אמרי בינה/דיני נדרים/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני נדרים יט

סימן יט

קי"ל צריך לפרט את הנדר כמבואר בש"ע יו"ד (סי' רכ"ח) וע"ש בטו"ז ובש"ך שם שהחכם א"צ לשאול רק אם לא פרט הנדר והסיבה לא חל ההתרה עי"ש ומבואר בב"י שם משם תשובת רשב"א דהוי רק מדרבנן וכאשר מבואר מש"ס גיטין (דף ל"ה ע"ב) ויש לחקור אם לא פרט הנדר ונשאל עליו והתיר לו החכם ואח"כ עבר על הנדר אם עבר על בל יחל מדאורייתא או כיון דמדאורייתא חל ההתרה רק מדרבנן אמרו שלא יחול ההתרה א"כ לא עבר מדאוריית' על בל יחל. ונראה דמ"מ עובר מדאורייתא כיון דחכז"ל תקנו שצריך לפרט הנדר וכשאינו מפרט לא יהיה חל ההתרה ממילא החכם המתיר לא התיר לו רק על מה ששאל וכיון שלא פרט הכל הוי השאלה וההתרה בטעות דהחכם לא התיר לו רק באם הנשאל יודע ששאל ולא השאיר לו דבר שלא פרט אבל באם לא פרט הכל ונשאר דבר מה שלא פרט ע"ד זה לא התיר לו החכם וכיון דתקנות חז"ל הי' שיפרט ובאם לא יפרט לא יהיה חל ההתרה אף בדיעבד החכם המתיר מתיר אותו ע"ד תקנות חז"ל וכשלא פרט הכל הוי ההתרה בטעות וראיה לזה מהא דפריך הש"ס גיטין שם כי לא ניסת ניחוש דלמא אזל' לגבי חכם ויתיר לה ומשני צריך לפרט הנדר ואם נאמר כשלא פרט הנדר נפקע הנדר עכ"פ מדאורייתא ולא נשאר רק איסור בל יחל מדרבנן איך תוכל האשה לגבות מיתומים ע"י הנדר שלא נהניתה מכתובתה כיון שלעולם בידה לשאול על הנדר ולא יהיה נשאר אלא איסור בל יחל מדרבנן וקיל לה איסור בל יחל מדרבנן משבועה א"ו כיון דחז"ל אמרו צריך לפרט את הנדר כשלא פרט הנדר נשאר הנדר בתקפו וכשעובר על הנדר קאי מדאורייתא בבל יחל:

וכן נראה ג"כ בהא דמבואר בש"ע שם ברמ"א (סעיף ט"ו) דכשנדר שלא לשחוק דל"מ ההתרה אף בדיעבד דנדר על איסור ליתא בשאלה אם עבר החכם והתיר לו קאי הנודר באיסור בל יחל מדאוריית' כיון דאין בכח החכם להתיר נדר של איסור אף שהוא רק איסור דרבנן מ"מ כיון שהתורה לא נתנה כח לחכם להתיר נדר של איסור וכיון דהוא איסור אף שהוא רק איסור דרבנן מ"מ לא חל ההתרה וכמו שכתבו הפוסקים כמה פעמים בכה"ג וגם י"ל דאף אם אין צריך לפרט הנדר מ"מ באם מתיר נדר של איסור אף שאינו רק איסור דרבנן מ"מ הוי חרטה בטעות ועיין ש"ך שם ס"ק (כ"ו) שכ' להקשות על דיעה זו דל"מ התרה בנדר של איסור מהא דפריך הש"ס גיטין שם על מתניתין דהנוש' נשים בעבירה וניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי הא לא יועיל מידי בהתרתו כיון דיודע האמת שהוא לדבר איסור ואפילו בדיעבד אינו מותר וכתב לתרץ דנודר היינו בתנאי ממיני מזונות אם לא יגרשנה וכיון שאין הנדר על איסור ממש בזה לכ"ע מותר בדיעבד והתפלאו עליו האחרוני' דמ"מ מנ"ל לש"ס למפרך דלמא נודר הוי כפשוטו דאוסר עצמו עליהן. וכ' בתשובת רבינו עק"א ז"ל (סי' ס"ה) דהנך פוסקים ס"ל דנדר אינו חל על דבר איסור ואי דנודר לאסור בכולל עם דברים המותרים מ"מ כשהחכם מתיר אח"כ חל ההיתר על דברים המותרים ממילא פקע הנדר מן דברים האיסורים או מטעם דנדר שהותר מקצתו הותר כולו או מטעם כיון דחכם עוקר נדר מעיקרא ל"ה למפרע כולל. וכתב אף די"ל דאסר עליו תשמיש דכל נשים פסולות ויש בכלל זה חלוצה דאסורה לו מדברי סופרים והוי כולל ובזה אף דל"ה רק איסור דרבנן מ"מ אינו מותר כמו בנודר שלא ישחוק. מ"מ י"ל מדאוריית' חל ההיתר על החלוצה וממילא פקע האיסור גם מגרושה אלא כיון דחכז"ל אסרו חלוצה לא חל ההתרה מדבריהם ופקע האיסור נדר דאורייתא וקיימא עליו איסור נדר דרבנן וחשדינן ליה שלא יחוש לכך דאיסור דרבנן קיל ליה עכ"ד מבואר דסובר בנודר שלא ישחוק להסוברים דל"מ ההתרה הואיל שהיה ע"ד איסור מ"מ מדאורייתא פקע הנדר ולא נשאר רק איסור נדר דרבנן ולענ"ד הדבר צריך תלמוד דכמו דמתרץ הש"ס דאם צריך לפרט הנדר דשפיר מהני מה שנודר אף דמ"מ מדאורייתא א"צ לפרט ולא נשאר רק איסור נדר דרבנן וע"כ צריך לומר או דמ"מ כיון דכל מה שחשדינן ליה שיהיה נודר אף דבאמת החשוד על הדבר אינו נאמן אף בשבוע' כמבוא' בש"ע יו"ד (סי' קי"ט) וא"כ מה מוסיף במה שנודר וע"כ צריך לומר דל"ה רק לסייג כיון דעריות יצרו תקפו וכמ"ש הח"צ (סי' ל"א) וכיון שאינו אלא לסיג מהני ג"כ אף אם יש לו התרה מדאורייתא מ"מ כיון דמדרבנן אין לו התרה א"כ אף אם א"צ לפרט הנדר מ"מ כיון דמדרבנן ל"מ ההתרה הוי שפיר סייג. וביותר י"ל דהוי כפשוטן דאוסר עצמן עליו ואף דנדרים אינם חלין על דבר איסור מ"מ הוא רק דאין לוקין אבל איסור ע"כ יש ואולי אף מד"ת כמו בנשבע לקיים המצוה אף להסוברים דאף ממלקות אימעט משום דאינו בלאו והן מודים דאיסורא מיהא איכא בעובר על השבועה דאל"כ איך אמר דוד נשבעתי ואקיימה ומבוא' בש"ס נדרים דנשבעין לקיים המצוה כדי לזרזי נפשיה ומאי זירוז יש בשבועה כיון דלא נתוסף איסור א"ו דאיסור יש ועיין קצוה"ח (סי' ע"ג סק"ה) א"כ לעולם י"ל דנודר ואוסר עצמן עליו ומהני שיתוסף איסור למען יהי' סיג והדרא קושית הש"ס לדוכתא.

ברם לענ"ד נראה דאם צריך לפרט הנדר נשאר איסור דאורייתא כשאינו מפרט דהחכם המתיר מתיר רק ע"ד תקנות חכז"ל וכיון שהם אמרו שיהיה צריך לפרט הנדר הוי החרטה בטעות ורק על תנאי זה מתיר החכם וכמו שהוכחתי למעלה וכן נמי להנך פוסקים הסוברים דנדר על דבר איסור לית ליה התרה אמרינן ג"כ דהוי חרטה בטעות ועד"ז לא התיר החכם. וגם אף אם התיר בפירוש מ"מ כיון דהוא לדבר איסור ל"מ ההתרה או מטעם דלא נתנה התורה כח לאחרים למיחל דבריו במקום איסור או מטעם דל"ה חרטה דמעיקרא. [ובאמת יש להבין להסוברים דמהני התרה אף על נדר ע"ד איסור היינו במקום דשייך חרטה דמעיקרא על גוף הנדר דאף דהיה ע"ד איסור מ"מ לא היה מוכרח לקבל עליו בנדר אבל בנידון דכהן הנוש' נשים בעבירה כיון דתקנות חז"ל היה כשרוצה לעבוד צריך לקבל עליו בנדר מנשים פסולות א"כ איך נאמן על חרטתו ולומר שיש לו חרטה דמעיקרא הא אין אדם משים עצמו רשע ולומר שמתחרט על מה שעשה עפ"י תקנות חכז"ל. אך י"ל מ"מ שפיר הקשה הש"ס כיון שהוא יודע בעצמו שיש לו חרטה דמעיקרא הותר הנדר אצלו א"כ מה מועיל הנדר באם יתחרט וירצה לעבור האיסור ילך לחכם ויתיר לו וכיון שיודע בעצמו שמתחרט נעקר הנדר] וכיון שעכ"פ הוא על דבר איסור אף שאינו רק איסור דרבנן מ"מ לא חל ההתרה. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא מנ"ל להש"ך דהנדר הוא ע"ד אחר דלמא הנדר הוא שלא ישא נשים פסולות וחל בכולל כיון שחל על חליצה וע"ז ל"מ ההתרה כיון שהוא ע"ד איסור:

ולכאורה י"ל דהיה הוכחה להש"ך דע"כ הנדר הוא על ד"א ולא שידור הנאה ממש מן הנשים הפסולות מכח קושית הגאון מליסא בח"צ הנ"ל על הרשב"א דסובר דהחשוד על אותו דבר א"נ בשבוע' משום דהוי מושבע ועומד מה"ס והוי כחשוד לאותו דבר אף לשבוע' א"כ מה מהני מה שידור הנאה לכך הוכרח לומר דהדרת הנאה הוא על דבר אחר אם יקח נשים פסולות יהיה אסור במיני מזונות וא"כ הוי לדבר אחר ואף דעבר על מה שמושבע ועומד מהר סיני שלא יקח נשי' פסולות מ"מ אינו חשוד שיעבור על נדרו בדבר אחר ועיין טו"ז יו"ד (סי' ב' ס"ק ו') ובנקה"כ שם ובת"ש שם וי"ל דבכה"ג החשוד נאמן כיון דאינו נשבע על אותו דבר. וקצת י"ל דיש הוכחה לזה דלמה קתני במשנה נודר ועובד למה לא ישבע הא שבועה חמור מנדר א"כ ישבע שלא יעבור מלקח נשים פסולות אם נאמר דהשבועה הוא רק לזרוזי נפשיה א"ו דשבועה ל"מ דהוי לאותו דבר שחשדינן ליה לכך צריך שיהיה נודר על דבר אחר. אולם מ"מ זה דוחק די"ל דמ"מ ע"כ הרשב"א לא אתי מטעם זה לבד דלא יהי' נאמן מטעם דמושבע ועומד מהר סיני דהא הרשב"א כתב דינו אף בחשוד על איסורי דרבנן דא"נ בשבועה מטעם זה דהוי חשוד לאותו דבר לעבור על שבועה שכבר מושבע ועומד מה"ס וקשה הא הרשב"א הוא משיטת הסוברים בנשבע לעבור על איסורי דרבנן דחל כמבואר בתשובה (סי' ס"ד) והיינו אף דמוקי איסורי דרבנן על לאו דלא תסור מ"מ כיון שגוף האיסור אינו מפורש בתורה ל"ה ע"ז מושבע ועומד מה"ס כמבואר בפוסקים ועמל"מ (פ"ד) מהל' מלוה א"כ כיון דל"ה מושבע ועומד מה"ס אמאי ל"מ שבועה. ואף לדעת הרמב"ם בש"ע (סי' רל"ט) בנשבע לעבור על איסור דרבנן לא חלה השבועה ועי"ש בש"ך מ"מ כבר מבואר במל"מ שם משם הרמב"ם בתשובה דהיינו שאסור לעבור בקום ועשה על האיסור דרבנן אף דשבועה חלה עליו מ"מ העמידו דבריהם אף במקום שבועה שלא יעבור כמו שהעמידו דבריהם במקום כרת וכיון דשבועה חלה ע"ז ע"כ דלאו מושבע ועומד מה"ס הוא על איסורי דרבנן וכבר כתב בס' מגילת אסתר כיון דאיסורי דרבנן לא נאמרו בבירור בסיני ל"ה עליהם מושבע ועומד מה"ס וא"כ כשעובר על איסור דרבנן לא חשוד לעבור על שבועה ולמה לא יהיה נאמן בשבועה אף להחשוד על אותו איסור דרבנן. ועיין ש"ך (סי' קי"ט ס"ק כ"ב) שהוסיף לומר דרבנן עשו סייג לתורה וע"כ צריך לומר דהרשב"א לאו מטעם מושבע ועומד אתי עלה וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף