אבר שא"א שינטל אותו אבר מן החי ויחי' הרי זה מעיד עליו שמת ומשיאין אשתו ע"כ ושמא בשלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר עכ"ל. והקשו כולם מאי קשה הא התם הוי גברא אחרא [דהרי ראינו פיסת יד ע' בנוב"י סי' מ"ו ד"ה והרשב"א] ובאמת הוא מפרש ג"כ כהריטב"א שהיתה ידו ניכרת שהוא מבעלה ואפ"ה אסרו לה וגם גבי תרי יצחק כתב כן כנ"ל הרי דדעת הראשונים הרשב"א והריטב"א בפירוש להחמיר ובשארי הפוסקים לא מצינו היפך דבריהם מי יקל ראש נגדם. ולפענ"ד שהב"ח ז"ל [סעיף י"ט הובא בב"ש סקצ"א] לא ראה דברי הריטב"א והרשב"א שלא היו בדפוס בימיו דהרי כתב להדיא שלא כדברי' גם מזקני המג"ש ז"ל מובא דבריו בבית אפרים [סי' ח'] תשו' מכ"י הי' בהעלם ממנו דברי הריטב"א והרשב"א הנ"ל ובאמת נ"ל שאין מר בר רב אשי חתום עלה שהוא מכ"י ממש דהא כתב שם להרמב"ן להתיר אפי' בנמצא עוד יצחק ר"ג משום שהא' ודאי והשני ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וזה נגד דברי המלחמות שכ' בפ' האשה בתרא ר"פ וז"ל ולחוש לתרי יצחק ר"ג בקורטובא עצמה הדבר הי' ידוע שאין שם אלא אחד ואמר אביי מנא אמינא לה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתב בי' בצד קלוניא כו' עכ"ל ולפענ"ד תלמוד טועה כתבו בשמו כלל הדבר שקשה לסמוך על הרבה מחברים מהאחרונים המתירים בכעין זה מחמת דברי הריטב"א שנתן לנו כלל מפורש שאין כל הטעמים שוים להתיר ובעובדא דגננא כתב בשם גדולי ראשונים לאיסור מי יעמוד נגדם באיסור חמור כזה אולם יש לצרף כאן כיון שהכירו בגדיו וע"כ נ"ל חיישינן לשאלה והנה באמת לכאורה קשה על מה דחיישינן לשאלה למה לא נימא כאן נמצא על הגוף הזה כאן הי' וכמ"ש הנוב"י לומר כן גבי צלוב כאן נמצא זה הצלוב על העמוד הזה כאן היה יעיין בדבריו [במה"ק סי' מ"ו] כמו כן נימא על גוף זה נמצאו הבגדים כאן הי' אך דודאי דרך הבגדים לפושטן ולא שייך כלל בזה כ"נ אך בנ"ד שלא הו' שהות לפושטן ובמקום זה ראינו אותן הבגדים וכ"נ אין לומר שהשאיל לאחרים והובא משם לכאן דאין לומר שבכאן פשטן והשאילן לאחר שבא לכאן הוא ודאי אינו דבר המצוי אצל מקום השריפה לפושטן ולהשאילן לאחרים הבגדים ובדבר שאינו מצוי בודאי אזלינן בתר הקרוב וכן מבואר להדיא בב"ב וז"ל הש"ס (דף כ"ד ע"א) אתמר חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד העיר שרובה ישראל מותר רובה נכרים אסורה ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימר מהאי דקרא אתאי כו' והכא בהא קמיפלגי דמ"ס א"א דמהאי דקרא אתאי עקולי ופשורי הוי מטבעי לה ומ"ס חריפא דנהרא נקט ואתאי עכ"ל. והנה הא ודאי גם שאיכא עקולי ופשורי אפשרי לבא לכאן דאם הי' בלתי אפשרי כלל לבא לא הוי פליג שמואל ובמציאות לא פליגי ורק רב סבר שהולכין בתר קרוב ומצוי ושמואל סבר רוב עדיף וקיי"ל כרב באיסורי. וא"כ ה"נ כיון שאינו מצוי להשאיל הבגדים ודאי בכה"ג לכ"ע אזלינן בתר קרוב ובפרט שי"ל מה שהריטב"א [כ'] בשם ראשונים גבי מעשה דגננא ששם לא שייך לומר כ"נ נגד א' מבני העיר דבמקום לא שייך כ"נ רק גבי רשות כמו מומין (או לאחר חזקה אמרינן במקום אחר לא מת) או במקום המצוי כגון עיר מיוחד שייך לומר כאן נמצא אבל לומר על מקום בעיר או שוק כ"נ במקום הזה כ"ה זה לא אמרינן רק כל העיר או השוק מקומו וראי' דמקום לא הוי סימן גבי אבידה לחד מ"ד ולמה לא אמרינן כ"ה ואדרבה אמרי' בב"מ (דף כ"ג ע"ב) וז"ל אמר רב מרי מ"ט אמור רבנן רקתא דנהרא לא הוי סימן דאמרי' לי' כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך א"ד א"ר מרי מ"ט א"ר מקום לא הוי סימן דא"ל כי היכי דאתרמי לדידך האי מקום אתרמי נמי לחברך עכ"ל וא"ל דבאמת רבא ס"ל מקום הוי סימן זה ליתא דהא במציאה ליכא חזקה להמגביה כ"ע ס"ל כ"נ כ"ה א"ו דמקום לא שייך כ"נ דכן דרך ליקח מכאן לצד אחר ולכן גבי גננא דדרך בני אדם לצאת מהגננא ובפרט בעת השריפה וב"א מהמצוים באים להציל לא שייך לומר כ"נ כ"ה אבל בני העיר נגד רובא דעלמא אמרינן כ"נ כ"ה ולכן כיון שבספר נטע שעשועים סמך הרבה על היתר זה וגם מבי' כן בשם הפ"מ ז"ל וכן הבית אפרים סמך על היתר זה נראה לענ"ד להסכים להתיר אם יסכימו שני גדולי הדור בדברי ההיתר:

והנה עתה אם כי חביבים עלי דברי מעכ"ת עכ"ז אין מקום לפלפל בדברי פלפולו כי מה שרצה אביו הה"ג נ"י לומר שהרמב"ן התיר בלא הזכרת שמו כבר העירותי דבמלחמות מבואר להדיא להיפוך ולכן גם מה שרצה הרב מעלקוש לדמות סימן לשמות וגם לומר דגם בהוחזקו תרי יצחק מהני כבר מבואר מדברי הרמב"ן גופא והרשב"א להיפוך ולמה לי לפלפל פלפול של הבל. גם מה שמקשה מעכ"ת על הנ"י שמחלק דשאני הכא דהוחזקו בשמו באמת הריטב"א מתרץ כן ודברי הנ"י ידוע שהוא עיקר מהריטב"א כידוע לבקי בנ"י ולכן גם כוונת הנימוק"י כן ועל דברי הקדושין אין מקום לפלפל כי מי יודע אם יהי' העדים שזאת היה השאלה וד"ל. גם מ"ש מעכ"ת דדברי הרמב"ן לא הוזכר בדברי הש"ע אשתמיט' מיניה דמר דברי הב"י והאחרונים שדעת הראשונה דבש"ע [סעיף י"ח] היא עפ"י דעת הרמב"ן והרמ"א מביא היש חולקין שהוא דעת הרא"ש ז"ל והרבה מדאי האריכו בזה כל האחרונים בהצעת דברי הש"ע לפי שיטת הרמב"ן ז"ל:

כללו של דבר דאין לסמוך על כ"נ וכ"ה לחוד דיש חזקת איסור א"א נגדו וכן מבואר בנוב"י במ"ת [סי' נ"ט] ובתשו' ר"י ווייל סי' ע"ט אך כיון שיש סימנין גרועים כלים ניכרים בטביעת עין בכה"ג שוב לא חיישי' לשאלה וכמבואר לעיל משום דבמקום דלא שכיחי בכה"ג לכ"ע תולין במצוי וגם כיון דבאמת מצוי וקרוב אלים מרוב ורק דחזקת א"א מגרע הקרוב עכ"פ ודאי לא הוי רק חששא מועטת וא"כ שוב הוי רק נפילה או שאלה דיחיד דלא חיישינן והיינו דנימא שאתרע מהמיעוט שבא לכאן והוא שאל מזה הכלים זה לא אמרינן הגם דהנוב"י [במה"ק סי' נ"א] שדא נרגא בהאי סברא מ"מ נראה להתיר דכ"כ הנוב"י גופא במ"ת להתיר בכה"ג יעי"ש [בסי' נ"ט הנ"ל] בהאי עובדא ממש בשריפה וגם בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט מבואר ג"כ להתיר ובאמת כן נראה מירושלמי כתובות שכ' שם הל' יו"ד וז"ל אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה שבציפורין בעל רבא בשם ר' ינאי ראו אותו פירש מציפורין ובועל חזקה שפוסל ששם בעל פלטיא מהו ר"י ר' יוסי אומר ברוב כו' יעי"ש ולענ"ד כוונתו כך דתוכה של ציפורין היינו מקום הפנימית שבתוכה מבני העיר ומבני הקרונות הבאים לכאן דיש תרי רובי אבל אם פירש מציפורין לא ממקום התווך ששכיחים בני עיירות הבאות הוי כעיר מובדלת ואמרי' כ"נ ופלטי' היינו דרך שהולכין משם מבני העיר לתוך פנימית השווקים וכן השיירות והקרונות הולכים בדרך הפלטיא פליגי בזה אם הוי עיקר בני העיר או הוי תרי רובי וכעין שמבואר סברא בת"ש סי' ס"ג ופר"ח שם וכל דברי הירושלמי יבואו כפשוטן לפי זה והפנ"מ פי' אשר לא יכולתי להבין יעו"ש עכ"פ לפי פירושינו נראה דזה הוי כחזקה שמכאן בא ולא מהני כלל הרוב האחר אפי' לסמוך להרוב של בני העיר ולכן לא מקרי רק רוב א' וליוחסין בעינן תרי רובי הרי (דלא הוי) זה החשש דלמא בא מרובא דעלמא לא מבני העיר הוי רק חשש מיעוט ולזה שוב מקרי נפילה דיחיד וכה"ג לכ"ע לא חיישי' לשאלה כן נ"ל ברור. ועכ"פ כיון דעיקר ההיתר על היכר הבגדים צריך לבאר היטב אם ניכר להם בט"ע או רק בחוורי וסומקי הגם שמשמעות הלשון נראה שהכירו בט"ע אין סומכין ע"ז כמבואר בתשו' מהרמ"פ סי' [ל"ו] אך מה שמסופק מעכ"ת אם נאמנת לאחר נשואין מבואר בב"ש [סי' י"ו ס"ק קל"א ובח"מ שם ס"ק פ"ד] שגם אחר נשואין נאמנת וכמבואר בר' ירוחם הטעם דמתוך חומר לא תשקר הגם די"ל דשאני הכא דחזינן שאינה מדקדקת דהרי עברה על דברי הב"ד שהתרו בה שלא תנשא ז"א דהא לא חילקו חז"ל דכל אשה אפי' חשודה נאמנת לומר מת בעלי מתוך חומר כן ה"נ נהי דחשודה לעבור מ"מ לא תשקר מחמת חומר שהחמרת עלי' בסופה ואין לומר דכאן לא שייך חומר דכבר בלא"ה נאסרה זה ליתא דהא ר' ירוחם כתב להדיא לאחר הנשואין נאמנת משום חומר שהחמרת עלה הרי דהגם דלא שייך עתה גבה חומר דבלא"ה נאסרה מ"מ אמרינן שאמת אתה משום דדייקא קודם שנשאת כדי שלא תיאסר לבסוף וגם כי סברת התוס' יבמות דף צ"ג [ע"ב ד"ה עד] דכיון שיש נשים דייקות גם האי דייקא ע"ש:

סוף דבר אין בידינו להחמיר במה שמבואר להקל באין חולק וגם לכאורה עלה על דעתי כיון שאמרינן להרבה פוסקים דלמאן דראה וידע הטביעה אומר בדדמי ולא מהני ט"ע א"כ ט"ע דבגדים נמי לא יהני דאמרה בדדמי אמנם באמת מבואר בכל תשו' אחרונים דליתא לזה ורק בט"ע בבגדים מהני גם בראה הטביעה יעוין בק"ע בכמה תשובות ודו"ק. וע"ד העד שאמר בתחלה שהכירו בט"ע גמור אין בעדותו ממש כי נראה למשקר ובכה"ג אין סומכין עליו כמבואר להדיא בתשו' הריק"ש הנקרא אהלי יעקב:

[סוף] דבר אם יסכימו גדולי הדור להתיר גם אני כא' עמהם להתיר דברי הק' חיים הלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף