שיירי קרבן/עירובין/א/י

שיירי קרבן עירובין א י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ארבע דברים התירו במחנה. כתב הרמב"ם רפ"ח מהלכות מלכים חלוצי צבא כשיכנסו בגבול עכו"ם ויכבשום ושבו מהן מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא ימצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים ע"כ וכתב הכ"מ דיליף ליה מפ"ק דחולין ובתים מלאים כל טוב אר"י אמר רב אפי' קדלי דחזירי וסובר רבינו היינו דוקא היכא דלא שכיח ליה היתרא אבל אי שכיח ליה היתרא לית ליה למישבק היתירא ולמיכל איסורא ע"כ ונ"ל דראיית הרמב"ם ממתני' דהכא דאס"ד דאפי' דברים האסורים מותרים לאכול מ"ש דתנא תנא דמאי וא"ל דמתני' במלחמת הרשות איירי וקדלי דחזירי דמותרים איירי במלחמת מצוה דא"כ ה"ל לתנא לפלוגי בינייהו וכ"ש דבברייתא דבסמוך קחשיב כל החילוקים שבין חובה לרשות ה"ל למיחשב נמי הא אלא ודאי כמ"ש עיקר:

אחד או שנים נותנין להן בית סאתים וכו'. כתב הרב"י בסי' ש"ס מספקא לי אם אין נותנין לשנים אלא בית סאתים כיון ששבתו יחד או אם נותנין לכל א' בית סאתים וכו' וצ"ע ע"כ ומכאן משמע מפורש דאחד ושנים שוין דלשביהם אין נותנין אלא בית סאתים:

קטן מהו שישלים בשיירא. לפי גי' זו לא איפשטא הך איבעיא וכתב הרמב"ם בפי"ז מה"ש דקטן אין מצטרפין וכתב הרב"י בסי' ש"ס איבעיא בירושלמי ונקטה הרמב"ם לחומרא ולא ידעתי למה דהא קי"ל כדברי המיקל בעירוב וא"כ בספיקו נמי נקטינן להקל ובד"מ מסיים בה וקצת משמע שם דס"ל דקטן מצטרף ע"כ ותימא על הרב"י הא מפורש אמרי' בריש פרקין וכ"ה בבבלי דף פ"א וכ"מ ברש"י דף מ"ו דהלכה כדברי המיקל בעירובי' אבל לא במחיצות והכא מחיצות נינהו ועי' ברא"ש בפ"ב גם מ"ש הד"מ דמשמע דקטן מצטרף נראה דסבר דהיך עבידא אאיבעיא דקטן קאי ותימא הוא לפרש כן דהא בפרק הדר מפורש דלא קאי אקטן ועוד עכו"ם מאי בעי הכא אך אי קשיא הא קשיא הא בעיא בדרבנן היא ויש לנו לפסוק לקולא מיהו לפי גירסתי שבקונטרס ניחא ועכ"ל כן דאל"כ האי היך עבידא אהיכא קאי אלא ודאי שחסר כאן האיבעיא וקטן פשוט שאין דומיא דעכו"ם והיה נ"ל להגיה באופנים אחרים אך אחרי העיון זו היא המחוורת שבכולם:

בשיטת אביו וכו'. בקונטרס הגהתי ביחיד פחות מבית סאתים והי' אפשר לגרוס ביחיד יתר מבית סאתים דלא פליג ר"י וחכמים ביחיד אלא ביותר מבית סאתים אבל בפחות מב"ס מודה ר"י דמחיצה של שתי או של ערב מהני ואף ר"י בר' יהודה מודה בה וכן הוא בבבלי אך הא דקאמר בסמוך וכלאים לא אפי' היא בית רובע משמע כגירסתי שבקונ':

למלחמת הרשות. פירשתי בקונטרס סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא היתה מלחמת מצוה כן פירש"י בבבלי בפרקין דף י"ז וקשה הא איכא מלחמת עמלק דודאי מלחמת מצוה היא לכ"ע וי"ל דהיינו דקאמר סתם מלחמת רשות ולא אתי אלא לאפוקי מדר' יהודה דאמר סוף פרק משוח מלחמה דלא ליתי עכו"ם עלייהו הוה מלחמת מצוה לכך פי' רש"י דהוה מלחמת רשות וכרבנן דהתם אבל במלחמת עמלק לא איירי בה דלא שכיחא ואיננה בכלל סתם מלחמות:

אם היו עשויין חבילה אסור. וקשה למה השמיטו הפוסקים דין זה ואי משום דלא ביאר בבבלי אדרבא מדמחלק בין תקנת יהושע להך דהכא ותאמר התם במחוברין והכא בתלושין התם בלחין והכא ביבשין ולמה לא מחלק נמי בין חבילה למונחים מפוזרין וי"ל דהיינו בכלל מחוברין ותלושין:

נכנסו עמהן לעיר כבר נפטרו. כתב הרא"ש בפ"ק דחולין בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מאי קאי בתיקו פירש"י דרוש וקבל שכר ולא נהירא דדוקא למסבר קראו דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן וכו' ונ"ל דנ"מ באדם שרוצה לאסור עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכו' ע"ש והוא דחוק ועלה בדעתי דנ"מ לאיברי איסור שמביאין בני המלחמה בחזרתן אי מותרין בהן דבמלחמ' מותרין בהן וכמ"ש למעלה בשם הרמב"ם ואי אמרינן דאיברי בשר נחירה מותרין לישראל דהואיל והותרו הותרו הני נמי מותרין ואי אמרינן דאסורין הני נמי אסורין אך לפמ"ש הרמב"ם דאף במלחמה לא הותרו אלא בשעת הדחק א"כ בחזירתן לעירן ודאי דאסור וכמדומה שראיתי מזה בספר אחד לכן נ"ל דנ"מ לדמאי שהביאו בני המלחמה אי מותרין בו או לא ואע"ג דלירושלמי פשיטא ליה כדאמר הכא לר' ירמיה מיבעיא ליה:

כשם שבהליכתן פטורין וכו'. כתב הרמב"ם פ"ו מהל' מלכים וכשם שפטורין מכל אלו בהליכתן כך פטורין בחזירתן כתב הכ"מ אפשר שלמדו ממאי דתנן בפרק מי שהוציאוהו כל היוצאין להציל חוזרין למקומן ואמרי' בגמ' חוזרין בכלי זיינן למקומן וכתב הלח"מ דאין משם ראיה ולא מקום למוצא דין זה ע"ש והדבר פשוט שדברי הרמב"ם הן לקוחים מסוגיא זו ומהתימא שנעלם מהם דברי הש"ס במקומו:

ר"י בר' בון בשם רב כשם שבהליכתן וכו'. נראה שלא לסיים בדבר רע מפני השונאין לכך חזר דברי ר"י בר' בון ואף אם נאמר דמאי דקאמר תחלה כשם וכו' סתמא דש"ס קאמר לה והשתא אמרה משמיה דרב מ"מ צריכין לטעם הנ"ל דעדיין קשיא דהל"ל הא דר"י בר' בון כשם וכו' קודם שאמר הא דר"י בר' בון שמע לה וכו' אלא ודאי כדפרישית:

הדרן עלך פרק מבוי

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף