קרבן העדה/יומא/ו/ו

קרבן העדה יומא ו ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בא לו. אחר שמסר הכה"ג השעיר המשתלח למשלח בא לו אצל פר ושעיר העומדים לישרף וקרען והוציא אימוריהן:

ונתנם במגיס. בקערה של כלי שרת:

והקטירן. כדכתיב ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:

קלען במקלות. כמין קליעה ד' בני אדם נושאין שני מוטות שנים לפנים ושנים לאחור ומהלכין מוט אצל מוט והפר והשעיר נתונים עליהן מורכבין זה על זה וכופפן זה תחת זה כמין קליעה ושלימין הן עם עורותם ובשרם ופרשם אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהן:

והוציאן לבית השריפה. חוץ לירושלים:

מאימתי מטמאין בגדים. העוסקין בהן כדכתיב והשורף אותם יכבס בגדיו:

גמ' אנן תנינן. במתני' מיד לאחר שילוח של שעיר המשתלח בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין:

אית תניי תני. איכא תנאים ששנו לאחר השילוח בא לו כה"ג לקרות ואח"כ בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין:

קרא מסייע למתני'. דסמיך לוהמשלח וגו' כתיב ואת פר החטאת וגו' יוציא אל מחוץ דלמחנה:

ה"ג ואפילו כן כאהן דתנינן וכו'. ואפילו קרא מצינן לפרושי כתנא דברייתא:

כאנש דסליק וכו'. כאדם שרוצה לעלות מטבריא לציפורי אע"ג שהוא עדיין בטבריא אומרין שהוא מאנשי ציפורי כיון שבדעתו לעלות לשם ה"נ כיון שהפר והשעיר מונחים לפניו ועומדין לשריפ' כתיבו בקרא מיד לאחר שעיר המשתלח:

מהו שישרפו כמצוותן. חוץ לג' מחנות מי אמרינן כיון שנטמאו לא ישרופו אלא בעזרה או דילמא כיון דבין טהורים ובין טמאים מצוותן בשריפה מקיימין בהו מצות שרפה חוץ לג' מחנות:

מה צריכה ליה. כי קמיבעיא ליה בשנטמאו לפני זריקה שלא הגיע זמנן לצאת:

אבל אם נטמאו לאחר זריקה. שכבר הגיע זמנן לצאת:

קורא אני. עליהן במועדו דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם דקאי נמי אקרבנות של יה"כ ודרשינן מיניה אפי' בשבת אפי' בטומאה:

ה"ג ועדה שלא כתוב בו במועדו לית ש"מ כלום. וה"פ פר העדה והוא פר העלם דבר של ציבור שלא כתוב בו במועדו אם נטמא אף לאחר זריקה מיבעיא ליה:

ה"ג לא מיתמנע ר' יוסי ר' קיים הכא וא"ל ר' בון בר חייה קיים בפר משיח ועדה. וה"פ ר' מנא אמר שר' יוסה רבו לא רצה לקיים בעיא דר' זעירא אלא בלפני זריקה ורבי בון בר חייא הוא שהשיב לו דאף בלאחר זריקה קמיבעיא ליה ובפר כהן משיח ופר העדה:

ה"ג רבי לעזר שחל וכו':

שיצא רוב. במיעוט האבר שמיעוט אחד מן האיברים משלים לרובה של הבהמה ליציאתה מהו אם הוה יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאתן או לא הוה יציאה דשדינן מיעוט האבר בתר רוב האבר שבפנים וה"ל כמאן דלא נפיק ואין כאן רוב הבהמה לחוץ א"כ קמיבעיא ליה אם יצאו כן קודם זריקה תוך לעזרה אם נשרפו כמצותן או לא:

ופריך מילתיה אמרה ברובו הדבר תלוי. כלומר פשיטא דלא שבקינן רוב הבהמה ושדינן בתר רוב האבר:

ומשני פשיטא. הך מילתא דאם יצא רובו במיעוט האבר דודאי בתר רוב האבר שדינן ליה:

לא צורכא דלא. לא קמיבעיא ליה אלא שיצא הכל אבר אבר שלם ואח"כ יצא רוב האבר ומשלים לחציו מהו מי אמרינן שדינן מיעוט האבר שבפנים בתר רוב האבר שבחוץ וה"ל רובא או דלמא בתר שאר איברים שבפנים שדינן ליה כיון דאין האבר נתוק לא אזלינן ביה בתר רובא ולא הוה יציאה ואף שהלשון דחוק קצת כפי פירושינו זה מ"מ מסכים הוא לבבלי בזבחים דף ק"ד ע"ב:

שיצאו יחזרו. מהו שיטמאו בגדים:

פשיטא לך. דבשעת חזירתן אינן מטמאין בגדים:

לא צורכא דלא. לא קמיבעיא לן אלא אם יטמאו בגדים בשעה שיצאו תחלה או דלמא כיון שחזרו טהרו למפרע א"נ קמיבעיא ליה לאותן שמוציאין אותן אחר שחזרו אם גם הם מטמאין בגדים או לא:

האחרונים אינן מטמאין בגדים עד שיצאו. ואס"ד דטומאה בפרים תליא א"כ ה"נ כיון שיצא רובה פרים אע"פ שלא יצאו כל המתעסקים יטמאו אלא ודאי משום דאמרינן כי הדור הדור וכ"ש אלו שמוחזרין ועומדין שהרי לא יצאו:

שנייא היא. שאני התם דכתיב והוציא את הפר דרשינן עד שיצא המוציא דביה משתעי קרא אבל אם יצאו וחזרו לא אמרינן כיון דהדור הדור:

ה"ג שעירים הנשרפין מהו שיפסלו משום יוצא. וה"פ אם יצאו לפני זריקת דמן מי אמרינן כיון דסופן חובה לצאת לא מפסיל ביציאתן או דלמא כיון דלא הגיע זמנן לצאת פסולין:

מה צריכה ליה. כי קמיבעיא ליה לרשב"ל אבל לר"י פשיטא ליה דלא מיפסיל:

דאיתפלגון. דפליגי ר"י ורשב"ל:

השוחט את התודה בפנים. בעזרה ולחמה בחוץ לא קדש הלחם ולחמי תודה משהוקדשו בפה קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה אבל לא קדשו קדושת הגוף ואם נטמאו נפדין ויוצא לחולין ושחיטת הזבח מקדשתן לגופן להיות נפסלין בטבול יום במגע מחוסר כיפורים ובלינה ואם נטמאו ישרפו:

לא קדש הלחם. קדושת הגוף:

ר"י אמר. איזהו חוץ לחומה היינו חוץ לחומת ירושלים:

חוץ לחומת העזרה. דבעינן שיהא הלחם עם הזבח בעזרה:

רשב"ל כדעתיה. כלומר אם לא קמיבעיא לך אלא לרשב"ל תפשוט דפסול:

כבר נפסל משום יוצא. ואע"ג דסופו לצאת חוץ לעזרה שהרי נאכל בירושלים א"כ ה"ה כאן אע"ג דסופו לצאת פסול ולא ס"ל לחלק דהכא חובה לצאת משא"כ בבשר קדשים קלים:

ואפי' כר'יוחנן. מיבעיא ליה דע"כ לא קאר"י התם דלא קידש הלחם אלא כשהם חוץ לחומת ירושלים אבל בפנים קדושין שהרי זו היא מחיצתן שנאכלין לפנים מן החומה אבל בשר פרים הנשרפין שיצאו חוץ לחומת ירושלים שאין כאן שום מחיצה פסולין או דלמא מחיצתן מיהת היא שהרי יוצאין לשם לשריפה:

אינה מחיצה להן. בתמיה וכי אין חוץ לחומת ירושלים מחיצתן וכי היכא דקסבר ר' יוחנן דלחמי תודה כשהן חוץ לחומת העזרה קדושין ה"ה הנך כשיצאו חוץ לחומת ירושלים לא נפסלו:

ה"ג מהו שיטמאו אוכלים ומשקים בלא הכשר ובלא טומאה. וה"פ מהו שיטמאו בחיים אוכלים ומשקים בלא הכשר מים על הפרים ובלא טומאה מאחרים:

מפני שסופן לטמאות טומאה חמורה. אדם ובגדים המתעסקין בשריפתן ובהוצאתן:

מעתה. שהם עצמן מטמאין מחיים אם כן יטמאו אימוריהן כשנוטלין אותן מהן ואיך יקרבו:

אלא בשפירשו. אימוריהן מהם דהיינו לאחר שחיטה הוא דקמבעיא ליה לרבי אלעזר:

ואפילו תימר וכו'. סתמא דש"ס קאמר לעולם בשלא פירשו ודקשיא ליטמו אימוריהן שאני אימורין כיון שטומאת הפרים באין מחמת אימורין אין אימורין מתטמאין מהן כהא דאמרי' גבי מי חטאת אף על פי שהן מטמאין אחרים אין מתטמאין מאותן שנטמאו מהן:

מפני שסופן לטמא טומאה חמורה כדתנן בפ"ק דטהרות דהאוכל נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה א"כ ה"נ הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה ליטמאו בלא הכשר ובלא טומאה ותפשוט בעי' דר"א:

נבלת עוף הטהור אין לו מחיצה. המעכבה מליטמאה משא"כ פרים הנשרפים שאינן מטמאין טומאה חמורה אלא משיצאו חוץ לחומת עזרה והוה ליה מחוסר מעשה בגופן דין הוא דלא יטמאו טומאה קלה עד שיצאו ולא תפשוט בעי' דר"א:

נבלת עוף טהור. נמי יש לה מחיצה דהא אינו מטמא אלא בבית הבליעה של אדם אם כן אף היא מחוסרת מעשה ואפי' הכי מטמא טומאה קלה הואיל וסופה לטמא טומאה חמורה אם כן ה"ה פרים הנשרפין:

ה"ג שמא מטמא בגדים בבית הבליעה. בתמיה וכיון שהנבלת עוף טהור עומדת לכלב ה"ל אכילת אדם מחיצתה ומחוסרת מעשה:

דרומיא. מארץ דרום:

נבלת עוף טהור מחיצתה בכל מקום. יכולה לטמא בגדים ע"י אכילת אדם אבל פרים הנשרפין מקומן גורם הטומאה חוץ לירושלים לר"ש וחוץ לעזרה לרבנן:

להקטיר אימורין למחר פיגל. דהא דמן מתיר אימוריהן ליקרב ע"ג המזבח וכרבנן דפליגי אר"ש בזבחים פרק ב"ש:

לא פיגל. כיון דלא שייך ביה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח:

אבדו האימורים. של פרים הנשרפין מהו לזרוק הדם על הבשר. כמו בשאר קדשים או דלמא שאני הני דלא לאכילת אדם ולא לאכילת המזבח קיימי:

ולא שמיט ליה. לר' שמי דר"א אמר דאם חישב לישרוף למחר אינו פוסל ה"ה אם נאבדו האימורים אין זורקין עליהן דאי זורקין עליהן ה"ל כאכילת המזבת:

זר ששרף. פרים הנשרפין פשיטא שהוא מטמא בגדים דכשרה בזר:

לא צורכה דלא. לא קמיבעיא ליה אלא אם שרפן בלילה מהו שיהיו כשרין:

והשורף. כתיב בקרא והשורף אותם יכבס בגדיו למעט המצית את האור וכו':

זהו המסייע בשעת שריפה. ומתעסק בצרכי גופן נמי מיקרי שורף:

המהפך בכזית. שמונח על גבי האש כדי שימהר להתעכל:

לא צורכה. לא קמיבעיא ליה אלא היה עומד בעזרה או בתוך חומת ירושלים ונטל קורה בידו והניע בו כזית מהו שיטמא בגדים:

נשמעינה מן הדא. כמו תא שמע:

והוציא. אל מחוץ למחנה ושרף וגו'. מקיש יציאה לשריפה וכדמסיק:

וטמא עד הערב. דכתיב גבי שריפת הפרה לרבות אף המסייע בשריפה ה"ה הכא נמי מרבינן אף המסייע בשעת שריפה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף