שיירי קרבן/סנהדרין/י/ב

שיירי קרבן סנהדרין י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיון ששמע כן התחיל בוכה. וקשה וכי לא ידע אחאב שמשה גדול מאליהו וכיון שלא חשש לקללת משה למה בכה לקללת אליהו ונראה ודאי גם אחאב הודה בנבואת משה אלא שאמר משה לא קילל אלא לדורו וכמ"ש בקונט' ואחאב לא פירש דבריו ועכשיו שקילל אליהו לדורו התחיל לבכות ומייתי ראיה שחשש לדברי אליהו דכתיב ויהי כשמוע אחאב לדברי אליהו ויקרע כו'. והי"מ דחק מאד בזה ע"ש:

וכי מה עשה אחז. וקשה הא אחז לא מנה במתני' בכלל אותן שאין להן חלק לעה"ב א"כ מאי קשיא ליה דלמא באמת לא עשה עברה חדשה וי"ל דקשיא ליה אי אחז לא עשה עברתי חדשה מאי קשיא ליה לעיל למה לא מנה אחז דלמא שאני הנך שחידשו עברה משא"כ אחז אלא ודאי גם אחז חידש עברה ופריך מה חידש:

ע"י שבנה כסא בעזרה הה"ד ואת מוסך הבית כו'. כתב הי"מ וס"ל מה שסתר המסך ההיא כדי לפנות המקום לבנות לו כסא שם דמלכי בית דוד היה להם ישיבה בעזרה ע"כ ותימא בנין כתיב בקרא אבל לא סתירה וכמ"ש בקונט' כן פי' יהונתן ורש"י ורד"ק. ומה שכתב הרד"ק עוד שהיה מוסך זה לכהנים למשמר היוצא חולק אסוגיין. ומ"ש הי"מ שלא היה בכסא זה איסורא שמלכי בית דוד מותרים לישב בעזרה. אינו נכון דהא הירושלמי סובר שאף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה והא דכתיב וישב דוד לפני ה' היינו שישב בתפלה כמפורש פסחים פ"ה דף י"ט:

אמר אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידו. וכתב הי"מ שיהרגנו לכבוד משה אפילו ע"מ שיהרג על ידו בב"ד שמא אינו חייב מיתה מפני העזות דמצי מימר שבא מחמת טענה ע"כ. וקשה הרי מפורש שאמר הא גו עיניך משה כדדייק קרא א"כ ודאי שהחציף פניו לגבי משה ואיך ימות בב"ד על הריגתו דהוי אפיקורס דמורידין ולא מעלין ואמרינן בבבלי בפרקין איזהו אפיקורס זהו המבזה ת"ח. גם מדברי הר"ן פ"ק דר"ה מוכח שהמבזה ת"ת מורידין וכ"כ הש"ך י"ד סי' קל"ח. ומפורש שם מורידין היינו אם יש כח בידו להורגו בסייף בפרהסיא מותר להורגו. וע"ק הא לא הרגו לכבוד משה אלא שנזכר הלכה בועל ארמית קנאין פוגעין בו כמפורש לעיל ס"פ הנשרפין בירושלמי ובבבלי שם. וזה ודאי אין נהרג בבית דין. והא דאמר ויהרג היינו שאפי' יפרוש זמרי ויהרג נמי יקנא קנאת ה' לעמוד עליו להרגו. מיהו לשון הש"ס דהכא משמע שאמר פנחס להרוג זמרי מפני כבוד משה. אבל קושיות הראשונות קשיא. ולפמ"ש בקונט' לק"מ לפום סוגיין כאן אבל הא מיהת צריכין לומר שסוגיא דהכא ודפרק הנשרפק חלוקות. ובבבלי גרסינן תפסה בבלוריאא והביאה אצל משה א"ל בן עמרם זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך נתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד וכתיב וירא פנחס מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה בועל ארמית קנאין פוגעין בו כו' ע"ש. ופירש"י ונתעלמה ממנו הלכה בועל ארמית כו' ע"כ. וקשה הא אז לא היה מקום להלכה זו שלא נאמרה אלא בשעת מעשה. ועוד למה שתקו מ"מ ה"ל למימר לו דלא דמיא לבת יתרו שנשאה קודם מתן תורה וכמ"ש רש"י. ועוד ל"ל טעמא דהבועל ארמית כו' תיפוק ליה דחייב מיתה על שביזה ת"ת ואף אם נאמר דמה שאמר בת יתרו מי התירה לך לא אמר אלא להחזיק טענתו מ"מ ביזהו במה שאמר בן עמרם כדמצינו בקרא שאמרו מי דוד ומי בן ישי. ולכך בכו בראותם בזיון משה וזו היתה קנאת פנחס. והיינו דכתיב בקנאו את קנאתי שהקב"ה תובע עלבון הצדיקים א" זו היתה קנאת ה' כמו שעשה כשדברו במשה בלחם הקלוקל ובמעשה דמרים. וסרו תלונת המפרשים בפסוק זה ולפ"ז אין לנו ראיה ממעשה דפנחס להבועל ארמית איך דינו. ועי' מה שכתבתי לעיל פ' הנשרפין בתו' בד"ה תני כו' וצריך עיון:

בא ליטול שכר כ"ד אלף. כתב הי"מ קשה הל"ל שכר ההרוגים שנהרגו דהוו טפי מט"ו רבוא כדאמרינן לעיל ע"ש שדחק הרבה. והמהרש"א מקשה למה הלך למדין ולא למואב שהבטיחו על השכר כמפורש בקרא ע"ש. ול"נ ממואב כבר נטל שכרו מט"ו רבוא שנהרגו על מעשה פעור שהיו מבנות מואב כדכתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגו' אח"כ הלך למדין ליטול שכר כ"ד אלף שנפלו במגפה ע"י כזבי שהיתה מבנות מדין כדאמרינן לעיל שהנגף היה להצלת פנחס וזה ברור ונכון:

סידורו דוחה שבת. וקשה מאי דחייה איכא בסידור לחם הפנים וא"ל סידור הקנים קאמר דדוחים את השבת הא לאו מלאכה היא אלא טלטול בעלמא וי"ל בימי דוד כבר גזרו על השבותים. ועמ"ש סוף מס' עירובין. וסוגיין כר"ש דאמר אין התנור מקדש כדתנן פ' שתי הלחם. ואתייא כדס"ד דש"ס בבבלי שם לר"י דאמר התנור מקדש סבר בחול אשפחינהו דקא אפו ליה ולר"ש בשבת אשכחינהו וכדאמרינן כאן. וקשה בשלמא לר"י ניחא הא דקאמר דואג לשאול גם ידם עם דוד. דגרסינן בבבלי מנחות דף ס"ג ר' יהודה אומר תנור תנור שני פעמים להכשיר מאפה כופח רש"א אחד שתהא אפייתן בתנור ואחד שיהא התנור מקדשן או שיהא הקדישן לשם תנור. ופירש"י ר"י סובר אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ולאי דוקא נקט ור"ל סובר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכיון דשניהם שוים נקט חד מינייהו וסבר דואג דוד מוקי תנור יתירא שיהא התנור מקדשין לכך אמר לאפותן בשבת ולית ליה דרשות ריבוי אחר ריבוי. ולעצמו הוא אומר כן דכתיב יהודה אתה יודוך אחיך וגו' וישתחו לך בני אביך. ויודוך הוא הוד מלכות כמ"ש המפרשים ואי לא דרשינן ריבוי אחר ריבוי למעט א"כ המלכות של יהודה ולא של בנימן ודואג דריש רא"ר למעט דלאו הוד מלכות קאמר אלא שיהיה שר משבט יהודה אבל לא מלך וה"נ תנור ב"פ לרבות מאפה כופח הוא דאתי ואין התנור מקדש ואפיין להו בחול. וע"ז אמר שיד הכהנים היה עם דוד. ולא היה אלא לשון הרע דגם דוד אית ליה דדרשינן רא"ר למעט אלא הכא גמרא גמירא ליה דתנור מקדש. אלא לר"ש איך דייק דואג מהכא שידם עם דוד. ואפשר לומר דואג דרש הא דכתיב אך את שבתותי חשמרו אך מיעוטא הוא במקדש א"צ לשמור שבת וא"ל אמלאכת עבודה קאי דהא מפורש ביה קרא אלא ודאי אמלאכות שאפשר לעשותן מע"ש דנמי דוחין שבת לכך אמר לאפות לחם הפנים בשבת. ודרש נמי הא דכתיב כל איש אשר ימרה את פיך יומת רק חזק ואמץ דאיצטרך רק דלא נימא הא דיומת דוקא כשהמלך חזק ואמיץ בדברי תורה אבל העובר על ד"ת אפי' בשוגג אין צריך לשמוע לו קמ"ל דוקא במזיד הוא דא"צ לשמוע לו אבל אם עבר בשוגג חייב לשמוע לו והם שאין דורשין אכין ורקין סוברים שא"צ לשמוע לדברי שאול ששגג ולא שמר דברי ה' במלחמת עמלק נמצא שידם עם דוד והיינו שהשיבו אבנר רק לא קאי אמלך אלא למעט שא"צ לשמוע למלך בדבר שהוא לעבור על ד"ת א"כ אין כאן ראיה שידם עם דוד ולכך אמר שמואל נתפסת כדג שצריך אתה לשמוע לדברי ואין אתה יכול לחזור ולומר ששקר ענית בם מ"מ אתה חייב מיתה מפני שאתה עובר על דברי וטעות הוא בידו דאיצטרך אך למעט שבת ממלאכת המשכן. ועמ"ש פסחים דף ז' ולעיל (פ"ה ה"ג):

לא כן תני ר"ח כו'. עי' בקונט'. כתב הי"מ וזה היה לבוש כה"ג כדכתיב כתנת בד קדש ילבש ע"ש. ותימא הא אפוד כתיב ולא כתנת. גם על הש"ס קשה וכי כה"ג איפוד בד היה נושא הרי מפורש פ' תצוה ועשו את האפוד זהב תכלת כו' ואף שגם שש היה בו מ"מ אין לקרותו בד לבדו לכן נראה עיקר כמ"ש הרד"ק שזה סימן לגדולה ובכהנים סימן הוא שזהו הנושא אפוד ומשני שהיו ראויים להיות כה"ג נמצא שהיו ראויים לישא אפוד בד וכן ת"י דכשרין למלבש אפוד דבד. ולכך כתיב נושא אפוד בד לשון יחיד ולא כתיב נושאי לשון רבים ללמד שבאמת לא היה בהם אלא אחד שנשא אפוד. והרמב"ם כתב סוף ה' כלי המקדש וזה שאתה מוצא בדברי הנביאים שהכהנים היו חוגרים אפוד בד לא היו כהנים גדולים שאין האפוד של כה"ג אפוד בד ואף הלוים היו חוגרין בו שנאמר בשמואל נער חגור אפוד בד אלא אפוד זה היו חוגרים בני הנביאים והראוי שתשרה עליו רה"ק והודיע שהגיע למעלת כה"ג שמדבר ע"פ האפוד ברה"ק. וכתב הכ"מ כתב כן דלא תיקשי לך הא דכתיב באחימלך פ"ה כהנים חגורים אפוד בד ע"כ ותימא אי משום קושיא זו לא ה"ל לעזוב דברי יהונתן והירושלמי ויאמר סברא דנפשיה והעיקר כמ"ש:

אמר דבת קומוי כו'. ותימא הך קרא ויהי כי צעדו כו' כתיב אחר שידע דוד שטעה בראשונה שנשא הארון ואין לשאת אותו בלוים כמפורש בד"ה (ט"ו) אז הקריב על כל צעידה שור ומריא ואז לא אירע לו דבר רע ובסוגיין משמע בראשונה הקריב קרבנות כמפורש ביותר בסמוך אמר הקב"ה אחיתופל כו'. וע"ק למה לא מסיים כאן אע"ג כן היה סופה מתחנקא כדמסיים בסמוך אמעשה דשיתין וכ"ת הא והא גרמא ליה א"כ קשה הא דאמר ר' יוסי הדא היא דמתלא אמר צריך אדם לחוש על לווטה דרביה אפי' על מגן מנ"ל הא שהרי כאן. לא היתה על מגן שלא אמר לו האמת שטעה שנשא הארון על העגלה ונראה דקשיא לש"ס הא דכתיב בד"ה ויהי בעזר אלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים ובשמואל כתיב ויהי כי צעדו נושאי ארון ברית ה' ששה צעדים ויזבחו שור ומריא ומפרש כמ"ד על כל צעידה שור ומריא ועל כל ששה צעדים שבעה פרים ושבעה אילים נמצא שניהם קיימים ולא הקריב קרבנות אלו אלא להשקיט הארון שלא יטרוף כהנים נושאי הארון והיינו דכתיב בד"ה ויהי בעזור הלוים נושאי ארון ברית ה' ע"י קרבנות שור ומריא שהקריב שור ומריא שלא יטרפו עוד אז זבח שבעה פרים כו' נמצא דמוכח מקרא שגם כשנשאו כהנים את הארון היה שם טירוף. וזה מוכח מלשון הש"ס והיה ארונא טעון לכהנים לרומא כו' ואי בעגלה טענו לארון מה לכהנים התם (ופירושי שבקונט' דחוק קצת). ולפמ"ש ניחא דקאי על מה שנשאו הכהנים את הארון. ואחיתופל לא ידע מן קבלה איך לעשות להשקיט הארון ומסברא אמר לזבוח לפניו ולא חל שום קללה שהרי באמת לא ידע איך למוקמיה. והא דקאמר קללת חכם אפי' על תנאי באה היינו אפי' קיים התנאי דאי אפשר שלא יעכב או ישנה דבר מה שאינו כתנאי אבל כאן שלא ידע שורש הדבר אין כאן איסור בדבר. והא דא"ל קב"ה מילא דמיינקייא כו' ה"פ פעם הראשונה לא אמרת לו דבר שתינוקות של בית רבן יודעין ועכשיו אמרת לו דבר שאינו רמיז' באורייתא זה היה לתוכחת מוסר לו על אשר לא אמר לו בראשונה לשאת את הארון בכתף לפ"ז הא דאמרינן לעיל את מוצא בשעה כו' לא קאי אלא איך היה בראשונה. והא דאמר והוה ארונא טעון כו' קאי אמשא השנית. ולא אמר שבראשונה עשה שלא כתורה כו' אלא כדי לסיים שהוכיחו ה' על כך וכמ"ש. ואם תאמר מה היה הקצף שהיה הארון טעון כהנייא לרומא כו' י"ל שהמצוה היא לדורות שישאו הלויים את הארון ולא הכהנים ודוד אמר שגם הכהנים ישאו עמהם כדכתיב בד"ה ויתקדשו הכהנים והלוים לשאת את ארון ברית ה'. והא דתניא בספרי פ' נשא אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה ה' אלהי ישראל והיכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. מכאן שגם הכהנים נושאים הארון כמ"ש הרמב"ן שורש ב' או שלדורות הכהנים לבדם נושאים הארון כמ"ש הרמב"ם מצוה ל"ד ע"ש. י"ל ודאי דוד היה סובר ולבני קהת לא נתן קאי גם אכהנים כמ"ש הרמב"ן שם ואין האמת כן שהמצוה לדורות נמי ללוים ולא לכהנים גם אספרי חולק הירושלמי בהא דגרסינן שם א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון בעגלה אלא בכתף. כו' ע"ש:

אפילו על מגן. וכ"ה בבבלי מכות פ"ב אר"י אמר רב קללת חכם אפי' על תנאי היא באה ומייתי ראיה מאחיתופל וקשה הא כצפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא וי"ל פי' הפסוק כמ"ש הרלב"ג כמו שצפור נודד ממקומו בקלות כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות ותשוב הקללה לאשר יצאה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו ע"כ ר"ל לכך כתיב לא באל"ף וקרינן לו בוי"ו. נמצא לכך דימוה לצפור הנודד תקינו שלעתים רחוקות הצפור אינו נודד בקל כגון שהוא חולה או שהקור גדול. ה"נ יש עת שקללת חנם חלה והיינו בשהרב מקלל תלמידו. ובהכי יש ליישב קושייתי שבסמוך למה לא מסיים במעשה דכהנים אע"פ כן סופו מחנקה ע"ש דמעיקרא לא היתה קללתו חלה אפילו היתה כדין דאז היה אחיתופל רבו דדוד אבל כשכרה שיתין שהיה בסוף ימי דוד אז היה דוד רבו של אחיתופל. כדגרסינן בבבלי דפרקין (דף ק"ז) אר"י בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו אח"כ קראו חבירו ולבסוף קראו תלמידו כו' ע"ש. וא"ת א"כ מאי פריך הש"ס מכות פ"ב אהא דתנן אמותיהן של כהנים כו' שלא יתפללו על בניהן שימותו אמאי חשו לתפלתן של אלו הא כתיב קללת חנם לא תבא ע"ש דלמא לכך ספקו להם מזונות כדי שלא תחול עליהם כלל אפי' לזמן רחוק וי"ל משום חששה רחוקה כזו שרבו של כה"ג יהרוג נפש בשגגה ויתפלל עליו לא ה"ל להספיק מזון לכל הרוצחים:

מגילה שמסר שמואל כו' עי' בקונט'. וקשה מנ"ל שאמרה אחיתופל ברה"ק ונראה דגרסינן בירושלמי מגילה (דף א) ר"י בשם רשב"י מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להדרש שנאמר הכל בכתב זו המסורה מיד וה' זו רה"ק עלי השכיל מכאן שניתנה להדרש. וכ' הי"מ וקשה רה"ק מאי עבידתיה כיון דמסר לו המגלה במכתבה ושמואל נמי לא הוצרך לרה"ק דהא מקובלים הדברים מסיני כו' ע"ש. ונראה הך קרא הכל בכתב וגו' אמר דוד לשלמה קודם מותו וה"ק מלבד שכל הדברים מסורים לי בכתב אף גם זאת נאמרו ברה"ק ע"י אחיתופל גם ניתנה להדרש. ר' ירמיה בשם ר"ש בר' יצחק סתם דבריו שם במגלה ופירש הוא בעצמו דבריו כאן וזה ברור:

כד הוה בר נש כו'. כתב הי"מ וקשה הא אין נשאלים באורים אלא למלך ולמי שהציבור צריך בו כדתנן ביומא ולא משמע דמיירי בכה"ג הכא ע"כ. לא ידעתי מאי קשיא ליה הרי מפורש בקרא כאשר ישאל בדבר האלהים גם לדוד גם לאבשלום והא דלא משמע ליה דאיירי במלך היינו משום דסבר שמפורש איש בקרא אבל באמת לא כתיב איש בקרא ושפיר קאי אדוד ואבשלום והיינו דנאמר ולא יכלו הכתובים לקרותו איש. כיון דעיקרו קאי על דוד א"כ הל"ל כאשר ישאל המלך ולא כתיב המלך דקאי נמי על אבשלום לכך קרי איש ולא כתיב. והא דכתיב גם לאבשלום ר"ל כשעדיין לא מלך אבשלום ופעמים הלך בשליחות אביו ושאלו לו באורים ותומים כמו שעשה אחימלך לדוד ולכך כתיב גם לומר גם שאלות אבשלום היו כשמלך דוד אבל כשמלך אבשלום לא שאל באורים ותומים שהרי צדוק ואחימעץ לא היו שם כמפורש בקרא. ועי' בספר פרשת דרכים דרך המלך:

מומה כתיב. כתב הי"מ לא נמצא כן בשום ספר ונראה שהוא כמו קרי ביה מומה כו' ע"ש ואין דבריו נראין דרש"י בפירושו כתב מאומה חסר אל"ף לפי שהיתה לקיחה לו למום ע"כ הרי שבספרו חסר כתיב:

בא דוד ונשתטח לפניהם. עי' בקונט' כתב הי"מ ותימא וכי בידם היה הדבר מפני פיוסו ימנעו מלמנותו ע"כ ונראה רמז רמז להם דוד שאין למנות שלמה שיש בזה קצת פגם לכבודו וממילא ידעו שטעו דגרסינן בבבלי שבת פ' במה בהמה ארשב"ג א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר ולא היה לבו שלם כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה אבל מיחטא לא חטא. הרי אם אמרינן שלמה חטא צ"ל כלבב דוד אביו היינו (דלא חטא דוד) [דחטא כדוד] ולא היתה מעלה יתירה לדוד. נמצא ע"י שנשתטח לפניהם הבינו לפרש הקרא כדמפרש ליה ר' יהונתן ולא מינו לשלמה ולא מפני פיוסו דדוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף