מראה הפנים/דמאי/ו/ח

מראה הפנים דמאי ו ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק. בבבלי פ' בכל מערבין (דף ל"ז ע"ב) דמייתי האי מתני' והפלוגתא דפליגי בברייתא מוקי לה התם דפליגי ביש ברירה או לא ופירש"י ז"ל שהיה החבר הולך לשוק ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו ע"ה קח גם לי אגודת ירק וא"צ החבר לעשר דיש ברירה כשנותנו לע"ה שזה לצורכו לקחה ואין חבר זה מוכרה לו וכך פי' הר"ש להמתני' ואחריו נמשך הר"ב בפי' הא'. והרמב"ם לא רצה לפרש בענין זה וטעמיה כדלקמן ופי' בענין אחר דלאו משום ברירה נגעו בה אלא כדפרישית בפנים וזה נלמד מהסוגיא דהכא כדמפרש הש"ס במאי דפליגי ר' יוסי ור' יהודה בתוספתא וכן בחיבורו בפ"י מהלכות מעשר דפסק כסתם מתני' זהו כר' יוסי דהתוספתא ודבריו בחיבורו הן מתפרשין לפי דבריו בפי' המשנה וזה מבואר ומיהו לכאורה טעמא בעי אמאי הניח סוגיא דהש"ס דילן מפני סוגית הש"ס דהכא אלא דלמאי שזכרתי לעיל בהלכה ח' ד"ה ישראל ועכו"ם שקנו שדה בסוריא תראה דלק"מ דכל הסוגיא דבכל מערבין אזלא למ"ד דאין חילוק במידי דאורייתא למידי דרבנן בענין ברירה כדקאמר התם בהדיא מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה וכו' וכדקאמר רב יוסף לקמן שם מאן דאית ליה ברירה ל"ש בדאורייתא ול"ש בדרבנן אית ליה וכו' וסוגיא דהכא ס"ל כמסקנת הסוגיא בפרק משילין דקאמר ר' הושעיה בדרבנן אית ברירה ובדאורייתא לית ברירה וא"כ תו לא מצינן לאוקמי פלוגתייהו דר' יודא ור' יוסי בענין ברירה דבמידי דרבנן כמו הכא בדמאי לכ"ע יש ברירה אלא בדעת המוכר פליגי למי היה דעתו לזכות כדמפרש לה בהסוגיא וכמבואר היטב בפנים ולפיכך הוא דנאדי הרמב"ם מסוגיא דהתם וסמיך אסוגיא דהכא ובענין מה שהביא הר"ש לריש הסוגיא דהכא ופירש דפריך מיחלפא שיטתיה דרבי יוסי דקאי על האי ברייתא דמייתי לה בבבלי פ' אלמנה ניזונת (דף צה) הוסיף לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר חולקין. לא היה צריך לכל זה דבהדיא פליגי בתוספתא בהאי דינא גופיה כמו שהבאתי בפנים. גם מה שפירש להא דמשני והעתיק שם באותן מעות שלי זהו רגלים של זה כלומר שאומר למוכר אני שלוחו של פלוני ולכן פטור מלעשר עכ"ל ודברים אלו קשי הבנה הם דמאי שייכא הך לשינויא דהקושיא דר' יוסי אדר' יוסי בענין החלוקה מהאחת יתירה וכמדומה שאף לפי גירסת העתקתו אין מקום לדברים אלו ועיקר התירוץ דמתרץ הש"ס פשוט הוא וכמבואר בפנים דאטעמא דחולקין קאי לר' יוסי וכעין דאמרו במדרש אנא ברגלי ואת בפרוטה. וכדמסיק בהדיא כאן ע"י מעותיו של זה וכו' שניהן חולקין. ובעניו ההיא דכתובות נתבאר במקומו דבדבר שאין לו קצבה אם הוסיף הכל הוא לבעל המעות ובדבר שיש לו קצבה מסקנת הפוסקים דחולקין השליח והמשלח:

תני עכו"ם שהיה צוח ואומר וכו' רישא דהתוספתא בבבלי שילהי יבמות (דף קכב) ופירש"י ז"ל שם דנראה לו דהאי עזק שם עיר שבא"י היא ופירותיה משובחים ואף דבענין מה שהקשה רש"י על מי שפירש עזיקה פרדס מעזק הגדר סביב ושנת שביעית היא וכו' דמה איסור יש כאן כבר תירצו התוס' שם דיש איסור מן המשומר בשביעית מ"מ בענין פירושא דעזיקה נראה כפי' רש"י כדמסיים התם טעמא שאינו נאמן שלא נתכוין אלא להשביח מקחו וכך היא בתוספתא וא"כ ברייתא כולה משום האי טעמא הוא. ובענין הפלוגתא אם אמר מעכו"ם פלוני הבאתים גריס בתוספתא דרבי ורשב"ג פליגי בה רבי ס"ל דנאמן להחמיר ור' שמעון בן גמליאל אומר אינו נאמן שדברי העכו"ם לא מעלין ולא מורידין ולפי הך גירסא הלכה כרבי דהא קיי"ל הלכה כרבי מחבירו אפי' לגבי רשב"ג אבוהי כדמוכח מכמה מקומות שזכרתי לעיל וכהך פלוגתא דפ' גט פשוט (דף קסט) הבא לידון בשטר ובחזקה דפליגי רבי ורשב"ג ופסקו כל הפוסקים הלכה כרבי וכך הביא הרא"ש ז"ל בפ' אלו מגלחין בפיסקא דברייתא שמועה קרובה וכו' (דף כ) כהאי גי' דהתוספתא ובענין שרצה האבי העזרי להביא ראיה דנכרי מסל"ת נאמן לענין אבילות מהך דרבי דנאמן להחמיר ובשם רבינו מאיר כתב שם לסתור ראיה זו דשאני התם שהפירות הן שלו ונאמן הוא לאוסרם אבל לאסור פירות חבירו שהיינו מוחזקין בו להיתר לא מהימן וע"ש שהביא ראיה אחרת דעכו"ם מסל"ת נאמן לענין אבילות. וכהאי סברא דרבינו מאיר כתב ג"כ הרשב"א בתשובה סי' קי"ח ע"ש ומיהו בעיקרא דדינא דהכא נראה מדבריהם דבמקום דלא שייך להשביח מקחו היה נאמן לאסור במה שתחת ידו והן שלו במיגו דאי בעי לא היה מזבין לן כדכתב שם הרשב"א וא"כ בהך דינא דאומר של ערלה הן וכו' ומעכו"ם פלוני לקחתים לסברת רבי דבכה"ג לא שייך להשביח מקחו כדמוכח מדמחלק בתוספתא כן היה נאמן להחמיר ולפ"ז היה קשה על מה שפסק הב"י בסוף סי' רצ"ד שהביא הברייתא דיבמות ומסיים שם בשם רבינו ירוחם דאפי' אמר מאיש פלוני אינו נאמן הא לפי גירסת התוספתא הלכה כרבי דנאמן הוא להחמיר בכה"ג והש"ך ביו"ד (סי' קכז) הביא לדברי הרשב"א ולדברי הרא"ש הנ"ל ובדינא דערלה דלעיל לא ראיתי למי שכתב טעם לדעת רבינו ירוחם הנז' ומיהו לגי' דהכא ניחא דגריס דחכמים פליגי עליה דרבי וס"ל דדברי הנכרי לא מעלין ולא מורידין ודעת הרמב"ם אינו מבואר לנו בדין זה. ישראל שהיה לו אריס בסוריא וכו' כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תרומות הלכה י"ט ומשמע מדבריו שכתב סתם הרי אלו פטורין אפי' לא אמר לו האריס הרי אלו מעושרין וכתב הכ"מ שם שנוסחא אחרת היה לו לרבינו בירושלמי. ואפשר שהוא ז"ל פי' להא דגריס הכא ואמר הרי אלו מעושרין לאו דוקא אלא כיון ששילח לו הפירות סתם ולא א"ל שיתקנם הוי כאילו א"ל הרי אלו מעושרין שהרי זה סומך עליו ויאכלם כך ועיקר הטעם דבשיש אותו המין מצוי בשוק תולין להקל כיון שבסוריא חיוב המעשרות מדרבנן הוא ולפיכך סתם וכתב הרי אלו פטורין:

תני רשב"ג אומר אם החליף את המעה צריך לעשר. וכן פסק הרמב"ם שם בהאי דינא והכ"מ דחק עצמו שם לבאר זה לפי דעת הרמב"ם בעיקר דינא דמתני' וכפי פירושו וכתב ואפשר לומר שכשראה המוכר שהחליף את המעה חושב שחוזר בו משליחותו ונותן לו דמאי וכל זה דוחק הוא דאטו בראית המוכר עסקינן כאן אלא דעיקר הטעם דהכא לאו משום דידעינן בודאי שזה המוכר תיקן קאמרינן אלא דכל היכא דהמוכר ידע מהשליחות ששלח ע"ה לחבר הזה לקנות בשבילו תלינן לקולא דמסתמא מה שהוא נותן בשביל ע"ה אינו נותן כ"א מהדבר המתוקן שיש לו ואינו עובר למסור לע"ה דמאי וכשהחליף זה השליח החבר המעה ונתחייב באחריות המעות הוי כשלו ועליו מוטל הדבר שלא להוציא מתחת ידו עד שיתקן דבכה"ג לא תלינן לקולא כדפרישית בפנים והאי דקאמר הכא הדא אמרה וכו' ואף דלכאורה נלמד זה ממתני' דהמפקיד שאם הפקיד אצל בעה"ב בין צרורין בין מותרין לא ישתמש בהם לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ומשמע דאם השתמש בהן חייב באחריותן מ"מ מכאן נלמד דאפי' לא השתמש ממש אלא החליף מעה שלו במעה של המשלח הוי כשליחות יד וחייב באחריותן והביא זה הגהמ"י בפ"ז מהל' שאלה ופקדון ע"ש:

שמואל אמר במחלק בידיו וכו'. הר"ש ז"ל כתב גם בזה וז"ל ובמחלק בידיו לא אנתערבו קאי וכו' עיי"ש ולמאי דפרישית בפנים הדברים כתיקונן וכהווייתן הן בלי שום דוחק:

תני אומר הוא אדם לפועל הילך דינר זה וכו'. תוספתא זו הובאה בבבלי פ' בתרא דע"ז (דף סג) על הא דקאמר התם לעיל דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעי להו בשמינית ומתיב רב ששת מהאי ברייתא אומר אדם לחמריו ולפועליו לכו ואכלו בדינר זה וכו' ואם אמר להם צאו ואכלו ואני פורע חושש משום שביעית וכו' ומוקי לה רב פפא במסקנא דהסיפא מיירי כגון שהקדים לו דינר להחנווני דהשתא מדבעל הבית קאכלי ואיסורא דידיה הוא ותני ברייתא צאו ואכלו ואני מחשב ורב אשי מוקי לה כגון שנטל ונתן ביד ותני טלו ואכלו וטלו ושתו. והרמב"ם ז"ל בפי"ג מהמ"א לא כתב אלא כאוקימתא דרב פפא כמבואר בדבריו שם בהלכה כ"ח ואע"ג דלכאורה משמע דרב אשי לא פליג עליה דרב פפא לדינא וכ"כ הרשב"א ז"ל בתה"א בשער השני מבית החמישי ומסתברא דרב אשי ל"פ אדר"פ אלא דניחא ליה טפי לאוקמי הברייתא בהכין דלישנא דברייתא לא ניחא ליה לאוקימתא דר"פ משום דאני מחשב מיבעיא ליה ואיתא לדרב פפא ואיתא לדרב אשי עכ"ל והביאו הכ"מ ובב"י ביו"ד (סי' קלב) מ"מ הרמב"ם הכריע בפירושא דברייתא כאוקימתא דר"פ וטעמו הוא חדא דאילו לר"א צריך להגיה בברייתא דלאו צאו ואכלו קאמר אלא טלו ואכלו ולאוקימתא דר"פ הא דקאמר ואני פורע היינו שאני מחשב חשבון הפרעון כפי מה שתאכלו בהמעות שהקדמתי להחנווני ועוד דאי שנטל ונתן ביד צריכא למימר דאסור הא ספי להו איסורא בידים ולפיכך לא העתיק הרמב"ם אלא כאוקימתא דר"פ ואף דלדינא הא דרב אשי פשיטא דאסור הוא ולא היה צריך לבארו. ולפי סוגית הש"ס דהכא נראה להדיא דלא בעי לפרושי כהני אוקימתא דהתם אלא הברייתא כפשטה היא מתפרשא דהא לפי גי' דמייתי הכא בהסיפא ואני נותן לך דמים וא"כ לא מיירי כשהקדים הדינר להחנווני ועוד דלמאי דמפרשי ר"ז ור' אילא לטעמא דהסיפא למר החנווני כשלוחו של בעה"ב הוא ולמר הפועל הוא מזכה לבעה"ב משל חנווני וקאמר דחנווני חרש איכא בינייהו ואי בשהקדים מעות לחנווני לא שייכי הני טעמי ועוד דבהא לעולם אסור הוא לכ"ע דהרי איסורא דאכלי משל בעה"ב הוא ופשיטא דלא מצינן לאוקמי בשנטל ונתן ביד דלא הוה שייכא כלל להא דר"ז ור' הילא עלה אלא דהאי ש"ס ס"ל לפרש להברייתא כדס"ד דמעיקרא התם וזה פשוט הוא ועיין עוד בדיבור דלקמן ובענין קידושין מה שלמדין אנו מסוגיא דהכא נתבאר במקומו פ' האיש המקדש ע"ש ד"ה תניה לעני וכו' ובדיבור שלאחריו מ"ש שם בס"ד:

תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר וכו'. והתם בע"ז (דף עא) גריס בהאי ברייתא אל יאמר אדם לנכרי עול תחתי לעוצר ול' אוצר הוא וכפירש"י בל' הב' שם ולדינא חדא הוא דהתם מיירי לענין יי"נ והכא לענין פירות טבל וכדפרישית בפנים. ובפירושא דברייתא יש בה פירושים שונים דרש"י מפרש מה שחייב לתת למנת הילך יין או תבואה וכן היא דעת הראב"ד בהשגות והרמב"ם מפרש בהל' מ"א בפי"ג אחר הלכה המוזכר בדיבור דלעיל במלך שהי' מחלק יינו לעם ולוקח מהן דמיו כפי מה שירצה והרשב"א בת"ה שם מביא לשני הפירושים וכן הטור בסי' קלב פוסק כב' הפירושים לדינא ונראה דיש ללמוד מכאן לב' הפירושים לדינא דהכא מייתי להברייתא בתרי גווני לא יאמר אדם וכו' ושקול על ידי לאוצר וכו' וכן לא יאמר אדם וכו' ושקול על ידי לאומנות וכו' דמהו אוצר ומהו אומנות אלא דאוצר הוא מתפרש על דרך הרמב"ם שהמלך הוא שמחלק יינו ונותנין לו דמים עבורו לאוצר ולאומנות מתפרש למנת המלך ועל דרך רש"י והראב"ד מה שצריך ליתן למנת המלך מיין ותבואות כך וכך לשנה מכאו"א ותרוייהו שוין הן לאיסורא דגוונא דרישא והן להתירא לגוונא דהסיפא וכמו שפוסק הרשב"א והטור לשתיהן והרמב"ם לא העתיק כ"א לא' וכפי' משמעות אוצר שנשנה שם ומפני שדין הב' למד מחבירו הוא. ומיהו במה שהקשה הרשב"א בת"ה שם עלה מהאי ברייתא דלעיל דהכא משמע דכי א"ל עול תחתי לאוצר אסור הא לעיל גבי צאו אכלו ואני פורע דאוקמה ר"פ בשהקדים לו דינר ורב אשי אוקמה בשנשא ונתן ביד הא לאו הכי שרי משום דשעבודא בלחוד הוא דאית לי' וכי קא פרע ליה לאו דמי יי"נ קא פרע ותירץ הראב"ד ז"ל דהתם בשעת הפרעון כבר שתו הפועלים להיין וכו' והביא לזה הב"י שם והרמב"ן ז"ל תירץ דהכא נמי בשהקדים לו דינר כי התם והכין משמע בגמרא דבני מערבא בפ"ו דדמאי דגריס התם לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלמא בשהקדים לו מעות מיירי עוד יש לנו לומר דגבי פועלין אינו חייב ליתן להם יין דוקא אלא מעות אבל במנת המלך שחייב לו יין ממש אלא שלפעמים שהוא לוקח מעות לפיכך עול תחתי לאוצר והוא פורע יין הרי הוא כאילו קונהו ובמצותו נתנו הנכרי לאוצר אבל באומר מלטני מן האוצר אע"פ שהוא פייס ביין כיון שלא אמר לו לפייס ביין אלא בכל דבר שיוכל לסלק את המלך ה"ז מותר עכ"ל ולפי מה שנתבאר בדיבור דלעיל קשיא על תירוץ הא' דאי הכי דהאי ברייתא בדוקא קתני שהקדים לו המעות אבל לא הקדים אפי' שקול על ידי לאוצר שרי א"כ מ"ט דאסור בברייתא דלעיל אם א"ל צא וקח לך וכו' וע"כ בשלא הקדים המעות לחנווני מיירי התם כדמוכרח למאי שביארתי לעיל ומזה היה נראה דתירוץ האחרון של הרשב"א היא העיקר:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף