קרבן העדה/סוכה/ב/ח

קרבן העדה סוכה ב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' משם ראיה. בתמיה:

גמ' לא סוף דבר שולחנו. ל"ד בשולחנו עומד בתוך הבית פסלי בית שמאי אלא אפילו כדי שולחנו כלומר היושב ראשו ורובו בסוכה.ולפניו מקום פנוי בבית כדי שולחנו נמי פסלי דטעמייהו דגזרינן ביושב רק בראשו ורובו בסוכה שמא ימשך לתוך הבית הלכך כל שיש מקום פנוי לפניו בבית גזרינן שמא ימשוך:

תנינן. בתרומות פ"ה סאה תרומה טמאה שנפלה לק' סאין טהורין בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין וכו' לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותישרף וכו' ומבעיא ליה מי הודה למי אם בית שמאי לבית הלל או בהיפך:

נצא לחוץ. חוץ לבית המדרש ונלמוד מהאמוראים שלא באו לבית המדרש:

מתני'. בפ"ב דטבול יום:

המערה. תרומה:

ונגע טבול יום בקילוח. הקילוח לבדו נפסל דניצוק אינו חבור וה"ל תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ותעלה הקילוח בא' ומאה כתרומה בחולין:

אין תימר בית הלל הודו לבית שמאי. ואם נאמר בית הלל הודו לב"ש א"כ מתניתין דט"י אמאן תרמיי':

אר"ח וכו'. אי משום הא לא תפשוט דנאמר דמשנה דט"י לב"ה נשנית קודם חזרה:

ה"ג עד שלא הודו לבית שמאי:

אר"י. ממתניתא גופא מוכח דב"ש הודו לבית הלל דתנן אחר שהודו ר"א אומר תירום וכו':

ורבי אליעזר לאו שמותי הוא. פי' מתלמידי ב"ש הוא ואמר תירום ש"מ בית שמאי הודו לבית הלל דלב"ש הכל ישרף:

ופריך מתניתא אמרה כן. דתעלה בתמיה הא בית שמאי מסלקין לון לבית הלל בתשובתן כדקתני במתני' ולמה הן מודים לבית הלל:

אר"א תשובה אחרת יש. לב"ה להשיב לב"ש שלא הוזכרה במתני'.ומה אם תרומה טהורה שהיא. בעון מיתה. לזרים האוכלים אותה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש:

טמאה שהיא בעשה. שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתן יאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אע"פ שטיהר ולאו הבא מכלל עשה עשה:

לא כ"ש. וילפינן עולין זה מזה בק"ו ולא ילפינן המעלין זה מזה:

מה זכו וכו'. כלומר במה זכו ב"ה שכיוונו תמיד אל האמת עד שקבעו חכמים תמיד הלכה כדבריהן:

שהיו מקדימין דברי ב"ש לדבריהן. שלעולם מוזכר במתני' דברי ב"ש קודם לדברי ב"ה חוץ במקומות מועטים ומסתמא גם בשעת מחלוקתם הקדימו ב"ה דברי ב"ש:

או נאמר וכו'. פי' מנ"ל דלכך הקדים ר' דברי ב"ש לפי שגם ב"ה בעצמם הקדימו דברי ב"ש דלמא התנא דהיינו רבינו הקדוש שסידר המשניות ראה שב"ש היו זקנים מב"ה לפיכך הקדים דבריהן:

נאמר זקנינו וכו'. היה לר' לומר במתני' כלשון שאמרו ב"ה שהיו מקדימין עצמן לב"ש ואמרו זקנינו וזקניכם א"ו דב"ה גופייהו הקדימו לב"ש:

ממה שסילקו ב"ש לב"ה. ואמרו להן אף הן אמרו לו וכו' ולא השיבו דבר ש"מ דהלכתא כוותייהו דב"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף