תשובה מאהבה/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־00:06, 26 ביוני 2023 מאת מערכת (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תשובה מאהבהTriangleArrow-Left.png כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ה פראג עש"ק יו"ד אב תק"ס לפ"ק.

כא
שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי הרב והמופלא המופלג חכם וסופר כבוד מוה' אלעזר נרו' אב"ד ור"מ בק"ק גוט.

מכתבך קבלתי ואשר הקשית שרש"י מסוטה דף מ"א ע"א בד"ה מכאן ואילך סותר דבריו מה שפורש ביומא דף עי"ן ע"א בד"ה להראות חזותו כו' בוודאי יפה הקשית ואמנם פרושך בו הבל (עד כאן דברי הרב ומכאן ואילך דברי התלמוד: לא ידעתי אי ההבל ומנעורי עד היום הזה לא שת לי אלדים זרע אחר תחת הבל כי לא ראיתי תירוץ היותר מרווח ממה שכתבתי ואקוה שישע ה' אל הבל הזה).

ומה שתמהת בכתבך השני על רש"י ביומא דמה ספק יש בדבר שבוודאי עירבו את ירושלים ומסתמא עשו כן תמיהתך לאו כלום דהרי לבסוף נפרצו פרצות בירושלים והיתה רשות הרבים כמבואר בעירובין דף ק"א ע"א. (ע"כ דה"ר ומכאן ואילך דברי התלמוד: לדברי מורינו הגאון נ"ע ע"כ נמי צ"ל דאופן הראשון של רש"י במסכת סוטה אחר שנפרצו פרצות ואופן השני קודם שנפרצו פרצות ואם כן הבן שואל מדעת לפי מה דקימא לן יש עירוב והוצאה ליום הכפורים ואחד שנפרצו פרצות האיך הי' נהגו שכל אחד ואחד הביא ספר תורה מביתו וע"כ צ"ל מערב יום הכפורים הביאום שמה והוא הצריכי שכתבתי במכתב הראשון פקח עיניך וראה גם זה הבל).

ועוד אני תמה על תמיהתך ואני תמה לאידך גיסא דהרי קאמר כל א' ואחד מביא ספר תורה מביתו ואיך היה כל אחד יכול להביא ע"י עירוב והלא ירושלים עיר של רבים היא ואין מערבין את כלה כמבואר בעירובין דף נ"ט ע"א במשנה עיר של יחיד כו' ואם כן ע"כ הניחו בה שיור ואיך היה זה שהניחו חצירו לשיור להביא ספר תורה מביתו אם לא נימא דירושלים שדלתותיה ננעלו' בלילה מועיל אף לערב את כלה ולא מצאתי דבר זה מפורש בדברי הקדמונים. (עד כאן דבר הרב ומכאן ואילך דברי התלמיד: נראות נפלאיתי מה זה ספק הי' למורינו הגאון האמתי נ"ע דודאי לשטת רש"י היו יכולין לערב את ירושלים כלה כי כרמלית היתה בשביל שדלתותיה נעולות בלילה ולא דמתה לעיר של רבים וכ"כ רש"י להדיא במסכת עירובין דף ק"א ע"א בד"ה חייבין עליו דעיר של רבים היא שאוכלוסין הרבה באין לה אבל עכשיו שדלתותיה ננעלות לאו ר"ה שאינה כדגלי מדבר כו' עכ"ל ויעוין עוד ברש"י שם בהסוגיא ומורינו הגאון נ"ע לא שת לבו לדברי תוספת י"ט שהבאתי במכתב השני וכן נראה לכל משכיל אשר ישפוט בצדק בדברי רש"י במסכת סוטה שדקדק לומר א"נ ירושלים דלתות נעולות בלילה ומערבין את כולה וכ"כ רש"י להדי' פרק קמא דעירובין דף ו' ע"ב ד"ה ירושלים מכוון משער לשער ומפולש ויש בה דריסת סמ"ך רבוא ורחב י"ו אמה ואילמלא שנועלי' דלתותי' בכל לילה כו' אבל נעילת דלתות משוי לה כחצר של רבים ומערבין את כלה כו' והכי נמי אמרינן כו' דירושלים כרמלית היא עכ"ל ואין דעת רש"י דעה יחידאי הוא בזה כי ראיתי בסמ"ג ריש הל' עירובין שמביא דברי רש"י הנ"ל וכתב מכל זה אתה למד כי מן התורה היה מותר להוציא מן הבתים לרחובות ירושלים וכל שכן מן הבתים לחצר וכ"כ עוד שם דפוס ויניציאה דף רמ"ה ע"א ונ"ל שאין הדברים אמורים שעיר של רבים שמערבין אותה אלא כגון ירושלים שדלתותיה נעולות בלילה ונחשבת מן התורה עי"כ ככרמלית כאשר פרשתי בתחלה המצוה עכ"ל וכ"כ הסמ"ק וכ"כ הש"ג פ"ד דעירובין וכ"כ הב"י ומעת' אני תמ' על רבי' הגאון נ"ע איך כ' שלא מצא הדבר מפורש בדברי הקדמוני').

ומה שהיה קשה לך על דברי רש"י שפירש אין עירוב והוצאה כו' והקשית והלא הא דרפרם בדותא דע לך שזה זמן רב ביארתי דלא אמרו הא דרפרם בדותא אלא בכריתות שאמר על הברייתא זאת אומרת זה בדותא אבל ביומא שאמר כן על דברי רב ששת לאו בדותא היא ובזה אין אנו צריכים למה שנדחקו תוספת בסוגיות הללו יעו"ש. (עד כאן דברי הרב ומכאן ואילך דברי התלמיד: וכיו"ב מצאתי בספרים חדשים מקרוב עיין בשו"ת זכרון יוסף סימן זי"ן ובספר טעם המלך לידידי הרב החריף מוה' ברוך נר"ו פרק כ"ז מהל' שבת עייש"ה אמנם יהי' איך שיהי' רש"י ז"ל ודאי לא ס"ל הביאור הזה דבפי' כ' רש"י ביבמות והבאיתיו במכתב השנית אין עו"ה ליה"כ והכי מפרש בפריתות עכ"ל ובכריתות ודאי הדבר מפורש דרפרם ברותא אם לא כדבעינן למימר קמן אי"ה).

ומה שהקשה א"כ למה פוסק הרמב"ם דלא כרפרם אני תמה וכי גברא אגברא קרמית הרמב"ם סבר כיון דלא אמר רפרם שאין עו"ה כו' מצד עצמו רק מצד זאת אומרת א"כ כיון דאידחי הזאת אומרת בטל הדין שאין לנו ממק"א ראי' לומר אין עו"ה כו' ורש"י סבר שמברייתא זו שכל אחד מביא ס"ת מביתו מוכח דס"ל לברייתא זו אין עו"ה כו' והרמב"ם מפרש ברייתא זו ע"ד השני שפירש"י דהיינו שעירבו או ע"ד שפירש"י ביומא מאתמול הביאו' ועוד אפי' אם גם הרמב"ם סובר שמברייתא זו יש ראי' אפ"ה דחה זו מהלכתא מצד הראי' שהביא הרי"ף ספ"ק דביצה מדאמרי ב"ה אי אתם מודים שמערבים לגדול ביוה"כ ואם כי דברי הרי"ף ספ"ק דביצה מרפס' איגרין ויש לי בזה אריכות דברים מ"מ אם הרי"ף מחזיק זה לראי' גם הרמב"ם מחזיק זה לראי', ומה שהקשה על רפרם ממשנה דמגלה אין בין יוה"כ מלבד שאין זה קושי' הלא רפרם אמר זאת אומרת ומוכיח דין שלו מבריית' ואולי הבריית' חולקת על המשנה. (מכאן ואילך דה"ת: הנה שם בהסוגיא בכריתות דף י"ד ע"א דקא דייק על ר"מ במתניתן אם הי' שבת והוציאו וניתני אם הוציא חייב מ"ט קתני אם היתה שבת אמר רפרם זאת אומרת עו"ה לשבת ואין עו"ה ליה"כ ומסיק התלמודא דלמא יש עו"ה וה"ק ואם היתה שבת והוציאו חייב אף משו' שבת הרי מסיק הש"ס בלשון דלמא וקשה הא ע"כ צ"ל כן דאל"כ קשיין מתני' אהדדי מעגלה לכריתות ואף רבנן לא פליגי עלי' דר"מ בכריתות אלא שאינו מן השם עיין שם ובזה נלע"ד ליישב קצת מה שהעתיק רש"י בכל המקומות שמביא התלמודא הך מתני' רמ"א אם הי' שבת והוציאו חייב דאין עו"ה ליה"כ אע"ג דרפרם ברותא היא מברייתא דעתי אפילו בשבת עכ"ז מהך מתני' אינו ברות' והש"ס בקש לדחות דברי רפרם בלשון דלמא ואין אנו מניחין דברי רפרם המפורשי', בשביל דלמא דמסיק התלמודא ובזה נלע"ד ליישב דברי הרא"ם שמביא הב"י בא"ח סי' תרי"א שכתב מנא לי' לסמ"ג דהא דרפרם ליתא כו' עד דאינו הלא דחי' בעלמא ותמה הב"י הא מסיק הש"ס אלא רפרם בדותא יעויש"ה).

אבל בלא"ה ל"ק וכבר ביארתי בחדושי שאין בין שמתחיל בו התנא הוא מעין האלא שמסיים בו ואין בין שבת ליוה"כ פירושו אין בין עונש שבת לעונש יוה"כ ולא מיירי כלל מה שמותר בזה ואסור בזה והוא ההפוך מן האין בין י"ט לשבת דשם מיירי רק מה שמותר בזה ואסור בזה אבל מהעונש לא מיירי כלל וכמו שפירש"י שם וכאן הוא ההיפוך דמיירי רק מהעונש וכדמסיים אלא שזה זדונו כו' ואין כאן מקום להאריך בזה. (מכאן ואילך דה"ת: הנה כעת זכינו לאור הגדול ס' טורי אבן על מס' מגלה וראיתי שכוונתי בקושיא זו לדעתו הקדושה ומדבר נפלאות שם ובספר ש"א סי' עין ואין לך חיך מתוק מזה גם עומד לבאר הקודש דברי הרי"ף פ"ק דביצה ובקשת משם ומצאת דבש אכול דייך ועיין בשו"ת זכרון יוסף שאלה זי"ן דף ט' ע"ב מסימן כ"ג ואילך).

ומה שהקשית למה לא הביא הרמב"ם דבר זה בהלכות עבודת יה"כ שאח"כ כל א' מביא ס"ת מביתו אני תמה על תמיהתך מה הי' לו להביא וכי יש בזה דין או דת הבריית' מספרת מעשה שהי' והם מעצמם הנהיגו בכך להתנאות בספרים שלהם אבל לא שתיקנו חכמים לעשות כן ומה הי' לו להרמב"ם להביא מה שנהגו מעצמם. ((מכאן ואילך דברי התלמיד: אני ברי' קלה בים התלמוד לית בקי בר יומא להיות בקי ביד החזקה עכ"ז אראה לדוגמא בעלמא קשוט אמרי פי מה שהוא על זכרוני שדרכו של הרמב"ם להעתיק מנהגן של אנשי ירושלם מה שהיו עושין מעצמן משום חבוב מצוה והוא בפ"ז מהל' לולב הל' כ"ד כך הי' המנהג בירושלם יוצא אדם מביתו שחרית ולולב בידו כו' ועיין הלכות תפלה פ"ה הלכה ה' וכן נמי לענין חבוב מצוה של בכורים ולהתנאה לפניו שהעתיק הרמב"ם השור הולך לפניהם וקרניו מצופים בזהב כו' וכיו"ב טובא ועיין בהרמב"ם פ"ד מהלכות בכורים הלכה ט"ז).

וגוף תמיהתך על רש"י שפירוש ביומא דף עי"ן שמאתמול הביאום ובסוטה פירש"י שסבר אין עו"ה או שעירבו נלע"ד משום שגם בהברייתא יש שינוי בשני הסוגיות ובסוטה הגירסא מכאן ואילך מביא כל א' ס"ת מתוך ביתו וביומא הגירסא כל א' וא' מביא ס"ת מביתו ואיכא למימר שמביתו אינו חוזר למעלה למה שאמר ואח"כ כל א' מביא כו' אלא מביתו שייך לס"ת דהיינו הס"ת שמביתו ומאתמול הביאום והניחום באחת מן הלשכות וביוה"כ הביא כל א' הספר מן הלשכה לעזרה אבל בסוטה שהגירסא מתוך ביתו על כרחך חוזר לההבאה שהביא מתוך ביתו והרי מכאן ואילך אמר שמביא כל א' וא"כ הבאה זו היתה אחר שגמר כה"ג לקרות וא"כ היתה ביוה"כ עצמו והרי על הבאה זו אמר שהיתה מתוך ביתו ולכך הוצרך רש"י לפירש שסבר אין עו"ה או שעירבו את כולה וגם הסוגיות אינן סותרות והסוגיא דסוטה היא קודם שנפרצו פרצות והסוגיא דיומא לאחר שנפרצו פרצות (עיין דברי התלמיד בראש האגרת הזאת) ולרוב טרדה אקצר דברי רבו הדש"ת.
ה"ק יחזקאל סג"ל לנדא.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >