שיירי קרבן/סנהדרין/א/ד

שיירי קרבן סנהדרין א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רי"א שבעים. עיין בקונטרס כתב התוי"ט וא"ת אע"ג דר"י מפיק אתך לדרשא אחריתי תיפוק ליה ע"א משום דאין ב"ד שקול וי"ל כיון דנחית קרא למנינא ה"ל למכתב שבעים ואחד איש ע"ש. ותימא הרי נאמר למשה אספה לי שבעים איש אף שמצרפין משה להיות ע"א מ"מ אין לו לאסוף יותר משבעים ולי נראה דסברא כר"י דאי בעינן ע"א קשה למה נשתיירו שני אנשים מן הקלפי מעיקרא לא היה לו להניח רק ע"א דהא אחד א"צ קלפי ומבני לוי לא יקח רק חמשה זקנים ולא ישתייר רק אחד. ורבנן סברי משה היה המופלא שבב"ד ולא היה בחשבון עמהם ואין לחסר בשביל כך משבט אהרן את המגיע אליהם (ועיין בבבלי דף ט"ו בתו' בד"ה אחד ממונה כו') ואף אם נאמר שהיה עמהם בסנהדרין אין לחסר בשביל כך משבט לוי את המגיע אליהם לפי שהיה מלך ויד כל ישראל שוים במשה:

מופלא שלהן כו'. וכתב הרמב"ם פ"ק מהל' ממרים כשהיה ב"ד הגדול קיים לא היה מחלוקות בישראל אלא כל דין שנולד ספק לאחד שואל מב"ד שבעירו אם ידעו אומרים לו ואם לאו הרי השואל עם אותו ב"ד או שלוחיו עולין לירושלים כו'. וכתב הלח"מ וקשה מאין יצא לו שהב"ד אי שלוחם הלכו עמו דלמא השואלים לבדן הלכו וכו' ע"ש שהאריך. ול"נ שיצא לו מסוגיין דאמרינן הוא ומופלא שלהן באין ושואלין. והא דהשמיט הבבלי פרק הנחנקין ומופלא שלהן היינו הטעם דברייתא דהכא אתיא כר' יהודא דאמר לכל ב"ד היה להן מופלא וכ"כ תו' דף ט"ז לכך תני בבבלי סתם ואם לאו באין לזה שסמוך לעירו בלשון רבים לומר דאחד מב"ד שבעירו הלכו עמו. ומדלא פירש דבעינן אחד מב"ד ש"מ שסוברים דאפילו באחד משלוחן סגי ודייק ליה כיון דגם המופלא לא היה אחד מב"ד לר"י כמ"ש תו' שם. וזה ברור. אך מ"ש הרמב"ם כשהיה ב"ד הגדול קיים לא היה מחלוקות כו'. קשה דבימי תלמידי שמאי והלל עדיין ב"ד הגדול קיים ואפ"ה היה מחלוקות וצריך טעם למה שינה לשון הברייתא ומ"ש תו' שם ובכל ב"ד היה מופלא כדאמר גבי זקן ממרא הוא ומופלא שבב"ד ע"כ. תימא לא נמצא דבר זה בבבלי ולא בירושלמי ותוספתא גבי זקן ממרא:

ובשבתות וביו"ט היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית. כ"פ הרמב"ם פ"ג מה"ס ותמהו כ"מ והלח"מ דבבבלי פ' הנחנקין (דף פ"ח) גרסינן בבה"מ שבחיל ע"ש בלח"מ שדחק הרבה בזה. ול"נ שסמך אמתני' דפ"ב דתענית דתנן התם וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו לא היינו נוהגין אלא בשער המזרח ובהר הבית ופירש"י כלומר כשמתפללין בהר הבית נכנסין דרך שער המזרח. הרי דבה"כ היה בהר הבית ומסתמא התפללו במקום בית המדרש כדאמרינן בבבלי ברכות מ"ק אוהב ה' (כל) שערי ציון המצויינים בהלכה (ובתפלה) ע"ש:

כמה הן שופטי ישראל ז' רבוא כו'. וקשה הא היו ג' אלפים ותק"ן יתירים על ס' רבוא ועוד וכי לא מינה לשבט לוי שופטים ועוד במאי בא לאשמועינן מאי דהוה הוה וי"ל קמ"ל כל השופטים היו ז' רבוא ושמונת אלפים ות"ר דמה שחסר מפני שרי אלפים ושרי מאות השלימו אותן היתרים ובני לוי ור"נ הוא דתני להך ברייתא ומינה נדע דלא בעינן יותר מר"ל עם הב"ד של כ"ג דסד"א כל אחד נמנה על עשרה מלבד הוא. וראיתי שכעין זה כתב הי"מ לתרץ קושית תו' ע"ש. וא"ת א"כ שרי אלפים הם יותר מת"ר וי"ל כיון דבפרוטרוט הן לא קחשיב להו א"נ כיון שידע שכולן צריכים להיות שרים לא מינה להן שרים:

והוא שיהא שם י"ב סנהדריות כו'. בבבלי סוף פרקין פירש"י בד"ה רע"ז מאתים ושלשים כר"נ ועוד מ"ז כדי שיוסיפו מאלו מ"ז עד ע"א ע"כ. וק' הא טעמא דר"ג כדי שיהא כל דיין שר על עשרה דבציר מעשרה לא מצינן שררה וכן פירש"י במתני' א"כ אותן מ"ז אין להם שררה כלל. ואין ספק שתקפה עליו שנתו ואשתמיטתיה סוגיין. ובגמ' שם גרסינן תניא רבי אומר רע"ז והתניא רע"ח ל"ק הא ר"י הא רבנן. וק' לפמ"ש תו' לר"י היה לכל ב"ד מופלא כמש"ל בסמוך בד"ה ומופלא כו' א"כ אף לר"י בעינן רע"ח וכ"ת אי נחשב המופלא צריכין עוד י"ב לכל סנהדרין י"ל כשיש שם מופלא א' תו לא צריך מיהו הא ודאי צ"ל מ"ד רע"ז סובר דלר"י לא בעינן מופלא וי"ל:

אילו כתבתני לוי סילקת. עי' בקונטרס. והקשה בי"מ מ"ש הכא שהיה מקום לערער טפי מגורל דנחלות ע"ש ונראה שאני התם שהיו אורים ותומים. וצ"ל לפ"ז הא דאמר יהושע לעכן אל תוציא לעז על הגורל שעתידה הארץ שתתחלק בגורל היינו שעיקר החילוק היה בגורל אף על גב דהתם נתברר טפי:

בכורי כהונה היו. עי' בקונט'. וק"ק למה נקט בכורי כהונה הל"ל כהנים היו לכך נראה שאותן רע"ג בכורים היו שעבדו עבודה והיו כהנים עד שלא הוקם המשכן. ולא קאמר סתם בכורים היו כדאמר בבבלי בכורות פ"ק דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו משום דקשיא ליה אי אפשר שלא יהיה בכ"ב אלף לא יותר מן רע"ג בכורים לכך קאמר בכורי כהונה היו:

איזה שבט מקבל עליו להיות פגום. לפמ"ש לעיל בתו' בד"ה משה כו' שאותן שבעים זקנים שבמתן תורה הן הזקנים שאסף עשה קשה פיתקין ל"ל כי היכא דנבררו אז כן עתה ואפשר עכשיו קפדו ביותר. והא דקאמר שעשה שנים חלק קשה א"כ לא היה לו לעשות אלא כ"ב פתקין וזקן כתוב עליהם ושניסו חלק יברר ד' מכל שבט וודאים ושנים הנותרים מכל שבט יפילו גורל וי"ל כיון שהוכרח להגורל היה נוח לו שיפילו כולם גורל שלא להטיל קנאה ביניהם:

נטל שבעים ושנים כו' ושנים חלק. וקשה ה"ל ליטול שבעים חלקים ושנים יכתוב עליהן לאו ומי שעולה בידו לאו נדחה ואפשר שלא יאמרו שהחלק נדחה מכל וכל ולא יהיה בכלל הששה המבוררים בשבטו ודוחק:

א"ל והכתיב והשקל כו' עי' בקונט'. בבבלי בכורות דף ה' גרסינן אלא א"ר חסדא והשקל עשרים גרה כו' והא מאתין וארבעין הווין אלא ש"מ מנה של קדש כפול היה וש"מ מוסיפין על המידות ואין מוסיפין יתר על שתות וש"מ שתותא מלבר. ופירש"י והא מאתין וארבעין דינר הויין אלא כפול היה ובמנה דקדש הוו ר' והנך מ' דטפו עלייהו הוסיפו בימי יחזקאל והיינו שתות מלבר דבמאתן איכא ה' פעמים מ' והוסיפו עוד מ' שהוא שתות מבחוץ ע"כ. וקשיא ליה השתא דאמרינן שבימי יחזקאל הוסיפו מאי זו תשובה לההגמון הרי יכול לומר בימי משה היה מנה של קדש כמנה של חול אא"כ הוסיפו על של קדש ועל של חול או שאח"כ הוסיפו יתר על שתות או שכמה פעמים הוסיפו בשלמא אי הוה כתיב חמשים שקלים ועשרה שקלים ניחא אבל השתא דכתיב בכמה חלקים קשיא ואין לומר שידוע היה שבימי יחזקאל לא היה מנה של חול יותר מכ"ה סלעים שהרי מפורש בתו' שם שגם על של חול הוסיף והיה שלשים שקלים ואי ההגמון ידע מזה ה"ל לעשות ספק מזה ואין החסרון עולה לששים ודוחק לומר דעיקר ראיית ריב"ז מדאמר המנה יהיה לכם ש"מ שמנה של קדש היה משונה ממנה של חול. וע"ק מאי דוחקיה דריב"ז לומר שהככר של קדש כפול היה לומר שהככר היה של מאה מנה כס"ד דההגמון ודקשיא ליה שחסר ך' ככר שהוא הששית לישני כל המאה מנים של הככר הן מן כ"ה סלעים שבכל סלע כ"ד מעין ומחצית השקל ששקלו ישראל לא היו אלא של עשרה מעין כדכתיב והשקל עשרים גרה דמתרגמין עשרין מעין. נמצא שצריכין להוסיף עליהן ששים והרי החשבון מכוון. מיהו לירושלמי י"ל דהא דקאמר ריב"ז מנה של קדש כפול היה ר"ל גדול היה וכי היכי דבימי יחזקאל גדול היה אף בימי משה גדול היה שכל סלע כ"ד מעין היה. אבל להבבלי קשה וצ"ע. וע"ק לריב"ז דאמר כל כהן שאינו שוקל חוטא כדתנן פ"ק דשקלים א"כ חסרי לן כל שקלי כהנים ולוים. ואין לומר כהנים לא שקלו אלא מחצית השקל שהן לצורך הקרבנות אבל מחצית השקל מהפקודים שהיו לאדנים לא שקלו ושלש תרומת כתיבי בפרשה כמ"ש רש"י בפרשת כי תשא. דאדרבה משם ראיה שאף מחצית השקל לכפר נפשם שקלו שמפורש שם ברש"י שהתרומה השלישית הכתובה בפרשה היא היתה תרומת הקרבנות:

ובשתי תרומות הראשונות כתיב כל העובר על הפקודים. ואמרינן בירושלמי שקלים [פ"א ה"ג] לריב"ז דאמר שבט לוי שוקל כל העובר על הפקודים היינו כל דעבר על ימא דסוף. הרי שגם לכסף הפקודים שקלו הלויים. (ועיין בי"מ פ"ק דשקלים) וצ"ע. וע"ק ר"מ דאמר קלבן דבר תורה כדתנן פ"ק דשקלים ותניא התם להיכן היו הקלבונות נופלים רמ"א לשקלים. א"כ חסרי לן קלבונות. ואין לומר דוקא במחצית השקל דקרבנות היה קלבון אבל במחצית השקל דפקודים לא היה קלבון. מכדי קלבון לר"מ מנ"ל מדכתיב זה יתנו כזה המנוקה מכל סיג לכך צריך קלבון שיהיה הכסף הנקי שבו מחצית השקל כמ"ש שם בשקלים א"כ ודאי דמחצית השקל דפקודי העדה היו צריכין קלבון דהא גביה כתיב זה יתנו וכמ"ש וי"ל מאת ככר דאדנים היינו מאת ככר כסף המנוקה מכל סיג א"כ הקלבון נכלל בהם. כתבתו' בכורות דף ה' הא דלא קאמר סתם ס' המנה יהיה לכם לפי ששלשה עניני משקלות היו במקדש אחד של שליש מנה שהוא עשרים שקלים ואחד של מנה חול שהוא כ"ה שקלים ואחד של רביע מנה אחר שניתוסף שהוא חמשה עשר שקלים ע"כ. והדבר תימא וכי לא היה משקל אחד שהוא של מנה ועוד לדבריהם היה לו לסדרם מלמעלה למטה או בהיפך אבל עכשיו אין סדר בענין כלל. ועוד לפירושם למה שינה הכתוב ונקט מנין המרובה תחלה גבי עשרה וחמשה. ובתו' ב"ב דף צ' כתבו בשם רבינו משולם דנקט חשבון זה כסדר ברכת כהנים ע"ש ועדיין לא סליק לן קצת תמיהות. והלבוש כתב בא"ע סי' קכ"ו אם כתב בגט בעשרה ואחד או בעשרה ושנים נ"ל שיש קפידא שאין זה צחות וצ"ע ע"כ. ולפ"ד תו' מצינו כן במקרא. אך אין דבריהם מוכרחים די"ל שני כלים היו אחד של עשרה שקלים ואחד של חמשה שקלים ובאמת היו גם קטנים מהם ולא קחשיב הנך אלא למלאות הששים שקלים. והא דלא כתיב עשרה שקלים כדכתיב באינך כן דרך המקרא בכמה מקומות וצ"ע:

הדרן עלך פרק דיני ממונות בשלשה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף