קרבן העדה/יומא/ח/ה

קרבן העדה יומא ח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בולמוס חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

כלב שוטה. מפרש בגמרא:

אין מאכילין מחצר כבד שלו. ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:

מתיר. קסבר רפואה גמורה היא:

מפקחין עליו. חופרין את הגל ומחפשין אחריו:

גמ' מנין שמאכילין. ביה"כ למי שאחזו חולי רעבון דבלה וצימוקין אפי' הן של תרומה:

ושני צימוקים. ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ג' ימים וג' לילות ש"מ דצימוקים ודבילה משיבין רוחו של הרעב ואין מעכבין אותו אם לא נמצאו אלא תרומה:

כ"ד עשרונות שאכל דוד. דסובר כל לחם הפנים אכל דוד דהיינו י"ב חלות שכל אחת שני עשרונים:

ברעבון אכלן. שאחזו בולמוס והותר לו לאכול:

ר"י. הגיע לו חולי רעבון ואכל כל מה שהיה לפניו:

בקל. אם אין שם דברים המותרים כל צרכו ויש שם דברים האסורין מאכילין אותו תחלה הקל שבהן אולי ישיב נפשו בזה:

מאכילין אותו בתרומה. בסמוך מפרש טעמא:

מאכילין אותו שביעית. לאחר הביעור דטבל במיתה בידי שמים ושביעית בעשה:

חלה וערלה. מיבעיא לן איזהו מהן נותנין לו דערלה אסור בהנאה וחלה עון מיתה:

ואת אמר הכן. להקדים תרומה לנבלה הא מאכילין אותו מן הקל ונבלה קלה מתרומה:

ומשני כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות. כלומר מעשרות בזמן בית שני דרבנן וה"ה תרומות ונבלה איסור דאורייתא:

אזניו סרוחות. גדולות וכפולות למטן:

מה עיסקיה וכו'. מה טיביה שנעשה כלב שוטה:

רות תזזית. רוח רעה:

ובודקת בו. אם תצליח בכשפיה. גרמני מבני אשכנז ובלע"ז נקרא גרמניא ל"א על שם שהיה בעל עצמות:

שעקצו חוורבור וחיה. אל תאמין לאדם שאומר לך שנשכו מין נחש ששמו חוורבור שבא מנחש וצפרדע והוא חי:

ובלבד פרדה לבנה. אם בעטה בו אי אפשר שחיה המכה:

מיעוט. דאך מיעוטא הוא לומר דלא לכל אמר שישמרו את השבת:

אית דבעי מימר. סברא הוא דנחלל עליו את השבת כדי שישמור שבתות הרבה:

בשביל ישראל. שיש שם דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב:

עד איכן. בודקין כשמפקחין:

תרין אמורין. פליגי בה:

בהוא דהוה קיים. בדבר שהוא קיום האדם שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:

בהוא דהוה רבון. בדבר שנתגדל בו שמטבורו נוצר ומשלח שרשיו אילך ואילך:

והנשאל מגונה. שהיה לו לדרוש דברים אלו ברבים שידעו העם קודם מעשה:

בגדולים. שבישראל והם ת"ח:

בני קצרא. אנשי המלכות מפני שאפטרופס של מלך היה:

ולא הניחן. מפני כבוד השבת:

הניחו לגבאי. הצדיק על עצמו דין שמים:

ולאיפרכוס. שר הממונה על החיל:

לא היה צריך לעשות כן. שהרי שנינו עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:

נפתי. עכו"ם ממקום ששמו נפת:

במגורה. בשכונה:

בעי מטפייתה. רצה לכבותה:

א"ל. נפתייא לר' יונה:

בגדך מדלי. במזלך תהא מונחת אוצרי ואם יגיע לו היזק ישלם לו הוא:

א"ל אין. שרוצה לקבל אחריותו ונעשה לו נס וניצולו כולם:

פרס. גלימיה על הגדיש והאש ברחה מן הגדיש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף