קרבן העדה/סנהדרין/ו/ז

קרבן העדה סנהדרין ו ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' משקעים. נועצים:

והעץ יוצא ממנה. כמין יתד היה יוצא מן הקירה סמוך לראשה:

ומקיף. סומך זו אצל זו כמו לתרום שלא מן המוקף:

ותולין אותו. בידיו:

קורה מטה על הכותל. לא היתה נעוצה בארץ אלא ראשה אחד על הארץ ואחד מוטה ונשען על הכותל. וטעמא דר' יוסי לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו דכתיב כי קבור תקברנו יתירא מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר נמי חפירה ורבנן אמרי חפירה לאו כלום היא ולא מיעטה התורה אלא שלא יהא העץ מחובר מעיקרו:

שם שמים מתחלל. שמזכירין שזה ברכו:

גמ' ה"ג זה חומר במגדף ממחלל וזה חומר במחלל מבמגדף במגדף כתיב כו'. וה"פ מגדף בסקילה ואח"כ תולין אותו ומחלל את השם בתליה אבל לא בסקילה בזה מגדף חמור אבל בזה מחלל חמור דאלו במגדף כתיב לא תלין וגו' ובמחלל הניחו זמן רב דבני רצפה נהרגו מפני חילול השם כדמסיק:

ויתנם יהושעכו'. אגבעונים קאי:

לעדה ולמזבח ה'. ופריך הניחא שנענשו להיות עבדים לעדה אלא שנתנם לעבודת ה' אין זה עונש אלא שכר טוב שזכו להיות משרתי המקום:

תליין יהושע. הרחקתם ברפיון שלא הרחיקם לעולם אלא תלה הדבר בדוד בימיו יתגלה הדבר אם ראויין הן לקרב או לרחק וכולא קרא הכי דייק דכתיב ויתנם יהושע לחוטבי עצים לעדה ולמזבח עד היום הזה אל המקום אשר יבחר מאי קאמר אלא ה"ק ויתנם לעדה עד היום שיבא זה שיבנה מזבח במקום אשר יבחר לבית ה' וזה דוד שבנה מזבח בגורן ארנון כי הוא המקום אשר בחר למקדש ה' עם שמואל הנביא כדילפינן מקרא וישבו בנויות ברמה ובקידושין הגירסא תליין בדופן ושם פירשתי:

מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה. לאו דוקא אלא מי שיבנה מזבח במקום הנבחר ממנו בית הבחירה כבסמוך:

ה"ג בא דוד וריחקן שנאמר והגבעונים כו':

עכו"ם. מדה כנגד מדה הם מכחישים בה' אף הוא מסתיר פניו מהם:

וגילוי עריות. הוא ממטיר במקום שאינו ראוי לו אף הקב"ה ממטיר במקומו שאין צריכין להם כדאמרינן בבבלי ר"ה (דף י"ז) וכתיב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם שהאשה קרויה לחם כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

ושופכי דמים. מונעים ישיבת הארץ לפיכך הגשמים נעצרים והארץ שממה א"נ הוא שופך דם במקום שאין ראוי אף המקום ב"ה שופך הגשם במקומות שאין צריכין:

כי הדם הוא יחניף את הארץ. דריש נוטריקון לכי הדם יחן אף על הארץ שלא ירדו גשמים:

אף פוסקין צדקה ברבים כו'. אומרים הרבה ואפי' מעט אינם עושים עונשם שיתנו זרע רב בארץ ואפי' מעט לא יצמח א"נ שאומרים לעשות ואינן עושים כך נשאים נראו בארץ כאלו ירד המטר ורוח בא ומנשב בהן וגשם אין כמעשה איש המתהלל במתת שקר:

ה"ג בדק דוד בכל דורו ולא מצא. שעברו באחד מהן ולא נענשו עליו:

את פני ה'. זה אורים ותומים דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים וגו' ויליף פני פני גזרה שוה:

מהו אשר משפטו פעלו. הכי הל"ל אשר פעלו משפט כדכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט:

שהוא עושה משפט. באדם ודורש פעלו מעשיו הטובים ומענש למבזים אותו כהאי דשאול דבסמוך שדרש משפטן של גבעונים ממנו ומענש לישראל על שלא ספדוהו כהלכה וזהו דוקא לענוים כשאול לכך כתיב בקשו את ה' וגו':

שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:

מה לכם ולבית שאול. שלא ידע שהומתו גבעונים ביום שנהרגו כהני נוב ע"י שאול:

אמר. להם ומה אתם רוצים עתה אחרי שכבר מת שאול:

ומה הנאה יש לכם בהריגת בניו קחו לכם כסף וזהב פדיון נפשם:

והוון. והיו משיבים אין לנו תביעת כסף וזהב בבית שאול נפשות אנו חפצים:

אמר. שמא הם מתביישים זה מפני זה ליקח ממון לקח כל אחד לבדו ופייסו בפני עצמו ואמר מה הנאה יש לך שנהרגיו אלו קח לך כסף וזהב ועמדו בדעתם ואמרו אין לנו ממון מבית שאול רק נפשות:

אין לי כתיב. והקרי אין לנו ללמד מתחלה אמר לכולם בבת אחת אח"כ לקח כל אחד בפני עצמו:

שלש מתנות טובות. מידות טובות ניתנו לישראל בטבע משא"כ שאר מדות טובות אינן נקנין לאדם אלא ע"י הרגל:

רחמנים. דכתי' כי ימצא [איש] את אויבו ושלחו בדרך טובה [ש"א כ"ד]:

ונתן לך רחמים. לך דייקא הוא בעצמו יהיה רחמן:

ובעבור תהיה יראתו על פניכם. לבלתי תחטאו:

ואלו. הגבעונים אין בהן אחת ממדות אלו שלא רחמו על בני שאול שאלולי ששאלו מדוד שלא לקברן מיד ביום מיתתן לא היה דוד דוחה ל"ת דלא תלין ומ"ע דכי קבר תקברנו ביום ההוא:

והגבעונים לא מבגי ישראל המה. אין ראויים להתערב עם בני ישראל אע"פ שהם גרים גמורים:

והנתינים יושבין בעופל. במקום מיוחד שלא יתערבו עם הכשרים:

ה"ג וציחא וגישפא על הנתינים. וה"פ היו ממונים על הנתינים:

והעובד העיר. דהיינו הגבעונים דבישראל לא שייך עבדות וסיפא דקרא מכל שבטי ישראל ה"פ הנתינים יבואו מכל שבטי ישראל לעבדהו:

יאבידוהו מכל שבטי ישראל. כלומר יהיו יושבים במקום מיוחד שלא יתערבו עם שבטי ישראל:

את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי:

ופריך כתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד כו' ואת אמר הכין. שהיו חמשה בנים למיכל:

אמור מעתה. צריכין לומר לאו בני מיכל היו אלא שגידלתן ונקראו על שמה:

ה"ג שבעתים כתיב חסר יו"ד. וה"פ כתיב שבעתים וקרי שבעתם ללמד שבחסר אחד מהם שעלה בדעתם להמיתו וזה מפיבושת וכדמסיק:

ה"ג זה מפיבושת שהיה אדם גדול בתורה ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי והעבירן לפני המזבח והלך המזבח וקלטו א"ר אבין כו' וכ"ה בקידושין:

מעבידן לפני המזבח. דכתיב ויוקיעם בהר לפני ה' וקשיא וכי ההר לפני ה' הוא אלא קודם שהקיעם העבירם לפני המזבח דכתיב על ירך המזבח צפונה לפני ה':

ונתפלל עליו כו'. דאל"כ מאי ויחמול המלך הלא קליטתו הצילתו אלא שדוד בתפלתו הצילו:

ה"ג ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מהו אל הצור. אל ההר מיבעיא ליה:

שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. שהצדיקה עליהם את הדין:

גדול הוא ק"ה כו'. דבר שיש בו ק"ה וחילול השם כהא דמייתי בסמוך לא דחינן מצוה דק"ה מפני ח"ה:

לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהים תלוי הרי שיש חילול השם בהלנתם אפ"ה הניחם דוד מפני ק"ה שהיו עוברים ושבים אומרים כו' כדמסיק:

ה"ג בחילול השם כתיב לא תלין נבלתו ובק"ה כתיב מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם. ותחלת הקציר הוא ט"ז בניסן שאז הוא קצירת העומר שהוא ראשית הקציר עד י"ז במרחשון שאז הוא ימי רביעה ראשונה:

שנשתנית עליהם מה"ד. דכתיב לא תלין נבלתו:

כגרים ארורים. כדכתיב ועתה ארורים אתם:

שלא נתגיירו לש"ש אלא שלא יהרגו עם ז' עממים:

ה"ג. נתגיירו באותה שעה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף