שו"ת תשב"ץ/ב/קיח

שו"ת תשב"ץ ‏ ב קיח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה קיח: עוד שאלת. מי שמת והניח אשה ובנים ויש לאשה על נכסיו כתובה ובאה להיפרע מהנכסים מדונייתה והיא טוענת שכל מה שנמצא כתוב בכתובתה שהכניסה בנדונייתה יש לה להפרע מנכסי בעלה לפי שהיא כבעלת חוב בנכסים ואע"פ שאבדו קצת כליה הנכסים הם משועבדים לה בדין נכסי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לבעל והיורשים טועני' כי מה שהוא בעין תטול ומה שאבד אין שעבודה חל אלא על חצי הנכסים והחצי האחר יטלו היורשים משוחרר משעבודה וזה מכח תקנת המקום זה נסחה. וכשיפטר הבעל בעודנו נשוי עם אשתו והוציאה שטר כתובתה כדין כל האלמנות אין לה לגבות ממה שיתקיים לה מסכום כתובתה אלא מחצית ממה שהניח קרקע או טלטל מהנכסים וישאר החצי הב' משוחרר משעבודה לזוכה בירושת בעלה בין שיהי' מצוי בין שאינו מצוי ואין לה רשות שתגבה יותר מסכום כתובתה אלא מהחצי בלבד בין שיספיק בין שלא יספיק זהו בממונו ובקנינו אבל ממון נדונייתא ומה שהכניסה לו או מה שנפל לה בירושה מקרקע לאחר נישואיה או מה שקנתה ממנו בשמה ומת בעלה יחזור כולו בעינו לה לבדה כי אין זה התיקון אלא במה שיודע שהוא ממון הבעל וקנינו עכ"ל התקנה. והאשה טוענת כי מלשון התקנ' לא יראה בטול זכותה כי מה שכתוב בה ממון נדוניתה יחזור בעינו לא בא למעט אם אבד ממנו כי בלשון הגרי שלשון התקנ' נעתק ממנו כתוב פ"י נצר"ף באסר"ה ובכלית"א והמעתיק שהעתיק יחזור כלו בעינו לזה נתכוון כלומר שישוב בשלימות ובכללותו אלא שלא נזדמן לו בלה"ק שתי לשונות ככלו כמו שהוא בל'הגרי באסר"ה ובכלית"א ע"כ העתיק יחזיר כלו בעינו אבל הכונ' היא שיחזור הכל בין שהוא בעין בין שהוא אבד כדין ההלכ' ולא תקנו כלום להפסידה זכות' בנדונית':

תשובה: לפי דקדוק לשון התקנ' נרא' שהדין עם האשה ותגבה מהנכסי' קודם חלוקה כל נדוניית' שזהו לשון באסר"ה ובכלית"א היה קיים או לא הי' קיים וגם המעתיק לזה נתכוון כיון שכ' יחזור כלו ואם מה שאבד אינה גובה אותו אינו חוזר כלו ומ"ש בעינו אם הוא לשון סתום ילמד מהמפורש. ומה שהי' אפשר לתלות בו היורשין הוא מ"ש בל' התקנה בזה"ל וכשיפטר הבעל בעודנו נשוי עם אשתו והוציא' שטר כתובת' כדין האלמנות אין לה לגבות ממה שיתקיים לה מסכום כתובת' אלא ממחצית וכו' כי מזה הלשון נרא' שהכל בכלל בין עיקר כתוב' בין נדוני' ויחזק זה עוד מה שכתוב בסוף התקנ' בזה"ל זה בממונו וקנינו אבל ממון נדוניית' וכו' יחזור כלו בעינו לה לבדה כי אין התקון הזה אלא במה שיודע שהוא ממון הבעל וקנינו. כי מזה"ל נרא' שכל מה שהוא ממון הבעל וקנינו אין לה בו זכות אפי' בנדונייתא אלא במחצית הנכסי' בזה הי' אפשר להתלות בו היורשין. אבל לפי האמת אין זה מאבד זכות האש' כלל לפי כונת התקנ' ולפי דקדוק הל' כי מכונת התקנ' נרא' שלא נעשית לאבד זכות נדוניית' כלל אלא זכות התוספת שכתב לה מממונו וקנינו שהרי בל' התקנ' כשמת' האש' יש שלא יגבו יורשיה תוספת כלל זה הזכירו בפירוש. וכשמת הבעל לא הזכירו תוספת כלל אם [כן] מה שתקנו שלא תגב' אלא ממחצית הנכסי' לא תקנו כן [אלא] בעיקר כתוב' ותוספת שכתב לה מממונו וקנינו אבל נדוני' או ירוש' שהם חוב עליו תגב' אותם מנכסיו כדין כל אשה הבאה לגבות מנכסי בעלה ולא תקנו בזה כלל ואם הם מטלטלין והם נכסי צ"ב אם פחתו פחתו לה ואם הם קרקע נכסי מלוג תטלנו כדין ההלכ'. אבל התוספת שהוסיף לה מממונו וקנינו אין לה שום זכות אלא בחצי הנכסים זהו לפי כונת התקנ'.

ולפי לשון התקנה ג"כ י"ל שאין בל' כתובתה בזאת התקנה אלא תוספת לא נדוניא ואע"ג דאשכחן בלשונא דתלמודא דנדוניא בכלל כתוב' היא וכדאמרי' בפ' נער' שנתפתת' (מ"ח ע"ב) אפילו כתובתה בבית אביה בעלה יורשה ואמרי' נמי (שם מ"ז ע"ב) וכתובתה תחת קבורתה ומוכח התם דהיינו נדונייתא ה"נ אשכחן דאין בכלל כתוב' נדוניא וכדאמ' בפ' אע"פ (נ"ד ב') תנאי כתובה ככתובה ואמרינן התם דנ"מ לעוברת על דת ובודאי העוברת על דת אינ' מפסדת נדוניית' כדאמרי' בשלהי אלמנ' ניזונית (ק"א ע"ב) ואם היא זינתה כליה מי זנו וכיון שכן אין הדבר תלוי בדקדוק לשון כתוב' דמשמע הכי ומשמע הכי אלא לפום דינא דיינינן ליה להאי לישנא וכיון דמלשון התקנ' נרא' שלא הית' הכונ' אלא בתוספת א"כ אנו מפרשים לשון כתובת' על משמעות לשון התקנה ובודאי אלו היה ספק בדבר אם יש בכלל כתוב' נדוניא אם לא ומחלה כתובת' סתם הית' מפסדת נדוני' שכיון שאפשר שיהיה בכלל כתוב' נדוני' א"כ ידה על התחתונ' ואנו אומרים שהכל בכלל וכ"כ המפרשים ז"ל בזה הענין מוחלת כתובת' והביאו ראי' לזה מדאמרינן בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"ג ע"א) האומר לחבירו שטר יש לך בידי פרוע אם היו שם שנים הגדול פרוע. אבל מל' התקנה נראה שלא תקנו כן אלא בתוספת כיון שהזכירוהו בפירוש במיתת האש' ולא הזכירוהו במיתת הבעל הרי גלו דעתם שעל התוספת נעשית תקנה זו ואפילו היה ספק בל' התקנה כך היה הדין ולא דמי ספק הנופל בלשון שטר שאדם כותב על עצמו לספק הנופל בל' התקנה שבספק הנופל בל' שטר שאדם עושה על עצמו אנו אומרים שידו על התחתונה שהיה לו לפרש אבל בספק הנופל בל' התקנ' הרי הוא כאלו אינו כתוב ונדון אותו על דין תור' וכן השיב הרא"ש ז"ל על ענין שלא נזכר בפירוש בתקנ' ונפל הספק בו איך יהי' נדון והשיב שיהי' נדון כאלו לא הית' שם תקנה כי יד התקנה על התחתונה כי באה להוציא מדין תורה. ובמה שלא נתפרש בה אני אומר שכן הוא כונת המתקנים. וגם הנופל בזה אם יש נדוניא בכלל כתוב' אם לא כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' שהבעל ידו על התחתונ' כמוחלת כתובת' לפי שהוא לא נתן לה כלום והיא משלה היא מוחלת וכל מקבל מתנ' או לוקח קרוי בעל השטר להיות ידו על התחתונ' ואין לי ספק בזה אלא מפני לשון ההגרי שכתוב בו ינצט"רף באס"רה ובכל"ית' אם יש בכלל ינצרף גביה או פרעון או היא לשון הנאמר בדבר החוזר בעין בלבד צריך שתעמדו בזה על פקחי האומה מסיחין לפי תומן מהו משמעות זה הלשון ואם הוא ברור שאין בכלל זה גביה ופרעון אלא בדבר החוזר בעין הפסיד' זכותה ואם אפשר לסבול זה הלשון גביה ופרעון או יש ספק בדבר הרי זכותה קיים. ואני שאלתי לפקח אחד ואמר כי אע"פ שהסופ' טעה שאין לשון ינצרף בדבר החוזר לאדם אלא בדבר היוצא מרשותו אבל הכונה היא שיחזור הכל בשלמותו בין אבד בין קיים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף