קרבן העדה/פסחים/ז/ו

קרבן העדה פסחים ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יעשו בטומאה. ואפילו טמאין יחידין דהא פסח דטהורין גופיה בטומאה אתי משום כהנים:

גמ' מאן תנא. דרוב ציבור ואפי' אינן רוב השבטים הוה רובו:

ובלבד רוב. שיהא רוב הציבור אז מביאין פר העלם דבר:

חצי כל שבט ושבט. הוא דבעינן שיהיה רוב הציבור אבל שבט שלם ששגג בהוראת ב"ד כל שבט ושבט מביא פר ששבט א' גורר את כולם:

כל השבטים. יחד קרויים קהל וכתיב ונעלם מעיני הקהל:

ה"ג רי"א כל שבט ושבט איקרי קהל אתייא דר"י כר"ש כמה דר"ש אמר כל שבט ושבט קרוי קהל כן רי"א כל שבט ושבט קרוי קהל:

מה נפיק מן ביניהון גרירה. רש"א אין שבט אחד גורר כל השבטים רי"א שבט אחד גורר כל השבטים אע"ג וכו' כ"ה במס' הוריות והיא גי' הנכונה. וה"פ דפליגי התם רי"א שבעה שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר כל השבטים כל שבט ושבט פר רש"א שמנה פרים שבעה לשבעה שבטים ופר אחד לב"ד והיינו דקאמר דאיכא בינייהו וגרירה:

מודה. שאין רוב השבטים גוררים את כלם אלא בשעשה ע"פ הוראת ב"ד הגדול שבלשכת הגזית אבל אם עשו ע"פ ב"ד של אותו השבט אינן גוררין שאר השבטים. טעמא. דהאי תנא דמצריך דוקא הוראת ב"ד הגדול משום שנא' מן המקום וגומר והיינו סנהדרין שיושבין בלשכת הגזית:

ונסלח לכל עדת בני ישראל. לעולם בעינן כפרה לכל ישראל אפילו לא חטא אלא שבט אחד:

כי לכל העם בשגגה. סיפא דקרא דונסלח וגו' ללמדך דאין כולן צריכין כפרה אא"כ כולן עשו בשגגה:

פרט לנשים ולקטנים שאין מצטרפין לרוב. א"נ ה"ג לרבות נשים וקטנים שהן מפרפרין עמהן:

גוי וקהל גוים יהיה ממך. וכל השבטים כבר נולדו בהאי שעתא דא"ל הקב"ה ליעקב ולא קאי האי קהל גוים אלא על בנימין שלא נולד עדיין וקרי ליה קהל ש"מ דשבט אחד איקרי קהל:

כך הם חלוקין בפסח הבא בטומאה:

הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין לעצמן בטומאה. דמחצה על מחצה הוי כרוב ורוב טהורין לא עבדי בטומאה וטמאין לשני לא מידחו משום דהויין נמי רובא ורוב לא נדחה לשני:

ופריך מני אמרו לו. מי הוא שאמר כן דאין קרבן ציבור חלות מקצתו בטומאה ומקצתו בטהרה ר' יהודה וקשיא דר"י אדר"י:

דתנינן תמן. במנחות פ"ב נטמאת אחת מן החלות. של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים:

שאין קרבן ציבור חלוק. כך קיבל ר' יהודה מרבותיו ואם נפסל מחציתו כולו פסול:

ה"ג מנו אמרו לו חכמים שהן בשיטת רבי יהודה כ"ה בהוריות. וה"פ חכמים שסוברים כר"י שאין קרבן ציבור חלוק הם אמרו לו לר"י והשיבו על דבריו גבי פסח:

ופריך על דעתיה דר"מ האי מחצה על מחצה למאי מדמי ליה לרוב או למיעוט ויותר היה נ"ל דגרסינן על דעתיה דר"י:

אין תימר כרוב. א"כ אף הטהורים יעשו בטומאה דהא הטמאים הן הרוב:

אין תימר כמיעוט. אם כן למה לא יעשו הטמאים כדין יחידי' הטמאים וליכא למימר דמספקא ליה אם מחצה על מחצה כרוב או לא א"כ הטמאים אף בשני לא יעשו:

ה"ג לא אמר רוב טהורים עושין הראשון וכו'. לא נאמר בתור' דדוקא כשהטהורי' רוב יעשו את הראשון בטהרה וגם לא נאמר דדוקא רוב טמאים יעשו את הראשון בטומאה:

אלא רוב טמאין לא ידחו לפסח שני דמדכתיב איש נדחה ואין ציבור נדחין ילפינן דרוב אין נידחין וכיון שאינן רוב עושין השני ולעולם מחצה על מחצה אינו כרוב ולפי גרסתי דלר"י פריך ה"ק כיון דלא קאמר אלא רוב טמאין לא ידחו לפסח שני א"כ ליכא למשמע מיניה שלא יעשו הללו בטהרה והללו בטומא' דכיון דהן רוב טמאין אין נידחים לפסח שני ומחצה על מחצה הרי הוא כרוב:

ה"ג על דעתיה דאמרו לו ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה. דכיון דסוברין דמחצה על מחצה הרי הוא כרוב ואין קרבן ציבור חלוק איך יעשו אם הם מחצה על מחצה:

מטמאין אחד מן הטהורין בשרץ. כי היכא דניהוו הטמאים הרוב ועובדין כולן בטומאה:

אתיא. הא דשמואל כמאן דאמר אחד מכריע את הציבור דלמ"ד אין היחיד מכריע צריכין לשלוח שנים שיהיו הטמאים שנים יתירים על הטהורים:

דרב כרבי אליעזר. אף על גב דשוחטין וזורקין על טמא שרץ שאני הכא דאיירי בשאין שם מים לטבול ואף הוא עושה בטומאה אבל בשיש שם מים לטבול מודה לשמואל דמשלחין אחד בדרך רחוקה דלא מהני טומאת שרץ שהרי יכול לטבול וליטהר לאכילה:

ה"ג א"ר לעזר הבא בטומאת כלי שרת הבא בטומאת ידים הבא בטומאת סכינים הוא בא בטומאה. וה"פ אפילו טמאי מתים יאכלו ממנו דסד"א הני לבשר מטמאין אבל לגברי לא מטמאין ויעשו הטהורין ויאכלו הבשר טמא שהוא בלאו ולא יאכלו בטומאת הגוף שהוא בכרת קמ"ל דכולן אוכלין דרחמנ' שריא:

שליש טמאין. היינו טמאי מתים:

זבין וטמאים רבים על הטהורים. וכיון דאין רוב טהורין לא מידחו טמאים לפסח שני ועושין בטומאה:

וזבין אין עושין וכו'. דסובר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה דטומאה דחויה היא בציבור ובקושי הותר להקריב ולא כטהורים משוינן להו למידחי טמאין לשני:

הזב עשו אותו כמומר בהורייה. כשהורו ב"ד ועשו מחצה הציבור על פיהן ואחד עשה במזיד שלא על פי בית דין אינו נמנה בכלל ישראל לא לעושין ולא לאינן עושין:

אוף הכא. אף כאן בפסח אין מצטרפין הזבין לא לטמאין ולא לטהורין:

יעשו כספיקן. כלומר ואל יעשו בטומאה:

לא מסתברא. אלא כהא דתני ר' הושעיה:

שלא לענוש ליחיד כרת. שאם יעבדו בטומאה דהיינו שהטמאים היחידי' יעשו עמהם בטומאה יהיו היחידים אלו חייבין כרת כאוכל קדשים בטומאת הגוף:

להוריי'. בפר העלם דבר דבעינן שיעשו רוב הקהל הולכין אחר רוב ישראל היושבים בארץ ישראל:

לטומאה. בפסח הולכין אחר רוב הנכנסין לעזרה אם הם טמאין או טהורים ואין השאר מצטרפין דה"ל כדרך רחוקה:

ובעי מה בכל כת וכת משערין. שבג' כיתות נכנסין מי בעינן שיהא הרוב בכל ג' כיתות או שאין משערין אלא בכת הראשונה ואם שם הטמאין הרוב יעשו כולן בטומאה:

עד שהן מבחוץ. כשכל ישראל עומדין חוץ לעזרה ורואין אם רוב טהורין או טמאין:

ה"ג להוראה הילכו מלבא חמת עד נחל מצרים. וישראלים היושבים בגבול ההוא מצטרפין לרוב:

וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים. ש"מ הני איקרי קהל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף