מראה הפנים/דמאי/ז/א

מראה הפנים דמאי ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המזמין את חבירו שיאכל אצלו. הכא בשלא הדירו מיירי כדפרישית בפנים וזהו העיקר ועיין לעיל בפ"ד הל"ב בד"ה בשבת של פרוטגמייא מה שכתבתי שם ומה שנתבאר לדעת הרב רבינו משה בן מיימון זכרונו לברכה בזה:

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי וכו'. האי דר' ינאי ודר"ח נשנית בבבלי פ' האשה רבה (דף צג) בענין אחר דגריס התם ר' ינאי הו"ל אריסא דהוה מייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא ההוא יומא נגה לי' ולא אתא שקל עשר מפירי דביתי' עלייהו אתא לקמיה דר' חייא א"ל שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אלו שבתות ויו"ט למאי הילכתא אלימא לעשורי ומיכל אצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן אלא לאו כה"ג ופירש"י ז"ל כה"ג דמותר לעשר על דבר שלב"ל ועתיד לבוא לצורך עונג שבת והתוס' פירשו בשם ר"י דאתי קרא למישרי שבת שלא מן המוקף ע"ש ואינו נראה דעובדא אחרת היא דהתם נמי קאמר והא אקריון בחלמא קנה רצוץ וכו' לא ה"ק לך קנה רצוץ לא ישבר אלא דהכא משמע דשאל לו מקודם ולא קיבלה מניה להקל והתם אחר המעשה שאל לו משום דאקריון ליה בחלמא והיה סבור שטעה ולכך שאל אותו אח"כ לידע הדין ומיהו איך שיהיה קשה על הנוסחא דהכא דמשמע ששאל לו אם לתקנו בשבת בשעת הדחק מאחר ששכח להתנות והשיב לו מדרשא דקרא דמותר וכי אצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן לכך נראה דעיקר השאלה היתה אם יכול להתנות על הודאי ואע"ג דקאמר מהו מתקנתא בשובתא לאו תיקון ממש בשבת קאמר דאי הכי קשיא הא דאמרן אלא כה"ג להתנות על התיקון לצורך השבת ועיין בדיבור דלקמן:

רבי הושעיא היה לו תנאי ודאי חדא איתתא בשלה ירק וכו'. הר"ש ז"ל מביא לזה ופירש שהתנה על ודאי טבל ואמר שאני עתיד להפריש ולקחה אשה אחת מאותו ירק ובישלתו לצורך שבת ושכחה לעשר ושלח ר' אושעיא לזבדי שיתקננו ומבעיא לי' לר' בא האיך מותר בשבת להפריש לצורך אחרים הואיל ולא היה לו זכיה מאותו ירק שלא היה אוכל ממנו ומסיק ר' זירא וכו' עיי"ש שלא רצה לגרום בדברי ר"ז כמו שהוא כתוב לפנינו וכאן העתיק כמו שהוא לפנינו היה לו תנאי ודאי ולעיל בפ"ד במשנה ד' העתיק להא דר' ינאי דלעיל וגריס הוי ליה תאני' ודאי. ומיהו במה שפירש להאי דר' הושעיא יש לתמוה הרבה על פירושו חדא שאם ר' הושעיא כבר התנה מע"ש על כל הודאי טבל שהיה לו א"כ למה היה לו לתקן בשבת הא במתני' דלקמן בכה"ג א"צ לכלום אחר שכבר התנה מאתמול ואין זה קרוי תיקון מה שלוחש בשפתיו למחר בשעת אכילה כדלקמן ואם לצורך ירק האשה בלבד שלחו שיתקננו הרי לפי פירושו שלקחה מאותו ירק וא"כ הרי הוא בכלל התנאי שהתנה ר' הושעיא ועוד מאי האי דקמיבעיא ליה ר' בא איך מותר בשבת וכו' אם הירק היה משלו וכי צריך שיאכל הוא ממנו דוקא ומאי נופל ל' זכיה על אכילה ועוד שארי דוחקים בדבריו שאין להאריך בהם ולכך נראה דאותה האשה באת לשאול על ירק שלה בתוך כך שהיה עוסק ר' הושעיא וביקש להתנות על שלו ועשה שליח לר' זבדי שיעשה התנאי בשביל שניהם כאחד וזהו ל' לילא כדפרישית בפנים ולא לשון לילה כמו שהבין ואף שלא העתיק תיבה זו שם אבל כתב שצוה לתקנו בשבת וכבר נדחה זה בלא"ה דאם איתא שכבר התנה מע"ש למה לי תיקון בשבת. ודע דל' לילה לא תמצא בש"ס הזה בתיבת לילא כ"א ליליא או לילי או לילה כלשון המקרא ואיך שיהיה לא שייך זכייה כאן לפי פירושו וכל הא דלקמן כמו שרמזתי לעיל ולמאי דפרישית בפנים מתבאר הכל הן בקושית ר' בא לפי הס"ד דידיה דאם לא היה מזכה לר' הושעיא בהירק של האשה היאך יכול לערב התנאי על שלה בתוך התנאי שלו וכי אדם מתנה על דבר שאינו שלו הלא כאן היה ודאי ולא דמאי וכן בהא דר"ז דפריך לה אמילתי' דר' בא מבואר הטיב בפנים והמסקנא דלא בעי כלל לזכות מאחר דאיתותב לי' הא דר' בא כדקאמר ר' אבהו בהדיא איתותבת ולא זכי וכו' וזהו עוד סתירה להר"ש גם בזה שכתב ומסיק ר' זירא וכו' כלומר דלא יאכלו ממנו וזה ודאי אין לו פנים כלל ולא תקשה לפירושי שבפנים דהכא מיירי שעדיין לא התנה רבי הושעיא ולא הספיק להתנות עד שבאה השאלה מאשה זו לפניו ושלח לר' זבדי שיתנה על שניהן א"כ מה הלשון דיתקן דקאמר דזה אינו דפשיטא דשייך לשון תיקון על התנאי שצריך כדי לתקן הדבר שיכול לאכול אותו בשבת אבל איפכא דאחר שכבר התנה מע"ש כפי' הר"ש ודאי לא שייך ל' תקון שהרי כבר מתוקן הוא בתנאי זה ועוד הא לעיל גביה דר' ינאי קאמר נמי לשון תיקון מהו מתקנתא בשובתא וע"כ א"א לפרשו על תיקון הפרשה ממש דא"כ היכי פשיט ליה מדרשא דקרא וכי אצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן כמו שביארתי בדבור דלעיל אבל על תיקון התנאי של ע"ש כדי לתקנו בהיתר אכילה בשבת שפיר מתפרש הוא דאיצטריך קרא למישרי כה"ג שיכול להתנות על הפירות מערב שבת שהם לצורך השבת אע"פ שאינם מעושרים אם לא היה לו פנאי לתקנם קודם השבת או כיוצא בזה וכהאי עובדא דגרים ביבמות בהא דר' ינאי והבאתי לעיל:

ולא נמצא כמתקן בשבת וכו'. בלשון הב' של הר"ש כתב שהיא תיבה אחת אדהתנה כלומר בשביל שהתנה עליו מע"ש מותר להלחיש בשבת וזה יש לו פנים וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בהאי דינא שכתב בפ"ט מהל' מעשר בהלכה ט' וצריך לרחוש בשפתיו בשעה שמפריש זו אחר זו ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים תנאי וגם מה שפירשתי בפנים בזה סובל לפי הענין ולענין הכוונה דא ודא אחת היא:

מליהון דרבנן פליגי וכו'. מה שפי' הר"ש בזה פליגא שהיו זורקין זה לזה ומאבדין גם זה אינו דהא לא קאמר אלא ומתקנין וא"כ היו מניחין ולא מאבדין וכן נראה דקאי המסקנא הכי דלא צריך לפרר ולאבד אלא מניח כך להתרומת מעשר שא"א לו לאכול וכרבי ור' יוסי בר' יהודה ולכן לא הזכיר הרמב"ם שם מפירור ואיבוד גבי דינא דהמזמין ועוד דמוכרח הוא דאילו לפירושו שהיו מאבדין בזריקה זה לזה ופליגי אהא דלעיל דקאמר דצריך לפרר כל שהוא וא"כ רבי ור' יוסי בר' יהודה ס"ל דמותר לאבד את האוכלין אתמהה ומשנה שלימה שנה לנו רבי בפ"ח דברכות בש"א מכבדין את הבית וכו' ול"פ אלא אי מותר להשתמש בשמש ע"ה או לא ודכ"ע אין מאבדין את הפירורין שיש בהן כזית אלא ודאי הא דהיו זורקין לאו לאיבוד עשו כן אלא שלא ירגיש בהן הבעה"ב היו זורקין זה לזה כלומר איני רוצה לאכול זה תאכל אתה וחבירו גם הוא עשה כן ובתוך כך היו מניחין ולא היו אוכלין זה והוא התיקון ופליגי אהא דלעיל דצריך לפרר ולאבד וכדאמרן:

המוכר פירות טבולין לחבירו וכו' פירשתי תוספתא זו בפנים לפי הנראה בהא דקתני וקורא שם למעשרותיהם כדין ספק מעשרות והרמב"ם ז"ל מביא דין זה בפ"ו מהל' מעשר בהלכה ז' וכתב ואם ספק שהן קיימין או אין קיימין צריך להוציא עליהן מעשרות מפירות אחרות ודקדק הראב"ד ז"ל עליו בהשגות שם על שאמר צריך להוציא וכ' ואני אומר ואותן המעשרות ותרומת מעשר שבהן ספק וכו' ולא היה צריך הרמב"ם להשמיענו זה כאן שכבר ביאר בכמה מקומות מדין הספק במעשרות ובתרומה לעיל בפ"ה מהל' תרומות ובשאר מקומות וכן בהל' מעשר ולא בא כאן לומר אלא הואיל והטבל שלו היה צריך להוציא עליו מעשרות אע"פ שספק הוא אם ישנו בעולם או לא ופשיטא שדינן כספק מעשרות וספק תרומה. ומ"ש הראב"ד דמהתוספתא נראה דמיניה וביה קאמר זה קשה להבין כוונתו אם לא שנפרש כקושיא על התוספתא דמשמע שהבעה"ב הוא המפריש מזה המין שנשאר לו בביתו ולא שצריך לחזור ולתקן המעשרות בתנאי וא"כ א"א לכהן בלא תקלה וכבר רמזתי זה בפנים די"ל דהתוספתא לא מיירי כ"א מהמעשרות שא"צ להפריש אלא בקריאת שם סגי בכה"ג וכהאי דתנינן לעיל בפ"ד וחכ"א קורא שם וא"צ להפריש ובמה שהביא הכ"מ שם בשם מ"כ והביא התוס' דפ' השולח עיין בפרק דלעיל מזה בהלכה ח' ד"ה ישראל ועכו"ם שקנו שדה סוריא ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף