קרבן העדה/סוכה/ד/ב

קרבן העדה סוכה ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מצות לולב. בי"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כיצד:

ה"ג י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית מע"ש:

החזנים. שמשים שהיו שם לצרכי הציבור:

על גג האיצטבא. בבבלי הגירסא על גב האיצטבא והיא רחבה של הר הבית שהית' מוקפת באצטבאות לישב עליהן ומסוככת למעלה מפני הגשמים:

ע"ג הספסלים היו נותנין אותן:

והזקנים. שדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:

ומלמדין. ב"ד את כולם לומר אם יבא לולבו לידי חבירי הרי הוא לו במתנה כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:

גמ' מתני' אינה אלא כר' דוסא וכדמסיק:

דלא. כמו אלא:

דר' דוסא אמר. גבי לקט קציר דקי"ל שני שבלין לקט ג' אינן לקט ואין כל העניים בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר כדי שלא יאכלו העניים בלא מעשר שלקט שכחה ופיאה פטורין מן המעשר והפקר נמי פטור מן המעשר:

הבקר. כמו הפקר:

לעתותי ערב. דוקא אבל לא בשחרית דגזרינן שמא לא יפריש שיחול ההפקר והחילול לאחר לקיטה נמצא שלא הועיל כלום דלקיטה שלאחר אמירה לא מהני מידי:

אין הפקר אנסים הפקר. שמה שבעה"ב הזה מפקיר אינו אלא מחמת אונס שהוא חושש לעניים הגזלנים שלוקטין יותר ממה שמגיע להם על פי דין תורה:

שאין אנו אחראין לרמאין. כלו' אין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אין צריך להפקיר וכל הלוקט ג' ואוכלן בלא מעשר אין אחריותו על הבעל הבית:

וקשיא תמן. אמרו החכמים אין להפקיר דבר בשביל האנסים והכא במתני' תנן מלמדין אותן וכו' והיינו בשביל החוטפים והגזלנים שמעינן דמתני' כר' דוסא ולא כחכמים:

א"ר לעזר. מתני' ד"ה היא ושאני התם דעל דעתו הוא מפקיר ברצונו הטוב וחשו חכמים שמא אינו מפקירו בלב שלם אבל הכא בע"כ הוא מפקיר שלא להפסיד את שלו וכדמסיק ואגב אונסי' גמר ומפקיר ויותר היה נ"ל לגרוס בהיפך תמן בע"כ הוא מפקיר והכא על דעתו הוא מפקיר:

ויאות. ושפיר קאמר ר' לעזר:

תדע לך. דהכא בלב שלם הוא מפקיר שהרי כבר בא לידו לולב אחר במקום לולבו שהפקיר:

ה"ג רב מפקד לדבית רב אחי. וה"פ רב היה מצוה לדבית רב אחא ור"ה צוה לחבירים כשתתנו א' לחבירו אתרוג במתנה בי"ט הראשון תתנו במתנה גמורה שלא ע"מ להחזיר:

כהדא וכו'. כהא דר"ה היה נותן אתרוג לבנו במתנה וא"ל אם י"ט היום או למחר הרי הוא לך ואי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה הא צריך ליטלו ממנו למחר כדי לצאת בו אלא ודאי דבעינן מתנה גמורה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף