שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר י

סימן י

שאלה בכהן אחד שנשא גרושה ואמר שאינו כהן ומעשה שהיה כך הי' שאמו נתעברה בזנות ונגבה עדות במקום מולדתו שכן הוא שלא ניכר אביו מי הוא ומה שהכשירהו לבא בקהל אולי משום שלא הי' לו שום חשש ממזר דלא הי' שום ממזר או פסול לו דאז כשר כמבואר בב"ש ז"ל אך לא אמרה אז האם שבנה מכהן ואמר עתה זה שנשא הגרושה שבאמת אינו כהן ורק שאמו אמרה לו ועכשיו נתברר לו שהוא שתוקי אינו בגדר כהונה כלל זה טעם אחד שאמר שוב אמר שתינוקות בבית רבו אמרו לו שהוא כהן לכך החזיק עצמו לכהונה בסברו שאביו הי' כהן אבל עתה שנתברר לו שהוא שתוקי אינו כהן כלל ומותר בגרושה. זה תורף השאלה:

תשובה מקודם נחקור אם האם נאמנת לומר שהוא כהן הנה בכתובות (דף י"ג ע"ב) איתא וז"ל הגמרא איתיבי' ר"א לר"י בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי מאי לאו שתוקי ופסול לא שתוקי וכשר ומי איכא שתוקי כשר אין כדשמואל דאמ' שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא ומי ידעינן אבוה מנו אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו עכל"ה אלמא משמע דהאם נאמנת שהוא כהן ורק משתיקין אותו מדין כהונה מחמת והיתה לו ולז"א והוא רק מדרבנן כמ"ש התוס' שם משמע מזה דמה"ת נאמנת האם לומר שהוא כהן וא"כ להחמיר בודאי נאמנת האם לומר שהוא כהן אך בשיטה מקובצת כתב שם וז"ל ואי הכי קשיא טובא למ"ל למימר הולד שתוקי פשיטא דמשתקין אותו מדין כהונה דאם אין מאמינים אותה שלא נבעלה לפסול משום חזקת כשרות דידה אטו נאמינה שנבעלה לכהן ובתה תאכל בתרומה ובנה יעבוד עבודה הא ודאי זו אינה תורה ולא מסתבר למימר כלל דמה ענין חזקת כשרות דידה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור וי"ל בדוחק דלר' יוחנן כי קתני עדות אשה בבתה הולד שתוקי כגון דידעינן בודאי שהולד כהן כגון ההוא דשמואל עשרה כהנים עומדים פירש א' מהם כו' כדלקמן עכ"ל אלמא דהא ודאי פשיטא דאין האם נאמנת לומר שהוא כהן רק דאיירי בעשרה כהנים ואפי' להרשב"א ז"ל [שם בש"מ] שמתרץ דהברייתא מיירי כפשטא אפילו לא ידעינן מי הבועל מ"מ נראה דאינה נאמנת לומר שהוא כהן רק שהוא כשר משום חזקת האם אבל לא מטעם נאמנות אבל להעיד שהוא כהן אין האם נאמנת דהא אפילו האב אינו נאמן לומר בני זה כהן הוא רק מטעם מיגו דבידו להאכילו בתרומה [כמבואר בכתובות כ"ה ב'] אבל בלא"ה אפילו אביו אינו נאמן אך באמת קשה למה לא יהי' נאמן האב או האם כיון דקיי"ל בספק ע"א נאמן באיסורין והכא לא הוי דבר שבערוה וכן הקשה הב"ש ז"ל כיוצא בזה על הר"נ ז"ל יעוין [באה"ע] בסי' ד' סעיף ל"ה. ובאמת נראה דמה"ת נאמן כע"א בכל התורה ואין חילוק בין אשה ובין קרוב בכל אופנים ע"א נאמן באיסורין וכמ"ש הפ"י ז"ל ומ"ש הפ"י ז"ל במשנה בכתובות דמש"ה אינה נאמנת לומר כהן הוא משום נגד הרוב דרוב אינם כהנים י"ל דזה ליתא דהא הוי רק גילוי מילתא ונאמן ע"א דלדידי' אין רוב כלל וראי' נראה ממקולין דנאמן לומר בשר כשר אפילו באתחזק טריפה במקולין ואפי' רוב טריפה נאמן אדם לומר חתיכה זו כשרה דאינו רק גילוי [מילתא] בעלמא והא ראי' דמה"ת לא הוי זה כמעיד נגד הרוב דא"כ אמאי נאמנת להכשיר הולד באומרת מאיש פ' וכהן הוא הא נגד הרוב אינה נאמנת והל"ל דדברי' נגד הרוב כמאן דלתניהו וישאר הולד שתוקי א"ו זה אינו נגד הרוב כלל דהוי רק גילוי מילתא בעלמא וכן באמת אמרינן [בקדושין ע"ג ב'] בסוגי' דנאמנת החיה לומר גבי ד' נשים שילדו זה כהן ואמאי הלא הוי נגד הרוב דרוב אינם כהנים א"ו לא הוי בכה"ג רק בירור נאמן ע"א מה"ת ואין לומר דהתם גבי חי' אינה נאמנת רק משום תקנה [וכנראה מדברי הר"ן שם לכאורה] זה ליתא דא"א דד"ת אינה נאמנת לא תקנו רבנן כלל וכ"כ בהדי' הפ"י ז"ל שם וכן מוכח מדברי הר"נ ז"ל גופא שכתב גבי חי' דנאמנת דלא הוי רק גילוי מילתא ש"מ דמה"ת באמת נאמנת ורק משום מעלת היוחסין הל"ל שלא להאמינה מש"ה כתב דהם אמרו מעלת היוחסין והם האמינו לחי' משום תקנה א"כ עכ"פ נראה מזה ברור דמה"ת נאמנת לומר מפ' כהן הוא וגם האב באמת נאמן מה"ת ורק משום מעלת היוחסין אינה נאמנת וא"כ עכ"פ לאוסרו בגרושה שפיר נאמנת האם דלא גרע מעד דעלמא בשאר איסורין דמספיקא נאמנת. והנה בהה"מ פט"ו מהל' א"ב כתב דמש"ה אין האשה נאמנת לפסול בנה משום דהוי קרובה ומשמע דאין קרוב נאמן באיסורין ובאמת מכל הפוסקי' מבואר דאין חילוק בזה בין קרוב ורחוק לענין איסור וא"ל דשם הטעם דהוי כמו יוחסין דזה ליתא דלפוסלו לא שייך מעלת היוחסין וכ"כ הב"מ בסי' ד' וגם דלישנא דהה"מ משמע דמדינא קאמר ולא משום מעלת היוחסין אך באמת בלא"ה תמוהין דבריו שם שכ' וז"ל בפט"ו הל' י"א מהל' א"ב ומ"ש ואם לא נבדקה אמו כו' זה מבואר דכל שלא נבדקה אמו ה"ה שתוקי והשתוקי מבואר שם בגמ' שהוא ספק ממזר וכן אמרו בירושלמי בפ"ק שיש שתוקי בשותקת או במדברת ואומרת אינה יודעת שכ' רבינו שאפי' היא אומרת לפלוני הממזר נבעלתי הוא מפני שאין האשה נאמנת בפסול אלא האב בלבד כמו שיתבאר ואעפ"י שנאמנת להכשיר והי' נראה שכ"ש לפסול לא היא דלהכשיר ד"ת אין אנו צריכין לה דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר וספק ממזר מה"ת מותר גמור לבא בקהל אלא דרבנן גזרו עליהם והימנוהו בשל דבריהם אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם היה מאמינים אותה ומתירין אותו בממזרת ודא ת הי' מקילין בשל תורה ולא נתנה התורה נאמנות אלא לאב ואפילו לאב נחלקו חכמים אלא דקיי"ל כר"י דאמר יכיר יכירנו לאחרים וכמו שיתבאר בסמוך כן נ"ל טעם הענין ואעפ"י שחי' נאמנת כל שלא קרא עלי' ערעור וכנז' פרק זה שאני הכא שאאמע"ר ועוד שהי' קרובה לו וזהו שבגמ' לא אמרו בודקין את אמו אם אמרה לפסול נבעלתי או לכשר נאמנת ולא הזכירו אלא האומרת לכשר נבעלתי ולפ"ז הירושלמי שא' במדברת ואומרת א"י ה"ה דהוי מצי למינקט באומרת לפסול נבעלתי שהולד שתוקי אלא אורחא דמילתא נקט עכ"ל וקשה מאד דהא גם ספק קהל מותר מה"ת וא"כ בממזרת נמי מותר מה"ת וכבר הניחו הב"ש [בסי' ד' ס"ק ל"ט] והאחרונים ז"ל דבריו בצ"ע ואשר נלע"ד דפי' דבריו כך הם דהנה כתב הה"מ ודיקדק דספק ממזר מותר גמור לבא בקהל ותיבת גמור שלא בדקדוק כלל ולכן נלע"ד דכוונתו כך דהנה ביכיר גילה לנו התורה שאב נאמן ולא האם וכמו שכן כתב גם הר"נ ז"ל בקדושין [בר"פ עשרה יוחסין] ומש"ה אין האם נאמנת לפוסלו ואך דא"כ נילף דמכ"ש דא"נ להכשירו לזה כתב דהטעם דספק ממזר בקהל הוא היתר גמור וכמו שמבואר במהרי"ט ז"ל [חי"ד סי' א'] דהתורה התירה ואפילו אם בעל ממזרת ובת ישראל בפעם אחד אינו לוקה אפי' למאן דס"ל ספק התראה שמה התראה דהיתר גמור הוא דהתורה לא אסרה ספק ממזר לבא בקהל ודאי אבל הא דממזר ודאי דבקהל ודאי לא יבא אבל בספק קהל יבא הנה בודאי אם הי' כאן תערובות אפילו לא אתחזק וכגון שהי' במחבואה באופן שלא איקבע איסורא ואחת ממזרת או גיורת ואחת כשרה בודאי אם בא על שתיהן לוקה דהא בא בודאי קהל דקמי שמי' גליא וכמ"ש הפ"י ז"ל [שם] בקדושין וכ"נ בהדי' מהתירוץ הב' שבת' מהרי"ט ז"ל יעו"ש מ"ש שאין אלי' עתיד לגלות וא"כ מה שהתירה התורה בספק קהל ודאי הפי' דהתורה לא אסרה ספק קהל אבל ודאי שייך בי' איסור אם הוא באמת מקהל ה' עביד איסורא רק דהתורה התירה הספק הזה [נלע"ד כוונתו דהצד הממזרות לעולם הוא האיסור וכשהוא ס' דהתורה התירה אין כאן עוד שום אי' משא"כ ס' קהל ניהו דהתורה התירה מ"מ כיון דצד אי' הממזר הוא לפנינו שם ס' אי' עליו רק דהתורה התיר' מש"ה בבעל שתיהן ממ"נ שפיר לוקה] [עי' השמטה] וא"כ כיון דחכמים אסרוהו ועשאו כודאי אין ע"א נאמן ביה כיון שהוא בגדר איסור תורה דאם הוא באמת מקהל ה' אסור בממזרת והגם שהתורה לא אסרה ספק קהל מ"מ כיון שחז"ל אסרוהו שוב לא הימנוה לאמו להקל בגדר ששייך בו איסור תורה ורק בספק ממזר לבא בקהל דהוא היתר גמור מה"ת בזה אפילו לאחר הגזירה הוי רק דרבנן לחוד ולא שייך בו לתא דד"ת והוי כאין לו עיקר מה"ת בזה שייך לומר הם אמרו והם האמינוהו לע"א אבל בספק קהל דלא הותר מה"ת האסור רק שלא אסרה התורה ספק כזה בכה"ג לא שייך להאמינה בדבר שיש בו דררא דאיסור דאורייתא ולפי ע"ד זה ברור כוונתו ולכן הגם שבאמת ע"א נאמן בכ"מ אפילו קרוב מ"מ בכה"ג שמזכיר למדנו שלא האמינה התורה לאם והטעם כתב הה"מ משום שהיא קרובה ואין כוונת הה"מ ז"ל דבכל איסור תורה אין קרוב נאמן דלא יחלוק על כל הפוסקים שלא חילקו על ע"א נאמן באיסורים אפילו קרוב ורק כוונתו שנתן טעם מה שלא האמינה תורה להאם לפסול בנה ולחיה האמינה התורה כאשר הוכחתי לעיל וכתב טעם על גזה"כ שהוא מטעם קורבא ולא ילפי מינה לחי' אבל באמת בשארי דיני תורה אפילו קרוב נאמן ורק הכא גזה"כ מיכיר דלאב נתנה התורה נאמנות ולא לאם ורק משם לא ילפי לחי' די"ל דוקא גבי קרוב גזה"כ לאם שאינה נאמנת וא"כ כיון שהוכחנו דהטעם של הה"מ הוא דילפי מיכיר דאין האם נאמנת וכ"כ הר"נ ז"ל בקידושין וא"כ לפי מאי דקיי"ל כר"י דיכיר היינו במוחזק שאינו בכור נאמן האב וכמו כן אין האם נאמנת לפוסלו דהוא נגד חזקת כשרות דידה וגם להכשיר לא היתה נאמנת אלו הי' ד"ת משום שהוא נגד הרוב פרוצים אבל במקום שאינו נגד רוב בודאי נאמנת מסברא כמ"ש ביבמות בריש פ' הא"ר וא"כ להחמיר ולומר על ולדה שהוא כהן שאינו נגד רוב כלל דקבוע [די"ל] דהיא הולכת אצלו כידוע [ע' ב"ש סי' ד' סקל"ח] וא"כ עכ"פ נאמנת להחמיר אפי' לדברי הה"מ ז"ל וגם כי הה"מ ז"ל כתב עוד טעם משום דאאמע"ר משמע דלא ברירא לי' הא מילתא דמשום קורבה אינה נאמנת ומכל הפוסקי' משמע דנאמנת אפילו קרוב וכן מבואר בר"נ בקדושין גבי חי' דמה"ת נאמנת אשה ורק משום מעלת יוחסין איני נאמן או משום יכיר במקום שהוא נגד חזקה ולשיטת הרשב"א נאמנת במקום שליכא חזקה אפילו לפסול וכמבואר בנ"י ויעוין בב"מ סי' ד' ולכן ודאי שנאמנת האם להחמיר ואסור לישא גרושה ואם נשא כופין אותו להוציאה. ומטעם דאין כהני זמנינו רק מטעם חזקה אין להרחיב הדיבור כי ח"ו לומר כן ומבואר בש"ע שחייב להקיץ כהן בהאהל אם הוא אהל מה"ת ואמאי הא הכהן אינו רק חזקה ובדרבנן אינו חייב להודיעו א"ו דדבר זה ליתא כלל וכן כמדומה לי ששמעתי ממו"ח ז"ל שראוי להזניח טעם זה ולכן ברור שכופין אותו להוציא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף