קרבן העדה/סנהדרין/ג/ה

קרבן העדה סנהדרין ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלו הן הפסולין. לדון ולהעיד:

המשחק בקוביא. כולהו מפרש בגמרא וכולן מעין גזלנין הן והתורה אמרה אל תשת רשע עד וכ"ש דיין מיהו משחק בקוביא לאו גזלן דאורייתא הוא כיון שמשחק בערבון ואמרו חכמים אסמכתא לא קניא ה"ל גזלן דרבנן:

המלוה ברבית. לא הוה גזלן דאורייתא דמנפשיה יהיב ליה וסברי אינשי דלאי גזל היא:

וסוחרי שביעית. הואיל וחימוד ממון מעבירו על דברי תורה ה"ל כרשע דחמס ופסול לדון ולהעיד שנוטה אחר הבצע א"נ גזל מיהא איכא שנוטל ממון מדבר שהוא של רבים מיהו מדאורייתא כשר דלא משמע לאיניש שיש במו"מ איסור דאורייתא:

בתחלה היו קורין אותן אוספי. פירי שביעית לעצמן פסילי עדות כמו סוחרי שביעית:

משרבו האנסין. השואלים מנת המלך כך וכך לשנה והיו צריכין לאסוף תבואת שביעית לפרוע ממנה מנת המלך חזרו לומר סוחרי פירי שביעית בלבד פסולים אבל אוספי תבואת שביעית לתת מנת המלך כשרים:

שאין להה אומנות אלא הוא. הואיל ואין עסוקין בישובו של עולם אין בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא:

גמ' בפסיפסין. שברי עצים ששוחקין בהם על לוחות מצויירין:

בקליפי אגוזים ורמונים. שאינן עשויין לכך אלא נוטלין באקראי בעלמא:

ויבדק. ויבדל ממנו א"נ ויבדק שחוזר בו חזרה גמורה שאין שבירת הפסיפסין ראיה גמורה דאפי' בחנם לא עבדו:

עד שיקרע שטרותיו. שכתוב בהן קרן ורבית:

ויחזרו בהן חזרה גמורה. ואפי' לב"נ לא מלוה שישתכח שם רבית מפיו:

הממרה יונים. מרגיזן שילחמו זה עם זה:

פגימיו. דפין שמזרזין אותן בהן:

שתי שביעית. אינו חוזר לכשרותו עד שיעבר עליו שני שמיטות שנראה שחוזר בהן:

לא חזרת דברים. באמירתו שיאמר לא אוסיף לעשות כן סגי אלא בעינן שיחזור לעניים הממון שהרויח בסחורתו בפירות שביעית:

ה"ג מאתים זוז וחלקום:

הוסיפו עליהן. על אלו השנויים במשנתינו:

והחמסנין. ניתנין דמים אלא שאין רצון הבעלים וימכור הדבר ההוא שנוטל ממנו:

והגזלנים. אפי' הגוזל מציאת חרש שוטה וקטן דאינו אלא גזל דרבנן כדתנן בגיטין:

ובלבד ברועין כו'. הא דהוסיפו עליהן הרועין דפסולין דוקא רועי בהמה דקה שנשמטים ורועות בשדות אחרים משא"כ ברועי בהמה גסה:

אר"ה מאן תנא כו' אמתני' דר"ה קאי דתנן ואלו הן הפסולין מפריחי יונים וקאמר מתני' ר"א:

דתנינן תמן. עדיות פ"ב שני דברים העידו בשם ר' אליעזר יוצאת אשה בעיר של זהב בשבת ומפריחי יונים פסולין לעדות:

עוד הדא דסנהדרין. אף מתני' דהכא אלו הן הפסולין כר"א דלרבנן אינו פסיל אלא גזלן ממש:

א"ל ר' יוסי. מתני' אתיא ככ"ע:

ה"ג מאי ד"ה היא הכי א"ר יוסי כו' וכ"ה בר"ה. וה"פ לא היו צריכין להעיד דגזלן דרבנן פסיל לעדות ממון שבזה ליכא מאן דפליג שגם חכמים מודים בהא והמעיד לא בא אלא להעיד דר"א פוסל גזלן דרבנן אף לעדות נפשות:

ועידי החדש כעידי נפשות אינון. בתמיה ודאי כעידי ממון הן ולפיכך פסולין לעדות החדש ומתני' דהכא איירי לעדות ממון נמצא מתני' דסנהדרין ודר"ה אתיא ככ"ע:

ה"ג והתבינן זה הכלל כו' וכ"ה בר"ה. וה"פ והא תנן בסיפא דמתני' דר"ה זה הכלל כו' ואשה ודאי פסולה ועדות נפשות ש"מ שהפסולין השנויין במתני' פסילין לעדות נפשות ומתני' ר"א היא:

ה"ג מאן תניתה ר"א. א"ו ה"ק מאן תניתה רבנן בתמיה איך תאמר כרבנן נמי אתיא:

ומשני רבנן כר"א מורין ליה. לפסק פוסקין גם רבנן כר"א לחומרא ופוסלין עדותן של אלו אבל לדין פליגי עליו ל"א הכא מתני' דסנהדרין אתיא ככ"ע דלד"ה פסול לעדות ממון אבל מתני' דר"ה מוקי לה ר"ה כר"ל משום דעידי החדש כעדות נפשות הן כדאמרינן לעיל פ"ק (סוף ה"ב) ותו דתנינן בסיפא דר"ה זה הכלל כל עדות כו' ש"מ דסובר האי חנא דאף לעדות נפשות פסלין מאן תניתה רבנן בתמיה איך אפשר לומר הך מתני' רבנן איך מורין כר"א ופליגין עליו אלא ודאי ר"א היא כדאמר בר"ה:

כולא. מתני' דהכא ודר"ה כר"א ולרבנן אפי' לעדות ממון כשרים:

ואתיא כו'. לר' יוסי קאמר לשיטתו דבעדות נפשות פליגי אתיין הנך תנאי ר"א וחכמים כהנך תנאי ר"מ ור' יוסי:

כעדות נפשות. פסול לכל שהחשוד להחמור חשוד להקל:

ואתיא דר"י כרבנין. דר"א דסברי גזלן דרבנן פסול לעדות דרבנן אבל לא לעדות דאורייתא ודלא כר' יוסי דאמר בסמוך דמודו רבנן בעדות ממון אע"פ שהוא דאורייתא אלא לר' הונא אתיא הני תנאי כהני תנאי:

ודר"מ כר"א. דהחשוד לקל חשוד לחמור:

היך עבידא. היכי דמי:

אע"פ שאין עמו מלאכה אחדת. בשביעית אינו עוסק במלאכה אחרת כיון דבשאר שני שבוע עוסק במלאכה אחרת כשר:

איקלס. שבחוהי חכמים לר' בא שאמר הלכה בשם ר' אבהו שהוא פחות ממנו:

לחומרא. אמר ר"י:

אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת. בשאר שני שבוע כיון דבשביעית אין לו מלאכה אחרת אלא זו פסול ויותר נראה דה"ג אם אין עמו מלאכה אחרת פסול וה"פ הואיל ובשביעית אין לו מלאכה אחרת פסול:

ה"ג לא ברא כו' הלכה כר"י דמתני' דאיקלס ר' בא כו' משום זעיר מיניה וה"פ לא בזי דאר"ח ר"י לחומרא א"ר בא דהלכה כר"י דכיון דחזינן ששבחוהו לר' בא שאמר הלכה בשם אדם פחות ממנו אי ס"ד ר"י לחומרא פליג מחי רבותיה דר' בא הא היה מוכרח לומר הלכה שלא יקבלו עדות הפסולים אלא ודאי לקולא פליג ר"י ואני לא אמר הלכה כר"י הוו מחמירין ואין בזה הפסד:

ה"ג תמן תנינן שדה שנתקייצה בשביעית וניזרע למוצאי שביעית תמן אמרין בשניטלו קוציה רבנן דהכא אמרין בשחריש וכא כן א"ר יוסי כו' וכ"ה בשביעית. וה"פ בפ"ד דשביעית תנן שדה שנתקוצה בשביעית תיזרע למוצאי שביעית ולא קנסי אותו לאסרו למוצאי שביעית אע"ג דעביד איסורא דאורייתא לרבנן דהכא דכתיב בחריש ובקציר תשבות וכא כן והכא אמר לן סוחרי שביעית פסולין לעדות:

תמן. כאן סוחרי שביעית לכך פסולין שאין כאן אונס ואפ"ה עברי אדאורייתא:

ברם הכא. מתני' דשביעית איירי שהמלכות אונסת שישלמו מנת המלך לכן לא קנסוהו על החרישה:

בראשונה. כשיצא גזירת המלך שאף בשביעית יתנו מס מקרקעותיהן הורי ר' ינאי שמיתרין לחרוש חרישה הראשונה בשביעית שתהיה מוכנת לזריעה במוצאי שביעית ע"י חרישה השנייה שבא"י צריכין לחרוש שני פעמים:

ה"ג חד מומר איעבר בשמיטה. מומר היה מהלך בשדה בשביעית וראה ישראלים זורקין הכובעות שהיו בשדות שדרכן היו לעשות צבורים גדולים בשדה ונקראות כובעות כדתנן סוף פ"ה דפיאה והיו מפנין אותן שיהיו השדות ראויות לחרישה:

אמר. להו באמת אתם מתחילין למרוד בתורה וכי מותר לכם לשלוך הכובעות מהשדות בשביעית:

האיסטו. כמו איסטטון פי' דבר קיים וכ"ה בערוך ערך איסטטון ל"א ראה ישראל משליכים הזרעים להשדה דקביעות כמו שעושין בשאר שנים ואמר להו איסטטית היה זו דבר סרה ועצת חטאין היא הלא לא הותר לכם אלא כדי צורך ליתן מנת המלך אבל לא לזרוע בקביעות כבשאר שנים:

ה"ג כל התורה מניין כו' יעבור ואל יהרג שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם:

הדא דתימא. לא אמרן אלא בינו לבין עצמו הוא דמותר לעבור:

אבל ברבים. בפרהסיא אפי' על מצוה קלה יהרג ואל יעבור שלא ירגילו הלבבות להמריד לכך וחרישה בשביעית פרהסיא היא איך התירו:

בכלי זכוכית צבועה. שהיה חק להעמים לשתות מהן ונתן השר לפפוס ולוליינוס לשתות מהן ולא קיבלו מהן ונהרגו על כך לפי שהיה פרהסיא:

אמר. ר' אבהו אין כוונת המלך שיחרשו בשביעית כדי שיעברו על הדת אלא שיתנו לו ארנונות ואנחנו מתירין להם החרישה כדי שיהא סיפוק בידם ליתן לו מס וארנונא אבל אנס דפפוס ולוליינוס כוונתו היה להעבירן על הדת אסור:

ונקדשתי בתוך בני ישראל. ונא' להלן ויבאו בני ישראל עשרה לשבור וגו' מה בני ישראל האמורים להלן עשרה אף כאן עשרה:

חמוניה. ראי אותו מחמר אחר החמור בשבת שאנסוהו לכך:

הורון. והורו להיות ישראל אופה פת לשר המלך בשבת:

א"ד מנה שאלתי לר"י אבי למה התרת האפיה בשבת הא פרהסיא הוא ויהרג ואל יעבור:

ה"ג אמר לא אתכוון השר להעבירן על הדת אלא כוונתו להנאת עצמו לאכול פת חמה:

בני נח. שמוזהרין על ע"א אם אמרו לו עבור ואל תיהרג מצותו לקדש השם או לא:

לדבר הזה. אחר שנעמן קיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם א"ל לאלישע לדברי הזה יסלח ה' לעבדך שאני אנוס בדבר שאדוני נשען על ידי והשתחויתי וגו' ויאמר לו אלישע לך לשלום אלמא הודה לו ואם איתא דבן נח מצווה על קידוש השם לא היה לו להודות על דבריו אלא ה"ל לומר דאסור ש"מ ישראל מצווין על קדושת השם אבל לא עכו"ם:

מחיט. חייט ותופר בגדים בבית אדם אחד ברומי והביא לו בשר נבלה וא"ל אכול וא"ל ר' בא לית אני אוכל א"ל הרומי אכול ואם לאו אני הורג אותך א"ל ר' בא אם אתה רוצה להרוג. הרוג שאין אני אוכל בשר נבלה א"ל הרומי מי הודיע לך שאם היית אוכל ממנו הרגתיך שצריך האדם למסור נפשו על דתו אם יהודי להיות יהודי ואם ארמאי להיות מחזיק בדת ארמיים:

אלו. שמע רבי בא בר זמינא דברי חכמים דבצנעא יעבור ואל יהרג בשאר מצות היה הולך מן העולם בדבר זה:

מיזיל הוה בהדא. בשביעית הגירסא מיכל הוה:

טייב בזמן הזה. אמתני' דשביעית קאי דתנן התם שדה שנטייבה לא תיזרע למוצאי שביעית אבל משום ארנונת המלך התירו לזרעה במוצאי שביעית ומיבעיא ליה עכשיו שבטל האונס שדה שנטייבה בשביעית מותרת או לא:

בטל הדין. אע"פ שבטל הגזרה כלומר תקנת חכמים שגזרו איסור שמיטה אף בשביעית בזמן הזה שנתבטלה מחמת. האונס שהתירו לחרוש השתא שנתבטל האונס מותרת לזרעה שכבר נתבטלה התקנה ל"א בטל הדין כלומר עבר האונס אפ"ה בטלה גזרת חכמים כיון שנתבטלה פעם אחד שהרי התירו לחרוש בטלה לעולם:

לעולם. גזירת חכמים במקומה עומדת עד שתתבטל ע"י ב"ד אחר אבל זו לא נתבטלה ע"י ב"ד שלא התירו אלא מפני האונס ואין זה קרוי ביטול ב"ד:

ודכוותה. וכה"ג פליגי ר' ירמיה ור' יוסי בפירות שביעית ויותר נראה דאשגרת לישנא דמס' כתיבות נקיט דהתם שייך שפיר לישנא דכוותה דמייתי שם כמה דינים בענין זה מי שנוטל דבר וסובר שהוא שלו כיון דלאו לשם זכייה נטלו לא זכה בו:

מאימתי אדם זוכה. פירות הגדלים ברשות אדם בשביעית מאימתי בעל השדה זוכה בהן והן שלו:

משיתנם. לאחר הלקיטה לתוך כליו זכתה לו כליו כמו אדם אחר שלוקט פירות שביעית משדה שאינו שלו שזוכה בהן משנתנם לתוך כליו:

לא זכה. מפני שלא נתנם לכליו לזכות בהן אלא סובר שהן שלו כיון שגדלו ברשותו ובאמת אינן שלו שהרי של שביעית הן וכיון דלא אתכוין לקנות ע"י נתינה זו אין כליו מקנין לו:

פרוקלא. שר הממונה מאת המלך וחיילותיו:

הורי. שהנחתומים ימכרו פת בשוק ביום השבת:

ה"ג רבנן דתמן הורי. חכמים שבבבל הורו לאפות חמץ בפסח להחיל של מלך וטעמייהו כדלעיל שהיה סכנת נפשות בדבר והמלך לא כיון אלא להנאתו:

אני פי מלך שמור. מה שאני שומר פי מלך בשר ודם לתת לו מסים וארנונית ככל אשר מצוה עלי בזה אני שומר פי ממ"ה הקב"ה שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ממצרים וה"ק אחרי שהוצאתיך ממצרים קבל מלכותי כן אני עושה למלך ב"ו אחרי שאני יושב במדינתו צריך אני לקבל מלכותו ולעשות ציוויו:

ועל דברת. סיפא דקרא הוא ומפרש ליה הכי אבל כשמלך ב"ו אומר לי לעבור על דברת לא יהיה לך וגו' כלומר שאומר לעבוד עכו"ם אינני מקבל ציוויו כי נשבעתי לה' שלא להמיר בו וקבלתי עלי דיבור לא תשא את ה' וגו':

ה"ג וכן אמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר בדבר הזה ההוא גברא כו'. וה"פ כתיב ענו ואמרין למלכא נבוכדנצר וקשיא אם מלכא למה נ"נ ואם נ"נ למה מלכא אלא כך אמרו לו אם למסים את מלך ואם לעבוד עבודת אלילים את וכלבא שוין לית את מלך כן הוא בב"ר:

הלכה כר"י דמתניתין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף