קרבן העדה/גיטין/א/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:46, 26 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
תוספות הרי"ד
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אם רצה לחזור בשניהן. קודם שיגיע ליד האשה והעבד:

יחזור. שאין השליח יכול לזכות בהן לצורך האשה והעבד דחוב הוא להם שמאבדין מזונותיהם:

וחכ"א בגיטי נשים. יכול לחזור אבל לא בשחרורי עבדים שאם ירצה שלא לזון עבדו רשאי לפיכך אין לו הפסד מזונות בשחרורו ולאו חוב הוא לו אבל האשה מפסדת מזונותיה בגטה הלכך אונו יכול לזכות בשבילה:

מפני שהוא קנינו. כלומר הא דהוי אכיל בתרומה אינו אלא מפני שהיה עבדו של כהן מידי דהוי בהמתו של כהן דאוכלת בכרשיני תרומה ולאו משום מעליותא הוא לכך השחרור לאו חובה הוא לו:

לא יתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה ושטר שחרור נמי כי מטי לידיה הא מית ופקע רשותו מיניה:

יתנו לאחר מיתה. אע"ג דלא אמר מנה זה דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:

גמ' ופריך כל אתר. בכל מקום אתה אומר תן ההולך והולך לאו כזכה דמי ואינו זוכה עד שיגיע ליד הזוכה:

והכא. במתני' תנן תן גט זה וכו' זכה ובין לרבנן ובין לר"מ ה"ל תן כזכה:

כיני מתני'. כן צריכין לשנות במתני' האומר זכה גט זה לאשתי וכו':

ה"ג לישנא מתני' אמרה כן. וכ"ה בהרא"ש וה"פ מתני' נמי דייקא דזכה גרסי' ברישא. דבסיפא תנן שזכין לאדם וכו' ש"מ ברישא נמי באומר זכה איירי:

רמ"א חובה הוא וכו'. טעמא דמתני' מפרש:

הגע עצמך. אמור לנפשך הרי שהיה רבו קצין ומפרנסו בריוח דודאי חוב הוא לו:

ומשני לית לך. לתרץ למתני' אלא כהא דמסיק ולאו בזכות וחוב תליא מילתא:

שלא מדעתו. של עבד:

שמא אינו מכור. בתמיה. דודאי א"צ דעתו של עבד וה"ל מכירה גמורה ואינו יכול לחזור בו ה"נ כיון דבא השחרור ליד השליח כבא לידו דמי אבל המגרש אשתו שלא מדעתה שנתן הגט ליד אחר על מנת שתתגרש אשתו בקבלתו ודאי אינה מגורשת דבעינן ונתן בידה מדעתה ה"נ ע"י שליח יוכל לחזור בו:

א"ר אבין קניינו הוא וכו'. טעמא דר"מ מפרש אע"ג דקניינו הוא ויכול למכרו מ"מ השתא מיהת מפסידו בשטר זה ממה שהיה לו זכות בו מקודם והיינו באכילת תרומה:

האומר. פלוני עבדי עשיתי בן חורין וכו'. כלומר באחד מן הלשונות הללו שאמר לעבדו זכה העבד והרי הוא ב"ח:

ובלבד בשטר. הא דתני האומר לאו דוקא אלא כותב שכתב אחד מן הלשונות הללו בשטר ומסרו לעבדו אבל באמירה בעלמא לא הוה בן חורין ולא פקע ממונו מיניה ומצי למיהדר ביה אם לא קנו מידו ע"י חליפין דהוה כקונה עצמו ממנו בכסף א"נ בשכיב מרע נמי נקנה באמירה דדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמיין:

יעשה בן חורין ר' אומר זכה. דלשון יעשה משמע שיהא בן חורין בשחרור זה שאני מוסר לו עכשיו:

ה"ג וחכ"א לא זכה. שאין לשון זה אלא הבטחה שיעשנו בן חורין לאחר זמן ועדיין לא עשה:

ר' אומר לא זכה. דאין גט לאחר מיתה דתנו כהולך ולא כזכי:

וחכ"א זכה. משום דכופין את היורשים לקיים דברי המת:

בסתם חלוקון. בשאמר תנו לחוד וכדמסיק:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אף ר' מודה. שחייבין לקיים דברי המת וכופין את היורשים וכותבין לו גט שחרור:

אף רבנן מודו. דכתבו ותנו משמע שהוא יתן לו גט שחרור ומחיים הוא דמהני אבל לא לאחר מיתה:

אלא. הכא במאי עסקינן באומר סתם תנו ר' אומר דה"ל כאומר כתבו ותנו ואין כאן מצוה לקיים דברי המת שלא צוה להיורשים לשחררו:

ורבנן סברי האומר תנו כאומר שחררו. נמצא שצוה כן להיורשים וכופין אותן לקיים דברי המת:

אע"פ שאמר. כהן זה שניתנו לו העבדים בכלל הנכסים:

אי אפשי. אין רצוני לקבלם אפ"ה אוכלין בתרומה כשאר עבדי כהן:

זכו בהן היורשין. ואם הם ישראלים אסורין העבדים לאכול בתרומה:

בסתם חלוקין. ששתק תחלה וכדמסיק:

מה אנן קיימין אם. שאמר מתחלה בפירוש שרוצה לקבלם במתנה והדר צווח שאינו רוצה בהן ודאי אף רשב"ג מודה שאוכלין בתרומה בע"כ של רבן הכהן:

אם בשלא קיבל עליו משעה ראשונה. אלא צווח מיד ואמר אי אפשי בהן אף רבנן מודו שזכו בהן היורשין שאין מקנין לאדם דבר בע"כ:

אלא. הכא במאי עסקינן בשתק מעיקרא ולבסוף צוח:

ר' אומר. אין אדם אומר אי אפשי אחרי ששתק תחלה וה"ל לשתוק מתחל' ועד סוף אלא ודאי מעיקרא קבלו עליו ועכשיו הדר ביה ואין חזרתו מהני דכבר קנה אותן וקרינן ביה קנין כספו הם יאכלו בלחמו:

הוכיח סופו על תחלתו. והא דשתק מעיקרא סבר כי לא אתו לידי למה אצוח:

ואם רצה. המשלח לחזור שאומר לשליח החזיר לי הימנה שנתתי לך שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר:

וחייב. המשלח הזה:

באחריותו. אם יאנסו מיד השליח:

ואם מת יתן ליורשיו. של המשלח:

הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו. של המקבל דכיון דאמר זכה זכה בה המקבל מיד כשבא ליד השליח:

ואם לאחר מיתה זכה. כשאומר לשליח זכה כבר מת המקבל:

יחזיר למשלח. דהוה זכיה בטעות שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה ולא קנו יורשיו:

והדין זכה לחבריה. ואותו שזכה בשביל חבירו אינו יכול לחזור וצריך לקיים שליחותו:

דלמא. מעשה:

נחתון. ירדו לבבל לגבות לחכמים מעות שהיה להם שם בפקדון ומסרו הנפקדים להם המעות:

ואתאמרת. ונאמר עליהן לשון הרע שאינן נאמנים בשליחותם ובאו הנותנים ורצו להוציא מהן המעות:

אמרי. להו כבר זכינו בהממון לבעליהן ואין אנו יכולין להחזיר לכם:

אמרין לון. אנו חפצים שאתם תקבלו אחריות על המעות:

א"ל שומרי חנם אנחנו. ואין אנו צריכים לקבל אחריות:

אתון. באו אצל רבי דוסתאי בר' ינאי ורצו כהוציא ממנו בע"כ:

א"ל אהן הוא כולה. הנה כולו לפניכם עשו בו כטוב בעיניכם ל"א התם ביד ר' יוסי הוא הכל:

נסבין. לקחו לר"י וכפתו אותו והוציאו ממנו המעות:

כד סלקון. כשעלו לא"י בא ר' יוסי לגבי ר' ינאי וא"ל ראה מה שעשה לי בנך:

א"ל אלו. ישוו עמי לדעת אחת לא היו מוציאין ממני כלום:

א"ל. רבי ינאי לרבי דוסתאי בנו מדוע עשית ככה:

א"ל ראיתי. אותן הנפקדים הם בני אדם אימתני' הן אמה. אנשי מדה גבוה קומה:

וכובעיהן אמה. גם מאוימין במלבושיהן המשונים:

ומדברין מחצין. כלומר קולן עבה ונראה כאלו הדיבור יוצא מטיבורן:

ויוסי אחי. היה כפות על העמוד ורצועה עולה ויורדת עליו שהיו מלקין אותו ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבי שאמסור עצמי להריגה בידם שהוא איש חלוש ואינו יכול לסבול המכות:

הדא דתימא לא אמרן שהשליח יכול להחזירו למשלח אלא דוקא שאינו יכול לעמוד עצמו נגד המשלח אבל מי שהוא יכול לעמוד עצמו נגד המשלח והחזירו לו מוציאין מן השליח כפי שקבל תחלה ונותנין למי שזכה בשבילו:

דין דמחל. האי מאן דמחל שטר חוב לחבירו וא"ל הרי חוב שאתה חייב לי מחול לך ולא אמר שגם השטר מחול לו:

עד דמחל ליה שטרא. שעדיין שעבודו קיים וגי' בעה"ע אות מחילה דף צג עד דחזר ליה שטרא:

ה"ג באומר התקבל לי אמר וכו'. וה"פ האומר התקבל לי כאומר זכה דזכה המקבל מיד כשבא ליד השליח:

בשכיב מרע היא מתני'. הך ברייתא איירי בש"מ לפיכך אין היורשין יכולין לעכב דדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמיין אבל בברי לא דתנו לאו כזכי דמי:

ופריך אם בשכיב מרע. מאי קאמר אצ"ל זכה לו וכו' הא בשכיב מרע אין חילוק ובאיזה לשון שאמר מהני:

קיימתיה. תוקים להך ברייתא כדאמר ר' בא וכו':

אבל אם הבריא לא. לא הוי כאלו כתב ונתן ויכול לחזור בו והיינו דקאמר ואצ"ל באומר זכה וכו' דהא אפי' אם הבריא אינו יכול לחזור:

היא מתניתא. אמשנתינו קאי דאיירי בשכיב מרע ולכך יתנו לאחר מיתה אבל בבריא שאמר תנו ומת לא יתנו לאחר מיתה דתנו כהולך ולא קנה עד דאתי לידיה:

הדרן עלך המביא קמא
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף