שיירי קרבן/נדרים/ו/ח

שיירי קרבן נדרים ו ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבל משהתיר רבי להביא מח"ל וכו'. וקשה דגרסי' בירושלמי בשביעית פ"ו בראשונה היה הירק אסור בספרי א"י וכו' התקינו שיהא מותר להביא ירק מח"ל לארץ אעפ"כ היה אסור ליקח ירק במוצאי שביעית מיד רבי התיר ליקח ירק במ"ש מיד. הרי דהתירא להביא ירק מח"ל לארץ קודם רבי התירו וכ"מ בבבלי פ"ק דסנהדרין דף י"ב ע"ש:

עולשין חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית. הרמב"ם בהט"א השמיט עולשין שהן מטמאים טומאת אוכלין. והיה נ"ל לפום ריהטא שטעמו דמסיק הש"ס משהתיר רבי וכו' לעולם אין העולשין מטמאין טומאת אוכלין. אך קשה הא כרשינין ועולשין טעם אחד להם כנראה ממתני' דפ"ז דשביעית ופ"ב דמ"ש וכתב הרמב"ם פ"ק מהט"א כרשינין אם יחדן למאכל אדם מטמאים טומאת אוכלין. גם פ"ז מה' שמיטה כתב שעולשין חייבין בביעור שהן מאכל אדם ולאחר שהתיר רבי להביא ירק מח"ל אף שביעית אינו נוהג בהן. ואפשר לומר שסמך עצמו על מ"ש כרשינין אם יחדן וכו' וה"ה לעולשין ודוחק וצ"ע:

אימתי הביאו לאחר העומר שנא' תן לעם ויאכלו. וקשה איך מוכח מכאן שהיה לאחר העומר וי"ל מדקאמר תן לעם ולא פירש למי ובבבלי מפורש שאמר ליתן הלחם לתלמידים וצריך טעם למה קרא אותן עם אלא ודאי על הכהנים קאמר שנקראו עם קדושיך וה"ק תחלה תן לעם שהם הכהנים שיקריבו העומר ואח"כ יאכלו התלמידים:

מפני מה לא עיברה אלישע וכו'. וקשה מנ"ל שמפני שני רעבון לא עברה דלמא היה השנה במוצאי שביעית ואין מעברין את השנה במוצאי שביעית כדתני בברייתא בסמוך וי"ל הא דאין מעברין במוצאי שביעית לא שמעינן אלא מדאין מעברין בשני רעבון ומוצאי שביעית כשני רעבון דמי וכמ"ש הטעם בקונט' לפי שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור חדש. וא"ת שמא לא היתה התקופה חסירה ותניא בבבלי סנהד' דף י"ב ע"ב אין מעברין את השנה אא"כ היתה התקופה חסרה רובה של חדש וכו' ע"ש וי"ל דה"ק אין מעברין השנה על התקופה אא"כ וכו' וכ"פ רש"י אבל על אביב ופירות אילן מעברין אע"פ שאין התקופה חסרה. ותוס' כתבו וא"ת מנ"ל דראוי' היתה להתעבר דלמא אביב הוא דלא הוה אבל פירות האילן ותקופה הוו כתיקונ' ואמרי' דעל א' מהן אין מעברין וי"ל מסתמא כיון דבעל שלישה לא ביכרה אלא מין אחד אף פירות אילן לא הוו ע"כ. וקשה מאי ראיה תבואה לפירות האילן דלמא מפני עצירת גשמים לא ביכרה התבואה ותנן פ"ג דתעני' ירדו לאילן אבל לא לצמחי' מתריעין עליהן הרי דאפשר שאין תבואה מתבכרת ופירות האילן טובות ונראה דקסבר ר"מ אפי' על אחד מהן מעברין ופליג אברייתא דאין מעברין אלא אשנים מהם. וזהו דעת הרמב"ם שכתב פ"ד מה' קה"ח יראה לי שזה שאמרו אין מעברין בשני רעבון ובשביעית וכו' אבל אם היתה השנה ראוי' להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן לעולם מעברין וכ' בהשגו' הא מילתא ליתא דבהדיא תניא רמ"א ואיש בא וגו' והא התם דהוה חזיא לעבורה מפני האביב ופירות האילן ולא עיברה מפני שנת רעבון ע"כ ולפמ"ש ניחא דע"כ הך ברייתא דלא כהלכתא ובאמת לא היה שם אלא אביב ולכך לא עיברה. ובזה י"ל גם מה שהשיג הרמ"ה ברפ"ד אמ"ש הרמב"ם דעל התקופה לחוד' מעברין דהרמב"ם פוסק כרשב"ג דאמר על התקופ' מעברין והא דלא פסק כת"ק דבתקופה ודאי ר"מ ורשב"ג בחדא שיטתא קיימי וכמ"ש:

ואתייא כיי דאר"ס בר זבדא גולגולתו וכו'. עיי' פי' בקונט'. ויותר נ"ל אהא דאמר רשב"י קאי דאתיא כרבי סימון דהטומאה היתה טומאת מת דאי למ"ד דטומאת ע"ז היה א"כ כדין עשה חזקיה שהשיאן לפסח שני שהרי אין פסח בא בטומאה אלא בטומאת מת אבל לא בשאר טומאות ולמה ביקש רחמים על עצמו אלא ודאי דטומאת מת היתה כר"ס ונראה דבהא פליגי התנאי' מ"ד שלא עשה כהוגן סובר טומאת מת הוה ומ"ד שכהוגן עשה שהשיאן לפסח שני סובר דטומאת ע"ז היתה ולא יכלו לעשות פסח ראשון בזמנו ודחה הצבור לפסח שני. ותוס' בסנהדרין שם הקשו הלא בט"ו יום היו יכולים ליטהר ע"ש וי"ל שהכהנים היו צריכין להזות עליהן שלישי ושביעי כדי לקיים מצות והזה הטהור על הטמא ולא היה זמן להזות קודם פסח על הכהנים תחלה ואח"כ על קהל ישראל. והיינו טעמא שעיבר ניסן בניסן לפי שאותו הזמן לא יספיק לטהר כולם:

מפני צלמי כשדיים שהם חקוקים בששר. עיי' פירושי בקונט'. אך קשה עדיין למה לא טהר הכל שהרי כמה אלפים כהנים היו שם ונ"ל שהטורח גדול היה לבער הצורות החקוקות שהרי אסור לנתוץ אבן מאבני המקדש וטורח גדול להם לברור הצורות בלי שיגיעו יותר מכדי צורך החקיקה ועמ"ש בתוס' בפסחים דף ל"א ע"ב בד"ה מפני צלמי וכו':

אין מעברין את השנה קודם ר"ה. בבבלי בסנהדרין דף י"ב גרסי' ת"ר אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה ולא ג' שני' זו אחר זו ופירש"י לא משנה לחברתה אם שנה הבאה צריכה לעבר אין מעברין שנה זו מפני צרכי שנה הבאה. וכתבו תוספות ואין הלשון משמע כן אלא נראה דאיירי לחשב דאין מחשבין בשנה זו על שנה שאחריה ואע"ג דלא מגלין מ"מ אין מחשבין לסמוך על אותו חשבון שלא לעשות חשבון אחר ע"כ. והרמב"ם כתב פ"ד מהקה"ח יש לב"ד לחשוב ולקבוע ולידע איזו שנה תהי' מעוברת בכל עת שירצו אפילו לכמה שנים אבל אין אומרים שנה זו מעוברת אלא אחר ר"ה הוא שאומר שנה זו מעוברת ע"כ. הרי מפורש דפליג על פי' תוס' ופירש"י נמי נראה דלית ליה שהרי לא ביאר דין זה ונ"ל שהרמב"ם מפר' הא דת"ר אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה היינו שאין מעברין קודם ר"ה וזהו משנה לחברתה דתשרי ר"ה לשנים. ואע"ג דמיתנייא נמי באידך ברייתא כן דרך הברייתות כמבואר בהרבה מקומות בש"ס וזה ברור:

והתנינן אם היה החדש מעובר וכו'. בקונט' הגהתי והתנינן אם בא החדש וכו'. עמ"ש בר"ה דף ז' ע"ב בחו' בד"ה אם בא חדש וכו' ותמצא נחת. גם בפירושי שניתי כאן באיזה דברים וכן עיקר:

ת"ר וידבר משה וגו'. בת"כ מייתי להך דרשא בריש הפרשה ופי' בק"א דכתיב דבר אל בני ישראל וגו' והאי בני ישראל מיותר דכבר כתיב וידבר ה' אל משה לאמר והיינו לאמר לישראל ע"ש. והדבר תימא הלא אורחי' דקרא לומר כן ובכל המקומות ממעטינן עבדי' כמפורש בריש ת"כ ובכמה מקומות שם. אבל הפי' הנכון שכוונת הת"כ בני ישראל דכתיב בקרא דוידבר משה הוא מיותר וכמפורש בסוגיין וכמ"ש בקונט':

והן שהגיעו לנהר פרת. כתבו תוס' בסנהדרין דף י"א בד"ה ומפני גליו' ישראל משום דהנך דיתבי בא"י א"צ לעבר דאפילו האחרון יכול להגיע מר"ח ניסן עד הפסח כדתנן פ"ק דתענית ט"ו יום עד שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ע"כ. ומסוגיין משמע איפכא דאפילו מנהר פרת אין יכולין לבוא מחמת הדרכי' או עיכוב אחר והרמב"ם כתב פ"ד מה' קה"ח ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים מעברין אח השנה כדי שיהיה להם פנאי ע"כ ולשון זה ועדיין לא הגיעו לירושלים לפום ריהטא תמוה שהרי עוד י"ד יום שיכולין לבוא וצ"ל שכוונתו ועדיין אין זמן שיגיעו לירושלים ודוחק. אך עדיין קשה למה לא ביאר דין זה דדוקא בשכבר הגיעו לנהר פרת ונראה דבודאי כשהגיעו לנהר פרת אפשר להן לבוא בפסח לירושלים כמ"ש תוס' אלא ודאי שמפני העיכוב שבדרכים אינן יכולין לבוא ולזה א"צ לומר משום גליות שנעקרו שאף ביושבי א"י הדין כן כמפורש שם בבבלי בתחלת הברייתא שמעברין מפני הדרכי' והגשרי' ש"מ שהבבלי פליג הלכך לא סמכו על הירוש' בזה:

ודבר ה' מירושלים. נראה דאעיבור שני' וחדשי' קאי שהקב"ה מסכים על יד ב"ד כדאמרינן לקמן בשמעתין אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי וכ"מ בבבלי סוף מסכ' ברכות דמסיי' אמעשה דחנני' וכל כך למה משום דכתיב כי מציון חצא תורה ודבר ה' מירושלים:

כתיב ואל יתר זקני הגולה וכו'. הרב בי"מ פי' דדריש יתר לשון יתר שאת שהיו חשובי' ביותר ודריש לשון שיריים שאע"פ שהם חשובים טפלי' הם לגבי זקני א"י ופריך כיון דהוו חרש ומסגר לא שייך בהו לשון שיריים וכו' ע"ש ודבריו דחוקים וכל מה שפי' בסוגי' זו אינו מחוור ומה שפירשתי בקונט' הוא עיקר:

אמר לון הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם. משמע שהיו מאיימין על החדש שנראה בזמנו לקדשו. ובבבלי פ"ק דר"ה לא משמע כן. ואפשר שכך הי' מאיים על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו ודוחק. והי"מ פי' כמה עדות יוצא מפיכם לענין קביעת המועדות שהעושה מלאכה במועדיהן לוקה ואלמלא קביעותי' לא היה לוקה ע"כ. וקשה דבסמוך משמע שלא היה מאיימן בדבר הנוגע אל הנפשות ומלקות כדיני נפשות דמי' ועוד מה ענין זה לעדות טפי ה"ל למימר שגורם לכל ישראל לאכול חמץ בשביעי של פסח ולאכול ביוה"כ לכן פי' שבקונטרס עיקר אע"ג דבבבלי משמע דאפילו עד אחד נאמן וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' קה"ח. נראה דמ"מ צריך שיעיד עדותו לפני הב"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף