מראה הפנים/עבודה זרה/ה/ג

מראה הפנים עבודה זרה ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואם היו מבוקעות אסורות מעשה וכו'. וכן היא גי' הרי"ף ז"ל ול"ג נפל ע"ג תאנים וכו' כדגריס בנוסחת הבבבלי וכן התוס' בדף ס"ה ע"ב קיימו לגי' זו ולפ"ז מתני' מיתפרשא כפשטה:

מתניתא בשלא נידלדל חותמן. כדפרישית וכן פירשו התוס' ד"ה ואם היו מבוקעות וכו' דבשניטל עוקצן הוא נידלדל וכן הוא בהג"א והר"ן שכ' ובירושלמי מוכח שאם היו ענבים מטולטלים מעוקצן וקרובים להנטל כמבוקעות דמו ואסורות. דקדק תיבת נידלדל ואינו מוכרח דנדלדל ונטלטל הכל אחד הוא בלשון הש"ס הזה וכן הטור בסי' קל"ד כתב או שניטל עוקצן וכן במתני' דטהרות שציינתי בפנים קתני יש לו חותם אין לו חותם לענין משקה היוצא ומשמע שאין לו כלל ואז הוא טמא וכן הכא לענין ששואב המשקה ועיין במה שפי' הר"ב שם לחותם ונמשך אחר פי' הר"ש אבל הרמב"ם ז"ל פי' לחותם הוא העוקץ וכ"כ בחיבורו פ"ט מהל' טומאת אוכלין הלכה ד' ובענין דינא דמתני' כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ו ממ"א הל' ל"ב ואם היו מבוקעות כו' אם נותן טעם בענבים הרי אלו אסורות בהנייה וכו' וכדרבא דהתם דף ס"ז ע"א אין חילוק בין חדש בין ישן הכל הולך אחר נותן טעם דבתר שמא אזלינן והשתא אין חילוק בין נדלדל חותמן דהוי כמבוקעות או שהן מבוקעות לעולם בנותן טעם משערינן ולא הוצרך לבאר דנדלדל חותמן הוי כמבוקעות דזה בכלל הוא דעכ"פ בנותן טעם בעינן לפי שאעפ"כ אינן שואבות כל כך ולאפוקי חטים דשואבות הן ולפיכך אין צריך לבדוק בהן בנותן טעם מפני שהיין בעצמו נבלע בהן כדכתב שם בהל' ל"ד. ובעיקר החילוק שחולק בין ענבים לחטים אע"ג דלכאורה לא משמע הכי בש"ס ועי' בכ"מ שכ' לא חשש לפרש מאיזה טעם הם שואבות. ובזה לא העלה ארוכה לתלונת הראב"ד ז"ל דעיקר כוונת הקושיא של הראב"ד הא בגמ' אמרו על שהקשו ממתניתן דגבי ענבים מבוקעות דוקא בעינן ומשני שאני חיטי כואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין וא"כ דין ענבים מבוקעות להם ואמאי אין צריך לבדקן אם הם בנותן טעם או לא כמו בענבים מבוקעות שכתב דעכ"פ בדיקה בעינן אלא הנראה לע"ד דסמך עצמו על הא דבתר הכי קאמר הש"ס בפלוגתא דאביי ורבא חמרא עתיקא בעינבי וכו' וא"כ משמע דבמבוקעות גופייהו בעינן למידע אם הם בנותן טעם דהא כשאין מבוקעות בודאי ידיחן והן מותרות והשתא שמעינן דמפרשי להמתני' דקתני מבוקעות אסורות היינו בנותן טעם ועלה פליגי אם בעתיקא דוקא או אפי' בחמרא חדתא וממילא שמעינן דלרבא דקאמר הכל בנותן טעם אמבוקעות קאי ואז אסורין בהנאה ובחיטי דאסר רבא לעיל באכילה דוקא ועלה הוא דמפרש טעמא אגב צירייהו כמבוקעות הוו וע"כ הא דקאמר כמבוקעות דמיין לענין שמסתמא שואבות הן וא"צ לבדקן לענין איסור אכילה דאל"כ אלא כענבים מבוקעות ממש הן א"כ אמאי לא אקשי ליה עלה ואי כמבוקעות הן מ"ט שרית בהנאה לזבוני לנכרים. וכל זה לפי מה שכתוב לפנינו בספרי הרמב"ם ומיהו אכתי לא נחה דעתינו דהיא גופה טעמא בעי אמאי בחטים אסורים באכילה ובענבים מבוקעות אסורות אף בהנאה. והכ"מ כתב בהלכה ל"ב וז"ל והרשב"א נזדמן לו גי' מוטעת בספרי רבינו ותמה עליו בס' תורת הבית וגי' ספרינו נכונה ואין בה שום תמיהא עכ"ל ומהתימא דמיעט בתמיהות ויש כאן עוד תמיה על תמיה חדא הא דאמרן אמאי בענבים אסורות כולן בהנאה והא אנן קי"ל כרשב"ג דימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו ועוד דאם הגי' נכונה הוא במה שכתב בענבים אסורות בהנאה ויש טעם לזה א"כ אמאי לא הביא בש"ע סי' קל"ד לכל הפחות לדעת הרמב"ם להי"א כן ולא כתב שם אלא כדברי הטור וכדעת הפוסקים ז"ל שאם הם מבוקעות אם יש בהם בנ"ט אסורות באכילה. וז"ל הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך בית ה' שער ה' והא דקתני מבוקעות אסורות דוקא לאכילה אבל בהנאה מותרות וימכרו חוץ מדמי יין שבהן דקי"ל כרשב"ג ואני תמה על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב זה לשונו יין נסך שנפל ע"ג ענבים ידיחן והן מותרות באכילה ואם היו מבוקעות בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש הרי אלו מותרות באכילה מפני שהיין פוגם בטעם הענבים עכ"ל והיה לו לומר אם נתן טעם בענבים ימכרו חוץ מדמי יי"נ שבהן ואם לאו הרי אלו מותרות באכילה מפני שהוא מין בשאינו מינו ובטל במיעוטו ואולי יש טעות בספרים וכך היה ראוי לכתוב ואם נפל ע"ג תאנים אפי' נתן בהם טעם מותרות מפני שהיין פוגם בטעם התאנים עכ"ל הרשב"א בזה. וא"כ אינו מתוקן בספרים שלפנינו אלא בהא דתאנים מה שהיה כתוב על הענבים מיהו איך לא השגיח הכ"מ במה שכתוב בענבים הרי אלו אסורות בהנייה ולא כתב שום טעם לזה. ולפי מה שתיקן הרשב"א ז"ל היה גם זה מתוקן. ובב"י שם כתב ג"כ על דברי הטור בענבים מבוקעות וכו' ואם יש בו כדי ליתן טעם אסורין באכילה ויעצרם וימכר לנכרים וכו' זה נראה פשוט דהא קי"ל כרשב"ג וכו' ולא הביא כלום מדעת הרמב"ם בזה לפי מה שכתוב לפנינו ובדיניה דרשב"ג אין חילוק בין דעת הרמב"ם לדעת שארי הפוסקים בהא דלעיל. ובעיקר האי דינא יתבאר לקמן אי"ה במקומו בהאי דינא דפליגי רבנן ורשב"ג:

אין תעבדינה ביין לתבשיל וכו'. הא דלא קאמר דהנ"מ אי אתיא כרשב"ג או כדברי הכל וכדפרישית וכמבואר לקמן משום דר"מ ור"ש פליגי בהדיח בנותן טעם לפגם ומילתיה דרשב"ג אכתי איכא לספוקי אי ס"ל כר"מ לגמרי בעלמא או לא ובעיקרא דהאי מילתא יתבאר לקמן שם:

הדא דאת אמר ברותחין אבל בצונן אסור וכו'. וכן מפרשי להמתני' נמי התם בדף ס"ז ע"א דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן ר' יוחנן לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין אבל נפל לתוך גריסין צוננין והרתיחן נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור. ולמדנו מהא דקאמר הכא בפשיטות דדוקא בנפל לצוננין מעיקרא הוא כדפשיט לה מעתה וכו' כדפרישית בפנים א"כ היינו נמי דקאמר התם צוננין והרתיחן כלומר דוקא בכה"ג הוא דמשביחן אבל לא בצונן שנצטנן אתר שהרתיחו דאז אין החומץ משביחן. וכתבו התוס' בד"ה נעשה וכו' דהא דנקט בהאי לישנא נעשה אע"ג דודאי משביח הוא לפי שעיקר השבח לא הוי עד לאחר שירתיחו ויצננו. וזה פשוט דאין ללמוד מדבריהם דגם בשנפל לצונן אחר שהרתיח משביח הוא דא"כ היתרא דמתני' היכי משכחת לה כדמכריח הכא מעתה וכו' דהא לעולם סופן להצטנן וכ"ת דאין הכי נמי דאינו מותר אלא בעודן רותחין א"כ קשיא לדעת הפוסקים דלדינא פוגם ואח"כ משביח ג"כ אסור הוא וכדלקמן אלא דה"ק כשנפל לתוכן בעודן שהם צוננים דאז הוא דמשביחין לאכלן אח"כ ואע"פ שאין השבח בא אלא לבסוף ובעוד שמרתיחן פוגמן הוא נעשה כמי שהשביח ולבסוף פוגמן ומשום דנפל לתוכן בעוד שהם צוננין קודם שהרתיחן ואסור. ועיין במה שפי' הר"ן ללישנא דנעשה. ולמדנו עוד מפשיטותא דהכא מעתה וכו' וכלומר דא"כ היכי משכחת לה להא דקתני מותר דהא סופן שיצטננו וא"כ ממילא שמעת מינה דפוגם ולבסוף משביח אסור הוא כמו בהשביח ולבסוף פוגם ולפיכך מכריח הש"ס דע"כ אינו משביחן אלא כשנפל לצוננין מעיקרא אבל בנפל כשהן רותחין נשארו לעולם בפגמן והוי פוגם מתחלה ועד סוף והלכך מותר ומכאן הוא נלמד דעת הרמב"ם ז"ל ושארי הפוסקים ז"ל דבין השביח ולבסוף פוגם ובין פוגם ולבסוף השביח אסור עד שיהיה פוגם מתחילה ועד סוף כדכתב בפ' ט"ו ממ"א הל' כ"ח וכ"כ הרשב"א ז"ל בת"ה שם וכ"פ הטור בסי' ק"ג וכתב הכ"מ וכן בב"י שם דאף דבגמרא לא הוזכר כ"א בהשביח ולבסוף פוגם מ"מ פוגם ולבסוף השביח במכ"ש אתיא וכו' וכל כה"ג דרכו של הרמב"ם ז"ל לכתוב ויראה לי ועיין בלח"מ שרצה להאריך בזה ולבאר דעת הרמב"ם בפ' המשנה שכתב בשתי חלוקות שהן ספק וכו' וכל זה אינו מועיל לנו למ"ש בחבורו ה"ז אסור ולא כתב מספק. ולבסוף רצה להביא איזה ראיה מסוגיא דהכא דלקמן וציין בערלה ואין ראיה ולא סתירה מכאן דמה שייך זה לפי' המחלוקת במאי דפליגי ר"מ ור"ש אי בהא פליגי או בהא פליגי מ"מ אינו מתברר לנו ההלכה כדברי מי מתוך מחלקותם דר"מ ור"ש סלקא בתיקו בעירובין דף מ"ו ע"ב ואינו מתבאר לנו עיקר הלכתא דנ"ט לפגם מותר אלא מתוך המסקנא דאפסקא בהדיא בגמרין בפירקין דף ס"ח ע"ב. וגם אין לנו ראיה מבוררת מסתם מתני' לענין פוגם ולבסוף השביח ועי' בדיבור דלקמן. אמנם מכאן אנו למדין בפשיטות כמבואר בהדיא ומוכרח הוא כדאמרן. ולמדנו עוד ממה שנתבאר דהא דהתירו בנפל לתוכן כשהן רותחין על כרחך אפי' לאחר שציננן מותר הוא כדקאמר הכא בפשיטות אי אמרת ברותחין וציננן ונפל מה לאחר שציננן נמי מיקרי משביח כמו בצוננין מעיקרא א"כ מעתה בנפל כשהן רותחין נמי יהו אמרין מאחר שדרכן ליצון והשתא אי נימא דבאמת אין להן היתר אלא בעודן רותחין א"כ מאי מכריח הש"ס ונתבאר לנו דדברי הפרישה בסי' ק"ג נכונים הם לדינא ומה שכתב הט"ז והוא תמוה מאד אלו ראה דברי הש"ס הזה לא היה מתמיה עליהם כלל דמבואר הכא בהדיא כן. ועוד דמוכרח הוא ג"כ מהש"ס דילן דאי אמרת אין להן היתר אלא לאכול בעודן רותחין א"כ קשיא טובא אמאי אמרו אבל נפלו לתוך גריסין צוננין והרתיחן לישמעינן רבותא טפי ולימא אבל אם ציננן אסורין דהא השתא משביחין הן ופוגם ואח"כ משביח אסור הוא כמו בהשביח ואח"כ פוגם כמבואר לדעת הפוסקים אלא ודאי אין לנו לומר שום איסור בהן אלא בנפל לתוכן כשהן צוננין ואח"כ הרתיחן דאז הוי כמשביח ואח"כ פוגם ואע"פ שאין השבח ניכר עד שיצננו כדברי התוס' אבל אם נפל לתוכן כשהן רותחין שוב אין כאן שבח ונשארו בפגמן ואפי' לאחר שציננן מותר וכמבואר ומוכרח מהכא:

רבי יוסי בי ר' בון אמר שמועתא כן וכו'. כבר נתבאר בפנים לפי הגירסא הנכונה שבתרומות ובערלה ועיקר החידוש שבא להשמיענו דר' יוחנן ס"ל דבין בזו ובין בזו מחלוקת ובין בפוגם ולבסוף השביח ובין איפכא ובין בפוגם מתחילה ועד סוף פליגי וע"כ לומר כן דהא לר' יוחנן דמוקי לסתם מתני' דתרומות כר"ש ולא כר"מ והתם פוגם מתחילה ועד סוף הוא ואפ"ה דוקא לר"ש הוא דמותר אבל ר"מ פליג בכל מקום לדעתיה דר' יוחנן דהכא. והתם בדף ס"ח ע"א אמר עולא מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם וכו' וזהו כדר"ל דהכא ור' יוחנן אמר בפוגם מעיקרא מחלוקת וכו' ומספקא ליה התם מעיקרא אם בין בזו ובין בזו מחלוקת והדר פשיט לה דבהשביחו ולבסוף פוגם ד"ה אסור דאע"ג דמעיקרא סלקא בתיקו מ"מ הדר פשיט לה כדכתבו התוס' שם. ואין בזה נ"מ לביאור ההלכה בהא דקאמר הכא דר"י ס"ל בין בזה ובין בזה מחלוקת כמו שנתבאר לעיל. ולא למדנו מסתם מתני' דמוקי לה ר"י כר"ש אלא לענין נותן טעם לפגם מתחילה ועד סוף ובהשביח ולבסוף פוגם למדנו מדהתם. ובפוגם ולבסוף השביח הוא דלמדנו מסוגיא דהכא מהא דאמר לעיל היו רותחין וציננן וכו' כמו שנתבאר לעיל בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף