מראה הפנים/שביעית/ב/ה

מראה הפנים שביעית ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' יוחנן מחג הסוכות. כדפרישית וזהו כר' יוחנן דבבלי פ"ק דר"ה (דף יב) אמר קרא מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכו' כמבואר בפנים ואקשי התם ר"ז לרב אסי ודילמא לא עייל כלל ואמר רחמנא תשמט ותיזיל עד חג הסוכות לא ס"ד דכתיב וחג האסיף בצאת השנה וכו' מאי אסיף קציר וקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביא שליש לפני ר"ה וקרי לה בצאת השנה וכתבו התוס' מ"מ בהאי קרא לחודיה לא סגי אי לאו במועד בשנת השמטה בחג הסוכות. ודבריהם אינם מבוארין ולמאי דקאמר הכא ניחא דאי מקרא דבצאת השנה לחוד ה"א כי קושין דהכא דשליש הראשון לשעבר ומכאן ואילך מתעשר להבא ומקרא דבחג הסוכות שפיר ילפינן דכל שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית בכל התבואה ואף במה שתביא לאחר ר"ה וה"ה לענין מעשרות ואי מהאי קרא לחוד הו"א כי קושין דהתם ודילמא לא עייל כלל וכו' הלכך איצטריך תרוייהו. והתם פריך ר"ח על דרשא דאסיף קציר הוא וכו' ומסיק דמהאי קרא למדו כן דכתיב לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש. ולפי דרשא זו מיתירצא נמי קושיא דהכא מעתה שליש הראשון לשעבר וכו' דמדכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים שמעינן דכל התבואה אף שנגמרה בשנה הבאה הולכין בה אחר שנת שהביאה שליש הראשון. מיתיבין לחונה בר חייא והתני צובר את גרנו לתוכו וכו'. כדפרישית דהקושיא היא אמאי אזלי רבנן בהו בתר השרשה לגמרי וליעבד האי תקנתא לעולם כהאי דר"ש שזורי בתוספתא במקצת השרישו לפני ר"ה ומקצתן לאחר ר"ה וכהאי דאקשי אביי לרבה שם בדף י"ג ע"ב ויצבור את גורנו לתוכו ובמאי שהסברתי בפנים לפי המבואר בהתוספתא מתורצת קושית התוס' שם ר"ה ויצבור גורנו לתוכו דמאי משני ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי קסבר יש בילה וכו' הא אכתי תיקשי לר"ש דסבר יש בילה וקאזיל בתר השרשה וכו' משום דלר' יוסי בן כיפר שאמר להא משום ר"ש שזורי ל"ק דבזרעו לזרע מתחלה אין תקנה אחרת אלא שיצבור את גרנו לתוכו וכו' ומשום דקסבר יש בילה ובעל המאור ז"ל כתב שם בזה וז"ל ואי קשיא לך א"ה קשיא לר"ש שזורי הני כמאן שוינהו רבנן ומאי שנא דאזיל רבנך בתר השרשה י"ל ר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בתר לקיטה אזילנא דהיינו גמר פרי וכך הוא הדין בשלקט מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה שצובר גרנו בתוכו אלא לדידכו דאזליתו בתר השרשה ואמריתו שאם השריש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה על זה והלא יש להם תקנה בצבירת גרנו לתוכו עכ"ל וקאמר עוד התם שמואל הלכה כהאי דר"ש שזורי ולא מטעמיה דקסבר יש בילה אלא לפי שהכל הולך אחר גמר הפרי והוה ליה כוליה משנה אחת וכדפרש"י ז"ל. ומשמע מיהת דלהאי טעמא דשמואל לא בעינן צובר את גרנו לתוכו ועוד דלרבנן דקסברי אין בילה ביבש וכן איפסקא הלכתא וכן מוכחא מסקנא דשמעתתא הכא בהאי תלמודא לעיל בפ"ה דדמאי בהלכה ה' דאין בלילה ביבש אלא ליין ושמן בלבד וע"ש וא"כ לא מהני הכא בלילה וזו היא קושית הראב"ד ז"ל בפ"א דמעשר שני בהלכה ח' שכתב הרמב"ם ז"ל האורז והדוחן וכו' וכן פול המצרי אע"פ שהשרישו קודם ר"ה אין הולכין בהן אלא אחר גמר פרי ומתעשרין להבא וצובר את גרנו לתוכו וכו' ואם הכל הולך אחר גמר הפרי א"צ לצבור את גרנו לתוכו דהא קיי"ל אין בילה אלא ליין ושמן ויתבאר מזה בהלכה דלקמן בשמעתתא דפול המצרי ועי' בד"ה תני שש מידות וכו' ושם תמצא מבואר כל דברי הרמב"ם מתוקנים וגם הסוגיא מתוקנת ולא כמה שרצה הראב"ד שם לומר דהכל משובש הוא ותראה כל החלוקי דינים של פול המצרי מבוארין הן א' לא' בס"ד:

כתיב שש שנים וכו'. האי דרשא היא דרשת הת"כ שהבאתי בפנים והתוס' שם ד"ה מתוך שעשוין פרכין וכו' מביאין לזה. וכל הטעמים שנאמרו כאן ליישב להא דחונה בר חייא או להטעמים אחרים פריכי הן מההיא דפול המצרי והתוס' שכתבו בד"ה ויצבור וקצת משמע בירושלמי דשביעית דשני מעשרות מעשר ע"י צבור גרנו וזהו כהאי דאמר בהתיבון קמייתי הרי פול המצרי וכו' ובהלכה דלקמן יתבאר הכל בס"ד:

תני שש מידות אמרו חכמים בפול המצרי. כדקחשיב ואזיל ברישא שתי מידות בשהביא שליש לפני ר"ה ובשלא הביא שליש לפני ר"ה דחלוקין הן זה מזה בדינן וזהו בשנלקט לפרי ר"ה ובמציעתא בשליקט לאחר ר"ה חלוק הוא בין מנע ממנו ג' מורביות ובין לא מנע ממנו ג' מורביות לענין שתהא מחשבת הזרע חלה על מחשבת הירק והרי כאן עוד שתי מידות ובשהביא שליש לפני ר"ה ובסופה בשלא הביא שליש עד לאחר ר"ה אין החילוק בין מנע ממנו ג' מורביות או לא אלא בין עשה כולו קצוצין גמורין לפני ר"ה ובין מקצתו עשה קצוצין גמורין ומקצתו לא עשה הרי כאן שש מדות וכמו שביארתי בפנים למילתא בטעמא לכל חילוקי דינים אלו. והרואה יראה כי דברי הרמב"ם בפ"א ממע"ש ונטע רבעי בהלכה י' הן הן ממש דברי הברייתא דהכא ולא כהכתוב בתוספתא אלא שדבריו סתומין ואינם מבוארים ומתוך הביאור שביארתי בפנים יתבאר לך ממילא דברי הרמב"ם שהן הדברים בעצמן ויוצלו וינוחו מנהמת גלי הראב"ד אשר כתב בהשגות ואמר כי הירושלמי משובש ואיך יהיו דבריו מתוקנים. והנה איננו משובש כ"א מתוקן הוא בטוב טעם לכל חלוקי הדינים שנאמרו בפול המצרי והגם שלפי מה שמבואר בפנים איננו מן הצורך להאריך עוד ולהשקיט תלונת הראב"ד עם כל זה ארמז עוד בתוספת ביאור במקצת ובתחלה צריך ליתן טעם למ"ש הרמב"ם שם לעיל בהלכה ח' האורז והדוחן וכו' וכבר זכרתי זה בד"ה מתיבין לחונה בר חייא וכו'. ובאמת קושית הראב"ד בכאן לכאורה קושיא היא דאם הרמב"ם פוסק כדשמואל דהתם דהלכה כר"ש שזורי ולא מטעמיה אלא משום דהכל הולך אחר גמר הפרי א"כ מה צורך לצבור גרנו לתוכו ועוד מה מועיל זה כיון דקיי"ל אין בילה ביבש אבל הנכון הוא דמ"ש הרמב"ם צובר גרנו לא משום דיש כאן מקצתן שלא השרישו עד לאחר ר"ה וכדי לערב עם אותן שהשרישו לפני ר"ה דמשו"ה ודאי אינו מן הצורך דהכל הולך אחר גמר הפרי אלא הטעם הוא כדי לעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו וזהו שכתב שם תורם ומעשר מן הכל כאחד שהכל אחר גמר הפרי ר"ל מחמת שצובר הגורן לתוכו אינו חושש לעשר מן הזרע והירק הכל כאחד דלזה מהני צבירת גורן ובעי צבירה כמו שהסברתי בפנים בהך רישא דהברייתא דקתני זרעו לזרע וירק או לזרע וחישב עליו לירק שזהו דין אחד וקאמר מעשר מזרעו על ירקו והא לעיל אמרינן צובר את גרנו כדי שיעשר מזה על זה וביארתי דלעיל לא מיירי בהביא שליש לפני ר"ה וזרעו לזרע כמבואר בפנים וכך הם דברי הרמב"ם דעד כאן לא איירי מהבאת שליש לפני ר"ה עד לקמן בהלכה י' ולפיכך כתב כאן צובר את גרנו ולא מטעם בילה נגע בה אלא כדי שיעשר מן הזרע והירק הכל כאחד דבהא ודאי לא שייך משום טעמא דבילה אלא הטעם כדאמרן ומסיים שהכל הולך אחר גמר הפרי זהו ליתן טעם לאעפ"י שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה דלא איכפת לן שהכל הולך אחר גמר הפרי והגמר הוא בשנה הבאה ובהכי מדוקדק לשונו דלגבי אורז ודוחן וכיוצא בהן כתב אע"פ שהשרישו קודם ר"ה אין הולכין בהן אלא אחר גמר הפרי ומתעשרין להבא ולא כתב שום תקנה אחרת במקצתן השרישו לפני ר"ה ומקצתן לאחר ר"ה משום דלעולם אזלינן בהו אחר גמר הפרי והיינו הך ואין צורך לתקנה אחרת בהן אבל בפול המצרי שיש שזורעין אותו לזרע בלבד ויש שזורעין אותו לירק בזה הוא דכתב צובר גרנו לתוכו משום כדי לעשר מזה על זה הכל כאחד וכתב בו מקצתו השריש לפני ר"ה וכו' לפי שהכל הולך אחר גמר הפרי וזה ברור בדבריו אלו. ועכשיו מה שהתלונן עוד הראב"ד בדיני דהברייתא וכתב כי אין התוספתא והירושלמי אצלנו מתוקנים כל צרכן וכו' ועל פול המצרי לא שמענו וכו' (והכ"מ כתב בזה ואע"פ שאמרו בתוספתא לא שמענו וכו' ובמכ"ת זה לא נמצא בתוספתא אלא דברי הראב"ד בעצמו הן שאמר שבתוספתא אינו מבואר בענין הזרע והירק כ"א בשבת וכסבר ומפול המצרי לא דברו שם מענין זה) והנה כל זה פטומי מילי בעלמא הן שאחר שמצא הרמב"ם זה בברייתא דהכא למה לא יורה כן והרי הן מבוארין כולן כמו שתראה בפנים. ומ"ש עוד על שאמרו והוא שליקט לפני ר"ה הירושלמי שהעתיק ממנו משובש ואיך יהיו דבריו מתוקנים וכו' הרבה יש לתמוה עליו דמה היה לו לעשות להירושלמי משובש בחנם כדי לבא בעקיפין על הרמב"ם והנה סברת קושייתו היא סברת ר' יוסי דלקמן כמו שביארתי בפנים דהיא גופה קשיא ליה לר' יוסי דמכיון שלא הביא שליש לפני ר"ה אמאי יהא דין הזרע חלוק מדין הירק ואע"פ שליקט ממנו לפני ר"ה הך לקיטה לאו כלום היא לר' יוסי מכיון שאין כאן שליש הפרי וע"כ דאין לפרש מילתיה דר' יוסי כ"א אחלוקה זו בשלא הביא שליש עד לאחר ר"ה וזרעו לזרע ואח"כ חישב עליו לירק דאמרינן ביה דזרעו מתעשר לשעבר וירקו להבא דהא ברישא דרישא לא זרעו כ"א לזרע בלבד ולא שייכא דברי ר' יוסי ע"ז ומשום זה נמי א"א לפרש דבריו על סיפא דסיפא דלא איירי אלא בזרעו לזרע ואין לפרש כ"א על החלוקה שאמרנו וקשיא ליה לר' יוסי על מאי דקאמר בשנלקט לפני ר"ה. לפיכך מחלק ר' יוסי בענין אחר ובהאי סברא גופה פליג הוא עם התנא דברייתא ופסק הרמב"ם כתנא דברייתא נגד האי ר' יוסי שהוא אמורא והוא רב יוסף דש"ס הבבלי כדמוכח מהרבה מקומות והלך לו מחשבת הראב"ד שחשב לשבש הירושלמי בשביל זה. ומ"ש עוד לקמן בהך דאריות שכתב הרמב"ם אין מן הצורך להאריך בדברים כאלו שאינם אלא דברי חידודין בעלמא ואם היתה גי' הרמב"ם אריות או לא הדבר בעצמו מובן הוא ואחרי מכ"ת של הראב"ד אשאל אם מורביות שאמרו כאן השקאה הוא ועל מניעת השקאה אמרו כך מה יעשה במורביות של ערבה הנשנה בפ' לולב וערבה ואם שם על הגידולין והלקיטות מהן מתפרש ה"נ כן ותפס לו הרמב"ם לשון אריות על הלקיטות מהגידולים הרכים כמו שהבאתי ראיה בפנים דמורביות גידולין הרכין הן ומזה נמשך מה שסיים עוד בהשגה דלקמן על הא שכתב הרמב"ם אע"פ שלא נמנע וכו' והן הן דברי הברייתא דהכא וכתב נ"ל שהוא שבוש וכו' ודבר נאה ומתוקן ומקובל הוא כמו שביארתי הטעם בפנים שאם לא הביא שליש גידולו לפני ר"ה אפי' לא מנע הלקיטות ולקטן ואין כאן גילוי דעת שלא בשביל הירק לבד זרעו בתחילה שהרי לקט הגידולין הראשונים אפ"ה אמרינן דהדין הוא דבזה הדבר תלוי אם עשה כולו קצוצין גמורין וכו' כמו שנתבאר הכל בפנים ואין מן הצורך לכפול בדברים והמעיין יבין מאליו ממה שביארתי כי דברי הש"ס ודברי הרמב"ם נאים ומתוקנים הן:

זרעו לזרע לפני ר"ה שביעית וכו'. חילוקי דינים אלו לענין שביעית נתבאר טעמם בפנים וכתבן הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שמטה בהל' י"ד ומ"ש שם בזרעו לזרע ולירק אסור דמשמע דגם הזרע אסור והכא קאמר פשיטא זרעו מותר נראה דהוא ז"ל היה מפרש להא דתני ר"ח אסור דפליג והכל אסור קאמר והא דקאמר תני ר' חלפתא מותר אזרעו קאי וכלומר דהא דאמרינן מעיקרא בפשוט דזרעו מותר ההיא כתני ר' חלפתא אבל לר' חייא הכל אסור ופסק כותיה דר' חייא דברייתא דר' חייא עיקרית היא:

זרעו לפני ר"ה השמינית וכו'. כן פסק שם בהל' ט"ו ובעבר וזרעו מיירי וכדפרישית טעמא בפנים ומה שהקשה הראב"ד שם מדאמרינן הנוטע בשביעית יעקור כבר נתבאר לעיל דבנטיעה החמירו הרבה משום דהנטיעה קיימת היא ואית בה משום מראית העין תמיד שיאמרו נטיעה של שביעית היא זו וכולא טעמא דמילתא משום שחשודין על השביעית ולפיכך אמרו בה יעקור כדאמרינן בס"פ הניזקין ועיין לעיל בהלכה ה' ד"ה בנו אסור לקיימו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף