קרבן העדה/יבמות/ט/ד

קרבן העדה יבמות ט ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שנייה לבעל ולא שנייה ליבם. אם אמו של בעל ולא של יבם כגון אחים מן האב ולא מן האם:

ולא פירות. בגמרא מפרש:

ולא מזונות. אינו חייב לזונה בעודה תחתיו א"נ אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה אינו משלם:

ולא בלאות. אם הבלאות ושחקי' מבגדים שהכניסה לו עדיין קיימים אינה נוטלתן כשיוצאת דקנסוה רבנן:

אלמנה לכה"ג. בגמרא מפרש טעמא:

גמ' מאחר שהיא מותרת לו יש לה כתוב'. דהא בכל יבמה אי לית לה כתובה מבעלה הראשון כגון שלא הניח נכסים תקינו לה רבנן כתובה מנכסי השני וזו נמי לית לה מראשון אית לה משני דהיינו מהיבם:

אין לה כתובה. אף מהיבם ולא איפשיטא:

מהו שיהא לה כתובה אצל היבם. מנכסי המת:

והיא. היתה מותרת לו להראשון:

שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד. לענין זה היא כאשתו שאוכל פירות נכסיה אבל לשאר דברים אינה כאשתו ומתני' ה"ק ולא פירות שאין הפירות שלה אלא שלו אע"פ שאינו חייב בפרקונה וחכמי' התקינו שיאכל הבעל פירות תחת פרקונה וזו דלא קרינן בה ואותבינך לאינתו פטור מלפדותה מ"מ אינו חייב לשלם פירות שאכל מנכסי מלוג שלה:

תני ר"י צודנייה. ברייתא לפני ר"י והיא קשיא על ר' ירמיה:

צידונייה. מצידון היה א"נ אומן לעשות מצודות:

וזכאי במציאתה וכו'. מהך ברייתא שמעינן לאו לאכילת פירות לחוד היא כאשתו אלא גם לכל דבר שהבעל זוכה מאשתו:

מהו ולא פירות. כלומר אלא מהו ולא פירות דתנן במתני' אכילת פירות שאכל. הבעל מנכסי מלוג שלה אינה יכולה להוציא ממנו דקנסינן לה:

בכל שעה. כלומר תמיד היה מרגלא בפומיה דר' אילא שנייה יורשה ומטמא לה דכיון דהוא יורשה ה"ל כמת מצוה שאין לו קוברים הלכך אפי' הוא כהן מטמא לה:

ותני כן. בתמיה וכי תני הכי בברייתא ל"א בניחותא ותניא נמי הכי ואינו מטמא לאשתו הפסולה היינו פסול' דאורייתא דאל"כ ה"ל למתני ואינו מטמא לנשים האסורות לו:

היא אוכלת. דמדאורייתא קנין כספו היא:

ועבדיה אינן אוכלין. בתמיה הרי אין הפסול בעבדים אלא בה וכיון דהיא אוכלת כ"ש עבדיה:

תמן תנינן. גיטין פ' הזורק:

מעושה. בחזקה שכפוהו ליתן גט:

פסול. וצריכה גט אחר:

ופוסל לכהונה. משום ריח הגט:

ומר שמואל. ואמר שמואל לתלמידיו הכריזו בעיירות גט מעושה פסול ופוסל לכהונה:

ה"ג אין מעשין אלא לפסולין וכ"ה בגיטין:

שמואל אמר אין מעשין אלא כגון אלמנה לכה"ג וכו'. סתמא דש"ס קאמר הא דאמר שמואל אין מעשין אלא לפסולין משמע דוקא אלמנה לכה"ג דאיכא איסורא דאורייתא אבל שניות דרבנן אין מעשין:

ופריך והא תנינן. במתני' שניות כופין אותו להוציא וקשיא לשמואל:

ה"ג לא כגון אמר שמואל. וה"פ משני וכי לא אמר שמואל כגון בתמיה ובא לרבות אפילו איסורי דרבנן שכופין ולא בא למעט אלא נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שאין כופין להוציא הואיל ואין עברה בנישואיה:

ופריך והא תנינן. כתובות פ' המדיר:

יעמיד פרנס. שליח שיפרנסנה:

יוציא ויתן כתובה. קס"ד ה"ה דכופין:

ומשני שמענו שמוציא. מבקשין ממנו שיתן גט וכי שמענו ממתני' שכופין בתמיה דודאי כל שאין עברה בנישואין אין כופין אותו להוציא:

מה בין אלו לאלו. אמתני' קאי מה בין שניות שאין להן כתובה לאלמנה לכה"ג וכו' שיש להן כתובה:

ה"ג אלו על ידי שהן דברי תורה. אלמנה לכה"ג וכו' שהן אסורין מדאורייתא אינן צריכין חיזוק לפיכך יש להן כתובה. ואלו. שניות שהן מדרבנן צריכין חיזוק שלא יעברו עליהן לפיכך אין להן כתובה כדי שלא תינשאו להן:

אית דבעי מימר. איכא דאמרי:

אלו על ידי שקנסן בידן וכו'. אלמנה לכהן גדול על ידי שהיא נעשית חללה על ידי ביאתו והולד ממנו חלל לא צריך לקנסן עוד בקנס אחר:

ואלו. שניות שהיא לא נפסלה בביאתו וגם הולד ממנו לא נפסל הוצרכו חכמים לקנסו בדבר אחר שלא יהיה לה כתובה:

מה נפיק מן ביניהון. מאי איכא בין הנך תרי טעמי:

וזו הואיל והוא דבר תורה. דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה:

וזו הואיל ואין קנסה בידה וביד הולד. דאי למיפסלה לכהן לא מיפסלה בהך חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי למיפסלה מתרומה לא מיפסלא בהכי דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר בעינן שיהא זר אצלה מעיקרא וזו אין זר אצלה מעיקרא ובניה כשרים דכתיב בה כי תועבה היא ודרשינן היא תועבה ואין בניה תועבין ובניסת לישראל איירי:

במזונות פליגין. אם יש לאלמנה לכהן גדול מזונות פליגי ר"י ורבי אליעזר:

אומר לו הוציא. ב"ד כופין אותו להוציא ואת אמרת הכי שיש לה מזונות בתמיה:

הוון. סברוהו למימר בתנאי כתובה פליגי ר"י ור"א כגון כתובת בנין דכרין ומזונות הבנות לאחר מיתת אביהן:

ה"ג בתנאי כתובה פליגין רבי יוחנן אמר יש לה תנאי כתובה א"ל רבי לעזר כל עמא מודיי וכו'. וה"פ ר' לעזר השיב כיון דכ"ע מודים שאין לה מזונות אע"ג דמתנאי כתובה הוא כ"ש שאין ליורשיה תנאי כתובה:

הא בתנאי כתובה לא. אלא הכל מודים שיש להן:

למה. ומאי טעמא:

ומשני בה קנסו. כדי שיוציאנה אבל ביורשיה לא קנסו חכמים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף