שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/נב

גרסה מ־09:28, 31 ביולי 2023 מאת הר יונה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png נב

סימן נב

שוי"ר לידידי מחו' הרב המאה"ג החסיד המפורסם בוצינא קדישא בנש"ק כקש"ת מו"ה מענדיל ראבין נ"י אבד"ק גלאגוב יע"א

אודות התשובה אשר כתב לי מעכ"ת באשה שנתגרשה מבעלה שהי' בחזקת מטורף בדעת אך הב"ד אמרו שחששו לזה ועיינו היטב בהיותו אצלם שני ימים והי' משופה בדעתו בכל הדברים כאחד האדם ונתן הגט מרצונו וקם אחד לערער על הגט ולומר שהגט בטל וביקש מעכ"ת ממני לחוות דעתי. הנה יאמין לי כ"ת שקשה הדבר מאד עלי כי ידעתי מיעוט חכמתי וגם כי אינני במיטב בריאות הגוף מי אנכי לדבר בעניני ערוה החמורה ולא בינת אדם לי. אולם לאשר בעוה"ר ראיתי המורים מרובים ואינם יודעים שאינם יודעים והמה מבלי עולם ואוי לי על עלבונה של תורה לזה אמרתי אם כי חכמה אין עמדי הלא שמשתי רבותי הגדולים וזכותם וזכות אבותי יעמוד לי שלא אכשל וד' יאיר מחשכי. והנה זה דבר פשוט שהאשה הזאת מותרת ואין שום מיחוש בדבר כיון שהי' בפני הב"ד שני ימים וראו שאין בו שום חסרון ואם אפילו הי' מטורף מאז מ"מ כשהתחיל להתרפא ולהיות חלים אין שום מיחוש בדבר כיון שהי' בפני הב"ד שני ימים וכ"כ הרשב"א ז"ל בת' הביאו הב"י באה"ע סי' קכ"א וז"ל נשאל הרשב"א הא דאמר רבא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים ה"ה כפקח לכל דבריו קיי"ל כוותי' ואם גירש בשעה שהוא חלים גטו גט או לא קיי"ל כוותי' ואין גיטו גט עד שישתפה ואיסתפקא לי הא משום דמשמע בירושלמי דר' יוחנן דאמר גבי אחזו קורדיקוס לכשישתפה פליג עלי'.

תשובה איברא מסתברא דעתים חלים ועתים שוטה בשעה שהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד ודר"י לא פליג וכדבעי' למיכתב ואפי' למאי דסבירא לך דפליגא אפ"ה הא קיי"ל כרבא דבתרא הוא וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה"מ וכן פסק רבינו האי ובודאי דהכין הלכתא מההיא דבר שטיא דפ"ב דכתובות ומסתברא דאפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי ה"ה כפקח בסתמא דמלתא קא אמרי כשהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה כו' שהם סימני שוטה כדאי' בירושלמי דגיטין ובתרומות ואע"ג שהוא תשש ועדיין סימני חליו ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו ה"ה כפקח לשעתו עכ"ל הרי כיון דהתחיל להתרפאות אפי' אם לא נתרפא לגמרי ואפי' הדר לאח"כ לשטותו מ"מ באותו הזמן שהי' חלים הוא כפקח לכל דבריו והנה מעכ"ת הביא בשם מערער שתלה עצמו בס' תועפות ראם וחפשתי בס' הזה ובסי' ס"ב מצאתי ואינו מענין זה כלל ורק המעשה הי' בשוטה גמור שנבדק ואמר על לאו לאו והן הן וע"ז דק הרב דלא מהני ובאמת בחנם האריך בתשובה הנ"ל לדחות (דברי) [קו'] התוס' בגיטין [בדף כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו] דחידש שם לומר דלא מהני שוטה בחליצה משום דצריך בו קנין ובמחכ"ת ז"א דא"כ גם קטן אינו בר קנין ולמה צריך מיעוט דאיש כתוב תיפוק לי' משום דלא הוי בר קנין ואי משום דהוי דעת אחרת מקנה הא זה הוא תירוץ הח"צ שם [בסי' א'] גם מ"ש שם דהתוס' ס"ל דטעם כוונה משום מצוה מש"ה הוצרכו לתרץ דלא מינכר גבי חליצה וזה פלא דא"א דהתוס' ס"ל דכוונת מצות חליצה היא משום כוונת מצוה א"כ בוודאי שוטה אינו חולץ כמו דאינו בר מצוה שאינו תוקע בר"ה ופטור ממצות וכמו שמבואר במהרי"ט ז"ל בשם מהראנ"ח מובא בח"צ ז"ל סי' (י"א) [א'] א"ו איפכא היא דהתוס' ז"ל ודאי ס"ל כסברת הח"צ ז"ל [הנ"ל] דאינו מטעם כוונת מצוה ורק הכוונה היא לפטרו וכן באמת כתבו מסדרי חליצה שיכוין לפוטרה בחליצה זו וכן שנו ושלשו כמה פעמים שיכוונו שניהם במעשה זו לפוטרה אלמא לאו כוונת המצוה היא דאל"כ בחד זימנא סגי כמו בכל המצות כק"ש שהיא ג"כ מ"ע דאורייתא וצריכה כוונה אעפ"י [כן] די אם בתחלה כוון לשם מצוה כמו דקיי"ל בשמע קול שופר או מגילה בביהכנ"ס דסגי בסתמא ולמה כפלו לכוין לפטור בחליצה זו ש"מ דס"ל להמסדרים דעיקר הכוונה היא כוונת קנין וכמ"ש הח"צ ז"ל הגם דהרבה פלפלו בדברי הח"צ ז"ל כמבואר בקצה"ח ובשארי אחרונים וגם אני בעניי פלפלתי הרבה אך לא יכולתי עצור במילין במה שבתשו' הנ"ל דחה בפטומי מילי דברי גאון ישראל הח"צ ז"ל. אך כ"ז אינו ענין לנ"ד דהתם הוי המעשה שהי' שוטה גמור ורק שנבדק בבדיקות שמבואר בסי' קכ"א ע"ז פסק בתשו' הנ"ל שהגט בטל ובאמת זה א"צ לפנים ולא לראי' שבשוטה לא מהני בדיקה ותינוקות של ב"ר יודעים זאת דהלא אפי' אם הוא חכם גדול בכל הענינים ורק שוטה בדבר אחד אין גיטו גט כמבואר ברמב"ם ובב"י ז"ל א"כ מאי מהני הבדיקה שאכתי הוא שוטה בדבר אחד ובפרט שמבואר כן בבה"ע מביאו ב"י ז"ל סי' קכ"א דבשוטה לא מהני בדיקה ואשתמיט מיני' דמר הגאון הנ"ל אז דברי בה"ע הנ"ל דאלו הוי דכיר אז מיני' לא הי' מאריך בחנם. עכ"ז בנ"ד שהי' שני ימים כאחד האדם ודאי דינו כעתים שוטה ועתים חלים שמבואר בתשו' הרשב"א הנ"ל שהגט כשר זולת אם הי' המגרש הזה תמיד פקח בכל הדברים רק שוטה בדבר אחד שאותו הדבר הי' ראוי להחזיקו ע"י כשוטה לפי המבואר בב"י ובג"פ וביתר האחרונים כי רבו בזה החולקים אם הי' באופן זה א"כ אין ראי' שהב"ד ראו אותו שני ימים שפוי בדעת כי הלא מעולם הוא שפוי בדעת ואותו הדבר שמחזיקו בשוטה נעלם מהב"ד לנסותו בזה ואם הי' בדרך זה ודאי צריך חקירה היטב אם גם עתה הוא אינו מחזיק עוד בשטות דבר אחד הנ"ל ואם בשעת הגירושין לא הי' שוטה בדבר זה כי אם לא הי' מעולם שוטה רק בדבר אחד שוב אינו חוזר ליישוב הדעת עד שיוודע בבירור ששב לפקחותו בדבר הזה שהוחזק בו לשוטה אבל אם הי' משוגע ממש ובשני הימים הי' מיושב ככל האדם בודאי גיטו גט. ויראה נא מעלתו לחקור היטב אחר זאת תורף שגעונו מה הי' אם הי' מטורף ממש או רק בדבר אחד כי העיקר תלוי בזה כנ"ל. ואיסור ערוה איסור חמור ולכן ימחול לחקור היטב. ובטוח אני בזכות אבותי שלא יצא תקלה מתח"י והי' שלום:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף