מראה הפנים/שבת/א/ח

מראה הפנים שבת א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי וכו'. ר' יוסי בר' יהודה הוא שהובאה בברייתא דבבלי דף יח ע"ב אמר ר' יוסי בר' יהודה הן הן דברי ר' עקיבא הן הן דברי ב"ה לא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה וכ"פ הרמב"ם בפ"ו בהל' י"ט וכן הוא הדין במתני' דלקמן דכשיצא מפתח ביתו של ישראל קודם שחשיכה הוא שהתירו וכטעמא דפרישית במתני' אין נותנין לעכו"ם על מנת לצאת וכו'. בבבלי דף י"ט מביא להאי ברייתא ובהאי לישנא נותנין מזונות לפני הכלב ולפני העכו"ם בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו. והיינו הך אלא דהכא מבואר ביותר שאין נותנין לו לכתחלה על מנת לצאת אבל בסתמא מותר. ומזה אמרתי ליישב מה שדקדק המ"א בסי' תמ"ו על הרמב"ם שכתב בפ"ג מהל' חמץ בע"פ שחל בשבת ונשאר לו חמץ אחר ד' שעות כופה עליו כלי וכתב על זה וצ"ע אטו מי גרע מנבילה שנתנבלה בשבת דשרי לטלטל דחזי להשליכה לכלבים וכו' ותירץ דהרמב"ם מיירי דליכא כלב או עכו"ם ליתן לו עכ"ל. וכן הט"ז בסי' תמ"ד במקומו בש"ע כתב וכופה כו' פי' אם אין לו עכו"ם שיקבל הימנו. וכל כי האי מילתא לא איתמר לן בבי מדרשא ואין זה דרכינו לאוקמי אוקימתא כדברי הרמב"ם שחיבר המשנה תורה. ולדעתו שאין ללמוד כ"א התורה שבכתב וחבורו כמ"ש בהקדמתו לא היה רוצה שיפרשו דבריו באיזה אוקימתא במקום שסתם דבריו ולא רמיז לן במידי אלא דזה דבר בירור הוא דטעמו מהאי דינא דאיתמר בבבלי וכן כאן בביאור ביותר שאין נותנין לעכו"ם מזונות בשבת על מנת לצאת וסתם הנותן חמץ אחר ד' שעות על מנת לצאת לחוץ הוא שאינו רוצה שיהי' החמץ ברשותו. וזה ודאי אסור לכתחלה לכ"ע אם יוצא לר"ה. ואם שאין לנו עכשיו ר"ה גמורה דברי הרמב"ם בכל מקום ובכל זמן הן וזה ידוע הוא. שוב ראיתי בהמרדכי דפרקין שכתב וז"ל כתב הא"ז כשי"ד בניסן חל בשבת י"א שאסור ליתן לנכרי מותר החמץ הואיל ויודע שיוליכנו לחוץ וי"א דלהשים לפניו והוא יקח מותר וע"ש שהכריע דלדידן דלית לן ר"ה דאורייתא מותר ליתן להם אפי' בי"ד ואפי' ידוע שיוליך חוץ וכבר היה מעשה ברענשפורק וכו' הרי לפניך דדעת הרמב"ם כי"א קמייתא וכפי שנתבאר:

תני אומנין גוים וכו'. ובפ"ק דע"ז גריס אומנין ישראל שהיו עושין עם העכו"ם באידן בתוך ביתו אסור בתוך בתיהן מותר וזה ממש כדברי התוספתא דע"ז וכמה שביארתי כאן בפנים דהני תרווייהו נכונים לדינא הן דכאן דמיירי בדינא דשבת הגי' נכונה היא כמו שהיא לפניך. ושם דמיירי בדינא דע"ז ג"כ נכונה היא וזהו שאמרו בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א. ודע שבדפוס בחיבורי שם העתיק המגיה את דברי שכתבתי ובספרי הדפוס נשתבשה הגי' שם וכו' על מה שציינתי להתוספתא וזהו טעות גמור הוא שלא היה דעתי אלא על הגי' דלקמן שם שחסר בד"א א' בהעתקה הישנה ובספרי הדפוס ועל זה כתבתי והגי' נכונה כדמייתי האי ש"ס בפ"ק דשבת וכו' דכאן הועתקה כל הברייתא כולה ומבוארין היטב דברי הת"ק ודברי ר' אילא והעיקר כדפרישית בפנים ובענין הנוגע לדינא ובמה שנלמד מהסוגיא דהכא ומסוגית הש"ס דילן במ"ק בארתי שם הכל ובררתי דברי הרמב"ם האמורים בפ"ו מהל' שבת בענין זה בהל' י"ב וי"ג וי"ד וכתבתי שדברי התוס' והרא"ש שם לפי מה שהעתיקו הם שלא הוזכר בדבריהם אלא דברי ר' אילא והרמב"ם דעתו ז"ל לפסוק כדברי הת"ק דר' אילא וכהאי דשמואל במ"ק והרוצה לעמוד על דברי יע"ש בד"ה הלכה כרשב"א:

אין משלחין אגרת וכו'. כאן לא הובאה אלא כדברי התוספתא דמשמע דב"ה מתירין ברביעי דוקא אבל התם בדף י"ט הועתקה הברייתא בע"ש אלא א"כ קצץ וכו' והמסקנא דאם קצץ לו דמי' לא בעינן קביע בי דואר ואם קביע בי דואר לא בעינן קצץ וכך הם דברי הרי"ף ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו בהל' כ' ומ"ש התוס' שם בד"ה אא"כ קצץ ומתני' נמי דנותנין כלים לכובס וכו' איירי נמי בקצץ אין זה דרכיהם ז"ל ואין להאריך:

אין מפרישין לים הגדול וכו'. התוס' בפ"ד דעירובין דף מ"ג ד"ה הלכה כר"ג בספינה הביא לזה להוכיח דלב"ה שרי ליכנס בע"ש וב"ה מתירין קאי את"ק דאי אב"ש א"כ היינו ת"ק וכתבו שם עוד וריצב"א מדקדק מהירושלמי שאסור ליכנס בספינה בשבת מדלא קאמר ת"ק לא בשבת ולא בע"ש דהוה משמע דב"ה מתירין אפי' בשבת כי היכי דנקט ולא בע"ש משום ב"ה עכ"ל ויש לטעון על דקדוקו דהריצב"א דהת"ק לא משום ב"ה נקט ולא בע"ש אלא טעמא דנפשיה קמ"ל. וכפי הגי' שלפנינו לא בע"ש ולא בחמישי וה"ק לא מיבעיא בע"ש אלא אף לא בחמישי וא"כ ולא בע"ש אינו מיותר בדברי ת"ק (אלא שהתוס' שם מהפכין הגי') ונהי דדיוק הראשון של התוס' קיים דב"ה מתירין אלא בע"ש דת"ק קאי וא"כ פשיטא לן דבע"ש שרי לב"ה ובשבת מספקא לן והא דלא קאמר ב"ה מתירין אפי' בשבת משום האי טעמא גופיה דלב"ה גופייהו ספוקי מספקא להו בשבת. וכבר כתבו האחרונים דהעולם נהגו כהרשב"ם להתיר ליכנס לספינה בשבת וע"י שיקנה שביתה בספינה. אם היה דבר של סכנה כגון מצור לצידון מותר. הנכון דאו או קאמר וכדשמעינן מהתם דמצור לצידון אפי' בע"ש ואפי' לדבר הרשות מותר כדפסק הרמב"ם בסוף פ"ל מהלכות שבת דבזה לא פליגי רבי ורשב"ג וע"ש:

שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת וכו'. כדפרישית דהאי דדריש מועד רדתה על הרישא קאי דאם התחילו ג' ימים קודם השבת אפי' במלחמת הרשות כובשין אותה אפי' בשבת כדקאמר התם וכ"פ הרמב"ם בסוף פ"ב מהל' שבת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף