מראה הפנים/שבת/כד/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:59, 5 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png כד TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מפירין נדרים בשבת. בגמרא מייתי פלוגתא דתנאי בברייתא דתניא הפרת נדרים כל היום ר' יוסי בר' יהודא ור"א בר' שמעון אמרו מעת לעת ומוקי למתני' דקתני סתמא מפירין ואף שהן שלא לצורך השבת כתנא דמתני' דפ"י דנדרים כדפרישית וברייתא דתני רב זוטי דבי רב פפי מפירין נדרים בשבת לצורך השבת בדוקא כהני תנאי דסבירא להו הפרת נדרים מעת לעת ולפיכך נדרים שאינן לצורך השבת אין מפירין שיכול הוא להפירן עד מעת לעת. ולכאורה איכא למידק אהא דגרסינן לעיל בפ' כירה דף מ"ו ע"ב רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר אלמא לר"ש לית ליה מוקצה ורמינהו ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מבע"י אין זה מן המוכן הכי השתא התם אדם יושב ומצפה מתי יכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפל ביה מומא ואת"ל שנפל ביה מומא מי יימר דנפל ביה מום קבוע ואת"ל דנפל ביה מום קבוע מי יימר דמזדקק ליה חכם מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה בעל התם כדרב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה נודרת והשתא מאי פריך ליה מהאי ברייתא דרב זוטי דלמא ר"ש ס"ל כסתמא דמתני' דהכא דמפירין נדרים סתמא קאמר ואפי' הן שלא לצורך השבת וא"כ ל"ק כלל ואפי' אי הוה אמרינן הכא מי יימר וכו' דאין כאן משום מוקצה שהרי ע"כ צריך להפר לה היום ואף שהן שלא לצורך השבת וזה ודאי פשיט הוא דנדרים דקתני היינו הכל בכלל למר כדאית ליה כל שהן לצורך השבת ולתנא דמתני' כל הנדרים ואפי' הן שלא לצורך דאל"כ תיקשי מאי מיתיב לה מהאי ברייתא דאע"ג דקתני לצורך השבת דילמא מיירי בנדרים שנדרה היום בשבת דהשתא כי מיפר לה לית בהו משום מוקצה דהא בין השמשות הוי חזי לה וכי נדרה אידחי וכי מיפר לה הדר חזיא וקיי"ל אין מוקצה לחצי שבת ועיין לעיל בפ' כירה בהל' ו' מה שנתבאר מענין זה אלא ודאי דהמקשה מדייק מדקתני נדרים סתמא משמע כל נדרים שהן לצורך ואפי' אם נדרה מקודם השבת ומכיון שכן דייקינן נמי מדתני תנא דמתני' נדרים סתמא משמע דכל נדרים בכלל ואפי' הן שלא לצורך וקשיא כדאמרן. וצ"ל דרמי בר חמא דמותיב להאי תיובתא ס"ל מדחזינן בברייתא דר"א בר"ש ס"ל מעת לעת ש"מ דהכי שמיע ליה מאבוה ואם כן ר"ש נמי ס"ל דדוקא לצורך השבת הוא דמפירין ושלא לצורך לא והיינו דמותיב לה דהא השתא ה"נ איכא מי יימר ואמאי יפר לה דאית ביה משום מוקצה והוי שלא לצורך וע"כ דאתינן לשנוייא דרבא דעל דעת בעלה נודרת ואין להקשות דאי הכי דע"כ רמי בר חמא דמותיב ס"ל דר"א בר"ש ור"ש בחדא שיטתא קיימי וכדאמרן. וא"כ הא דס"ל ר"ש גבי בכור ס"ל נמי לר"א בר"ש הכי דהא אמרת דמסתמא איהו ואבוה בחדא שיטתא היכי דלא אשכחן בהדיא דפליגי ואפי' לא אשכחן נמי בהדיא דס"ל כותיה דאבוה אמרינן דמסתמא לא פליג עליה דאבוה אם כן אדמותיב ליה אדר"ש מההיא דהפרת נדרים לותיב ליה אדר"א בר' שמעון דתרוייהו שמעינן ליה בהדיא דלית ליה מוקצה כאבוה כדאמרינן התם לעיל דף מ"ד ושמעינן ליה נמי בהדיא גבי הפרת נדרים דקאמר מעת לעת ועדיפא האי תיובתא לר"א בר' שמעון מתיובתא דמותיב לר"ש ולא שמעינן מיניה בעלמא בהדיא דס"ל בהפרת נדרים כבריה דהא ליתא דאף דר"א בר"ש נמי לית ליה מוקצה כאבוה הא אמרינן נמי התם ס"ל כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא דאלו אבוה סבר כבה אין לא כבה לא ואיהו סבר אע"ג דלא כבה וא"כ לר"א בר"ש לא צריכין למיתי להאי סברא כלל דאדם יושב ומצפה מתי יכבה נרו דהא אפילו לא כבה שרי והשתא אפי' במקום דאיכא למימר מי יימר אמרינן נמי דלדידיה לית ליה מוקצה. וליכא למיתב כלל אליבא דרבי אליעזר בר"ש מהאי דהפרת נדרים והלכך לא מותיב ליה אלא אליבא דר"ש בלחודיה:

מדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. כדפרישית בפנים דשתיהן בשל מצוה הוא דאמרו וכדכתב הרמב"ם בפרק י' בהל' י' מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה וכו' ורצה לומר שאעפ"י שהוא מעשה אומן דאי לאו מעשה אומן אפי' שאינו של מצוה מותר לקשרו לכתחלה אם אינו של קיימא כדביאר לזה כבר לעיל בראש הפרק ע"ש. ולאו מהאי מתני' שמעינן להא דהא ודאי לא היה כאן מעשה אימן בקשירת המקידה בגמי ולפי שעה אלא דמכאן מדידה של מצוה נלמדת דמותרת בשבת וקשירה ממקום אחר הוא נלמד וממתני' קושרין נימא בכנור במקדש דפרק המוצא תפלין כדפרישית התם וע"ש. וכבר נתבאר לעיל מדיני קשירה לדעת הרי"ף והרמב"ם. ועיין בפרק כלל גדול במתני' דאבות מלאכות ובמקומות המצויינין שם ותמצא הכל מבואר שם בסייעתא דשמיא:

סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף