שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר יז

סימן יז

לידידי הרב המופלג החריף ובקי החסיד כש"ת מ' פסח כ"ץ נ"י:

אודות השאלה מה שנסתפק כ"ת אם יכולה לטעון נאנסתי הנה באמת דעת ר"ש [במרדכי פ"ב דכתובות הובא בהגהת רמ"א סי' קע"ח סעיף ג'] היא לפלא מאד דלמה לא תוכל לטעון נאנסה וכאשר בס' הב"מ ז"ל [בסי' הנ"ל] רצה לדחות דבריו ובספר הפלאה מחזיק דבריו יעוין בדף (י"ג) [בדף נ"א בד"ה ופליגי דרבא] במ"ש דלא שייך יצרו אלבשי' כיון שאבדה חזקת כשרות יעו"ש אולם באם אין שום עדות גם על היחוד דאוסר שם ר"ש הוא מטעם דעדים בצד אסתן ושמא יבואו עדים על היחוד בדרך אבל בנ"ד שהוא יער קרוב לביתם וראו שלא עבר אדם מישראל מה"ת לחשש שיש עדים על היחוד ובודאי גם לר"ש היתה יכולה לטעון נאנסתי אך כיון שהי' קרוב לדרך ר"ה והנכרים שכיחי שמה הי' לה לצעוק כמו שאמרה בעצמה דאם צעקה הי' לה מושיע והדרינן לכללא דכל שהי' לה לצעוק ולא צעקה מסתמא ברצון ויעוין במלמ"ל [פי"א מה' א"ב הל' י'] שהביא בהנב"י [סי' י"ד מהד"ת] דעתו דהוי חזקה אלימתא דאפי' שבועה ל"צ יעו"ש והגם שהוא ז"ל מדחה הדעת ההוא אבל עכ"פ אינה נאמנת להכשיר עצמה דחזקה שהיתה ברצון וכן נראה מדברי התוס' כתובות [דף ס"ג ע"ב ד"ה אלא] שכתבו דע"כ הי' ברצון דהי' בביתה יעו"ש וא"כ ודאי אינה נאמנת לומר אנוסה אך בלא"ה הלא הודית שעשאה ברצון כי תקפה יצרה ואין לומר דיצרה אלבשה דזה לא אמרינן רק כשתחלת הביאה הי' באונס אבל כאן גם תחלת הביאה הי' מחמת תוקף יצרה כמ"ש בעצמה והיא גירתה היצה"ר בעצמה במה שנתיחדה עם הנואף כזה לשם איסור ודאי הוי ברצון ואסורה לבעלה והנה מעכ"ת חשש אם נאמנת לומר טמאה אני מחמת החרם דהנה מבואר ברמ"א סי' קע"ח ס"ט שני דיעות בזה וז"ל הגה וה"ה אם היא עצמה אומרת לו שזינתה כמו שנתבאר לעיל סי' קט"ו ס"ו וי"א דבזמה"ז שיש חר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת ואומר שמאמינה אעפ"י שאינו מאמין ומנדין אותו על שאומר שמאמינה וגרם לבטל חר"ג וה"ה בכ"מ שלא יוכל לגרש בלא דעת האשה וי"א דכופין אותו ומשמש עמה אעפ"י שאומר שמאמין לדברי העד מאחר שהאשה אינה מודה או אפילו אמרה בעצמה טא"ל וחזרה בה ונתנה אמתלא לדברי' הראשונים כנ"ל עפ"י סברא זו אבל יש חולקים וס"ל דאף בזה"ז נאמן עכ"ל והב"ש שם כתב וז"ל בס"ק ט' עיין במהרי"ק שורש ק"י הביא ב' דיעות בזה אם מנדין אותו לדעת תוספ' מנדין אותו כי הוא נאמן לומר שמאמין לדברי העד א"כ גורם הוא לבטל תקנת רגמ"ה מנדין אותו אבל לדעת הפוסקי' שהביא הרב הרמ"א דאינו נאמן לומר דמאמין לדברי העד א"י מנ"ל דמנדין אותו מאחר דליכא כאן עקירת תקנת ר"ג עכ"ל ובאמת לק"מ דמקודם כתב הרמ"א ז"ל שני דיעות שמובא במהרי"ק ק"י שלדברי שניהם אסור ורק לחד מ"ד מנדין אותו שגרם לעבור על חר"ג במה שאמר שמאמינה ודיעה שני' שאין מנדין כי היא גרמה כ"ז במעשי' כמבואר במהרי"ק ז"ל אך לדברי שניהם אסורה עליו באם אמר שמאמינה לאח"כ הביא הרמ"א ז"ל דעת המתירין והיא דעת המרדכי והנה הרמ"א ז"ל לא הכריע אך בשו"ת גאוני בתראי בתשובה להגאון (מהד"ד) [מהר"י] אחי בעל הט"ז ז"ל כתב להחמיר ולאסור שלא כדעת הי"א בתראי שמביא הרמ"א ז"ל וגם אמתלא לאח"כ לא מהני כמבואר שם בדבריו ובב"י מסופק בזה אם מהני אמתלא על מה שהאמינה מתחלה אמנם לפי מה דמבואר בתשו' הנ"ל דאשה שאמרה טמאה אני דלא מהימנא משום שעיני' נתנה באחר זה דוקא בהתחילה היא לאמור תחלה אבל באם הי' הדבר ע"י שאלה וחקירה ממנה והודית נאמנת גם לומר טמאה אני ולא מהני שום אמתלא יעו"ש א"כ בודאי אסורה הפרוצה הלז ואינה נאמנת לחזור הן אמת שבתוס' הנ"ל לא משמע כוותי' שהרי כתבו התוס' כתובות פ' אעפ"י דף ס"ג ע"ב בד"ה אבל אמרה וז"ל ועוד קשה משלהי נדרים מההוא נואף דהוה מיהרזק בביתא הוא ואנתתא אתא מרי' דביתא פרטי' נואף להוצא וערק אמר רבא אתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס משמע דאי הוי מירכס הוי אסורה א"כ לכאורה נראה דבאומרת טא"ל מיירי דאל"ה אמאי מיתסרא הא אין אשה נאסרת לבעלה עד שיראו כדרך המנאפים וכיון דבאומרת טא"ל מיירי א"כ רוצה להפסיד כתובתה דהא מסתמא ברצון הוה דבביתה הי' ועוד דלא צווחה אפ"ה כי לא מירכס שריא דאית לן למימר דעיניה נתנה באחר כיון דלא מירכס ואמאי תהא נאמנת במגו דאי בעי' אמרה מאים עלי עכ"ל וא"כ התם דלא התחילה ורק הבעל מצא הנואף ועפ"י החקירה אמרה ט"א ואפ"ה כ' התוספות שא"נ לומר ט"א (ומאן) [למאן] דלא ס"ל כהי"מ שם יעו"ש וזה לכאורה דלא כתשו' הנ"ל ורק דבכל ענין אמרי' עיני' נתנה באחר אך באמת אין מדברי התו' ראי' לדחות דברי התשובה הנ"ל דהא התם הוי סברא דלא נאסרה כמ"ש בגמ' שם ולכן פשיטא לי' להתו' שם דאפי' להי"מ אינה נאמנת לט"א גם שמפקעת עצמה מכתובה מ"מ מחמת הסברא הי' לומר עיניה נתנה באחר ולכן הוצרכו התו' להקשות רק במגו שתהי' נאמנת וכמבואר שם בהפלאה וא"כ י"ל לעולם בעלמא כל שאינה אומרת מעצמה ט"א רק ע"י חקירה ממנו וודאי סברא שלא נתנה עיני' באחר ורק התם דמן הסברא נראה שלא נטמאת יש לחשוש דעיניה נתנה באחר. היוצא לנו מזה דיש מקום כדברי התשו' מהגאון הנ"ל דבכה"ג נאמנת מדינא ולא מהני אמתלא ולכן לדעתי שלע"ע אינה חוזרת מדברי' ודאי שמחויב לגרשה בע"כ אך אם יזדמן שתתן אמתלא לדבריה נכונה וברורה וגם הבעל יתן טעם על חזרתו הנאמנות שהאמינה בראשונה יודיעני מעכ"ת ונחקורה. והיותר נלע"ד שיהי' אסורה כ"ז כתבתי לע"ד בנחיצה ומעכ"ת יבחן דברי ידידו דבש"ת הק' חיים האלבערשטאם

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף