שיירי קרבן/שבת/טו/ג

שיירי קרבן שבת טו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שבות ממאמר. כתב הי"מ אע"ג דבהדיא כתיב ממצוא חפצך ודבר דבר ניחא ליה למילף מדאורייתא ואין קושיא ודבר דבר למאי אתא דאתא לפ' דלא תימא אע"ג דשבת ה' ממאמר מ"מ כיון דקרי לה מלאכה כי בו שבת מכל מלאכתו לא אסר אלא מלאכה ממש ע"כ וכתבו תוס' בפרקין דף קיג ע"ב בד"ה שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול פי' בקונט' כגון מקח וממכר ואין נראה לר"ת דהא כבר נפקא ממצוא חפצך אלא אומר ר"ת כדאמר בויקרא רבה ר' שמעון בן יוחאי הוה ליה אימא סבתא דהוה מישתעי סגי אמר לה אימא שבתא הוא שתקה משמע שאין כל כך לדבר בשבת כמו בחול ובירושלמי אמרי' בטורח התירו בשאלת שלום בשבת ע"כ ולפמ"ש תוס' ל"ק ודבר דבר ל"ל דאיצטריך דאפי' אמירה בטלה אסורה אך עדיין קשיא ל"ל ממצוא חפצך ונ"ל דרש"י סובר דאיצטריך קרא לאמירה דרש"י פי' דממצוא חפצך היינו שלא יטייל לסוף שדהו בשבת לידע מה היא צריכה וה"א דוקא הכא דקעביד מעשה בהילוכו הוא דאסור אבל בדיבור בעלמא שרי לכך איצטריך ודבר דבר ואי מודבר דבר לחוד ה"א דוקא דיבור מענין מלאכה כגון מקח וממכר וחשבונות לכך איצטריך קרא שבת לה' דשמעי' מיניה איסור דיבור בענין מלאכה מוקימינן ודבר דבר אפי' לשיחה בטילה בעלמא אבל בש"ס דילן שלא הוזכר דרשא דשבת לה' לא מוקמינן קרא ודבר דבר אלא כפירש"י:

טופס ברכות כך הן. כתב הי"מ ולא אסרו אלא לתבוע דבר מחודש שאין אנו רגילין לתבוע ע"כ וקשה לפי הטעם שפירשתי בקונטרס למה אסור להתפלל על צרכיו בשבת משום עונג וכ"כ הי"מ בעצמו א"כ אף ברגיל אסור וכ"כ בתשובת רמ"מ סי' פ"ז שאין אסור אלא כשמבקש על חולי או על פרנסה ע"ש ובקשת פרנסה היא ודאי דבר הרגיל אלא ודאי כמ"ש כיון דנוסח הברכה כך היא אין לשנותה מהאי טעמא שלא יבולבל וגם מ"ש הרמ"מ שם שמותר לומר בשבת אלהי עד שלא נוצרתי וכו' דלא גרע מיהי רצון שתצילנו היום וכו' שסדרו חכמים לאמרו בכל יום ע"כ אי נ"ל ראי' דדוקא התם הטעם שלא יבולבל בתפלתו אבל גבי אלהי עד וכו' מי חייבו לאמרו בכל יום עד שיאמרו גם בשבת גם אני תמה מיהי רצון הנדפס בסידורים במעמדות של שבת ששם בקשה על הפרנסה דודאי אין לאמרו לכ"ע כמ"ש הרמ"מ:

ובכוסות מותר שאין קבע לשתיי'. מכאן ראיה למ"ש הרמ"א בא"ח סי' רצ"א בהג"ה דאף להאוסרים לשתות בשבת בין מנחה למעריב דוקא מים אבל שאר משקין שרי דאל"כ קשיא ברייתא זו למה מדיחן הא אסור לשתות וא"ל דאיירי בשהתחיל לשתות קודם מנחה דא"כ בתוך סעודתו אפילו קערות נמי שרי וראיתי במג"א סי' שכ"ג סעיף ו' שכתב בשם מהרי"ל שלהאוסרים לשתות בין מנחה למעריב אסור להדיח הכוס ע"כ וקשה הא ברייתא שלימה שנינו שמדיחין לאחר מנחה ודוחק לומר דלמי שאינו חושש לסכנה קאמר וי"ל דלעולם איירי בשהתחיל בה קודם מנחה אלא שמשך ידו מן האכילה ודרכן היה לקבוע עצמן לשתיי' אחר האכילה ועי' בתוס' דף קיח ע"א בד"ה לפי וכו':

ויבדיל שכך הוא מתיר וכו'. כתבו תוס' בפרקין דף קיד ע"ב בד"ה וליתקע וכו' והא נמי לא בעי למפרך וליבדל במ"ש דלידעו דחלבי שבת קריבין ביה"כ דהא אפי' מבדיל בכה"ג ברבים אין פרסו' בהבדלה כמו בתקיעה ע"כ והרשב"א בחידושיו מסיים בה ותדע לך מדאמרי' לקמן ושבות קרובה התירו והתנן י"ט שחל להיות במ"ש מבדילין ולא תוקעין ואמאי ליתקע כי היכא דלידעו דשרי בשחיטה לאלתר ואם איתא אמאי והא מבדילין אלא ש"מ דליכא הוכחה אלא בתקיעה ע"כ ולא ידעתי מאי קשיא להו הא כבר תירץ הש"ס כאן דאינו מבדיל אלא להתיר דבר האסור וגם תירוצם של תוס' והרשב"א אינו נוח לי הלא אין לך פרסום גדול מזה מה שכל א' מבדיל בתפלתו והא דמייתי הרשב"א ראיה מקושית הש"ס גבי שחיטה תימא דהא עיקר התקיעה תהיה שידעו שחשיכה הוא ושישחוט לאלתר ובזה אינו מועיל ההבדלה שמבדיל כל א' בתפלתו שאף ביום יכול להתפלל של מוצאי שבת כמפורש בברכות והיינו דקאמר הש"ס ואמאי ליתקע דלידעו דשרי בשחיטה לאלתר וכן מפורש בתוס' והדברים ברורים:

מבדיל מן המנחה ולמעלן. קצת קשה שיסברו העם שמאז והלאה מותר בכל המלאכות כולן ומהאי טעמא לא פריך הכי בבבלי וי"ל דהירושלמי סובר בהא ליכא למיטעי שהכל יודעין שיה"כ אסור עד שתחשך:

הדרן עלך פרק ואלו קשרים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף