מראה הפנים/שבת/טו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:59, 5 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png טו TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מודין חכמי' לר"מ בחותמות שבקרקע וכו'. והכי מייתי נמי להאי ברייתא בבבלי ביצה דף ל"ב על הא דשמואל דהתם והרמב"ם לא הזכיר כלל דין זה ונהי דמצינן למימר דלענין קשר שיכול להתירו לא היה צריך לבאר שכבר כתב דין הקשר במקומו פ"י ומיהו לענין שאין לו לחתוך היה צריך לבארו וצריך טעם לזה וראיתי בשלטי הגבורים פ' המביא שכתב שם בלשון הזה ומיימוני השמיט הפקעת החותמות וכלל אותו בדין מגופת חבית פכ"ג מהל' שבת. ובודאי מי שאמר זה לא ידע בכוונת הרמב"ם ולא ירד לסוף דעתו בחבורו דמה ענין זה לזה. ואני אבאר לך דעת הרמב"ם שכלל אותו בדין סותר ומקלקל ובלאו הכי אין כאן סותר ממש במה שחותך החבלים מהחותמות שבקרקע כמבואר לזה בפ"ג דעירובין דף ל"ה גבי הא דאמרו התם במנעול וקטיר במיתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה וכו' ופרש"י דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא במס' ביצה וכו' ואע"ג דהכא אהל הוא ואמרינן התם שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן הוא דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא היא וכו' ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאין סותר חייב אלא בסותר ע"מ לבנות כמו שביאר זה בפ"י בהל' ט"ו ואם סתר דרך השחתה פטור. ואם כן כבר ביאר דין זה דכל סותר דרך השחתה פטור אבל אסור וה"ה בחותך להחותמות שבקרקע וכל כיוצא בזה:

הא רבנן לא. על הכלל דתני בשם ר' יהודה הוא דפריך כדפרישית בלשון הב' והוא העיקר. ולפי שיטת הש"ס דהכא דבחבל שהוא משוחל בפסיקייא מיירי אם כן פליגי בהא דלרבנן אעפ"י שעדיין מחובר במקצת להפסיקייא. א"נ שהוא משוחל ונמשך ממנו וגזרינן דילמא מבטל ליה ולר' יהודה מכיון דאכתי מחובר במקצת הוא א"נ שנמשך ממנו ואפי' אינו מחובר כלל לפסיקייא מכיון שהוא של הפסיקייא אינו מבטלו כמו שאינו מבטל להפסיקייא אלא שיטלו אחר כך מהדלי ויחברנו להפסיקייא. והתם מוקי פלוגתייהו דבחבל גרדי הוא דפליגי דרבנן סברי גזרינן אבל דגרדי אטו חבל דעלמא ור"י סבר לא גזרינן ולא בעי הש"ס דהתם לאוקי פלוגתייהו בחבל שהוא של הפסיקייא דהיינו כמו חבל דעלמא. והרמב"ם כתב דין זה בפ"י בהל' ג' בסתם וקושרין דלי וכו' אבל לא בחבל ונכלל בזה בין חבל דגרדי ובין חבל דפסיקייא וחבל דעלמא. ומ"ש שם גבי דין חבל שהיה קשור בפרה וכו' ואם היה חבל גרדי שמותר לטלטלו הרי זה מביא וכו'. ודקדק שם הה"מ דהא משמע דחילוק החבלים משום ביטול הוא וכן הביא הכ"מ בשם הרמ"ך ולאו קושיא היא דהוא ז"ל לא היה מפרש להא דרב מביא אדם חבל מתוך ביתו וקושרו וכו' דמטעם ביטול נגעו בה אלא ברייתא דאסרה בחבל דעלמא משום שאסור לטלטלו לפי שאין תורת כלי עליו כמבואר זה בדבריו בפכ"ה בהל' ו' אבל חבל גרדי מותר לטלטלו כדגריס התם אבתרה אמר שמואל כלי קיואי מותר לטלטלן בשבת וכן כל השייכים לכך תורת כלי עליהן. ורש"י שפי' גבי וקושרו בפרה וכו' ולא חיישינן וכו' ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא לשיטתיה הוא דאזיל דדעתו דכל קשר של קיימא אפי' אינו מעשה אומן חייבין עליו אבל דעת הרי"ף והרמב"ם דתרוייהו בעינן וכל דלית ביה אפי' אחת מהן מותר לקשרו אף לכתחלה. וזהו דמסיים שם הרמב"ם בדין זה מפני שכל אלו הקשרים מעשה הדיוט הן ואינן של קיימא וכו'. ועיין בריש פרקין ובמקומות המצויינין שם מה שנתבאר מזה. ומה שכתב לעיל גבי דלי אבל לא בחבל לאו משום טלטול הוא כמו שרצה הה"מ להבין דבריו דהכי נמי משום טלטול הוא דליתא אלא דגבי דלי ודאי טעמא משום ביטול ואסור מיהת לכתחלה לקשור בכל חבל דקשר של קיימא הוא ואפי' אינו מעשה אומן לכתחלה מיהת אסור הוא. וזהו שמרמז הרמב"ם כאן גבי חבל דפרה ודאבוס פעם קושר ופעם מתיר וכו' ובכה"ג דוקא הוא דמותר אפי' לכתחלה וזה פשוט. ודע דאהאי דינא דחבל שבאבוס קושרו בפרה פריך עלה בהאי תלמודא לעיל פ' במה בהמה בהל' ב' ולא נמצא כמשתמש בצדדי בהמה בשבת וכו' עד דמסיק התם במספק חבל על חבל והאי דינא מוסכם הוא דאסור להשתמש בצדדי הבהמה ולא היה הרמב"ם. צריך לבאר זה כאן דדבר מבואר הוא במקומו לקמן בפכ"א בהל' ט' שכתב ואין נסמכין לצדי בהמה וכו' וא"כ ודאי מיירי כאן באופן שאין צריך לו לסמוך על צדדי הפרה אלא במספק חבל על חבל או כל כיוצא בזה:

כיני מתני' כל קשר וכו'. עיין בתוס' דף קי"ג ד"ה כלל אמר ר' יהודה תימא וכו' א"נ אמאי דקתני ברישא וכו' וזהו כמו דמפרש הכא כמבואר בפנים. ובמה שדקדק כאן לומר והוא לשעה היה מקום להביא ראיה לדעת מי שסובר דאפי' אינו של קיימא אלא שעשאו להתקיים כמה ימים כקשר של קיימא הוא ואין להאריך בזה דלאו דהלכתא היא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף