קרבן העדה/מגילה/א/יא

קרבן העדה מגילה א יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין במה גדולה. בשעת היתר הבמו' מיירי במה גדולה היא במת ציבור שהיתה בנוב וגבעון. לבמה קטנה של כל יחיד ויחיד שכל א' היה עושה במה לעצמו:

גמ' ר"י. עשה שלש שנים ומחצה שלא ירד לבית הועד מפני הצער שהיה לו על פטירת ריש לקיש כדאיתא בבבלי במציעא בסוף ראה ר"א בחלום למחר סיני ירד ומחדש להן דברים ור"י הוא נמשל לסיני שנותן להם התורה:

עאל. נכנס. ואמר לפניהן מהיכן דרש הדורש שתהא עבודה בבכורים קודם שהוקם המשכן כדתנן סוף זבחים:

מן. האי קרא:

כי לי כל בכור. לעבודתי:

ובכל אלהי מצרי' אעשה שפטים. והמצרים היו עובדים לבכורים כשם שנפרעי' מן העובדים כך נפרעים מן הנעבדי':

קודם לכן. קודם שנתקדשו הבכורות במצרים מי היה משמש בכהונה:

שהיה משמש בכה"ג. שלא היה אלא כהן אחד והוא היה ממנה כהן אחר תחתיו א"נ הגדול שבבניו אפי' אינו בכור הוא היה משמש תחתיו:

אלו הבכורות. משום דקשי' ליה דהל"ל שבר ה' מטות רשעים לכך קאמר דאמטה כהונה קאי והיינו הבכורות וכה"ג דרשו בבבלי פ' תולין אדיינים ששלשה נעשין מטה א':

אבל לא בעלי מומין. מחוסרי אבר:

רשאין לעשות כן. דלא נאסרו להם הבמות:

ואת הפרות. שעל ידם השיבו הפלשתי' את הארון העלו בני ישראל לעולות בבית שמש ש"מ דעכו"ם מקריבין אפי' נקבה לעולה:

מכל החי מכל בשר. אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה ול"ל לאזדהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שיקריב מהן נח בצאתו מן התיבה:

מירטום. שניטלו הנוצות:

כל ציפור כל כנף. לא מיקרי ציפור שיהא כשר להקרבה אא"כ יש לו כנף:

הגה נח. למד נח תורה מתוך תורתו דהיינו מתוך המצות שנצטוו לו:

כירק עשב וכו'. והתיר לו בשר כל בעלי חיים א"כ למה ריבה הכתוב בטהורי' להביאן לתיבה אלא להקרבה:

אסור לישראל לסייעו. לעכו"ם בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר:

וגנוז אבניו. דכיון דהוקדשו לשמים אסור להשתמש בהן בהדיוט:

אבל עושין הן אחרים לכם. דהיינו עכו"ם א"כ למה הוצרך ר' לומר לו שיחסר אחת מהן:

בגין ר' רומנוס. בשביל ר' רומנוס ששלחו ר' שיעשה קטרת לאנטונינס ואמר ר' שיחסרנו:

אית מילין. יש דברים דאיכא למידק מהם דנתגייר אנטונינוס ויש דברים דאיכא למשמע מהן דלא אתגייר:

יוצא במנעל. שנפחת מלמטה ביה"כ א"כ לא חש לאיסורא ביה"כ ש"מ שלא נתגייר:

מה את ש"מ. מכאן אין להוכיח שלא נתגייר דכיון שנפחת מלמטה אפילו ירא שמים מותר לצאת בו ביה"כ:

מייכלתני. האם תאכילני מלויתן לעולם הבא כלומר אם חסידי אומות יש להם חלק לעולם הבא:

מן אימר פסחא וכו'. שכבר שאל לו מקודם אם יתן לו משה דפסח כשיבנה המקדש וא"ל שלא יאכילנו שאסור בו ולכן שאל לו הא קדושת לויתן חמור מקדושת פסח ואיך תאכילני:

א"ל מה לעשות לך. בקרבן פסח גזירת הכתוב הוא וכל ערל לא יאכל בו ולאו בזכותא תליא מילתא דאפילו צדיק גמור והוא ערל מפני שמתו אחיו מחמת מילה אסור לאכול בקרבן פסח:

כיון דשמע כן. שכל כך חביבה מצות מילה לפני הקב"ה הלך ומל עצמו:

אתא. אנטונינס לגבי ר' וא"ל ראה מילתי אם מל כמצוותו או לא:

אלא בדידך. ואיך אסתכל בדידך:

בצורת מטבע. מפני שיש בהם צורת אדם ובעלי חיים:

מיליהון דרבנן. דברי ר' חזקיה וכו' דבסמוך מוכיחין שנתגייר אנטונינוס:

ואנטונינוס בא בראשם. שאף הוא גר צדק היה:

שלמים הקריבו בני נח. כלומר אפילו שלמים וכ"ש עולות:

ומחלביהן. איזה דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ולא כולו הוי אומר זה שלמים:

מן שמיניהון. השמינים שבצאן הקריב וכן הקריב כולן:

ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים. וקודם מתן תורה הוה בה' בסיון:

שלימין בגופן. הקריבן שלא היו להן הפשט וניתוח עד אוהל מועד:

עולה וזבחים. והיינו עולה ושלמים:

לאחר מתן תורה בא יתרו. ואע"ג דפ' יתרו מקמי מ"ת כתיב אין מוקדם ומאוחר בתורה:

איתפלגון. פליגי בי' ר"י בר ר' ור' ינאי:

וחורנא. ואידך:

נישמעינה מן הדא. כמו תא שמע:

מה שמע. שבא ונתגייר:

הוי. הרי דהוא אמר לאחר מ"ת בא יתרו:

עורי צפון. בהקמת המשכן נאמר המקרא הזה עורי דבר שהיה מקדם ואיזהו זה עולה שנשחטת בצפון:

שהן נשחטין. אף בדרום שלא יחד להו הכתוב מקומן ומשום דדרום נגדיי לצפון נקט דרום:

מהו בואי. דמשמע שהוא דבר של חידוש שלא היה קודם מ"ת:

ה"ג מה עבד לה ר' לעזר. וה"פ לר' לעזר קשיא קרא דעורי צפון:

שהן נתונות בצפון. ועל גלות בבל נאמר שבבל צפון לא"י:

שהוא נתון בדרום. ממקום אשר יבואו בני הגולה:

אף. האי קרא מסייע לריב"א:

העולה. משמע הידועה מעיקרא ומה"א קדריש:

כד וכו'. כשבא הכתוב לכתוב פ' שלמים כתיב זאת תורת זבח שלמים אשר יקריב דמשמע לעתיד דלא למידרש מהשלמים הידועים כתיב אשר יקריב לשון עתיד:

ע"ג הקבר. כלומר אפילו במקום טמא:

כיני מתניתא. נראה דכן היא כוונת מתני' לאשמועינן דלא כר"י דדוקא פסח בלבד הוא דמקריבין בבמה גדולה אבל חטאת יחיד דאינה כעין פסחים דקבוע זמן אין קריבה בבמה גדולה:

ה"ג חטאת ופסח ליחיד. וכ"ה בפסחי':

ה"ג אר"י כל מה שהציבור והיחיד מקריב באהל מועד וכו'. וכ"ה בבבלי בזבחים דף קי"ז. וה"פ כל הקרבנות כולן נדרים ונדבות וחובות שאין קבוע להם זמן:

הוא מקריב באהל מועד שבגלגל. שהיא במה גדולה:

היה לו היתר. במת יחיד להקריב עליהן:

ובמתו בראש גגו. היא במת יחיד:

אלא עולה ושלמים. ולא מנחות ונזירות:

ה"ג וחכ"א כל מה שהציבור מקריבין וכו'. וכ"ה בזבחים שם:

ה"ג מ"ט דרבנן לא תעשו בגלגל וכו'. וה"פ דכתיב לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו ולאחר ביאת הארץ משתעי קרא וקאמר לא תעשו בגלגל דהיינו ככל אשר אנחנו עושים פה היום באהל מועד שבמדבר שבין ציבור ובין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ"ש חובות שקבוע להם זמן אבל מה תעשו דבר שהוא בא לידי ישרות שהאדם יכול לעשותו מעצמו והיינו נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב:

ה"ג מ"ט דר"י במקום איש וכו'. וה"פ בבמת יחיד משתעי קרא וה"ק לא תעשון בבמת יחיד ככל אשר אנחנו עושין פה היום אבל מה תעשו דבר שהוא בא לידי ישרות דהיינו עולה ושלמים:

היחיד הוזהר וכו'. קרא דלא תעשון איחיד לחוד קאי וכדפרישית:

אף הצבור והיחיד הוזהרו. דאתרוייהו קאי וכדפרישית לרבנן:

ויחיד לן באיסורו. כלומר באיסורו עומד ואינו מקריב אפילו בבמה גדולה חובותיו:

אלא מה שקבעו עליו הכתוב. חובות הקבוע להם זמן אתרווייהו פליג דר"י וחכמים סברי דאין חילוק לציבור בין מדבר לגלגל ור"ש סבר דאף ציבור לא הקריבו בגדולה אלא מה שהותר ליחיד בקטנה אלא שיתירה עליו הגדולה שמקריבין עליה פסחים וחובות הקבוע להן זמן:

סבר ר"ש משנקבע מ"ש עוד לא פסק. לא שייך הכא מידי ואגב שטפי' דלקמן דף י"ז נכתב כאן:

מה ביניהון. בין חכמים לר"ש:

פר העלם דבר איכא בינייהו. דלרבנן מקריבין דהרי קרבן צבור הוא ולר"ש אין מקריבין דאין קבוע לו זמן:

נדבת הציבור. מה שהציבור מקריבין כשהמזבח בטל מקרבנות היחיד נדרים ונדבות שאין להן זמן קבוע ולא קרבו לר"ש:

אחד האיש ואחד האשה. מקריבין בבמה:

לית כאן אשה. דאין קרבן אשה קרב בבמה דאיש כתוב בפרשה:

אף הנזירות. מותר להקריב בבמה לכ"ע דישרות נינהו וה"ל כנדרים ונדבות:

לית כאן נזירות. לכ"ע אסור להקריב קרבן נזירות בבמה דקרבן יחיד הוא וחובה הוא שהרי הוא לא התנדב הקרבנות מתחלה אלא שאסר עצמו ביין ובתגלחת וממילא נתחייב בקרבנות:

אף הנסכי' קרבין בבמת יחיד. אלא מבפנים בבמה גדולה:

אין כתיב בל"ת אלא בפנים. לר"ש פריך דמוקי לקרא דלא תעשון בציבור וקאמר מניין שאם הקריב היחיד חובות הקבוע להן זמן כגון פסח בחמץ בשעת היתר הבמות שיהא חייב:

נישמעינה מן הדא. תא שמע:

ה"ג מניין לשוחט פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא עובר בלא תעשה וכו'. וכ"ה בזבחים דף קי"ד וקס"ד בשעת איסור הבמות היינו במדבר ושילה ובית העולמים:

ופריך עונש כרת הוא. השוחט בחוץ בשעת איסור הבמו' ואת אמרת הכי דצריכין קרא שיהא בל"ת:

בשוחט. הפסח לאחר חצות בשעת היתר הבמות כמו בגלגל ונוב וגבעון דהותרו במות יחיד לעולם ושלמי' ואשמועינן קרא דלגבי חובות איכא לא תעשה:

ולמה הוא אומר. בברייתא בשעת איסור במה היינו בשעת איסור במתו דמשש שעות ולמעלה שהוא שעת הקרבת הפסח הוא שעת איסור במתו להקריב עליו פסת דקודם זמנו כשלמים הן וכשירין אפי' בבמת יחיד:

ולמה לי שלא לשמו. כלומר למה אמר רשב"ל שלא לשמו:

ומשני שלא תאמר וכו'. רבותא קמ"ל דאפי' שלא לשמו לאחר חצות בלא תעשה דסד"א כשלמים הם וכשירין הן בבמת יחיד קמ"ל כיון דלאחר חצות הוא ומתקבל בפנים עובר בל"ת:

ועוד מן הדא. שמעינן דאם שחטו בבמה שלא לשמו לאחר חצות דפסול:

ה"ג מה אית לך משש שעות ולמטן יהא כשר לא שלא לשמו. וה"פ כיון דלא קמיבעיא ליה אלא על אחר חצות ש"מ דקודם חצות בכה"ג כשר והיינו דוקא בשלא לשמו:

הדא אמרה. זאת אומרת:

שלמים הבאים מחמת פסח. כגון שנאבד בע"פ וקרב בשאר ימות השנה שלמים אע"ג דמחמת פסח קאתי אם הקריבו בבמת יחיד כשר:

עולה הבאה מחמת אשם. כגון שמתו בעליו שניתק האשם לרעייה ונפל בו מום והביא בדמיו עולה מהו שתהא קריבה בבמה מי הוה כאשם עצמו ואינה קריבה או דלמא השתא מיהת עולה הוא:

ע"ד דר"ל. דאמר מקשי' אשם לחטאת:

וכל שאינו לא נידר ולא נידב ואינו קרב בבמה. ואשם אינו בא בנדבה:

אין הבמה ניתרת. בשעת איסור הבמות אלא ע"פ נביא:

ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות. בתמיה:

ר' שמלאי דבירא. כך שמו:

ובדיבורך עשיתי. ע"פ הדיבור עשה שסמך אהא דכתיב גוי וקהל גוים יצאו ממך שעתידין בניך לעשות כמעשה עכו"ם והתפלל אליהו שאם הוא טועה בזה דלא כיון הכתוב על המעשה הזה שהוא עושה עכשיו שיכפר לו השם ובי"מ נדחק בזה ואין צורך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף