קרבן העדה/תענית/ג/ד

קרבן העדה תענית ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' או מפולת. שחומותיה והבתים נופלין:

גמ' מותנא וכו'. מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך השוק שהיה ר' חנינה דר שם. והויין וכו'. והיו אנשי ציפורי אמרין מה הך סבא בינינו יושב בשלום הוא ושכונתיה והמדינה הולכת ברעה ואינו מבקש רחמים עלינו:

עאל וכו'. נכנס רבי תנינא ודרש לפניהם זמרי אחד היה בימי משה ונפלו על ידו ארבעה ועשרים אלף ולא הועיל להם זכותו של משה:

ואנו. ובציפורי יש כמה זמרי שהיו מגלי עריות בועלי בת אל נכר כ"ש שתהיה המגפה ולא יגין זכותו:

חד זמן. פעם אחת צריכון לגזור תענית על הגשמים והתענו ולא ירדו גשמים:

והוון וכו'. והיו אנשי ציפורי אומרים ריב"ל מגין על דרומיים ומוריד להם גשמים ורבי חנינא מלמד קטיגורא על אנשי ציפורי ומעציר להם גשמים:

צרכון וכו'. היו צריכין עוד לגזור תענית על הגשמים פעם שנית:

שלח. ר"ח והביא ריב"ל וא"ל ראה אדוני שתצא עמנו להתענות ויצאו שניהם ולא ירדו גשמים:

עאל וכו'. נכנס ר"ח ואמר לפניהן לא ריב"ל מוריד גשמים לדרומיים ולא ר"ח מעציר גשמים מן ציפוריי':

אלא. אנשי דרום לבם רך ושומעין דברי תורה ונכנעים והגשמים יורדים ואנשי ציפורי מקשים לבן ושומעין לדברי תורה ואין נכנעין:

מי עליל. כשנכנס ר"ח נשא עיניו וראה שהאויר זך:

אמר. עדיין הוא כן בתמיה אף לאחר שהתענינו:

ונדר. ר"ח על עצמו שלא לעשות עוד כן פעם אחרת לבקש בכח רחמים עליהן שאינן זכאים:

אמר מה. לי לומר לבעל חוב שלא יגבה חובו:

לא היה מדבר עם משה. ביחוד וחיבה בלשון וידבר שהוא מורה על חוזק הדיבור בחיבה יתירה:

שאילו לא שאמרו ישראל וכו'. ואע"ג דקודם שאמרו ה' הוא וגו' ירד האש ושרף הקרבנות מ"מ ממה שאמרו ה' הוא וגו' בראותם האש שמעינן שכבר אמרו מקודם שאם ירד האש יאמינו בה' ובאליהו עבדו ודייק ליה מדכתיב מקמי הכי היום יודע כי אתה אלקים בישראל ש"מ שכך קיבלו עליהם בפירוש:

ותהא שבראן. כביכול מתנחם ומתחרט על בריאותן:

ישליו אוהלים לשודדים. אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה וכתיב בסיפא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם:

ואשר הרעותי. אני בראתי יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:

כאלו הרעותי. שבודאי לטובת ישראל נברא היצר הרע כדאמרינן טוב מאוד זה יצה"ר אלא דע"י שאינן יכולין לעמוד בו הרי הוא כאלו הרע להם:

עאל. נכנס ר"ע ודרש לפניהם משל לרצות ר"א רבו:

הוה אמר יבון לה. הוה אומר יתנו לה כל מה שהיא חפיצה ותלך לה שלא אראנה עוד:

ואימת. וכשהיתה הכשירה נכנסת לפניו היה מעציר ברוחו ולא מילא רצונה לפי שהיה מתאוה לשמוע קולה בתפילה ובתחנונים:

ופריך ואית שרי וכו'. וכי מותר לומר כן לפני הציבור להחזיק עצמו כאינו הגון:

ומשני אלא שלא לחלל ש"ש בר"א. שיאמרו ח"ו שהוא אינו הגון לפי שלא נענה:

ר' אחא. עשה י"ג תעניות האמורים בפ"ק דמכילתין:

מי עליל. כשנכנס פגע ביה חד כותי:

עצור גולתך. סחוט כסותך מן המטר ודרך שחוק אמר לו:

א"ל ר"א בחיי דאיש הזה שמים יעשו ניסים והגשמים ירדו והשנה מצלחת בפירותיה והאי גברא לא יחיה בעת ההיא:

והוון וכו'. והיו כל העם אומרין בואו וראו מיטות של כותי שמונח בשמש ודרך שחוק אמרו כלפי שאמר הוא דרך שחוק על הגשם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף