מראה הפנים/חלה/ב/א

מראה הפנים חלה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירות חוצה לארץ וכו'. לא תנינן במתני' אלא חייבין בחלה ובספרי גריס חייבין בחלה ובמעשר כמו שהבאתי בפנים בריש הסוגיא. והרמב"ם בפ"א מהל' תרומות בהל' כ"ב שהביא דין משנתינו כתב בבבא זו פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ ובין בפירות ח"ל ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם ועיין בכ"מ מה שפילפל בפירוש דבריו לענין מעשרות וכל דבריו אינם מדויקים דמ"ש בפירוש האחרון דרצה לומר דבין חלה ובין מעשרות חייבין מדאורייתא כשנכנסו לארץ קודם שנקבעו ואם נקבעו למעשר בחוץ לארץ בזה הוא שאינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם וא"כ שיעור לשון רבינו כך הוא ואם נקבעו למעשר ביד ישראל בעודם בח"ל חייבין במעשרות מדבריהם אחר שנכנסו לארץ עכ"ל בזה ומלבד שאין לשון הרמב"ם סובל לכוונה זו דה"ל למימר חייבין במעשרות אחר שנכנסו לארץ מדבריהם אלא דטפי קשה מה שייך קביעות מעשר במקום דאין מעשר נוהג בו ופשיטא דקשה על פי' הא' שלו דר"ל דגם לענין חיוב חלה לא נתחייב אלא מדבריהם אחר שנכנסו לארץ דהא הרמב"ם מביא דרשה דקרא שמה כדדרשו בגמרא ומשמע דדרשה גמורה היא ולא אסמכתא בעלמא ובעיקר הקושיא שהקשה דמאחר דמקרא דשמה יליף לפטור פירות א"י שיצאו לח"ל גם מתרומה ומעשרות ממילא אית לן למילף לחיוב מדאורייתא בפירות ח"ל שנכנסו לארץ גם לענין תרומה ומעשרות וכל דכן הוא עכ"ל בהקושיא הכ"ש הזה לא שייך אלא במקום דאין כאן גזירת הכתוב וילפינן דבר מדבר ואם דנילף לקולא שיש בו מכ"ש דנילף לחומרא שבו אבל כאן דילפינן מדגילתה לנו התורה שמה דוקא מאי ק"ו הוא זה ואם יש להקשות איפכא הוא דמקשינן דקרא דשמה לא כתיבא אלא בחלה אלא דהרמב"ם דעתו למילף מעשרות מחלה ומנא ליה הא ועוד דא"כ כד ילפינן מעשרות מחלה לכל מילי הוא וכמו דבחלה כשיצאו מא"י לח"ל לגמרי פטורין הן ואפי' מדבריהם דהרי כך הוא דעת הרמב"ם שלא כתב בבבא דרישא בדבריו אלא פטורין סתם כך נימא בבבא דסיפא נמי דאם המעשרו' בפירות ח"ל שנכנסו לארץ אינן אלא מדבריהם כך היה צריך לומר בחלה ואף דזה נוכל לומר שהוא ג"כ כוונת הכ"מ בהקושיא דאם זה מן התורה זה נמי מן התורה ואם זה מדבריהם זה ג"כ מדבריהם אלא דמ"מ טפי היה לו לדקדק מדרשא דהספרי דגריס בהדיא חייבין בחלה ומעשר ומשמע דשניהן שוין הן והנראה בזה לדעת הרמב"ם כך הוא ובתחלה נאמר דלא סמיך כאן על הגי' דספרי אלא על הגי' דהפסיקתא דמביא האי ברייתא וגריס שמה מכאן אמרו פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה ולא גריס מעשר וטעמו דסמיך אהאי גי' חדא דקרא דשמה לא כתיבא אלא בחלה וכלישנא דסתמא דמתני' ועוד דבהדיא אמרינן בסוף פ"ק דקידושין דחלה היא נוהגת מיד שנכנסו לארץ ותרומות ומעשרות לאחר י"ד שנה דוקא כדגריס התם גדול הלימוד שקדם לחלה מ' שנים ולתרומה ולמעשרות נ"ד וכו' כדפירש"י ז"ל דכתיב בבואכם ואמרינן משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה וכו' וכן אמרינן הכא לעיל בפ"ק בהלכה ד' מי"ד למדו לאותן שחייבין בחלה ופטורין מהמעשרות וכו' והשתא נדע דלא יליף הרמב"ם כלל מעשרות מחלה להקיש זה לזה אלא דטעמיה בריש דבריו בדין פירות א"י שיצאו לח"ל דאם בחלה פטורין מכ"ש שהן פטורין מן התרומה והמעשרות שהרי אף בזמן שהחלה נוהגת לא היו תרומות ומעשרות נוהגין וקרא דשמה דמביא לא קאי אלא אחלה וממילא הוא דנימר שאף מהתרומה ומעשרות פטורין מכיון שלא נקבעו למעשרות במקום החיוב ויצאו מקודם לכן ובהכי הוא דאיירי הרמב"ם בכל דבריו בהלכה זו דאי בשנקבעו בא"י ודאי לית דין ולית דיין דנימר שיפטרו בשיצאו אח"כ קודם ההפרשה דהא כבר חל עליהן חיוב המעשרות ומי פטרן וזה א"צ לפנים ומזה נדע ג"כ דסוף דבריו בדין פירות ח"ל שנכנסו לארץ דפסק דחייבין היינו בשלא נקבעו עד לאחר כניסתן לארץ דבעודן בח"ל לא שייך קביעות כלל כדלעיל וא"כ בדין הוא דקאמר דאם נקבעו למעשר ביד הישראל ואחר שנכנסו לארץ דאין כאן חיוב מעשרות אלא מדבריהם ומשום דמחלה לא ילפינן כלל לענין חיוב כ"א לפטור בדין דרישא ממילא הוא דשמעינן דאם מחלה פטורין פשיטא דפטורין לענין מעשרות ופטורין הן לגמרי וכדאמרן שהרי לא נקבעו במקום החיוב אלא דבסיפא בפירות ח"ל שנכנסו לארץ בדין היה שיהו פטורין לגמרי דלא ילפינן מחלה לענין חיוב אלא מפני הרואין שהוקבעו כאן בא"י למעשרות תקנת חכמים הוא שיהו חייבין במעשר ומזה נדע דממילא יש כאן תשובה להראב"ד בהשגה בדין דרישא בפירות א"י שיצאו לח"ל דדעתו לחייבן במעשרות מדבריהם וכמ"ש ולי נראה שלא נחלקו ר"א ור"ע וכו' וסיים ומי שאינו מודה בזה טועה ובחנם הרעיש כ"כ דהיכן מצינו שלא נקבעו במקום החיוב ואנן נחוש מפני הרואין ואיפכא הוא דמצינו שהרי הטבל לא הוקבע במעשר מן התורה עד שיראה פני הבית ואם הכניס התבואה במוץ שלה פטורה ולמה לא נחוש מפני הרואין לדעת הראב"ד שיאמרו זה הטבל נכנס לבית ולא הופרש ממנו מעשר אלא דנימא דהרואין שנכנס לבית ראו שלא נגמר מלאכתו ולא הוקבע למעשר וכשבא לח"ל מקום הפטור הוא ולא איירינן לא במתני' ולא בדברי הרמב"ם אלא בזמן שלא הוקבעו בא"י למעשר וזה פשוט הוא וכדלעיל ומזה נבין טעם לכל דברי הרמב"ם בהל' זו וכמבואר וא"צ להאריך יותר:

בספינה שנכנסה לארץ וכו'. תוספתא היא בשלהי מכלתין וכדמוקי לה הכא דאליבא דר"ע אתייא בהא דס"ל דהכל הולך אחר הקרימה בתנור כדתנינן לקמן בפ"ג בהלכה ה' ולית הלכתא כוותיה דר"ע בהא אלא כהת"ק דהתם דהכל הולך אחר גלגול העיסה אם ביד החייב ובמקום החיוב או לא:

על דעתיה דר' יונה דהוא אמר מצות עשה דוחה בל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא. התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ח גבי הא דשקיל וטרי התם בשלמא למ"ד מושב בכל מקום שאתם יושבין משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקריב עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר לא הוו צריכי וכו' כתבו שם בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דאחר הדבור והנה בודאי לא רמזו אלא על האי דהכא דאין בכל הש"ס הזה מהענין קושיא ותירוץ הזה כ"א בכאן בלבד ואם אמור יאמר אחד דאפשר גי' אחרת היתה להתוס' תשובתו בצדו דזה אי אפשר שהרי הן בעצמן הביאו כל הסוגיא זו כצורתה בר"ה דף י"ג והעתיקו שם מלה במלה להאי פלוגתא דר' יונה ור יוסי ועל כרחך אע"פ שהוא דוחק אין לפרש כוונתם אלא על הא דקאמר אליבא דר' יוסי דס"ל דאין מצות עשה דוחה למצוה בל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה וא"כ לא היו יכולין לאכול מהחדש ופירשו לשאינה כתובה בצדה כלומר שהל"ת היא לאחר הדבור והעשה דבערב תאכלו מצות נצטוו במצרים קודם הדבור אבל באמת אומר אני דההיא דפ"ק דביצה הויא תיובתייהו ולפירושם דהא התם איתמר האי פלוגתא דר' יונה ור' יוסי גבי שאפר כירה מוכן הוא דבעו חברייא לפרש שמצות עשה דוחה למצוה בל"ת וקאמר הש"ס על דעתיה דר' יונה דו אמר מצות עשה דוחה למצוה בל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא ע"ד דר' יוסי וכו' מאי איכא למימר מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק וא"כ נסתר פירושם דהרי כיסוי הדם וי"ט שניהן לאחר הדבור הן ומאי האי דקאמרי בקידושין ועל כרחך כתובה בצידה או אינה כתובה בצידה לא מיתפרשא אלא על בצידה ממש ואין זה ענין כלל לקודם הדבור ולאחר הדבור וכהאי דאמרינן בריש יבמות גבי נילף מילה מתמיד וכו' וזה ברור בפירושא דמילתא דהכא. ובענין שקלא וטריא דחדש עיין בדבור דלקמן:

מה שהיו תגרי הגוים מוכרין להם וכר' ישמעאל וכו'. התוס' בפ"ק דר"ה דף י"ג הביאו לזה גבי הא דבעו התם חברייא מרב כהנא העומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו וכו' וזכרתי מזה לעיל ובענין הקושיא שהקשה א"ע מההיא דמחרת הפסח יצאו וגו' וכתבו דבירושלמי פ"ב דחלה פליגי אמוראי בהאי פירושא דמחרת הפסח והביאו להסוגיא וגם הר"ש כאן ולא ביארו ולא פירשו כלום וכבר ביארתי לזה בפנים. נקטינן מיהת מהאי סוגיא דלמ"ד חדש נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים וזה מוכרח מדמשני להאי מ"ד דאין מצות מצה דוחה למצות ל"ת דחדש משום שאינה כתובה בצידה וכדפרישית ומבואר בדבור דלעיל וקאמר עלה מה שהיו תגרי גוים מוכרין וכר' ישמעאל וכו' וזהו ת"ק דמתני' סוף פ"ק דקידושין גבי כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו' וכדאמר התם בבבלי מאן תנא דפליג עליה דר"א דאמר חדש נוהג בח"ל ר' ישמעאל הוא וכו' והכא מוקי נמי להאי אידך תנא דר' ישמעאל דמייתי התם דס"ל דאפי' במקום שנאמר ביאה בלבד אינה אלא לאחר ירושה וישיבה דל"פ אלא אם בעינן נמי מושב או לא ומיהו הני תרתי דבי ר' ישמעאל פליגי אדר"א וס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל והשתא מדמסיים הכא וכר' ישמעאל א"כ על כרחך דלא מצינן לאוקמי להאי שינויא דהכא כר"א לומר דאף דס"ל דחדש נוהג בח"ל דוקא בשל ישראל אבל לא בשל נכרים משום דפשיטא ליה להאי ש"ס דמאן דס"ל דחדש נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים ומאן דס"ל דאינו נוהג ס"ל דאין חדש נוהג כלל בח"ל והלכך אצטריך לאוקמי האי שינויא דאכלו ממה שהתגרי גוים הביאו להן מח"ל כר' ישמעאל דוקא דפליג על ר"א דהתם וס"ל דביאה לאחר ירושה וישיבה משמע ואיהו לא דריש מושבותיכ' בכל מקו' שאתם יושבין ואין חדש נוהג בח"ל וזה מוכרח ולהכי קאמר נמי האי ש"ס בפשיטות לקמן בפ"ג דערלה בסופו וכן בפ"ק דקידושין על המתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ וכו' ר"א אומר אף החדש דפריך התם ר' יונה לר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה והשיב לו ר' יוסי לא תנינן אלא דברים שנוהגין בישראל ונוהגין בנכרים וחלה אינה נוהגת בנכרי' ומביאין התוס' שם להא וסיימו ומשמע דחדש דקתני במתני' נוהג אף בשל נכרי'. והנה כבר עמדו על ענין זה במה שפלפל הב"ח על דברי התוס' ורבו כמו רבו לעשות פסק חדש ובכל אשר ראיתי לא מצאתי להחדש מלא ישן כ"א פלפלו אם יפה הקשה הב"ח על התוס' או לא וכל אשר יגעו ומצאו להם לראיה הוא מן החדר ולחוץ ולא נגעו במקור הענין כלל. והנני בא לפתוח מעיין הסתום שיהא למקור נפתח גלוי לעין כל ואקוה שאם יבואו דברי לפני המעיין המבין ומודה על האמת אשר יאמר כי זה הוא אשר ניתן המפתח על שכמו לסבול ויהי למס עובד לפרש כל תלמוד הירושלמי וכן לבאר כל דברי הרמב"ם הנלמדין מהאי ש"ס ומה שנזכר בדבריו מעניני דינים אשר הובאו התם והכא ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח בשכבר הודעתי לזה בכמה מקומות שאין ללמוד להוכיח מהירושלמי או להקשות ולפלפל עליו כ"א למי שלבו בריא כאולם בו בכולו ועל סדרו ופקיע הוא בכולו ונהירין ליה כל שביליה כאשר כתבתי זה בהקדמתי על סדר נזיקין שנדפס מקרוב בעזרת האל וזה הוא הדרך אשר נעלה בו כאשר עשו גאונים הראשונים ז"ל אשר הוציאו המסקנא מהש"ס הבבלי וכן מהאי ש"ס. וביחוד הוא הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל ובתחלה אומר אני להביא לדברי הב"ח בקצרה ולא' פלמוני המדבר עליו וזה בלבד יבוא פה על לוח הספר ואח"כ נבאר בעזרת האל להמסקנא לדינא. וז"ל הב"ח על התוס' ותימא מאי ראיה מביאו מהירושלמי דודאי הא דפריך אמאי לא תני חלה לאו אדברי ר"א דאמר אף החדש פריך אלא את"ק דקאמר חוץ מן הערלה ומן הכלאים פריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בשל נכרים כמו הערלה והכלאים דנוהגין אף בשל נכרים והשתא איכא למימר דלר"א חדש אינו נוהג אלא בשל ישראל והא דלא תני ר"א חלה כדתני חדש משום דבחלה לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס"ל לת"ק דאינו נוהג בח"ל אפי' בשל ישראל קאמר ר"א דאף החדש נוהג בשל ישראל והא דקאמר אף החדש לאו למימרא שדין זה שוה כזה לגמרי אלא לומר שיש איסור בחדש כמו בערלה וכלאים ולאפוקי מהת"ק שמתירו עכ"ד בזה. ועוד האריך יותר הרוצה לעמוד ע"ד ע"ש. ובעל בה"ז כתב על זה אי כדברי הב"ח דאת"ק קאי הקושיא א"כ קשה מנ"ל לר"א לחלוק את"ק דילמא גם הת"ק ס"ל דחדש נוהג בח"ל והא דלא חשיב ליה משום דאינו נוהג בשל נכרים כמו חלה דלא חשיב ליה הת"ק מהאי טעמא לדעת הב"ח אלא בע"כ דסבירא ליה בפשיטות דחדש כל היכא דנהוג נהוג אף בשל נכרים ואפילו הכי לא חשיב התנא קמא שמע מינה דסבירא ליה דלא נהוג כלל בחוץ לארץ לכך ראה רבי אליעזר לפלוג אתנא קמא וסבירא ליה דגם חדש נוהג בחוץ לארץ ואם כן הקשה בירושלמי את"ק ואר"א אמאי לא חשיבי חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בנכרים וזה ברור. ועוד ראיה ברורה דחדש נוהג אף בשל נכרים מהא דאמרינן התם בדף ל"ח תניא רשב"י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ערלה וכלאים וחדש ונוהגות בין בארץ בין בח"ל ודין הוא וכו' וה"ה לערלה בשתים ואם איתא דחדש אינו נוהג בשל נכרים ה"ל למימר וה"ה לערלה בשלש דערלה נוהגת בשל נכרים וכן כלאים אלא ש"מ דאין חילוק ביניהם וכדעת התו' עכ"ל. ואני כבר כתבתי בחבורי על סדר נשים בקידושין שם (והנה נדפס שם זה בסוף החיבור בהשמטות) דכל דברי הברכת זבח אינם אלא דרך ויכוח ופלפול בעלמא ויש לדחות אותם דבעיקר הקושיא שהקשה על הב"ח דלפירושו ק שה מנ"ל לר"א דת"ק ס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל. ואף דאין מקום לקושיא זו מעיקרא דסוגיין דתנאי בכל מקום דפליגי שמעו זה לזה בבה"מ זה אמר כך וזה אמר כך מלבד כל היכא דפליגי אליבא דחד תנא זה קיבל כך וזה קיבל כך או זה קיבל מרבו כך וזה מרבו כך הי' אפשר לדייק כן במקום דשייך לומר מנא ליה דכך כוונתו דילמא כך אבל הכא דפליגי אליבא דנפשייהו מה שייך כאן לומר מנא ליה לר"א הלא כך שמע בבה"מ דהאי ת"ק לא רצה לשנות לחדש דנוהג בח"ל והלכך פליג עליה אלא דבלאו הכי קשה מאי דסיים בזה הב"ז וכתב דילמא גם הת"ק ס"ל דחדש נוהג בח"ל והא דלא חשיב ליה משום דאינו נוהג בשל נכרים כמו בחלה דלא חשיב הת"ק מהאי טעמא לדעת הב"ח וכו' והא ליתא כלל דלא דמי חדש לחלה דבשלמא חלה מדרבנן היא בח"ל וכמו ערלה וכלאים ניחא דאיכא איזה ס"ד למימר דהא דלא חשיב ליה הת"ק משום דאינה נוהגת בשל נכרים אבל חדש אם איתא דס"ל להת"ק דנוהג בח"ל הוי ליה למיתני בהדיא כי היכי דלא נטעי לומר דדמיא לערלה וכלאים שאינן אלא מדרבנן ובאמת חדש למאן דס"ל דנוהג בח"ל מדאורייתא היא והשתא בא ר"א לחלוק ולומר. ואי דקושטא היא דס"ל להת"ק הכי אומר אני דלא כן אלא דחדש אסור מן התורה בכל מקום ודיוקא דאף בלאו הכי ליכא למידק מידי דהא במסקנא התם מוחק הש"ס תיבת אף וקאמר תני חדש וכדכתבו התוס' שם בדף ל"ט ד"ה תני וכו' וגם על הראיה ברורה שהביא הב"ז הרבה יש לתמוה על זה דמנא ליה הא ומהיכא פסיקא ליה דרשב"י סובר דערלה וכלאים נוהגין אף בשל נכרים דהא אנן לא ידעינן דנוהגין אף בשל נכרים אלא מהאי מתני' גופה ולדעת התוס' שהוכיחו שם גם לזה מהירושלמי. ומה שמביאין עוד ראיה משארי מקומות יש לדחות כמו שתמצא לקמן וא"כ אימא דרשב"י פליג אהאי מתני' תדע דע"כ הוא דפליג דהא לפי משמעות דהאי מתני' וכמ"ש התוס' ערלה וכלאים אינם אלא מדרבנן בח"ל וחדש הוא מן התורה לר"א ובמסקנא התם ש"מ דהלכתא כר"א וכהאי סתמא דמתני' דסוף ערלה והרי לרשב"י כל ג' מצות האלו נוהגות אף בח"ל מדאורייתא וא"כ היאך נלמד מכאן אליבא דרשב"י דערלה נוהגת אף בשל נכרים וכן אין ללמוד מהאי תוספתא שהובאה בבבלי סוף (יבמות דף קכ"ב) נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן וכו' דאלמא אי לאו דחיישינן דלהשביח מקחו נתכוין אסור. דיש לדחות חדא דאימא מטעמא שהיה אפשר לחשוש שמא הישראל מכרם לזה הנכרי וכדנראה מפירש"י ז"ל שם ועוד דאימא האי ברייתא אליבא דהאי תנא דמתני' נשנית ורשב"י לא ס"ל כוותיה ובזה נדחו כל דברי הב"ז ולא הוה קשה כלום על דברי הב"ח. אמנם אומר אני דאי קשיא על דעת הב"ח במה שהקשה על הוכחת התוס' ועל פירושו בהירושלמי הא הוא דקשיא. דהא אנן בעינן למידק מעיקרא בלאו הכי אהא דפריך ולמה לא תנינן חלה הא חלה לכ"ע אינה נוהגת בח"ל אלא מדרבנן וא"כ היאך ניתני מידי דרבנן בהני דחשיב דמדאורייתא נוהגין בח"ל וכ"ת הא ת"ק תני ערלה וכלאים היא גופה קשיא דמנ"ל להמקשה דהאי ת"ק ס"ל כסתמא דמתני' דסוף ערלה דערלה הלכה והכלאים מד"ס נימא מדפליג על רישא דהאי סתמא דקתני החדש אסור מן התורה בכל מקום והאי רישא לא מיתוקמא אלא כר"א ה"נ פליג אסיפא וס"ל דערלה וכלאים נוהגין בח"ל מדאורייתא וזהו כסברת רשב"י בהני תרתי ערלה וכלאים אבל בחדש לא ס"ל הת"ק כרשב"י וטעמיה דהת"ק חדא משום דערלה וכלאים חמירי דאיסורן איסור הנאה משא"כ בחדש והלכך ס"ל איפכא מדרשב"י בהא דאיהו יליף ערלה וכלאים בק"ו מחדש דנוהג אף בח"ל כדקאמר ודין הוא שינהגו ומה חדש וכו' והת"ק ס"ל לקושטא דמילתא לחלק בין ערלה וכלאים לבין חדש בהכי ועוד תדע דבגמרא התם קאמר אביי מאן תנא דפליג עליה דר"א ר' ישמעאל היא וכו' ומסיק דה"ק ללמד שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה וזהו בחדש וא"כ ערלה דלא כתיב בה אלא ביאה נוהגת מיד והיינו דאיכא בין האי תנא דבי ר' ישמעאל ובין אידך תנא דבי ר' ישמעאל כדקאמר התם לקמן דאידך ס"ל דאף כלי מקום שנאמר ביאה לחודה אינה אלא לאחר ירושה וישיבה וא"כ ערלה ג"כ אינה נוהגת מיד והשתא מאן ת"ק דמתני' נימא דתנא דבי ר' ישמעאל קמייתא הוא דתרתי בעינן ביאה ומושב והלכך חדש דוקא אינו אלא לאחר ירושה וישיבה וא"כ אינו נוהג בח"ל אבל ערלה היתה נוהגת מיד ואפשר דנוהג' ג"כ בח"ל מן התורה להת"ק דמתניתין דהא בהא תליא וזה מבואר מהסוגיא דהתם וזה א"צ לפנים דהיאך תאמר דדבר הנוהג בח"ל ואף שהוא חובת הקרקע ובא"י לא נהוג עד לאחר ירושה וישיבה אתמהא אטו מי גריע א"י קודם ירושה וישיבה מח"ל ולא שייך כאן כלל לומר דגזירת הכתוב כך הוא דוק ותשכח מהני סוגיות שהדברים כנים ואמיתיים ומכיון דערלה מדאורייתא נוהגת בח"ל להת"ק איכא למימר דגם בכלאים ס"ל הכי דמהיכי תיתי לחלק דהא כלאים חמירי מערלה כדאיתא התם ומכיון שכן לא שייך כלל למיחשב חלה במתני' דבין לת"ק ובין לר"א לא מחשבינן אלא מידי דמדאורייתא נוהג בח"ל וכן קשה האי קושיא על התרצן למה לא שני ליה בפשיטו' דלא חשיב במתני' אלא מידי דמן התורה נוהג בח"ל והנה מכאן כבר היה לנו מקום להכריח דהקושיא דבירושלמי אינו אלא לר"א דאלו להת"ק אין מקום ליישב כלל להא דפריך ולמה לא תנינן חלה דכל היכי דתימר לא פלטת מהקושיא דמנא ליה להמקשה דילמא הת"ק לא קחשיב אלא מידי דמדאורייתא נוהג בח"ל אבל אי אמרינן דאליבא דר"א הוא פריך איכא למימר דס"ל להמקשה דמכיון דסתמא דהמתני' דסוף ערלה אתייא כוותיה דר"א בהא דקתני ברישא החדש אסור מן התורה בכל מקום א"כ סיפא דמתני' דהתם נמי כר"א הוא דערלה הלכה והכלאים מד"ס ומכיון שכן ס"ד דהמקשה דר"א במתני' דקידושין לא פליג עם הת"ק אלא בחדש דווקא אבל בערלה וכלאים מודו ולענין שנוהגין בח"ל אבל אינן נוהגין אלא מדרבנן ואף ערלה דקתני הלכה י"ל כהאי מ"ד לקמן הלכתא מדינה דאלו הל"מ הויא מן התורה וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"י מהל' מ"א דערלה הל"מ וכבר ידוע שכל הלכה למשה מסיני הוא דין תורה ולא מד"ס כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' ט"מ ובשארי מקומות והיה איזה מקום ליישב קצת אליבא דהמקשה אלא דיש עוד לפלפל בזה וכן ליישב לדעת התרצן ונניח זה ולא נאריך בפלפול בדברי חנם. האמנם האמת יורה דרכו וכשנדע מקור הענין ומהיכן יצאה קושיא זו בירושלמי והכרח התירוץ ממילא נדע פירושא דמילתא על נכון ועל קו האמת ותראה שנכונים הם דברי התוס' דמהאי שינויא דירושלמי מוכרח הוא דחדש נוהג אף בשל נכרים ומיהו כל זה אינו אלא לשיטת הירושלמי ולמ"ד דמשני הכי ולדינא תראה דאין זה שיטת הש"ס דילן כדלקמן וזה שצריך לראות ולידע מי הם המקשה והמתרץ בירושלמי בהאי ענינא הלא המה ר' יונה ור' יוסי דר' יונה הקשה כך לר' יוסי והכי גריס בהדיא בפ"ג דערלה בשלהי הפרק בתר דמייתי להמתני' דקידושין ומפרש לה. קאמר ר' יונה בעי קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהן א"ל לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא נוהג בישראל ובגוים וכו' והן הן ר' יונה ור' יוסי דפליגי הכא בתירוצא להקושיא דכך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח והשתא מבואר לן פירושא דהך מילתא דר' יונה הוא שהקשה כך לר' יוסי כלומר בשלמא לדידי דאנא אמינא בפ"ב דחלה דמצות עשה דוחה להל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא הכל דישראל אכלו מצה מן החדש דמצות מצה דוחה להל"ת דחדש וסבירא לי כמ"ד דחדש נוהג בח"ל כדמשמע ממושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים וא"כ נאסר עליהם החדש מיד בכניסתן לארץ אלא שמצות מצה בלילה הראשונה הוא שדחה את הל"ת בחדש וס"ל נמי דמאן ת"ק דקידושין דפליג על ר"א ר' ישמעאל דברייתא קמייתא דס"ל דתרתי בעינן ביאה ומושב וא"כ להת"ק ערלה וודאי נוהגת בח"ל מן התורה וכן הכלאים וכדלעיל ותו לק"מ לדידי ליתני אף החלה עמהן דלא תנינן בין להת"ק ובין לר"א אלא מידי דמדאורייתא נוהג בח"ל ולדינא ס"ל כהאי דר"א בחדש דנקטינן כוותיה אלא לדידך דמתרצת להקושיא היאך לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח דממה שהיו תגרי גוים מח"ל מוכרין להם ומסיים את וכדר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה וכו' וזהו כאידך תנא דבי ר' ישמעאל דבביא' לחוד סגייא א"כ לדידך מאן ת"ק דפליג על ר"א אידך תנא דבי ר' ישמעאל הוא דאל"כ מאי דחקת לאוקמי כהאי תנא דבי ר' ישמעאל אלא ודאי דהכי סבירא לך והשתא היכי דתימא קשיא על האי מתני' דקידושין דאי תימא דלר"א דקאמר אף החדש היינו דאינו נוהג בח"ל אלא מדרבנן ושוה לגמרי לערלה דקחשיב הת"ק דודאי אינה נוהגת בח"ל אלא מדרבנן דהא ביאה כתיבה בה ואינה אלא לאחר ירושה וישיבה בא"י ואינה נוהגת בח"ל מן התורה כדלעיל וכן כלאים נמי מסתמא ס"ל דאינה נוהג בח"ל אלא מדרבנן א"כ קשיא בין להת"ק ובין לר"א אמאי לא תני אף החלה עמהן ואי דאמרת דלר"א חדש נוהג בח"ל מדאורייתא וכך הוא האמת אליבא דר"א אכתי קשה להת"ק דהא לדידך ע"כ דס"ל להת"ק דערלה אינה אלא מדרבנן וכן הכלאים דקחשיב ליה בהדדי וא"כ למה לא תני אף החלה עמהן והשיב לו ר' יוסי לעולם דהת"ק כאידך תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל וכדאוקימנא להאי תירוצא לעיל במס' חלה והא דלא תני במתני' דקידושין אף החלה מטעמא אחרינא הוא דלא אתינן מיתני אלא דבר שנוהג בישראל ובנכרים וכו' והשתא שמעינן נמי ממילא מהאי שינויא דר' יוסי דמאן דס"ל דחדש נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים דהא לא אתי להך שינויא אלא מכח דשני לעיל במס' חלה דישראל אכלו מצה ממה שתגרי גוים מכרו להן וכר' ישמעאל וכו' וא"כ על כרחך מדדחיק לאוקמי כר' ישמעאל ולא קאמר דאף למ"ד חדש נוהג בח"ל מ"מ אינו נוהג בשל נכרים אלא ודאי דלמ"ד נוהג בח"ל נוהג אף בשל נכרים וזהו דכתבו התוס' ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל נכרים וכו' וזהו מוכרח מהך שינויא דר' יוסי דעל כרחך מדאיצטריך להאי שינויא ומשום דלשיטתיה להא דקאמר במס' חלה הוא דאזיל וכמבואר וזכינו עכשיו דמה שמוכיחין התוס' בענין חדש מהירושלמי הוכחה היא ואין להשיב עליה דנראה דכך היא מסקנת הירושלמי כר' יוסי וכן מה שמוכיחין לעיל דערלה וכלאים נוהגין בשל נכרים הוכחה היא למאי דמשני ר' יוסי דלא אתינן מיתני במתני' אלא מה שהוא נוהג אף בשל נכרים. ומיהו הא דקאמרי וכן משמע בפ' אין מעמידין וכו' יש לדחות דאף שכתבו דדוחק הוא לומר דמיירי בערלה של ישראל מ"מ ליכא למישמע מינה מידי דאיכא למימר דבשל ישראל מיירי וכן מההיא דספק ערלה וכו' אין להוכיח כלל דאע"ג דודאי ערלה אסור למכור בספק ערלה הקילו ובהדיא אמרינן בקידושין לקמן אימא כך נאמרה ספיקה מותר ודאה אסור ועוד דאכתי כלאים לא ידעינן אלא משינויא דר' יוסי בירושלמי הוא דשמעינן לה. והשתא דאתינן להכי נלך לחקור לדינא אם חדש נוהג בשל נכרים או לא אנן חזינן דדעת התוס' הוא כך וכמו שביארנו והכרחנו להוכחה דידהו וכ"כ המרדכי בקידושין שם וכן דעת הרא"ש בתשובה הובאו בדברי האחרונים אבל אין דעת הרמב"ם כן דלא כתב זה בדין חדש שביאר בריש פ"י דהל' מ"א דהחדש נוהג אף בח"ל מן התורה וכר"א דנקטינן כוותיה וכהאי סתמא דמתניתין דסוף ערלה ולא כתב דנוהג אף בשל נכרים כמו שביאר בפ"א מהל' כלאים בחילוקי דינים דכלאים של נכרי וזה נלמד מהאי ש"ס דסוף מס' ערלה כמו שאבאר שם בעזרת האל וכן בדין ערלה ונ"ר כתב בפ"י מהל' מ"ש ונטע רבעי דנוהגין אף בשל נכרים וזה נלמד מהתוספתא פ"ה דדמאי והובאה בשלהי יבמות בבבלי וכן הובאה בהאי ש"ס לעיל בפ"ו דדמאי בהלכה י' וע"ש בענין שבארתי מדין מסיח לפי תומו בענין הזה וכתבתי שם בד"ה גוי שהיה צווח ואומר וכו' דאין לנו מבואר בהדיא לדעת הרמב"ם היינו בענין אם הוא נאמן בשלו דוקא במיגו דאי בעי לא מזבין לן ואם כך הוא באומר מגוי פלוני הן וכו' כמבואר לדעת החולקין שם אבל במה שנלמד בעיקרא דדינא משם דנוהג ערלה ונ"ר אף בשל נכרים זה מבואר כדבריו כמו שזכרנו וא"כ בדין חדש מבואר נגלה הוא דדעת הרמב"ם דאינו נוהג בשל נכרים דאל"כ לא הוה שתיק מלכתוב אף בדין חדש כמו שביאר בדין ערלה וכלאי הכרם וטעמו של הרמב"ם דלא פסק כהך דירושלמי מבואר הוא עכשיו מדברינו דלעיל דלא אמרו בירושלמי הכי אלא לדעת ר' יוסי דפליג אדר' יונה הכא בענין דחיית העשה למצות ל"ת ולדידיה הוא דאתינן להאי תירוצא הכא דישראל אכלו ממה שתגרי גוים מכרו להן וכר' ישמעאל וכו' ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה ממך לדעת טעמו של הרמב"ם בזה חדא דהא אנן חזינן דהש"ס דילן לא מוקי להת"ק דמתני' דקידושין כאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדמוקי ר' יוסי בירושלמי אלא כר' יונה וכדפרישנא וא"כ לא קשה מידי גם זה להש"ס דילן אמאי לא תני חלה התם וזה מבואר הכל לעיל ועוד דהא עיקר טעמיה דר' יוסי דאיצטריך להאי שינויא דמשני לפי דלא תני אלא לדבר שנוהג אף בשל נכרים הוא מטעמא דלשיטתיה אזיל בהך דקאמר הכא דאין עשה דוחה להל"ת אא"כ כתובה בצידה ומחמת זה הוכרח לשנויי הכא ממה שתגרי הגוים וכו' והוכרח לשנויי בערלה וקידושין כמבואר הכל לעיל והרי זה ידוע דאין דעת הש"ס דילן כלל כר' יוסי דירושלמי לא בענין דחיית העשה להל"ת דלא אישתמיט לן בשום דוכתא בהש"ס דילן לחלק בכך בין כתובה בצידה או לא לעולם דוחה העשה להל"ת גרידא וכן בענין לפני הדבור ולאחר הדבור אין חילוק ואדרבה דלכאורה איפכא משמע ממה שאמרו בזה בריש יבמות דף ו' דליכא למילף לענין עשה דדותה ל"ת שיש בו כרת ממילה ותמיד שכן עשה שלפני הדבור אלמא דעדיפא דלפני הדבור אלא דאיכא למימר דלא אמרו כך כ"א לדחיה בעלמא דלא מצית למילף מהתם שכן הוא עשה שלפני הדבור וכו' ואין מן הצורך להאריך בזה וא"כ מכיון דעיקר הבנין דר' יוסי דירושלמי על היסוד הזה הוא עומד כמבואר לעיל מעתה להש"ס דילן כל זה אינו דלא צריכין לשינויא דר' יוסי לא במתני' דקידושין אלא כר' יונה כדפרישית ולא לשינויא דר' יוסי להך קושיא היאך לא אכלו ישראל מצות בלילה הראשונה דתקשי הרי אנן נקטינן כר"א וא"כ החדש נאסר להן מיד וכן כתב הרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין ומוספין שביאר שם להך דרשא מקרא דויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לסתור דעת הצדוקין וא"כ נאסר החדש עליהן מיד בכניסתן לארץ דהאי מילתא בפשיטות מיתרצא להאי גיסא או להך גיסא או שתאמר כדעת ר' יונה בירושלמי דמצות עשה דמצה דוחה להל"ת דחדש ואם משום דאכתי יש לגזור כזית ראשון אטו כזית שני וכתירוץ התוס' בקידושין שם שכתבו א"נ י"ל גזירה וכו' אם כן אמור לאידך גיסא דמעבור הארץ לא אכלו כלל עד ממחרת הפסח דאקריב עומר ובענין המצה בלילי הפסח היו נוהגין כמו שנהגו כל מ' שנה במדבר ודקאמר התם לא הוו צריכי וכו' שהיו מסתפקין ממן שבכליהם להאי מ"ד דחדש לא נאסר להן עד לאחר י"ד שנה לאו דוקא להאי מ"ד שנאמר כן אלא אף לאידך מ"ד נוכל לומר כך אלא משום דהקשה התם דלהאי מ"ד ניכול לאלתר משני דלדידיה ע"כ דאתינן להך תירוצא דלא הוו צריכי וכו' אבל לפי האמת לכ"ע איכא למימר כן. סוף דבר דהיאך שתאמר בזה אין כאן הוכחה לדינא בענין אם חדש נוהג בשל נכרים או לא ולא אמרו כך אלא לדעת ר' יוסי בהירושלמי אבל לדעת ר' יונה ולדעת הש"ס דילן דאזלא בכל מילי כדעת ר' יונה דהירושלמי אין חדש נוהג בשל נכרים ואין אנו צריכין להאריך יותר כי נלמד דבר מדבר ממה שנתבאר הכל לעיל וזהו טעם הרמב"ם ז"ל על הנכון וקו האמת וזה שעלה במצודתי בענין פסק דחדש אחר שנתבאר לנו במילתא ברירא מהני תרתי סוגיות דהאי ש"ס ומסוגית הש"ס דילן בס"ד:

עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ וכו'. כתב הר"ב בנקובה איירי וכו'. והן דברי הר"ש וע"ש במה שמפלפל בזה וכך הם דברי התוס' בפ"ק דגיטין דף ז' גבי פלוגתא דר' יהודה ורבנן בהמביא גט בספינה וכו' אבל דעת הרמב"ם אינו כן אלא סתם וכתב לדין דמשנתינו בפ"א מהל' תרומות בהל' כ"ג עפר ח"ל שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גורשת לארץ הרי הצומח בו חייב בתרומות ומעשרות ושביעית כצומח בא"י עצמה וא"כ בספינה שאינה נקובה מיירי דבגוששת תליא מילתא וי"ל נמי משום דסתם ספינה של עץ היא ולא בעי נקובה וכסברת ר"ת בתוספתא מנחות דף פ"ד ע"ש ומה שפסק כר' יהודא משום דקי"ל כר' יהושע בן לוי בפרק זה בורר דף כ"ה דכל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובד"א לפרש דברי הת"ק הוא. ומה דמשמע מהסוגיא דהתם וכן מהסוגיא דהכא דר' יהודה ורבנן פליגי אהדדי ההיא כרמי בר חמא דפ' זה בורר דס"ל דאפי' אימתי לחלק הוא כן תירצו התוס' שם ד"ה אמר ר' יהודה וכו' בתירוץ הא' אבל מה שכתבו בתירוץ הב' לחלק בהאי כללא דריב"ל בין מתני' לברייתא אין דעת הרי"ף והרמב"ם כן וכבר בארתי לזה בחבורי על סדר נזיקין בפ"ז דשבועות בהלכה ו' דדעת התוס' והרא"ש הוא לחלק בזה בין משנה לברייתא ודעת הרי"ף והרמב"ם דאף בברייתא כל אימתי ובד"א לפרש הוא והבאתי ראיה לדעתם ז"ל מההיא דפ"ק דע"ז בשמעתתא דתרנגול לבן ע"ש ובענין מה שפלפלו התוס' מההיא דמנחות ריש פרק כל הקרבנות מענין בכורים וכן מה שהביא הר"ש כאן מההיא דירושלמי פ"ק דערלה בהלכה ב' יתבאר כל א' וא' במקומו בס"ד:

עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה וכו'. עיין לעיל בפ"ז דכלאים בהלכה ו' ובמקומות המצויינין שם מה שנתבאר מענין זה:

רבי חייה בשם ר' יוחנן דברי הכל היא וכו'. כתב הרא"ש והובאו דבריו בדפוסים החדשים בהגהת פירוש הר"ש וז"ל אע"ג דסתם משנה היא הכא כיון דאמוראי סברי דמי פירות אינם מחברים לחלה ומוקמי הך סתמא כר"א בן יהודה איש ברתותא ופליג עליה ר"ע הלכה כר"ע מחבירו וא"כ אין הלכה כסתם משנה ואע"ג דר' יוחנן סבר דר"ע מודה דמי פירות מחברים לחלה הא פליגי עליה ר' יוסי בן חנינא וריב"ל ור' יונה וברייתא דרשב"י מסייעתן וגם דר"ת פסק דהלכה כריב"ל בכל מקום לגבי ר' יוחנן ובסדר תנאים ואמוראים כתב דהלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום ולכן טוב ליזהר שלא ללוש במי ביצים לבדם בלא תערובות מים כדי לצאת מהספק של חיוב חלה עכ"ל וע"פ דבריו כתב כן הרב בפי' המשנה וכן נראה שגם דעת הרמב"ם כן שלא זכר כלום מדין זה ולא תפס לדברי ר' יוחנן לעיקר וא"כ אין הלכה כסתם משנה זו לענין חיוב חלה והכ"מ ציין על מה שכתב בפ"ו מהל' בכורים בהלכה י"ב עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש וכו' הרי אלו חייבין בחלה וכתב משנה בפ"ב דחלה ואע"ג דבירושלמי אמר ר"י בן חנינא וכו' ואשתומם כשעה חדא דאין דברים אלו אלא דברי תימא ומי פירות במי פירות נתחלף לו ודין דחמץ אטעיי' להרב דבפ' כל שעה דף ל"ה אמרו עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה משום דהוו להו מי פירות ואין מחמיצין ונדמה לו דה"נ באלו מי פירות איירינן ויש להפליא הרבה על זה דהא הכא בענין הכשר משקה איירי ופליגי אם לדמות דין חיבור לחלה לדין חיבור לטומאה כהאי מתני' דטבול יום או לא והרי יין ושמן ודבש משבעה משקין המכשירין הם וא"כ לא איירינן הכא אלא בשאר מי פירות כגון מי תותים ורמונים וכיוצא בהן וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' טומאת אוכלין דאלו הן שאינו מכשירין ולא מקבלין טומאה ולענין חמץ הוא דאמרו דאף יין ושמן ודבש הוו כשאר מי פירות ואין מחמיצין בשלא נתערב בהן מים כלל כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' חמץ ומצה וכאן דבר ברור הוא דבשאר מי פירות עסקינן וא"צ להאריך בזה ותמה על עצמך דאי מתני' איירי בעיסה שנילושה ביין או שמן או דבש מאי האי דקתני ונאכלת בידים מסואבות וכי עיסה כזו לא הוכשרה לקבל טומאה ותו לא מידי בזה. ומה שכתב עוד הכ"מ דאפי' לר"י בן חנינא אפשר דר"א בן יהודה איש ברתותא עיקר ושפיר דמי למימר הכי מדסתם לן תנא כוותיה זה א"א לומר לדעת הרמב"ם שהרי בהדיא פסק כדעת ר"ע דטבול יום כמ"ש בפ"ח מהל' טומאת אוכלין בהל' י"ו עיסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אלא דדבריו בלאו הכי אין להם שחר וכדאמרן ונמצינו למדין דלא נקטינן לענין חיוב חלה כדעת ר' יוחנן דהכא דהא ריב"ל פליג עליה וכמ"ש הרא"ש וכן הרמב"ם פוסק בכ"מ כריב"ל לגבי ר' יוחנן כמבואר בהרבה מקומות וגם שיש קצת ראיה לדעת הרא"ש מההיא דלקמן בהלכה ה' חד חליטר שאל לר' יוחנן וכו' עד שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה ובוודאי ר' יוחנן לא צוה לו זה לעשות בפחות משיעור חיוב חלה בשאר עיסה שהרי זה אסור הוא כדאמר לקמן ריש פ"ג אלא מטעמא דהשאלה היתה במעשה חלוט שהוא נעשה ממי פירות וכיון דרבים פליגי עלי' דר' יוחנן וזה שאל לו היאך יתנהג צוה לעשות בפחות פחות מכשיעור כדי שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה אלא שיש לדחות דאפשר חלוט שנעשה מיין או שמן ודבש או מים רותחין ואלו מסתמא מעשה אילפס הן כדפרישי' בפנים דגם בדין זה פליג ר"ל על ר' יוחנן לעיל בפ"ק וס"ל דכל שהאור מהלך תחתיו פטורה מן החלה ולפיכך צוה לו לעשות כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולדינא כבר בארתי לעיל דבדין זה דברי ר' יוחנן עיקר הן וזהו שפסק הרמב"ם בהא דלעיל בפ"ו מהל' בכורים כר' יוחנן כמבואר הכל בפ"ק במתני' דסופגנין ומיהו יש להביא ראיה לדעת הסוברים דעיסה שנילושה בשאר מי פירות כדין דמשנתינו דפטורה מן החלה מהאי סוגיא דלעיל בפ"ה דדמאי בהלכה א' בהא דבעי לאוקמי התם במגבל עיסתו במי פירות וכדפרישית שם ודלא כפי' התוס' בפ"ק דיומא דף ט' והוא פי' הר"ש ע"ש ופריך התם מהא דר' יוסי בר' חנינא דהכא דמוקי לה כיחידאה וא"כ אין הלכה כסתם משנה זו דהלכה כר"ע בטבול יום והתם לדברי ר' יוחנן איירינן ומדלא משני התם הא ר' יוחנן פליג על ר"י בר' חנינא ומוקי למתני' דהכא כדברי הכל ש"מ דהש"ס תפס לדברי ר' יוסי בר' חנינא לעיקר וכדריב"ל דקאי כוותיה ואף שכתבתי שם דטעמא דלא משני הכי משום דמשני לר' יוחנן במה דקאמר לעיל בהאי ענינא דהתם גופיה ועוד דבלאו הכי לא קאי למסקנא התם להאי אוקימתא במגבל במי פירות מ"מ מדחזינן דהש"ס פריך התם בפשיטות מהאי דר' יוסי בר' חנינא דהכא א"כ נקטינן כאוקימתיה ואין הלכה כסתם משנה דהכא ואם תרצה לשאול ולומר ולמה לא ביאר הרמב"ם דעתו בזה הרי תשובתך בצדך דזה נכלל בדבריו שכתב עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש וכו' הרי אלו חייבין בחלה וא"כ דוקא במי פירות אלו הוא שחייבת בחלה וכמסקנת הש"ס אליבא דרבי יהושע בן לוי דתני דר' שמעון בן יוחאי דגמר חלה חלה דכתיב חלת לחם שמן מה להלן עשויה בשמן אף כאן עשויה בשמן ושמן אחד משבעת המשקין הוא וא"כ ממילא אימעטו שאר מי פירות שאינן מז' המשקין מן חיוב חלה וכך תמצא בהרבה מקומות בדברי הרמב"ם שסמך על שנלמד מכלל דבריו ובענין הכשר וטומא' ביאר במקומו בהל' טומאת אוכלין שם כמו שזכרנו לעיל שכתב שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל ומה שכתב הראב"ד שם בהשגתו כבר נתבאר בדברינו לעיל בפי"א דתרומות בהל"ב ע"ש ד"ה על דעתיה דר' נתן. ובטור י"ד סימן שכ"ט מביא נוסחא א' בשם הרמב"ם עיסה שנילושה במי ביצים או ביין או דבש בלי שום מים תיבת בחלה והב"י שם הביא נוסחא שלפנינו וגם שם כתב הוא סתם משנה בפ"ב דחלה וכו' וכבר הוכחיו דסתם משנתינו אי אפשר לפרש כלל וכלל על עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש כ"א דוקא על שאר מי פירות וכן מי ביצים. איך שיהיה ע"כ דברי הרמב"ם אין נלמדים אלא מהאי דין חלוט דפ"ק וכדר' יוחנן דפ"ק כמבואר לעיל:

לחלה ולנטילת ידים וכו'. כבר בארתי לעיל בפ"ח דברכות בהל"ב טעמו של הרמב"ם דלא מחלק לענין טהרת חלה בין לפניו ובין לאחריו ויש עוד ראיה לדבריו מהא דמסיק בהלכה דלקמן דארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מד' מיל יעשנה קבין הרי דאינו מחלק בד' מיל בין לפניו ובין לאחריו לענין חלה:

הדא אמרה עגבות אין בהם משום ערוה וכו'. הר"ב כתב כן בפי' המשנה וזה מפני שראה כך בדברי הר"ש שהביא לזה אבל אין מסקנת הש"ס דילן כך דבפ"ג דברכות דף כד קאמר רב הונא עגבות אין בהן משום ערוה לימא מסייע ליה האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה אמר רב נחמן בר יצחק כגון שהיו פניה טוחות בקרקע ומשמע דלמסקנא איתמר הא דרב נחמן ולא לדחויא בעלמא וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהל' בכורים בהל' י"א אבל האשה הערומה שישבה וכל פניה טוחות בקרקע מברכת ומפרשת חלה וכ"כ בפ"א מהל' ברכות פניה טוחות בקרקע והר"ב שכתב פניה טוחות בקרקע לא היה לו לסיים ולכתוב והעגבות אין בהם משום ערוה לענין ברכה דפניה טוחות בקרקע ושלא יהו בולטות העגבות בעינן לענין ברכה:

רב הונא אמר עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל וכו'. בבבלי פ"ג דברכות דף כה גריס מילתא דרב הויא בענין אחר בפלוגתא עם רב חסדא דרב הונא אומר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא מותר לקרות ק"ש ורב חסדא איסר ופסקו הפוסקים כרב חסדא ולגי' דהכא אף רב הונא אוסר בבשרו נוגע בצואה אלא דבעומד דמיקל רב הונא הכא וזה גרע מידו מונחת בבהכ"ס ונקטי' כרב חסדא דאסור דכתיב כל עצמותי תאמרנה וגו' וא"כ פשיטא בעומד ע"ג ואין דבר אחר מפסיק דבהכי הוא דאיירי כאן ולית הלכתא הכי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף