שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/מב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א חושן משפט מב

סימן מב

א' מסוגיא דר"פ האומנין גבי אין להם זע"ז אלא תרעומת וכו' כתבו התוס' [דף ע"ו ע"ב] הטעם [דחייב בהלכו או בשלא מצאו עוד להשתכר] משום גרמי והקצה"ח [בסי' של"ג ס"ב סק"ב] כתב דלא שייך גרמי גבי שבת והוכיח כן מדברי הרמ"ה בטור ז"ל [סי' ש"ח ועיין בקצות סי' ש"ח] וכתב [שם בס"ק ג'] דגבי בעה"ב בדבר האבד שייך גרמי אבל לא גבי פועלים דהוי רק שבת והנה במחכ"ת נעלם ממנו דברי הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי שכ' להדיא איפכא דכל דיני דגרמי יליף משבת דחייבה תורה ואדרבה כתב שם דלענין הפסד של בעה"ב לא הוי גרמי כלל והוי כמו ההולך להציל שלו ובא חבירו ומנעו מלילך דפטור דלא עשה מעשה ורק שממילא הפסיד ע"י משא"כ גבי פועלים שמנעם מלהשתכר אצל אחרים הוי היזק בגופן דגופן ראוי להשתכר בכך יעו"ש וגם מדברי רש"י ז"ל בשמעתין י"ל דס"ל כסברת התו' הנ"ל משום דד"ג ורק שס"ל נמי כסברת הנימוק"י משום שהלך הוי כמו קנין לענין שכירות וזה שכ' בד"ה הא דסיירי' וכו' וז"ל והוליך פועלים שם וראו ולא הבינו שהיא לחה או שירדו גשמים בלילה לית להו כלל דהא חזי אינהו גופייהו וע"מ כן נשתכרו לו ולא הי' להן לילך בבוקר ואח"כ בד"ה לא סיירי' וכו' עליו הי' לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאו לחה לא אתן לכם ויהיב להו כפועל בטל ע"כ ואח"כ במה דאמר רבא האי מאן דאגר אגורי לדפיקא ואתי מיטרא וכו' אי סיירי' לארע' פסידא דפועלים פירש"י ז"ל וז"ל גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם ואח"כ בד"ה לא סיירי' פסידא דבעה"ב וז"ל דאמרי לי' מי יימר דאדעתא דהאי ארעא אגרתן. וזה סתירה תוך כ"ד כמבואר למעיין אולם לפ"ד א"ש דבברייתא דאיירי בהלכו ועלה אמר רב בשם דודו דלא הוי יהיב להו כלל הוצרך רש"י לשני טעמים בסיירי' דהנה בהלכו יש שני טעמים לחייב בעה"ב משום גרמי שהי' להם להשכיר אצל אחר אמש ומשום ההליכה דהוי כתחלת מלאכה דהוי קנין לענין השכירות כדברי הנימוק"י ז"ל ועל שני טעמים האלו יש מקום בסיירי' לפטור הבעה"ב משום גרמי לא שייך דהא מזלייהו גרם ואי דהוי לי' לבעה"ב להודיעם בשביל זה אינו חייב מדינא דגרמי דהא אינו ברי היזיקא דלא ידע שתהי' לחה ומשום התחלה במלאכה פטור דזה לא הוי התחלה כלל דהם נמי סיירוהו ולמה להם לילך והוי כלא התחילו כלל ומש"ה פירש"י ז"ל שם בסיירהו דפטור משום שלא הי' להם לילך ובלא סיירהו חייב משום שהי' להם להודיעם אבל גרמי לא שייך דאינו ברי היזיקא דהי' סבר שלא תהי' לחה ורק משום ההליכה דהוי כהתחלת מלאכה אבל בהאי דאגר אגורי ואתי מיטרא ולא הוזכר כלל שהלכו הפועלים ומש"ה בסיירהו פטור משום שמזלם גרם ולא חייב היא כלל מדד"ג ול"צ לשום טעם אחר דאיירי בלא הלכו וגם אם לא סיירוהו צריך לפרש הטעם דלאו אדעתא דהך שדה אגרתן דאל"כ פטור בעה"ב דמשום דד"ג לא שייך דמזלם גרם ולא ברי היזיקא דהא דהי' להם להודיעם עכ"פ אינו ברי היזיקא להתחייב מדד"ג רק משום התחלה במלאכה וכאן איירי בלא הלכו ומש"ה הוצרך לפרש דלאו אדעתא דהאי ארעא אגרתן אבל לעיל בהלכו דהוי התחלה חייב מטעם דהוי לי' להודיעם וכ"ז שלא הודיעם הוי ההליכה התחלה וקנין השכירות כדברי הנימוק"י ז"ל ודו"ק:

והנה הריטב"א ז"ל פירש טעם אחר לחייב הבעה"ב משום ערב דהוי כמו שערב להו והם הוציאו על ידם שהתחילו במלאכה אך לפי"ז קשה אמאי אינו מחייב [הפועל] להשלים להם [המלאכה] כיון שכבר נתחייבו גם הם במלאכה וכמו שנתחייב הוא להם כן הם נמי לבעה"ב ואמאי יכולין לחזור בהם בקבלן וכן כתב הריטב"א גופא לקמן גבי השוכר את החמור סברא זו דהואיל ונתחייב לו בעה"ב שכרו נתחייב הוא לו חמור יעו"ש. אך באמת יש לחלק לפי דמבואר בריטב"א בקידושין [דף ח' ע"ב] גבי אמר לאשה [התקדשי לי במנה] תנהו ע"ג הסלע [דאם האשה התחילה תן מנה ע"ג סלע שאינו משתמר ואקדש אני לך להסוברים] דמקודשת מטעם ערב דאם בעצמו לקחו דאינה מקודשת דנסתלק הערבות דלא ערב לו רק אם יתנם ע"ג סלע שאינו משומר והוציא ע"י אבל אם חזר ולקחה נסתלק הערבות א"כ כן ה"נ איהו לא נשתעבד רק מטעם ערבות כיון שהם אינם רוצים לעבוד דבטל הערבות וממילא נסתלק [החיוב שלו] אינו מחייב גם הוא לבעה"ב אך לפי"ז באם בעה"ב תפס משלו בשעת השכירות ומתחייב לו אז לשלמו לאחר המלאכה נתחייב גם השכיר להשלים המלאכה כיון שזכה הוא בשעבוד הבעה"ב דאינו מטעם ערבות גם בעה"ב זוכה בשעבודו למלאכה כמו בשוכר חמור לקמן ומש"ה א"ש מה שכתב הסמ"ע ז"ל [בסי' של"ג ס"ק ט"ז] דאם תפס בעה"ב שלהם מחוייבים להשלים המלאכה ודלא כש"ך ז"ל [שם ס"ק כ"א] שהשיג עליו יעו"ש:

עוד יש טעם ב' לחייב פועל בדבר האבד משום דהתחייב עצמו וכמבואר במרדכי בהגוזל [קמא מחו' קט"ו] ומביאו במחנה אפרים וגם בחידושי מהרי"ט בקידושין דזה טעם שחייב פועל בדבר האבד משום שחייב עצמו והמחייב עצמו בדבר שהוא גרמא חייב ועפי"ז יש לתרץ דברי [רמב"ם ז"ל] התמוהים בפ"ה מה"ש שפסק גבי השוכר את החמור ומתה דבחמור סתם חייב להעמיד לו חמור אחר ומוכר את הנבילה עד כדי להשכיר חמור למקום ששכר ובחמור זה חילק בין אם שכרה לרכיבה דאז מוכר הנבילה ואם אין בדמי' נותן לו שכר חצי הדרך ואם שכרה למשא נותן לו שכר חצי הדרך ע"כ וזה תמוה דחילוק זה לא נזכר בגמרא בין רכיבה למשא ומאי טעם לחילוק זה ב' קשה קו' הלח"מ ז"ל [שם] דלמה צריכא הגמרא [בב"מ דף ע"ט] לתרץ דאיירי בחמור זו לימא בחמור סתמא ומתה ואין בדמי הנבילה כדי לשכור ועפ"י הנ"ל א"ש דהנה כבר הקשו המפרשים במאי נתחייב זה למכור הנבילה ולשכור לו חמור אחר דמשיכת החמור בוודאי לא קנה חמור אחר וגם כי הוי דשלב"ל יעויין ברשב"א ז"ל אך באמת י"ל לפי מאי דמבואר בקידושין [דף ח'] האומר הא לך משכון על מנה פטור דמנה אין כאן משכון אין כאן ופירשו המפרשים לחד פירושא דכיון דלא נתחייב מעולם במנה המשכון אינו כלום אבל אם חייב עצמו זולת המשכון ושוב נתן המשכון שפיר נתחייב יעוין במהרי"ט ור"מ ז"ל [באה"ע סי' כ"ט] וא"כ י"ל דזה הטעם שנתחייב עצמו לתת לו חמור להשוכר עד אותו המקום וע"ז נתן לו משכון גוף החמור שיהי' המשכון בידו עד שיתן לו החמור שנתחייב ומש"ה זכה בזה למכור גוף הנבילה עד שישכיר לו חמור לאותו מקום ששכר אך כ"ז שייך בהשכיר לו חמור סתם דאז נתחייב לו בשכירות לתת לו חמור לאותו מקום ואח"כ נתן לו חמור אחד לחיובו שיהי' למשכון בידו הגוף עדי יתן לו מה שנתחייב אבל באמר לו חמור זה דלא נתחייב לו מעולם וכמבואר בקצה"ח סי' (ל"ט בסופו) [ר"ג] דבדבר מיוחד לא שייך חיוב וא"כ נהי דהוי כנתן לו גוף החמור למשכון מנה אין כאן משכון אין כאן ומש"ה פטור המשכיר מלמכור הנבילה אך כ"ז בשכרו למשא אבל אם שכרו לרכיבה דהוי כמו דבר האבד כמבואר בדבר שצריך לו כמו משרת דהוי דבר אבד וא"כ נהי שלא קנהו למשכון ממילא נתחייב דבדבר דהוי מטעם גרמא חייב בדיבור בעלמא וכדלעיל בשם המרדכי ומש"ה בשכרו לרכיבה חייב וא"ש חילוק הרמב"ם ז"ל אמנם אם אין בחמור כדי לשכור בדמי נבלתו חמור אחר גם כששכרו לרכיבה צריך ליתן לו השוכר דמי חצי הדרך שהלך דאין לומר ששיעבד עצמו המשכיר לתת לו חמור זה היינו לענין דאם לא קיים תנאו לא ישלם לו שכרו כלל דחייב גבי דבר האבד לקיים שעבודו בלא שום קנין וכנ"ל ז"א דהא אם נאנס קי"ל דיכול לחזור ואין לך אונס גדול מזה שמת חמורו ואין בדמיו כדי לשכור אחר (בשלמא ביש בדמיו כדי לשוכרו לא מקרי המיתה אונס דזה גופו הוי בתוך השכירות שאם ימות ימכור הנבילה וכמו שכתבו המפרשים ורק דהקשו במה קנה לחייב זה וע"ז תירצו דהוי דבר האבד ואנוס לא שייך דזה גופא הוא החיוב שנתחייב משא"כ באין בדמיו לשכור חייב לתת לו שכר של מה שהלך דהפועל יכול לחזור גם שהוי דבר האבד הא נאנס) אך בחמור סתם נהי שאין בדמיו כדי למכור מ"מ כיון שנתחייב לתת לו חמור וע"ז לא נאנס דנהי דחמור זה מת הא לא שכר לו דווקא זה ויוכל לתת לו אחר ולכן נהי שיוכל לחזור אבל ידו עה"ת וא"צ ליתן לו רק לנכות מה שיצטרך ליתן מכאן עד אותו מקום ששכר ומש"ה לא מחלק הגמ' רק בחמור זה דאז הוי אנוס ודו"ק:

ב' התוס' [ב"מ דף פ' ע"א ד"ה היכא] הקשו דלמה לא (מקשי) [בעי] הגמ' גם אם (לא) שינה מי משלם וכו' וי"ל לתרץ בהקדים דברי רש"י ז"ל [שם] דהנה פירש על מה ששניהם חייבים [גבי דוכתא דמחזקו גונדרי] דלא ידעינן מי הוא הגורם [והוי ממון המוטל בספק] וכו' והקשו בתוס' [שם ד"ה ואי] דהוי לפטור שניהם דהוי ממון המוטל בספק דהמע"ה דלא כסומכוס והנה באמת לק"מ לפי מאי דקיי"ל דשומר נתחייב משעת שמירה דהוי א"י אם פרעתיך ומש"ה שניהם חייבים כ"א החצי וכדברי רש"י ז"ל וא"כ ל"ק קושית התוס' (דלקשי) [דליבעי] אם שינה מי משלם דאם שינה דאז חייב בעה"ב רק שהשוכרים הפועלים חייבי' לבעה"ב ואז שוב לגבי' הוי א"י אם נתחייבתי לך [ושניהם פטורים ולכך לא נקיט האבעי' בשינה מי משלם דבמוחזק גונדרא שניהם אינם משלמים ולכך נקט האבעי' בלא שינה דאז לעולם חייבים עכ"ה] ויעויין בב"ק [דף י' ע"א] גבי הכשרתי במקצת נזקו ודו"ק:

ג' הנ"י [בס"פ האומנין מפרש דנתקל לאו פושע ולא הוי נזקי אדם דאיירי דהזיק אחר הנפילה וכו' והנה נראה דלא מחלק בחילוק של התוס' [דף פ"ב ע"ב ד"ה וסבר] דנזקי אדם פטור בגווני דהוי כמו גניבה וגם בחילוק של המלחמות [בפ' המניח] שכ' דזה הוי כמו שקרקע הזיקתו ולא אדם המזיק ג"כ בוודאי לא ס"ל דא"כ פטור גם שהזיק בשעת נפילה וא"כ קשה קו' התוס' [שם] דלמה פטור כאן הא הוי אדם המזיק ולמה פטור ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף