תוספות הרי"ד/בבא קמא/ד/א

תוספות הרי"ד בבא קמא ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר ינאי בא עליו ר"מ משני צדדין כו' עיין בפנים שמבואר היטב בע"ה. והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות בר"פ ד' מביא האי ירושלמי לחזק דבריו כנגד בעה"מ ז"ל דהבעה"מ ז"ל מפרש ראשון ראשון נשכר מיבעיא ליה משום דגבה משאר נכסים אבל לא מגופו דגוף השור משועבד לניזק האחרון משום דא"ל אי גבך הוי לא מינך הוי גבי ליה והק' הרמב"ן ז"ל הא שור תם הוי אפותקא מפורש דאינו גובה משאר נכסים. ומפרש דראשון ראשון נשכר הוא מהשור. תם גופה דמשועבד לראשון ומביא ראיה מהאי ירושלמי ומפרש הכי דפריך הגמ' ולא כן אמר ר"א שמירת נזקין כשמירת קנין פי' דתקנו משיכה בשומרין כמו בלקוחות וא"כ פטור ניזק הראשון משמירת השור ולמה שייך להאחרון. ומשני ר' יודן נמסר לו לנזקיו ואינו אלא כמשכון בידו. והוא כאוקימתא בבבלי שקדם ניזק ותפסו ונעשה עליו שומר שכר לנזקין. ע"כ מוכח מהירושלמי הזה דאם לא הי' ניזק הראשון שומר עליו לא הי' שייך השור לניזק האחרון. בשלמא בבבלי יש לפרש כהבעה"מ ז"ל דקושית הגמ' ראשון ראשון נשכר מבע"ל דיגבה משאר נכסים אבל גוף השור שייך לניזק האחרון ע"כ משני שקדם ניזק ותפסו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין ע"כ הפסיד הניזק הראשון גביתו משאר נכסים אבל הירושלמי ליכא לפרש כן דהא פריך הגמ' כל עיקר למה שייך השור להאחרון. בשלמא בבבלי י"ל כהבעה"מ ז"ל דפריך כל עיקר למה מפסיד הניזק הראשון. מלגבות משאר נכסים. אבל בירושלמי פריך כל עיקר למה שייך השור להניזק האחרון:

והנה לפי דברינו ולפי הגי' בירושלמי שלפנינו אין מכאן סתירה להבעה"מ ז"ל דבזה נחלקו ר"מ ור"י אליבא דר' ינאי דלר"מ לגוביינא אבל לר"י לא הוי אך כמשכון בידו ובידו לסלוקי. והא דקאמר הגמ' מ"ב ואמר ר"י הקדש ביניהן ולא קאמר דנפ"מ אם יכול לסלקו בזוזי היא כעין דאיתא בש"ס דילן דף ל"ג ע"א בפלוגתא דר"י ור"ע ר"י סבר בע"ת הוא וזוזי הוא דמסיק להו ור"ע סבר תורא דשותפי היא מ"ב הקדישו ניזק א"ב ואיתא בתוס' ז"ל ה"ה דהמו"ל דלמר יכול לסלקו בזיזי ולמר א"י אלא דלא נקט לכל הנ"מ. ובזה מובן הא דאיתא בש"ס דילן כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כש"ש לנזקין ולכאורה תיבת לגבות ממנו מיותר והול"ל כגון שתפסו ניזק כדאיתא דף מ' ע"ב כגון דאקדים ב"ד ותפסי' וכן בסוגיא דף ל"ה ול"ו גרסינן בשתפס ולא גרסינן לגבות הימנו. אבל לפי הירושלמי הזה מובן מאוד דקמ"ל דבתפסו ניזק לגבות הימנו ואפ"ה אינו שלו אלא הוי כש"ש משום דהוי כמלוה על המשכון כמו שכ' הפוסקים ז"ל משום דהמלוה על המשכון הוי ש"ש. והנה לפי' הרמב"ן ז"ל לא גרסינן אמר ליה ר' יודן תיבת ליה אלא אמר ר' יודן וגרסינן נמסרו ולא ומסרו ואינו אלא כמשכון תיבת ואינו אלא אין להם הבנה לפי זה והול"ל נמסרו לו לנזקיו וכמשכון בידו. אבל יש לכוין כמו בש"ס דילן שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כש"ש לנזקין דקמ"ל בזה דאפילו בתפסו לגוביינא מ"מ לא הוי אלא כש"ש משום דהוי כמלוה על המשכון. וה"נ בירושלמי קמ"ל כזה אע"ג דנמסרו לו לנזקיו מ"מ אינו אלא כמשכון ומילתא אגב אורחה קמ"ל. אבל קשה מאוד לבאר ע"פ פירוש הרמב"ן ז"ל הא דלקמן עד סוף הסוגיא לפי פירוש הרמב"ן ז"ל. ולדברינו לפי שיטת בעה"מ ז"ל שלא יסתור מהירושלמי הזה נכון ומבואר לפענ"ד ומדויק תיבת תניהו לי ותניהו לי שאגבנו למה נקט לשון שאגבנו. ואחר כותבי זאת מצאתי המהרא"פ ז"ל שמפרש ג"כ א"ל ר' יודן הוא התנא ר' יהודא אבל לא הבנתי פירושו. ודברינו בע"ה מבוארין היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף