קרבן העדה/יומא/ד/א

קרבן העדה יומא ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' טרף בקלפי. חטף ולקח פתאום בחטיפה:

בקלפי. ששנינו למעלה וקלפי היתה שם ולמה בחטיפה כדי שלא יתכוין להבין במשמושו איזהו של שם ויטלנו בימין לפי שסימן יפה היה כשהיה עולה בימין:

והעלה שני גורלות. א' בימין וא' בשמאל והשעירים עומדים אחד לימין וא' לשמאל ונותן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין ושעלה בשמאל על שעיר של שמאל:

לה' חטאת. שם המפורש היה מזכיר כדאמרינן לעיל בפ' אמר להם הממונה:

והן עונין אחריו. כשמזכיר את השם:

גמ' לא סוף דבר קלפי. לאו דוקא מקלפי היה צריך ליטול הגורלות אלא אפי'מסלים היה כשר:

כדי לעשות. פרסום לדבר שהיא כלי שלא היו צריכין לה במקדש לדבר אחר זולת גורל השעירים:

ופריך ויביא שני חוטין וכו'. למה דוקא גורלות והן שני חתיכות עץ שהיה חקוק על האחד לה' ועל השני לעזאזל וקשיא ליה מה לנו לחקוק השם יתן לתוך הקלפי חוט לבן וחוט שחור ויאמר זה לשם וכו':

שיהא ניכר שהוא לה'. ולפעמים אזל ליה הלבנונית או השחרות שבחוטין ואינו ניכר:

ופריך ויביא צרורות וכו'. שבהן ניכר השחרות והלבנות לעולם:

שיהא ניכר שהוא לה'. והרואה הצרורות אינו יודע איזהו לה' ואיזה לעזאזל:

ופריך ויכתוב. על הצרורות ולמה דוקא עשו של עץ ולא הכשירו כל דבר:

שיהא ניכר לעולם. וצרורות הם נשברים ואינן ניכרים:

הדא אמרה. זאת אומרת שהיה חקוק על הפתקאות תיבת לה' ותיבת לעזאזל דהא בעינן שיהא ניכר לעולם ואי בכתב לחוד לא סגי דפעמים שנמחק:

מה שזה מעלה. מקלפי של תחומין וזה מעלה מקלפי של שבטים כנגדו זכה אותו שבט באותו תחום:

באורים ותומים. וכל שבט ותחום שהיה עולה מקלפי היה בולט שם השבט והתחום באורים ותומים:

ובכספים. מי שעלה בחלקו סמוך לירושלים היה מעלה בדמים למי שחלקו רחוק וה"ה לשאר דברים:

לפני ה' אלו אורים ותומים. דע"י שמות קדושים המונחים בתוך החשן היו מחירים דבריהם:

לא היתה א"י מתחלקת לעולם. שהיה כל א' בורר לעצמו חלק יפה ולא היו מתרצים בהטלת הגורל:

ג' חינין הן. שנתן הקב"ה לישובו של עולם:

חן אשה בעיני בעלה. ואפי היא מכוערת נושאת חן בעיניו שאילולי כן לא היו נישאות וגם בעליהן לא היו מזדקקין להן:

חן מקום בעיני יושביו. אפי' הוא רע כדמצינו באנשי יריחו:

חן מקח בעיני לוקחיו. כי לולי זה היה בטל רוב המשא ומתן והוא צורך קיום העולם:

שהוא בושר בחלקו של חבירו. בוסר בסמ"ך פי' כל א' חלקו של חבירו מבוזה בעיניו ואינו חפך בו. ובזה ומתרגמינן ובסר:

נגע בהן. בגורלות כשהן למטה בקלפי וקודם שהעלה אותן נתערבו ואינו יודע באיזהו עלה לה' ובאיזהו עלה לעזאזל:

אין השעירים כמצותן. ופסולין דהעלאה מתוך הקלפי מעכבת:

ומשהעלה. את הגורלות חוץ לקלפי ונתערבו אח"כ קודם שהניחן על השעירים כשרים דהנחה על השעירים אינה מעכבת:

ובעלייתו נגע בהן ונתערבו. ל"ג:

אמר. הכהן אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל ימיני דבריו קיימין וזה שעל ימינו קודש דה"ז כמצותו וכן אם אמר אם של שם וכו' ה"ז קדש אע"ג דטפי ניחא ליה שיעלה בשל ימין אפילו הכי של שמאל קדש דהא מכל מקום אהני הגורל לקבוע שם:

לא יקדש אלא זה שעל ימיני או שאמר לא יקדש אלא זה שעל שמאלי:

לא קדש. שהרי לא אהני הגורל ולא מידי:

מפני מה. כלומר מאי טעמא לא קדש:

קובען בפה. מפני שאין קביעתן אלא בפה ולא בגורל ובקרא כתיב ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין קריאת השם עושה חטאת:

אמרה התורה. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות:

גורלות של כל דבר. של כסף ושל זהב ושל עץ ושל אבן דה"א דבעינן דוקא של זהב דומיא דציץ קמ"ל דכל מילי כשר:

יכול יתן שני גורלות על זה וכו'. וה"ק קרא ונתן על כל אחד מהשעירי' גורלות:

ת"ל גורלות גורל א' לה'. מדלא הדר לכתוב גורלות לה' אלא גורל בא למעט שא"צ אלא גורל א' לכל א':

יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה וכו'. כדי לקיים גורלות ואיזה שירצה יעשה לשם:

תלמוד לומר גורל א' לה'. מדכתיב א' לומר שלא יתן על כל א' אלא א' של שם וא' של עזאזל:

ופריך ולא דא קדמייתא. כלומר ולאו אימעיט הא מדכתיב גורל דמשמע שלא יעשה אלא גורל א' של שם וא' של עזאזל:

ומשני כיני. כן היא הברייתא יכול שלא יעשה אלא גורל א' לה' וא' לעזאזל אלא שאף על פי כן יתן שניהם על כל א' כדי לקיים קרא כדכתיב גורלות ואותו שעלה עליו השם יהיה לה':

תלמוד לומר גורל א' לה'. דהאי א' מיותר ללמדך שלא יתן על השעירים יותר מגורל א':

קדש מלמטן ושם מלמעלן. שהיה כתוב יו"ד ה"א בסוף שיטה ראשונה וקדש (לה') [ל] בתחילת שיטה שנייה ונקרא יפה כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו שהשם הוא למעלה מן הלמ"ד כזה ודכוותה גבי גורלות של יוה"כ היה כתוב גורל א' ל' מלמטה ושם מלמעלה:

אני ראיתיו ברומי. שנכנס לאוצר מלך כדאיתא במעילה במעשה דבן תלמיון:

ונתן אהרן. לכתחילה הנתינה באהרן אבל בדיעבד כשר אפי' אם נתן זר:

אם העלה זר.הגורלות מתוך הקלפי פסול:

ופריך קל וחומר. שתהא העלאה כשרה בזר ומה וכו':

(ומשני) לא צורכא דלא. לא צריכא למימר אלא בהיפך:

ה"ג נתינה שאינה מעכבת אם נתן זר כשר העלייה שהיא מעכבת אם העלה זר פסולה:

ואמר ר"י וכו'. כלומר וכן אר"י:

העלייה מתוך קלפי מעכבת עבודה שאין השעירין מתפרשין זה לשם וזה לעזאזל אלא ע"פ הגורל לפיכך צריך לראות איזה עולה בימין ויהא שעיר של ימין נקבע בו וכן בשמאל דכתיב עלה עלה תרי זימני:

אין נתינת הגורלות על שני השעירים מעכבת שאפילו לא הניחו עליו כשר שהרי הוקבעו בגורל:

קובען אפילו בפה. כלומר אף העלייה אינה מעכבת ואם יאמר הכהן זה לשם וזה לעזאזל הוקבעו בלא הגרלה שאין הגרלה מעכבת אלא שחיסר מצוה:

סברין מימר. סברוהו למימר לר"י יכול לקבוע אחד היום לה' ואחד למחר לעזאזל:

ה"ג על דעתיה דר"י לאיזה דבר נאמר גורלות. וה"פ כיון דקובען בפה למה נאמר גורלות. ומשני למצוה:

ואין השם. שקורא עליו בפיו עושהו חטאת וקשיא לר"י:

פתר לה. תפרש לברייתא זו במצליח בגורל ושל שם עולה בימינו הוא יודע שהחטאת מקובל ורצוי:

לא הגריל ולא נתוודה. על השעיר המשתלח כשר אלא שחיסר מצוה דכתיב והתודה עליו וגו' בבבלי משני תני לא הניח ולא התודה:

לה'. כתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה':

שיהא פסול משום מחוסר זמן. כגון ששחט אמו היום לחולה או שאינו בן שמנת ימים דבעינן שיהא ראוי לה':

ואתיא. הך ברייתא כי האי דאר"י שקובען אפי' בפה ואפילו קבע א' היום וא' למחר נמי כשר וקמ"ל קרא דבשעה שהוא קובע השעיר לעזאזל לא יהא מחוסר זמן אף על גב שלמחר ביום הכפורים לא יהיה מחוסר זמן בעינן שגם בשעת קביעת הפה לא יהיה מחוסר זמן:

ה"ג על דעתיה דר' ינאי לאיזה דבר נאמר לה' וחש לומר שמא יעלה לשם. וה"פ אלא לרבי ינאי ל"ל קרא תיפוק ליה אין קביעת השעירים אלא בגורל א"כ פשיטא דבעינן שלא יהא השעיר המשתלח מחוסר זמן דהא איכא למיחש שיעלה המחוסר זמן לשם:

פתר לה. תפרש לברייתא:

ברוצה להגריל. ואם יעלה המחוסר זמן לה' יחזור ויגריל בתחלה קמ"ל קרא דאסור לעשות גם שעיר המשתלח מחוסר זמן וה"ה דהוה מצי לשנויי דאיצטריך קרא בשכבר הגריל ואח"כ נעשה מחוסר זמן כגון שנשחטה אמו היום לחולה:

חייב. כרת משום שחוטי חוץ:

אר"ח. ולא פליגי:

ה"ג מ"ד חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ מ"ד פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ. וה"פ אם לא קרב השעיר הנעשה בחוץ כל א' היה ראוי להקריבו לחטאת של מוסף יום הכפורים האמורה בפ' פנחס ואם כבר קרב שעיר מוסף תו לא חזי לקבל בפנים ואין חייבין עליהן משום שחוטי חוץ וא"ת הא ראויין לשעיר הפנימי י"ל כוון דמחוסרין הגרלה שהיא מעכבת והיא כעין מעשה בגופן לא נקראים ראויין לפנים:

ר"ח. רצה לדמותן לפסח בשאר ימות השנה ששחטו בחוץ בין לשמו בין שלא לשמו דחייב הואיל וראוי לפנים שלא לשמו ה"ה הכא נמי אמרינן הואיל וראויין לשעיר הנעשה בחוץ:

ולא דמיא דא"ר מנא כו' תרווייהו אמרין. דשאני פסח שעבר זמנו דלא בעי עקירה אלא מאליו משתנה לשם שלמים:

ברם הכא. אבל כאן אינו נעקר שם שעיר הפנימי שהיה עליהן מתחלה שקנה אותן לשמו [אלא] ע"י השחיטה ולא אמרינן הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ:

מאי כדון. אלא במאי פליגי:

ה"ג מ"ד חייב סברין מימר אין הגרלה מעכבת מ"ד פטור סברין מימר הגרלה מעכבת. וה"פ כיון דאין הגרלה מעכבת מיד ראוי לפנים הלכך חייב ומ"ד פטור כיון דהגרלה מעכבת אין ראוי לפנים שהרי הן מחוסרי זמן ומעשה בגופן כדפרישית:

ופריך כלום יש כאן לשם. שראוי לפנים אלא אחת ולמה יהא חייב על שתיהן:

או זו או זו. כלומר באמת אינו חייב אלא אחת ל"א כיון דאו זה או זה ראוי לפנים ואינו ידוע איזה מהן חייב על שתיהן:

ופטור על של עזאזל. שאינו ראוי להקריב בפנים:

ששחיטתו של שעיר. אם שחטו קודם מתן דמו של פר בפנים פסול א"כ הרי הוא מחוסר זמן אם שחטו קודם מתן דמו של פר:

שחט את הפר. בחוץ עד שלא הגריל על השעירים מהו שיהא חייב ומיבעיא ליה אם מתקבל בפנים או לא:

השעיר מעכב את הפר. והיינו אם לא הגריל על השעיר מעכב שחיטתו של פר ש"מ שאם שחט הפר קודם הגרלה פסול:

הדא דתימא וכו'. כלומר לעולם אימא לך אין הגרלה מעכבת שחיטת הפר ודקשיא ליתני אין השעיר מעכב את הפר דודאי במתנת פנים שבין הבדים אין השעיר מעכב הפר:

אבל. הא דתני השעיר מעכב את הפר היינו במתנת פרכת שאין מזה מדם הפר על הפרכת עד שיזה תחלה מדם השעיר על בין הבדים:

היך עבידא. כמו היכי דמי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף