שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א חושן משפט יט

סימן יט

שאלה בעיר א' שהאוראנדי שייך להשר וקמו איזה אנשים ופרקו מעליהם עול האוראנדי ומוזגים משקה בהעלמה בזול הרבה ועי"ז יקצף השר מאוד ורוצה לגרש כל היהודים היושבים בהכפרים תחת ממשלתו אם יש למחות ביד השענקרס מהעיר המעלימים:

תשובה מכתבו הגיעני ואם כי למשא כבד יכבד עלי לעיין בשו"ת בד"מ הצריך עיון רב בימים האלה הקדושים ורעיוני נבוכו בהרבה ענינים בעסק הטחינה לפסח ובדרשה דריש פרקא ובשאלות הנצרכים לימי חג הקדוש הבע"ל ועוד כהנה טרדות רבות עכ"ז שמתי אל לבי להשיב מפני הכבוד ולשוועת העשוקים והנה באתי בקצרה. מעכ"ת הוכיח זה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל [שלהי הזהב] שהביאו הך דאת פלגת אגוזים כו' וקשה הא אליבא דר"ה בדר"י [בב"ב דף כ"א ע"ב] דקיי"ל כוותי' ל"צ להך תירוצא ולזה הוכיח מעכ"ת לחלק דשם גבי חילוק קליות מיקרי פסקי חיותא טפי ולכן לכ"ע הי' אסור לולא התירוץ דאנא פליגא אגוזים פליג את שיסקי ומש"ה הביא הגמ' תירוצא אליבא דכ"ע והנה לפלא בעיני דא"כ איך יפרנס סוגי' דב"ב [הנ"ל] דקאמר לימא ר"ה כר' יודא והלא אדרבה ה"ל להקשות דר"ה דלא כמאן דגבי חילוק קליות הוי פיסקי חיותא ממש ומש"ה אסר ר"י אבל גבי בר מבואה גם ר"י מודה שמותר כיון שאכתי לא ידעינן הך תירוצא דאת פליג והנה אפשר לומר כוונת מעכ"ת דהגמ' דאמר לימא ר"ה כר"י היינו דכרבנן ודאי לא אתי' דכיון דאפי' בחילוק קליות מתירין מכ"ש גבי בר מבואה אך ר"י יוכל לסבור דגם במבוי אסור כר"ה אך באמת פשטא לישנא דש"ס משמע דדמי לדר"ה ממש אך באמת כבר נאמרו בזה תירוצים הרבה ויעוין בב"א בתשו' דחניות [סי' כ"ז] וגם אני בעניי כבר אמרתי להאריך בזה כאשר אתי בכתובי' בתשו' אחת ואין הפנאי להעתיק וכעת נ"ל פשוט דהנה ידוע דר"ה ס"ל [שם] בר מבואה אבר מבואה מעכב ואותבי' דעושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ואינו יכול למחות מפני שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי עד (בפלוגתא) [תנאי היא] דרבנן ס"ל דלשכינו אינו כופהו בר מבוי שכינו אינו יכול לעכב ורשב"ג ס"ל דגם לשכינו מעכב ור"ה בדר"י ס"ל דאחברי' לא מצי לעכב יעו"ש והנה לכאורה זה דאתה עושה בתוך שלך ואני בתוך שלי זה סברת ר' יוסי גבי הרחקת נזקי שכנים [בב"ב דף כ"ה ע"ב] אבל חכמים ס"ל דצריך להרחיק אפי' עושה בתוך שלו וא"כ לכאורה תלוי הדבר בפלוגתא דחכמים ור' יוסי ואנן קיי"ל כר' יוסי דכן פסק שמואל [שם] ולמה לא קאמר הש"ס דהתנאים המה ר' יוסי ורבנן וגם וכי יחלוק ר"ה אשמואל דס"ל דהלכתא כר"י וכבר האריך זה בב"א [בסי' כ"ו] אולם לדעתי מבואר הדבר בנ"י בריש לא יחפור ובב"י [סי' קנ"ה] בשם ת' הרשב"א דאין יכול לשעבד קרקעות חבירו ורק היכי שהתחיל בהיתר חבירו הבא להזיקו צריך להרחיק לרבנן אם ההיזק הוא ממילא ולר"י היכי דהיזק הוא מגירי דילי' אך דבר שיש לזה רשות לעשות ולזה רשות לעשות ונהגין לעשות הדבר הזה במבוי לא זכה חבירו העושה בתחלה הדבר ההוא שחבירו יצטרך להרחיק דהוי כחצר השותפים יעו"ש היטב בסמ"ע סי' קנ"ד [ס"ק ל"ח] א"כ אחד שעושה לו חנות במבוי אין בכחו לשעבד קרקע חבירו שלא להיות בו חנות וכ"א עושה בשלו ואי שיגיע היזק שהקונים לא יבואו לחבירו כמו עד עתה זה לא מקרי מזיק ממש ולא יוכל לשעבד קרקע חבירו שלא לעשות בו חנות אפי' אליבא דרבנן דאינו מזיקו ע"י עשייתו הגה שלא יוכל למכרו כמו בראשונה זה בא ממילא ובכה"ג גם רבנן מודו (כמבואר בנ"י) דאינו יכול למחות בו מלעשות בקרקעו מה שירצה וכי מי נתן לו רשות בזה שעשה חנות מקודם לשעבד קרקע של חבירו שגם בו מקום לעשות חנות ולכן לכ"ע מותר ורק ר"ה ס"ל דאסור דפסקי לי' לחיותי' כפירש"י ז"ל כיון שעשה בתחלה והרגיל קונים הוי כמו שזכה בהמסחר הלז וחצרו זכה לו ואפי' לר"י אסור דהוי גירי דילי' ממש שהוא החזיק במסחר או באומנות ההוא והוי חבירו מזיקו ממש והוי כמו דזכה בחלון בר"ה ההפקר דהוא הרגיל האומנות הזה למבוי ואין לחבירו חלק באומנות הזה ולכן הוי מזיקו ממש ואסור לכ"ע ולכן שפיר [דתני הכא בהך ברייתא] דזה עושה בתוך שלו אליבא דכ"ע אפי' לת"ק דר"י בכה"ג דלהך ברייתא לא ס"ל הך סברא דפסקא לחיותי' היינו אומנתו וא"כ אדרבה אין בידו לשעבד קרקעות חבירו שלא יעשה בה מה שירצה והנה בתחלה רצה הגמ' לומר דר"ה דלא כחכמים דחילוק קליות דמה בחילוק קליות שעושה מעשה וגירי דילי' שנותן להתינוקות קליות ואפ"ה מתירין חכמים מכ"ש באינו עושה רק בקרקעו לא להקונים ורק הקונים ממילא יבואו אצלו בכה"ג ודאי מותר לרבנן ומתרץ שאני התם דלא הוי היזק כלל דיוכל לומר פלג אתה שיסקי. והנה זה התירוץ צ"ל גם לדידן דפסקינן דבר מבואה מותר משום דהתם הטעם דעושה בשלו וההיזק מגיעו ממילא אבל ליטול הקונים מחבירו בעד שמרגילן לבא אליו הוי מעשה ולכ"ע אסור ולזה מתרץ דזה אינו היזק כלל דמצי א"ל אנת פליג כו' וא"כ אין מזה ראי' כלל לומר היכי דאינו עושה מעשה רק שממילא נמשך היזק שגם חבירו יצטרך למכור בזול זה הוי רק גרמא בעלמא דלכ"ע מותר ולכן הי' נראה דלמכור בזול מותר אך מי יבוא אחרי המלך מהרמ"א ז"ל אשר כתב בתשו' סי' יו"ד בפירוש דלמכור בזול הרבה כ"ע מודי' דאסור הן אמת דדבריו ז"ל נפלאו מאד והב"א ז"ל מאריך בהבנת דבריו אך גם ברי"ו מביאו בס' ב"י ז"ל [סי' קנ"ו] כתב בהדיא דמותר להלוות ברבית בזול מעט ואין חבירו יכול לעכב משמע הא בהרבה בזול אסור הן אמת דשם ברמ"א ז"ל [בסי' קנ"ו סס"ה] שמעתיק דברי הרי"ו ז"ל בהג"ה חסר שם תיבות מעט בזול ולא כתב שם רק מותר להלוות בזול ואין חבירו יכול לעכב ואולי הוא ט"ס אך דבריו שבתשובה יעידו דט"ס ודילוג יש בהרמ"א ז"ל וצ"ל בזול מעט א"י לעכב אבל בזול הרבה אסור לכן גם בנ"ד אסור למכור כ"כ בזול:

שנית נראה דאסור מטעם גזילה דהנה הא ודאי דהמנהג בין חוכרי האוראנדים דהפריץ המשכיר אין רשאי למכור בזול מכפי אשר ימכור האוראנדאר שלו דעל תנאי זה שכרו ממנו וכמה פעמים הי' טו"ת בין הפאסעסערס ובין האוראנדארס בהיותם שניהם ישראלים ודין פשוט שצריך הפאסעסר להשלים היזקו כי זה שכר ממנו שלא ימכור בפחות והנה לפ"ז אותם שוכרי האוראנדס בכפרים קנו זה מהאדון גם זכות הזה שלא ימכור בעיר בפחות ממה שהמה ימכרו בהכפרים וא"כ הגונב בעיר ומוכר בפחות גוזל ליהודים ושפיר הוי גזילה ממש דאשור ויותר מזה מבואר בש"ע בהג"ה [סי' קנ"ה סעי' כ"ב] שאם השר גזר על יהודים שבמקומו שיעשו עם היהודים שאינם תחת רשותו שיעקרו ממקומם ואם לא יגרשו כל היהודים שבעירו מחויבים היחידים לעקור דירתם ואח"כ ידונו עם הקהל וא"כ בנ"ד שהשר רוצה לגרש מאות נפשות וגם יש תקלה פן ח"ו יהא לפוקה לאנשי העיר כולם לכן בודאי מחוייבים היחידים היינו קצת השענקרס שעושין בהעלמה מחוייבים להניח ולסור מדרך הזה ואם לא ישמעו פן יכוו בגזל ועושק וגדולה צעקת לגימה והעושה שלום במרומיו יעשה שלום ויט לבבינו ליראתו ואהבתו באמת:

וראיתי בפנים מאירות שמיחה מלמכור בפחות מהעיר והספר אינו לפני כעת. [אי"ה עיין בסי' הקדום]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף