רידב"ז/פסחים/ח/א

רידב"ז פסחים ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מיי כדון שכן אדם מפריש על בתו קטנה נלפענ"ד דטוב יותר למימר דצ"ל בתו חרשת כדמוכח בסמוך ע"ז פריך מכיון שהשיאה או לפי הגי' דבמס' סוטה רפ"ב שהביאה ר"ל שהביאה שתי שערות כבר יצאת מרשות אביה אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת ר"ל לא תימא בתו חרשת אלא אשתו חרשת:

ר"ז בשם ר' יוחנן אדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו ר"ז בשם ר"א אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר ר"א מתניתא אמרה כן האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה פי' דמוכח ממתניתין דלא תאכל משל אבי' משום דבעינן הפרשה לדעת והכא הפריש אבי' שלא לדעתה. ובעלה חשוב כמו לדעתה דהא אוכלת משל בעלה כדמסיק לקמן ומיבעיא מה אנן קיימין אם בממחין פי' במה אנן קיימין הא דאמר ר"א אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. אם בממחין פי' במוחין מלשון מחאה דאותן שהפריש עליהן ממחין על המפריש ואינן רוצין אז לא מהני ההפרשה שלא מדעתו שפיר מביא ראיה ממתניתין דסתם האשה ממחה לאמר אצל בעלי אני רוצה אם בשאינן ממחין פי' א"ת אפילו בשאינן ממחין נמי ס"ל לר"א דלא מהני הפרשה שלא לדעתו א"כ אין ראיה ממתניתין דמתניתין בממחין אבל בשאינן ממחין שפיר יכול להיות דמהני הפרשה שלא מדעתו ואין שום ראיה ממתניתין. ע"ז אתא ר"י בשם ר' יוחנן דאין ה"נ דבאין ממחין שפיר מהני הפרשה שלא לדעתו. וממתניתין דווקא בממחין אבל בשאין ממחין שפיר מהני הפרשה שלא לדעתו. ואף דר' יוחנן ס"ל בעצמו גבי חטאת חלב דלא מהני הפרשה שלא לדעתו מ"מ ס"ל דגבי פסח אינו כן אלא דבאינו ממחין שפיר מהני הפרשה שלא לדעתו ואין ראיה לדינא דר"א ממתניתין דמתניתין מיירי בממחין:

וע"ז פריך לית הדא פליגא על דרבי אלעזר כו' אינו מפרישו שלא מדעתו דר' זעירא קאמר בשם ר' יוחנן גבי חטאת חלב דאינו מפרישו שלא מדעתו ובשם ר"א דאינו מפריש פסח ע"ח שלא מדעתו וא"כ ר"י דס"ל דמתניתין בממחין אבל בשאינן ממחין מהני הפרשה שלא לדעתו. א"כ פליג ר' יוחנן על ר"א ומ"ש גבי חטאת חלב דס"ל דלא מהני הפרשה שלא לדעתו ע"ז משני דלא דמי דהנה בבבלי דף ל"ו ע"א במס' נדרים פריך הגמ' אלא מעתה יביא אדם פסח ע"ח שכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים אמר רבי זעירא שה לבית אבות לאו דאורייתא פי' דמדאורייתא אין צריך להמנות כלל אלא דהתורה נתנה רשות להקטנים לאכול שלא למנוייו וההפרשה של אביהם באמת לא מהני דהוי שלא לדעתם אבל התורה נתנה רשות להקטנים לאכול אפילו בלא המנאה עי' בר"נ ז"ל ובתוס' ז"ל שם ע"ז קאמרי' הכא דבאמת ר' יוחנן פליג על ר"א וסבירא ליה דגבי חטאת חלב לא מהני הפרשה שלא לדעתו. וגבי פסח מהני ככל ארבעה מחוסרי כפרה משום שאדם מפריש על בנו הקטן ואף על גב דגבי פסח קי"ל דשה לבית אבות לאו דאורייתא. ואם כן אין ללמוד מזה למחויב מן התורה דמהני ההפרשה שלא לדעתו מכל מקום מצינו דמהני הפרשה שלא מדעתם גבי קטן אפילו לענין לצאת בו מן התורה משום דקי"ל כרבי דס"ל במס' פסחים דף צ"ג דקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני והביא ב' שערות חייב לעשות פ"ש משום דפסח שני אינו תשלומין לראשון. ומ"מ הדבר ברור דאם עשה הקטן פ"ר והגדיל בפסח שני פטור מלעשות פ"ש דפ"ש אינו חייב אלא במי שלא עשה הראשון אבל במי שעשה הראשון אפילו שהוא קטן מ"מ פטור מפרש כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בהק"פ פ"ה ה"ז קטן שהגדיל בין פ"ר לפ"ש חייבין לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור עכ"ל ז"ל וכתב הכ"מ ז"ל ומ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור ואיכא למידק אטו קטן בר חיובא ופטורי הוא. וכתב הר"י קורקס ז"ל דכיון דרחמנא רביה לקטן שישחטו עליו וממנין אותו נפטר בכך מן השני עכ"ל ז"ל והיינו דקמסיים הכא שניא היא פסח שניא היא חטאת פסח לכשיגדיל ראוי היא להתכפר בו פי' אם הפריש אביו עליו כשהוא קטן ושחטו ואכל ממנו אפילו כשהגדיל קודם פ"ש דאז מחויב מן התורה לכשיגדיל ראוי להתכפר בו ואינו צריך שוב להביא פ"ש א"כ כיון שנתכפר בהפרשת ושחיטת אביו עליו א"כ מהני הפרשה שלא לדעת לגבי קטן אפילו לצאת בו ידי חובתו מן התורה. ע"כ מביא אדם פסח ע"ח שכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים ואי דשה לבית אבות לאו דאורייתא מ"מ מהני ג"כ לדאורייתא הפרשת אביהם. משא"כ לגבי חטאת אינו ראוי להתכפר בה לכשיגדיל דאם שחט עליו חטאת כשהוא קטן אינו כלום ואינו מועיל לחטא שיחטא לכשיגדיל ע"כ גבי חטאת לא יביא על חבירו שלא מדעתו שלא מצינו דאדם מביא על בניו הקטנים משא"כ בפסח שפיר מצינו דאדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים ואפילו דשה לבית אבות לאו דאורייתא מ"מ מהני לכשיגדיל ראוי להתכפר בו וברור כשמש דמכאן יצא להרמב"ם ז"ל הך דינא דאם שחטו עליו בראשון פטור וסוגיא מפורשת הוא:

אר"י ברגל רדופין שנו פי' דקאי על הא דפ' המדיר במס' כתובות דנדרה שלא תלך לבית אביה רגל אחד יקיים. ע"ז מפרש דרגל אחד הוא רגל הראשון שלאחר החופה דהוי רגל רדופין ע"ז מפרש איזהו רגל רדופין אר"י בר"ב זה רגל ראשון שאביה רודפת לבית בעלה וע"כ שייכה לשניהן דהיא רדופה לבית אביה ואביה רודפה לבית חמיה ר"ל שרדופה לבית אביה עד שאביה רודפה לבעלה. ומיבעיא לי' אם לא הלכה רגל הראשון רגל השני מהו שיעשה רגל רדופין מי אמרינן דהוי רגל שני רגל רדופין או דילמא כיון דקחזינן דלא הלכה רגל הראשון בודאי אינה מרדפת אחר בית אביה ומוסיף עוד למיבעיא אם לעולם יש לה רגל רדופין ר"ל דלאו דווקא רגל שני אלא י"ל דלעולם יש לה רגל רדופין. ומיבעיא עוד אלמנה מהו שיהא לה רגל רדופין מבית חמיה לבית אביה וכן אביה רודפה לבית חמיה ושייכה לשניהן ופשיט נשמעיניה מן הדא הלכה רגל הראשון לבית אביה אלמא הלכה דווקא ולמה לי הלכה הא ברגל ראשון הוי רגל רדופין אף בלא הלכה א"ו דנקט הלכה רגל הראשון דאימתי הוי דווקא רגל ראשון דווקא בהלכה אבל בלא הלכה הוי לעולם רגל רדופין ונפשוט האיבעיא בלא הלכה רגל הראשון דהא מפורש תנינן במתניתין הלכה רגל הראשון ול"ל הלכה ח"ו דנקט הלכה דבלא הלכה הוי לעולם רגל רדופין אי דנקט הלכה לענין דינא דאלמנה דבאלמנה דווקא הלכה הוי רגל רדופין ברגל ראשון אבל לא הלכה לא הוי רגל רדופין ע"ז אמר ר"י בר"ב תיפתר שיש לה בנים וסתם אשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה אבל בלא בנים לא שייכה כלל לבית חמיה כשהלכה לבית אביה:

ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות זה קאי על מס' חלה וקידושין כדפי' הפ"מ ז"ל:

שמואל בר אבא בעי עבד מהו שיאכל משלשתם פי' דהא דצריך להמנות על פסח אחר מיבעיא לן אם העיקר דאינו יוצא בפסח זה ידי חובתו שהיא עתה ב"ח ואינו יוצא י"ח בפסח שנמנה עליו כשהיא עבד כדאיתא כן גם לקמן בה"ב הפריש פסחו עד שלא נשתחרר ונשתחרר צריך להמנות על פסח אחר אבל לאכול מותר ממנו ואינו נקרא שלא למנויו. אם נשתחרר לאחר זמן שחיטת הפסח ולא נמנה על אחר הגם דלא יצא בפסח שנמנה עליו כשהיה עבד. אבל מ"מ מותר לאכול ממנו ואינו נקרא שלא למנויו כיון דנמנה עליו או דילמא דהמנאת העבדות לא מהני וכשאוכל לאחר השיחרור הוי אוכל שלא למנויו וזהו דקאמר מהו שיאכל משלשתן מכל אלו השלשה פסחים דקחשיב אם מותר לאכול מהם אם לא נמנה על אחר. א"ר יוסי אם אומר את שאין העבד יכול לאכול משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה פי' דא"ת דלאחר השיחרור אסור לו לאכול מהפסח שנמנה עליו בעבודתו. א"כ האיך רשאים לכתחלה למנותו על הפסח בחבורה דהא יש לחוש שמא ימלך רבו וישחררו ויהא אסור לאכול ממנו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה פי' בעת זריקה דקי"ל לאוכליו ושלא לאוכליו את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו לפיכך כשר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לאוכליו ושלא לאוכליו דנעשה כעובר על המצות וכשר בדיעבד עי' דף ס"א עיי"ש וא"כ האיך מותר לכתחלה למנותו על הפסח הא יתערב לכתחלה הקדש פסול בעבודה אלא ע"כ דמותר לאכול ממנו. עי' במס' קידושין דף מ"ה ע"ב בתוס' ז"ל ובגיטין דף י"ב ע"ב בתוס' ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף