אמרי בינה/דיני שבת/יז
|
< הקודם · הבא > |
השוחט בשבת לחולה כו' מותר הבריא לאכול ממנו אבל המבשל או שעשה שאר מלאכות לחולה אסור לבריא דחיישינן שמא ירבה בשבילו והנה מבואר בב"י דיש בזה פלוגתא בין הרשב"א והר"ן דדעת הרשב"א חולין (דף י"ד) דאם מרבה בחתיכות קודם שיתן על האש ליכא איסור' דאוריית' אלא דרבנן בלבד ובשביל זה לא גזרינן דהוי גזירה לגזירה רק שמא ירבה אח"כ ודעת הר"ן (פ"ב דביצה) דרבויי בשיעורא הוי איסור דאוריית' בשבת דדחוי' היא לגבי חול' ולא הותר' לכך תוספתו מתסר מדאוריית' ע"ש ולכאור' א"כ לדעת הרשב"א אמאי בשוחט בשבת לחול' מותר לבריא נגזור שמא ירבה אח"כ לשחוט דהיינו שישחוט שתים בעד החולה וצ"ל דלזה לא חיישינן שיעשה שתי מלאכות פרטיות היכא דדי לצורך אכילה בא' רק שיוסיף לקדרה עוד חתיכה ויקל לו דיסבור כיון דהכל שם בישול אחד הוא ועי' ת"ש (ס"ק ה) אולם להיפך יקשה לדעת הר"ן דסובר דרבויי בשיעורא אסור מדאוריית' ואף לזה חיישינן שיוסיף בקדר' קודם שיתן אותו על האש א"כ בשחיטה נמי נימא הכי דאם די לחולה בעוף קטן וזה ניתן לדחות אצל החולה מהראוי לומר דאסור לשחוט עוף גדול כמו דהוכיח ממס' מנחות אם יש שתים בעוקץ א' ושלש בעוקץ א' דאסור מדאורייתא להביא העוקץ שיש בו שלש ומה"ט הי' ס"ד דאיבעי' דאף אם יש ב' בשני עוקצים וג' בא' דשתים מייתינ' דחזיין ליה רק דמסיק דמעוטי בבצירה עדיף אבל היכא דליכא מעוטי בבצירה איסור דאורי' להביא עוקץ שיש בו ג' אם די לו בעוקץ של א' או שיש בו ב' דרבויי בשיעורא אסור מדאורייתא אף דהכל מלאכה אחת היא א"כ כמו כן אם די לו בעוף קטן ושחט גדול מהראוי ג"כ לומר דאסור מדאוריית' וא"כ למה לא גזרינן בשוחט ג"כ לשמא ירבה בשבילו וצריך לחלק דדוקא שם כיון דהענבים נפרדים על העוקץ נקראת הבצירה על כל א' וא' בפ"ע אף דעושה ע"י שתולש העוקץ ביחד מ"מ כיון דנפרדים זה מזה אסור מדאורייתא רבויי בשיעורא וכן אם מוסיף חתיכות בקדרה אף דליכא רק בישול אחד מ"מ נקרא שם מלאכה על כל פרט ופרט אבל בשחיטה לא איכפת לן אם מרבה בשיעורא אף אם די לו בעוף קטן ושוחט גדול אינו עושה איסור דאוריית' ברבויי. ועי' ריטב"א עירובין (דף ס"ח) בהא דאמרינן שם נשיילו לאימי' אי צריכא נחים ליה אגב אימי' שלדעת בה"ג הוא ע"י ישראל והקשה הא כל שמוסיף במלאכת חולה לצורך הבריא איסור תורה הוא ומורי ז"ל היה אומר כי אולי שאני חמום מים שהכל גוף אחד וענין א' כמו דביו"ט ממלא נחתום חבית של מים אף דאין שבח במרובים וכתב הריטב"א ואין זה מחוור דאתוספות בישול ואתוס' מלאכ' קפדינן מה לי אם הכל גוף א' או ב' גופים וכי יש הפרש בין מבשל חתיכה אחת גדולה למבשל ב' קטנות ועוד הא ב' בעוקץ א' וג' בעוקץ א' פשיטא לן דשתים מייתינן דאסור להרבות כלל ממה שצריך לחולה ואע"פ שהכל קצירה א' עכ"ד מבואר דלית לי' סברא זו לחלק דשאני גבי ג' בעוקץ א' אף דהכל קצירה א' מ"מ נקרא' הקציר' ע"כ פרט ופרט משא"כ לגבי מים דהכל גוף א' וצריך לחלק בין שחיטה דלא איכפת לן בין גדול לקטן ובאמת מה שהקשה הריטב"א על מורו מצאתי בחידושי הרא"ה ביצה (דף י"ז) ליישב שכ' בממלא נחתום הא ודאי פשיטא שהוא בגוף א' ממש ועדיפא משתים בעוקץ א' ומיהו אפ"ה בחמין של חולה אסור לבריא דלא פלוג רבנן א"נ שמה ירבה בשבילו בשתי קדרות עכ"ד ואפשר כונתו מ"ש עדיפא משתים בעוקץ אחד הוא מטעם שכתבתי דשם עכ"פ ניכר הפרטים ועל כל פרי ופרי חל שם קציר' משא"כ במים ואף די"ל בהך דג' בעוקץ א' איירי בפרי א' שהיא גדולה כשיעור ג' גרוגרות דודאי אין הגרוגרות נגדלין באילן דאחר שנתייבשו מיקרי גרוגרות ואז אין שם בצירה עליהם אלא ודאי דנקט שיעורא דגרוגרות ואיירי בפרי א' ששיעורה כג' גרוגרות ואף דהוי בצירה א' מ"מ אסור אף דאינו נפרד מ"מ כיון דפתיח בי' שיעור שא"צ לו לחולה ויש לפנינו עוקץ אחד שיש בו שיעור שתי גרוגרות הצריכין לחולה אסור לדעת הר"ן מדאורייתא ומ"ש מים. מ"מ ע"כ צריך לחלק דהא מבואר בר"ן מס' שבת (סוף פי"ג) דלענין פקוח נפש אפי' מתכוין למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פ"נ מותר וכיוצא בזה ביומא (דף פ"ד) והטעם מפני שהוא מלאכת מצוה וחובה היא עליו לפיכך אע"פ שמתכוין עם אותה מלאכ' למלאכ' אחרת האסורה בשבת התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין מפ"נ המוטלת חוב' עליו אבל מלאכת הרשות ח"ו ועי"ש עוד משם ירושלמי בפורס מצודה ונתכוין להעלות תינוק ולהעלות דגים דמותר ג"כ וקש' לכאורה הא למ"ש הר"ן ביצה הנ"ל דרבויי שיעורים ביו"ט מותר הואיל דהותר' משא"כ בפ"נ דדחוי הוא אסור אף מדאוריית' להרבות בשיעור' ואם שנים בעוקץ א' וצריך לב' וג' בעוקץ א' אסור מדאורייתא לקוץ העוקץ של שלש ומאי שנא דמותר לצוד אף דגים בהדיה ומ"ש הר"ן דהתירו חז"ל כדי שלא ימנע מפ"נ ע"כ דסובר דל"ה רק איסור דרבנן דאיסור דאורייתא לא יתירו חכמים מה שאינו לצורך פ"נ וע"כ צריך לחלק דשם איירי דיש שיעורי גרוגרות נפרדים וכיון דיש לפניו לתלוש העוקץ של ב' אם קוצץ של ג' נראה כאילו עושה מלאכת איסור לבד משא"כ בפורס מצודה דע"כ צריך לפרוס המצודה ומעש' זה של פריסת המצודה הותר לענין פ"נ לא איכפת לן אם נתכוין ג"כ לצוד דגים כיון דאף אם לא יתכוין לצוד דגים בהכרח לפרוס המצוד' הוי המחשבה לצידת דגים כמחשבה בלי מעשה משא"כ בשלש בעוקץ א' דכיון דיש א' שא"צ לחול' צריך להניח מעשה התלישה מן עוקץ הלזה של שלש ויקוץ של ב' ועדיין צ"ע ומ"מ נראה אם די לו בעוף ושוחט בהמ' אפשר דהוי איסור דאוריית' ומ"מ בשביל זה לא גזרו לאסור לבריא כדי שלא ירבה לשחוט בהמ' דלא טעו אינשי בזה וצ"ע:
[ועיין נתיבות המשפט (סי' צ"ז) שכ' לדון בלאו דלא תבא אל ביתו לעבוט אם חייב לו שני חובות ועל חוב א' מותר לעבוט כמו עיסקא דמותר לעבוט על פלגא פקדון וכשתופס חפץ אחד ששוה בעד הכל אין בו איסור דעיקר התפיסה הוא משום פלג' פקדון אף דאפשר לו לתפוס חפץ קטן בעד הפלגא פקדון ותופס בכונה חפץ גדול כדי שיהי' בידו גם נגד הפלגא מלוה, וראי' מב"מ (דף ל') בהא דבעי שם שטחה לצרכו ולצרכה מאי ופשט מהא דכנסה לרבקה ודשה כשירה כו' ומשני שאני התם דכתיב אשר לא עבד בה מ"מ הרי מוכח במקום דליכא גזה"כ מותר כשמכוין בשביל דבר המותר ובשביל דבר האסור וע"כ כונתו אף דאנן פסקינן שם בלצרכו ולצרכה דאסור כמבואר בח"מ (סי' רס"ז) הוא משום דחיישינן שמא ישכח עי"ש סמ"ע (ס"ק כ"א). ולכאורה יקשה מדברי ש"ס מנחות הנ"ל דאסור לתלוש שלש בעוקץ א' אף מדאורייתא וכמ"ש הר"ן הרי דקצירה אחת אסור במקום שיוסיף מכדי הצורך אולם י"ל דשם משום דפ"נ לא הותרה רק דחויה היא אצל שבת לכך אסור להוסיף מכדי צורך החולה דזה לא הותר לו משא"כ לענין לכנוס לביתו לעבוט דהותר לו לגמרי ליקח בעד הפלגא פקדון יכול ליקח מה שחפץ ולכך יכול ליקח חפץ גדול ולהסוברים דהותרה ורבוי' בשיעורין ל"ה רק איסור דרבנן משום גזירה י"ל דכיון דלא מצינו הגזירה באיסור אחר מלבד באיסור שבת לא נוכל לדמות גזירות חז"ל זה לזה ולכך רשאי ליקח החפץ הגדול]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |