שיירי קרבן/שבת/ז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־03:13, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
חתם סופר
גליוני הש"ס




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שהוא גדול מכלל פיאה וכו'. כתבו תוס' נראה לרשב"א דאחרי' לא שנו כלל גדול במעשר לפי שאינו גדול מפאה אלא מדרבנן אבל כלל גדול דשבת גדול משביעית מדאורייתא וכן של שביעית משל מעשר ע"כ והיינו למ"ד דמעשרות דפירות אילן מדרבנן חוץ דגן תירוש ויצהר וכמ"ש תוס' בפרקין אבל לשיטת הרמב"ם וסייעתו בפ"ב דתרומות ובריש ה' ממעשר שני דמעשרות פירות אילן דאורייתא א"כ הדרא קושיא לדוכתא מ"ט לא תנו במעשר כלל גדול ונ"ל דסובר הרמב"ם דבהא פליגי בר קפרא סובר דמעשרות פירות כל אילנות דאורייתא ופסק כוותיה דהרבה סוגי' בש"ס כוותיה אזלו ואחרים דלא שנו כלל גדול סוברים דמעשרות פירות אילנות דרבנן ובהכי ניחא כל מה שהאריכו תוס' במסכת בכורות דף נ"ד ע"א דפליגי תנאי במילתא:

בין על דבר שמכניסו לקיום. קצת קשה למה לא תני נמי לקיטתו כאחד והוא שנוי תחלה במתני' דפיאה ובבבלי שנינו ואלו לקיטתו כאחד ומכניסו לקיום לא קתני:

הא א"ר יוחנן כל שאינו יודע וכו' הדא אמרה היא הדא היא הדא. כתב הרמב"ם פ"ג מה' שגגות כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שזה חטא הוא חייב חטאת כיצד תינוק שנשבה לבין העכו"ם וכו' וכתב הכ"מ בר"פ כלל גדול רב ושמואל דאמרי תרווייהו אפילו תינוק שנשבה וכו' כהכיר ולבסוף שכח דמי ור"י ור"ל דאמרי תרווייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה פטור ופסק כרב ושמואל והטעם משום דבגמרא אותבינן על ר"י ור"ל מברייתא ושני אמרי לך ר"י ור"ל לאו מי איכא מונבז דפטר אנן אמרי' כמונבז ומשמע ליה ז"ל דאין לפרש דר"י ור"ל סברי דהלכה כמונבז אלא ודאי לא באו לומר אלא דאיכא מ"ד הכי אבל לענין הלכה כרבנן ס"ל עכ"ל והדבר תימא מי דחקו לרמב"ם לפרש כן דברי ש"ס הא סתמא דש"ס משמע דכמונבז ס"ל ונראה דדייק ליה מהא דאמרינן כאן בסוגיין דרבי יוחנן שונה כל שאינו יודע עיקר שבת ורבי יוחנן הוא דאמר הלכה כסתם משנה א"כ ע"כ לומר הא דאמרו בבבלי משמיה דר' יוחנן היינו אליבא דמונבז ולא להלכה:

לתרין מחזירין וכו'. וקשה הא אם אשתבאי ביום ו' אפי' לתרין מחזירין אינו עולה לו יום א' שבת דוק ותשכח ואפשר כיון שנשבה באחד מכל ימי השבוע לעולם הוא שובת בשבת הלכך לא דק:

ואין לא לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם וכו'. כתב הר"ן בפרק התקבל אהא דא"ר יצחק בר יוסף משמיה דרבי יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם העלו בתוספות דקנסא בעלמא הוא דקנסינן ליה שצוה לקדש סתם ולא חש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים שאין זו חזקה גמורה וכו' והרמב"ן הקשה עליהם ומסיק דאלו באות קרובות ואמרו לא קדשנו שליח ודאי מותר בהן דעד אחד נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא אתחזק אסורא וחששא בעלמא היא ע"ש וקשיא לי לפמ"ש תוס' דאינו אלא משום קנס מאי פריך הש"ס הכא גבי תינוק שנשבה לבין העכו"ם דהרי אנוס גמור הוא ומשום קנס אין לאסרו וגם אדברי הרמב"ן קשיא לי למה דחק הש"ס לתרץ שיכול לישא גיורת ומשוחררת הלא יכול להביא הקרובות לב"ד ויעידו והרי הוא מותר בכל הנשים מיהו הא י"ל דבלא"ה נמי ה"מ לשנויי שיכול לישא אשה שלא היתה לה שום ערוה בשעה שציוה לשלוחו לקדש ודוחק. אבל אדברי תוס' קשיא:

הדא אמרה דלא הודי ליה. וא"ת מתני' דכלל גדול אמאן תרמיי' דכר"ע לא אתיא דהא לדידיה אינו חייב אלא אחת וכר"א נמי לא אתיא דהא ר' ליעזר מחייב על כל ולדי מלאכה ומלאכה וכדתני בברייתא בבלי בכריתות וי"ל דהך ברייתא לא שמיעא להו או לא סבירא להו:

אר"ז קומי ר' יסא וכו'. בקונט' פירשתי שאין כאן מקומו והכנסתי במקומו דברי ריב"ח כי היכי דלא תקשי לן למה לא פשט שניהם ממקום אחד ותו קשיא כיון דר"ז אמר בשם ר"ח בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו דוחק לומר דהוא מפרש להא דר' בא בשם ר"ח דבשגגת שבת וזדון מלאכות שאלו ותו תימא גדולה פשיטתו דלאחר כל הדחוקי' ראיה לסתור היא לכך אמרתי דכן השיב על דברי ר' חזקיה בשם ר' בא וכמו שפירשתי בקונט' וא"ת למה לא פשיט ליה גם לדברי ר' חזקיה דלא הודי ליה מדר"י בר חנינא י"ל לדברי ר' חזקיה על כרחך ליתא לדר"י בר חנינא דהא ולדי מלאכות שאלו דודאי פשט ליה דולדי מלאכות כמלאכות דמיין כדמשמע ממתני' דכריתות דעל כל מה ששאל לו אמר ליה דחייב על כל אחת ואחת וע"כ צ"ל דמתני' דכלל גדול כר"ע וא"כ ר"ע הודי ליה דבזדון מלאכות ושגגת שבת חייב על כל אחת ודלא כר"י בר חנינא וא"ת תפשוט ליה ממתני' דלא הודי ליה דאס"ד כגופן דמי חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת ה"ל למתני י"ל דחייב על כל אב מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת קאמר אע"ג דאותה שעשה בזה עשה בזה ובהעלם אחד אפ"ה חייב דשבתות כגופן דמיין ומש"ה קתני בשבתות הרבה וכדאמר רב חסדא בכריתות לכך מייתי מברייתא דדייק שפיר והדברים עתיקים:

ויתיביניה ר"ע הרי וכו'. ה"ה דה"מ להקשות א"כ דאף ר' ליעזר יודי לר"ע דאינו חייב אלא אחת בשגגת שבת וזדון מלאכות א"כ מתני' דכלל גדול כמאן אלא דניחא ליה לאקשויי ממתני' דכריתות גופה דבה נזכר שאלות ר"ע ותשובת ר' ליעזר:

ויתיביניה ר' אליעזר וכו'. קצת קשה בבבלי בכריתות ד' ט"ז מסיק הש"ס דלרב פשיטא ליה לר"ע דשגגת שבת וזדון מלאכות דחייב על כל אחת דימים שבנתים הויין ידיעה לחלק ולרב חסדא פשיטא ליה לר"ע דבשגגת שבת וזדון מלאכות דכגופן דמיין וחייב על כל אחת ואחת א"כ למה לו לר"א להשיב מנדה ה"ל להשיב משבת גופי' וכדקאמר הכא:

בנדה קטנה וכו'. וקשה למה נקט נדה קטנה דהא על כרחך בשטבלה איירי אם כן מאי איריא קטנה אפילו גדולה נמי ואפילו לפי מאי שפירשתי בקונטרס נדה קטנה היינו שומרת יום כנגד יום נמי קשיא הא אפילו נדה גמורה כן לכן נראה לי דהכי גרסינן בנדה שטבלה שבא ימי הפסק טהרה בינתיים וכן הוא בבבלי בכריתות:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף